חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

דניאל בן-סימון בכנס הבמה הדמוקרטית: נחכה עוד חדשיים

נושאים חדשות, פוליטי ב 9.11.09 8:52

כשלוש מאות אנשים הגיעו לכנס "הבמה הדמוקרטית" שערכו אמש "מורדי העבודה", לחלקם לא נמצא מקום באולם. את הכנסים הבאים נערוך באולם  גדול יותר, אמרו הדוברים. ולמרות האיום המפורש התנועה טרם אמרה את מילתה האחרונה לגבי דרכה – "שיפוץ" או "פינוי בינוי"
סיקר וכתב: אבי לביא

 

הבמה הדמוקרטית: הדיבר האחד-עשר - לא תשתוק

הבמה הדמוקרטית: הדיבר האחד-עשר - לא תשתוק

 בשורה התחתונה: המהלך הפוליטי הצליח – לעת עתה. ח"כ דניאל בן סימון הגיע אתמול (יום ראשון, 8/11) לכנס "הבמה הדמוקרטית" והציב אולטימאטום ליו"ר העבודה, אהוד ברק. הפעם עם איום ישיר הקצוב בזמן. אם בעוד חודשיים-שלושה מצב הדברים במפלגה ובממשלה לא ישתנה משמעותית, אמר, יצטרף לארבעת "מורדי" מפלגת העבודה וביחד יסלול דרכם לפרישה אל מחוץ לממשלה כסיעה נפרדת.  

את כנס הבמה ארגנו "המורדים"- חברי הכנסת יולי תמיר, עמיר פרץ, אופיר פז-פינס ואיתן כבל. נוכחותו של בן סימון בכנס הייתה מוטלת בספק עד הרגע האחרון. בואו התקבל בתשואות מצד מאות באי הכנס שגדשו את האולם ב"בית ציוני אמריקה" בת"א.

השבר הגדול בסיעה החל כאשר העבודה הצטרפה לפני כמה חודשים לממשלת הליכוד-ליברמן, ובמקביל החל ברק במהלכים לשינוי חוקת המפלגה תוך ריכוז סמכויות הולכות וגדלות בידיו. לפני כמה שבועות החליט בן סימון להתפטר מתפקידו כיו"ר סיעת העבודה,  אחרי חודשים של ישיבה על הגדר. הצטרפותו בהמשך לקבוצת "הארבעה" יכולה לקדם את איומיהם של הארבעה להתפלג לסיעה נפרדת בכנסת, ובכך ליהנות מתקציבי מימון נפרדים. החוק מאפשר לבצע התפלגות כזו, רק אם המתפלגים הם לפחות שליש מבין חברי הסיעה, כלומר חמישה חברי כנסת מהעבודה.  

מלבד המורדים השתתפו בכנס חברים במפלגה מההווה ומהעבר, שבאו להפגין את תמיכתם ביוזמה. ביניהם אורנה נמיר, עוזי ברעם, יוסי כץ, הסופר אלי עמיר ומזכיר המשמרת הצעירה מעיין אמודאי, שחלקם גם נשאו דברים בכנס.  עוזי ברעם אמר: "רק גוף שמאל-מרכז שיכלול את המרכז והשמאל המתון יהווה אלטנרטיבה לליכוד. וגם מנהיגות חדשה" ובפועל הציע לחבור אל "קדימה" וליצור את הגוש הפוליטי "שמאל-מרכז".

"שיפוץ" או "פינוי-בינוי"?

חלק מהדברים שהשמיעו חברי הכנסת לא היו חדשים. נדמה שלא קיימת ביניהם תמימות דעים מלאה לגבי המשך דרכם המשותפת. חלק מהם, כמו כבל ותמיר, היו תקיפים יותר בהצהרותיהם. אלו יעידו עליהם כגורמים "הניציים" יותר בארבעה, מי שמדרבנים את התפלגות הארבעה אל מחוץ למפלגה ולממשלה. "אני מרגיש כמו בלידה חדשה", הכריז כבל. "אני מודיע לכם רשמית: מפלגת העבודה סיימה את דרכה כאלטרנטיבה להנהגת המדינה". תמיר המשיכה את הקו הנחרץ של כבל: "אין דרך רעיונית משותפת….הפוליטיקה דורשת כנות. להסתכל על בעיות ולא לטאטא אותם מתחת לשולחן".

פרץ ופינס, לעומתם, לא סתמו את הגולל על שיקום המפלגה ועל התלכדותה מחדש. "עבודה חדשה קום תקום", הצהיר פינס, ובו בזמן איים: "היא יכולה לקום מבפנים או מבחוץ". פרץ פיזר איומים מעורפלים: "רק קבוצה שמאמינה באידיאולוגיה משותפת יכולה לשבת ביחד. יש לייצר סוג אחר של שיח. לא המסגרת חשובה אלא הדרך…לא לדון במי אלא במה".  ייתכן שהדברים קשורים בתקווה ששניהם תולים בחזרה אפשרית לעבודה ובהתמודדות על העמידה בראשה בהמשך. וזאת בכפוף להתקדמות כלשהי בתהליך המדיני, לדבריהם.

התכנים שהשמיעו המורדים לא היו ברורים או מפורטים מספיק (אמנם גם בשל ריבוי הדוברים).  השאלה המתבקשת מכך היא האם באמת "מחזיקת מים" היא הצהרתם על כך שדרכם חזרה למפלגה תיעשה ע"י הצבת אלטרנטיבה ערכית ועשיית חריש אידיאולוגי. והאם ישנה הסכמה על חזון אידיאולוגי ברור בנושאים מדיניים וחברתיים בין החברים בתנועה. 

לאור המגמות השונות הרוחשות בקרב הארבעה, הרי שדרכה של "הבמה הדמוקרטית" ומידת הרלוונטיות שלה בהמשך לוטה בערפל. הניסיון יהיה קודם להשפיע על המפלגה מבפנים. גם בן סימון וגם אחרים לא ישישו לקבור את "הגופה הכבדה" של מפלגת העבודה. צאתה לעולם של סיעה חדשה הוא תהליך מורכב וארוך, וכרוך בחבלי לידה של מימון, דעת קהל, הסכמה פנימית ואגו.

המורדים מצידם הבטיחו שאת הכינוס הבא יעשו באולם גדול הרבה יותר. הדבר מחדד את החשיבות שהמורדים מייחסים לזירה החוץ פרלמנטרית הזו, כמשלימה למהלכיהם הפנים פרלמנטריים. יש בקיומה כדי לקרוץ לחברי סיעה נוספים שעשויים להשתלב בכל מהלך של פילוג בהמשך, כמו חה"כ יחימוביץ' וכן השרים הרצוג וברוורמן. ובכך להוות איום משמעותי על ראשו של אהוד ברק. ברק עשוי עתה לקחת את האיומים ברצינות ולחזר באינטנסיביות אחרי המורדים.

 הנוכחים הנפקדים

לא צריך להיות בעל טביעת עין חדה במיוחד כדי להיווכח בנוכחות הדלילה למדי של הצעירים בשורות הכיסאות שבאולם. מפלגה שהיא חפצת חיים ועתיד איננה יכולה לזנוח את הקהל החשוב הזה. "נוסטלגיה היא לא תכנית פעולה", הצהירה, ובצדק, חה"כ תמיר.

אפשר להאשים את הדור הצעיר בימינו כדור שהולך ופוחת, אך פני הדברים אינם בהכרח כך. רק לאחרונה נוכחנו בהתארגנות של צעירי שמאל במסגרת הקרויה "הרשת". הדבר מעיד שיש רצון אמיתי להתחדשות בשמאל, אך קיים פער בין הרצוי החוץ פרלמנטרי  לבין המצוי הפוליטי המפלגתי. הצעירים פשוט מאוכזבים מהמסגרת הפוליטית של השמאל בראשות העבודה ולכן גם מדירים עצמם ממנה בהמוניהם.

מי ששימש כפה נוקב לאותם צעירים היה רמי לבני, מצעירי התנועה הירוקה, שביקש להדגיש שהוא מדבר בשם עצמו ולא בשם התנועה. לדבריו "מפלגת העבודה מתה, תעזבו אותה. היא סובלת משליטה של סקטורים, עסקנים וקשרי הון ושלטון. צריך להקים שמאל נורמאלי וערכי.  נדרש ייצוג פוליטי לערכים של סוציאל-דמוקרטיה וסביבה. הפוליטיקה לא צריכה אנשים טובים, אלא אנשים רעים עם דרך נוקבת ובעלי ניסיון בשטח".

ישנה פה אפוא הוכחה נוספת לכך שהמפלגה איבדה את השטח ומתנהלת מכוח מנגנונים בירוקראטיים מפלגתיים ותו לא. רק מיעוט מאותו "שטח" היה נוכח באולם בת"א. רובו כבר הפך לרוב דומם, אחרים רועים בשדות מפלגות אחרות, ונוספים פועלים במסגרות חוץ פרלמנטריות.  

לפי הנציגות המגוונת של הדוברים בכנס ניתן להניח שמארגני הכנס ניחנו ברגישות לחלקים רבים ומגוונים בתנועת העבודה ובשמאל. ואולם, חוסר השקיפות בהתנהלות סדר היום של "הבמה הדמוקרטית" וזהות הדוברים בה, מעיב על עצם קיומה והתנהלותה. ספק מרחף מעל מידת הרלוונטיות שלה לפעילים בשטח, וליכולת השפעתם. ומה גם שבתום הכנס אף לא הוקצב זמן להעלאת שאלות מהקהל.

יש חשש שמא התנועה החדשה לא תשכיל ללמוד את הלקח הזה של מפלגת האם. עוד חזון למועד למימוש הבטחתה להוות במה דמוקרטית אמיתית, כפי שגם מעיד שמה. במה שמכנסת לתוכה את השטח ואת הפעילים המכתתים רגליהם, ואת הציבור הגדל והולך שמשמיע קולו במדבר החוץ פרלמנטרי.

נערך על ידי לקסי
תגיות: , , , , , , ,

43 תגובות

  1. איתי :

    תודה לאבי על כתבה מאלפת, עשירה בהרבה מכמה דיווחים שראיתי בתקשורת, ובמיוחד חשוב הדיווח על דוברים שאינם ח"כים והרושם על הרכב הקהל.

    הרושם שלי הוא שמלבד הסימפטום (ולא המחלה) ששמו אהוד ברק, הגוף החדש לוקה בדיוק באותם סימפטומים של מפלגת העבודה "הרגילה":
    – הרכב מזדקן ולא אטרקטיבי לצעירים, מנותק מאנרגיות השינוי החברתי שיש אצל צעירים רבים ולמרבה הצער לא מנותבות אל השדה הפוליטי.
    – סופרמרקט אידיאולוגי שעובר את גבולות הטעם הטוב (במיוחד אם נכונות הכתבות לפיהן פרץ הסוציאלדמוקרט ופינס הליברל מציעים את ראשות המפלגה למפריטן בוז'י הרצוג)
    – שום דיבורים קונקרטיים על עיקרי מצע משותף, ומה ההבדל בינו ובין מצע קדימה ומרצ, שבאמת מצדיק קיומו של גוף נפרד.
    – פרט לאיתן כבל, ממשיכים לרצות ללכת עם ולהרגיש בלי. זה מזכיר יותר מדי את ההתייסרויות הבלתי נגמרות של כניסת העבודה לממשלת קדימה/ליכוד שבסוף נגמרות בקריסה אל כורסת המיניסטר (תוך אנחה על הצורך להפגין אחריות ולהציל את המדינה). גם הפעם נראה לי יותר מדי סביר שהם ידברו ויתייסרו ובסוף בגלל "כובד האחריות" הם יחזרו לשלולית המצחינה שאותה הם תוקפים עכשיו. אני מעריך הרבה יותר את הדברים החותכים של איתן כבל, אלא שבעבר כבר התנסינו באמירות חותכות מאוד שלו שאחריהן זיגזוג של מאה ושמונים מעלות.

    במלים אחרות – אם בסופו של דבר יתגשמו החלומות הכי וורודים של השואפים לפילוג, נקבל סיעה של הרצוג + ברוורמן + בן סימון + החמישיה. הסיעה הזו תהיה בלי גיבנת החובות של מפלגת העבודה ובלי הגיבנת של ברק-פואד-שמחון-שירי, אך מכל היבט אחר זה יהיה בדיוק אותו מוצר חסר דרך וחסר חן שהבוחרים נוטשים אותו בעקביות כל מערכת בחירות.

    האם יש חלופה? אני חושב שכן.

    1. דרך – סוציאלדמוקרטית ברורה ונחרצת בלי קשקושים והתייפיפות: לדבר על הלאמה, על מיסוי פרוגרסיבי, על שכר מינימום, על סבסודים של חינוך (בייחוד בגיל הרך) ובריאות, על קיצוץ חד בתקציב הביטחון וכן הלאה. מי שלא מתאים לו (הרצוג למשל) שיחפש את עצמו אצל ברק או בקדימה.
    2. מנהיגות – בלי שלי יחימוביץ' זה לא יילך, ועדיף שהיא תהיה בראש
    מאשר פרץ שהוא סוציאלדמוקרט לעילא אבל מחוק מבחינת רוב הציבור אחרי לקיחת תיק הביטחון ומלחמת לבנון 2. יש לש"י הרבה חסרונות, גדולים לפחות כמו של פרץ, אך אם רוצים ליצור מוצר שנראה לציבור הרחב משהו שונה לגמרי ממפלגת העבודה הגוססת ושיש בו ייחוד אמיתי לצד קדימה ומרצ – זה רק בעזרתה, ובעזרת היכולת המעולה שלה להשתמש בתקשורת. לצערי נראה שהיא לא מעוניינת בברית עם "המורדים" ואולי גם הם לא מעוניינים בה. יותר סביר שהיא תנסה ליצור "עבודה חדשה" דרך מפלגת העבודה – בעצמה או דרך הרצת עיני / הרצוג, אך שם הסיכויים להצלחה נמוכים אפילו מבהקמת מפלגה חדשה.
    3. דמוקרטיה ומפקד פעילים – גוף חדש יוכל לצמוח רק אם למצטרפים אליו תהיה תחושה שהם בונים ביחד משהו חדש (ע"ע עיר לכולנו), ולא עדר שהולך אחרי רועים שכבר הוכיחו חוסר אמינות פעם אחר פעם. האם פוליטיקאים מנוסים יעזו לתת לפעילים חלק בקבלת ההחלטות כבר בשלב הקריטי של ההקמה ? אני בספק

  2. לקסי :

    לבקשת כותב המאמר הורחב במעט הסיקור של דברי עוזי ברעם בכנס. הנוסח המורחב הוא:

    עוזי ברעם אמר: "רק גוף שמאל-מרכז שיכלול את המרכז והשמאל המתון יהווה אלטנרטיבה לליכוד. וגם מנהיגות חדשה" ובפועל הציע לחבור אל "קדימה" וליצור את הגוש הפוליטי "שמאל-מרכז".

  3. איתי :

    זה אותו עוזי ברעם שיעץ לעמיר פרץ בכל פה לקחת את תיק הביטחון, ואח"כ אמר שזו היתה שגיאה קולוסאלית. אני מתפלא שעוד יש לו התעוזה לתת עצות.

    החבירה אל קדימה היא מתכון בטוח יותר כדי לסדר לחברים הנכבדים כיסאות בכנסת הבאה, ואולי זה אפילו יעזור להעיף את ביבי, אך זה לא בהכרח מתכון בטוח יותר להגשמת מדיניות שהיא שונה מהותית מזו של ביבי.

    ממשלת קדימה האחרונה היתה ממשלה של שתי מלחמות ולא מעט הפרטות, וחשוב לזכור ולהזכיר זאת לאור היכולת המרשימה של לבני-אדלר לייצר לקדימה תדמית של חלופה לביבי.

    לשבור את מפלגת העבודה כדי לחזק את קדימה זה לא ממש נשמע כלי אפקטיבי להגשמת אידיאולוגיה, בייחוד סוציאל-דמוקרטית.

    לאחר שנים שבהן הטיף פרופ' גוטווין לכך שהשתלבות במפלגת שלטון-סופרמרקט (העבודה) היא הדרך העדיפה על בניית מפלגה ס"ד "טהורה" יחסית (בסגנון "עם אחד"), לאחרונה הוא מצביע על הנזק שנגרם לכוחם הפוליטי של הסוציאלדמוקרטים כאשר הם מפוצלים בין מספר מפלגות שבכל אחת מהן הם מהווים מיעוט. לכן הוא קרא לשבירת מסגרות קיימות ואיחוד מחדש על בסיס מצע סוציאל דמוקרטי – http://www.blacklabor.org/?p=2667

    במהלך שכזה מי שצריך להיות בקדימה הם הרצוג ביילין וגלאון, אבל ממש לא פרץ יחימוביץ' וגילאון.

    אם תהיה חבירה כזו כפי שמציע ברעם, ההשפעה של עמיר פרץ (הסוציאלדמוקרט המובהק היחיד מבין "הארבעה") כמוביל מחנה ס"ד בתוך קדימה תהיה אפסית, בדיוק כמו השפעתו היום בעבודה של ברק. אם ינסה לעשות בלגאנים, הוא יחטוף בדיוק אותו הזובור מידיה של לבני או מי שיירש את מקומה – ממילא הם בובות של בעלי הון.

    התסריט היחידי שבו יש הגיון בחבירה לקדימה הוא אם הדברים נעשים בצורה מאורגנת ומוצהרת להפוך אותה למשהו שהיא לא – למפלגת שמאל (כלומר להקים תמונת ראי אדומה של "מנהיגות יהודית", שתפעל כחטיבה רדיקלית בתוך קדימה). הבנתי שתנועות כאלה קיימות כבר שנים במפלגת הלייבור הבריטית.

  4. יהושע בן משה :

    התאכזבתי לטובה בכנס של המורדים , באמת אני חושב שאין לנו צורך בבמה חדשה ולא בדיבורים נוספים אלה במעשים.

    והמעשה המתבקש הוא הקמת גוף חדש אשר יהיה מסוגל ללכד את נאמני תנועת העבודה והשמאל הסוציאל-דמוקרטי הישראלי.

    אין צורך לחכות למורדים ולהתפלגותם ממפלגת העבודה, הם יקלטו בגוף החדש בהמשך אם רצונם בכך.

    מה שנחוץ היום הם כמה עשרות צעירים אשר יקימו את" העבודה החדשה המאוחדת" , חס וחלילה לא בשם כזה, אלה בשם מקורי ומושך.

    קהל היעד הם קודם כל אותם האנשים שלא הולכים להצביע באין חלופה מושכת, וכמובן מאוכזבי העבודה לדורותיהם.

    המורדים צריכים להבין שהזמן לא פועל לטובתם ולכן חבל לבזבז זמן.
    צריך לשתף באמת את אנשי מרץ, התנועה הירוקה, מימד, חדש על בסיס אישי.

    הנהגת הגוף החדש תבחר בהמשך הדרך לאחר קביעת כללי התנהלות פנימיים דמוקרטיים ומקובלים על הכול.

    הדרך:הנני מרשה לעצמי להציע בסיס לדרך הגוף החדש-:

    http://yoshuben.blogli.co.il/arc
    hives/147

    מוקדם ומיוטר לדון על קואליציות של הגוף שלא קם עדיין.

  5. יהושע בן משה :

    הקישור השלם
    http://yoshuben.blogli.co.il/archives/147

  6. אבי לביא :

    לגבי ברעם- אין לי מושג אם מה שהוא מציע חדש או לא. צריך לנבור בארכיון של ישראל היום.

    אבל גם כדי לדעת למה הוא מתכוון בדיוק. מנוסח הדברים העמום שלו (כפי שהביא לקסי בתגובה), ולהבדיל מהפרשנות שהוסיף לקסי בגוף הכתבה- הרי שלא ברור שהוא התכוון פשוט להצטרף לקדימה. המילה קדימה לא הוזכרה.

    ייתכן שאפשר לקחת את זה פשוט למעין "מפץ 2" שיאחד כוחות מכל מפלגות השמאל-מרכז, מבלי פשוט לחבור כמקשה אחת לאחת המפלגות הקיימות. פשוט להקים גוף אידאולוגי חדש אלטרנטיבי של שמאל מרכז.(אגב, גם רמי לבני הציע משהו דומה, תוך הדגש כאמור שהוא נתן על ערכים אידאולוגיים משותפים).

    בהמשך אולי אביא עוד כמה קוריוזים מהכנס.

  7. ציר העבודה :

    המורדים בכנס הבמה הדמוקרטית ,חוו
    מעל לכל, את טעמה המר והמתסכל של חסימה תקשורתית ,אותה מבצעים באופן אוטומטי, אותם חבריהם לשעבר
    ( מתוך מפלגת העבודה)שהעדיפו לכהן בשלטון
    הנעזרים בהון ,לנווט את התקשורת כרצונם,ובמיוחד נגד המורדים בתוך המפלגה.
    טוב שיש סיקור דמוקרטי ראוי ,באתר עבודה שחורה.

  8. אבי לביא :

    • אני חושב שאני מקבל את ההמלצה שהציע רמי לבני כפי שהזכרתי אותה בתגובה האחרונה שלי ואת ההסתייגויות של איתי. ההסתייגות שלי היא מהמידה שהציע לבני ללכת שמאלה כדי לממש את הקואליציה האידיאולוגית הזו. דב חנין הוא לא ציוני, ולדעתי כאן נמתח הקו. אם כי איתו ניתן לשתף פעולה בדרכים אחרות ויצירתיות, ובטח שעם שותפיו הציוניים. מר"צ, על אף ביקורות נוקבות שיש לי איתה- ברוכה הבאה.
    • מה שעוד מעניין בסיפור מאחורי רמי לבני שבכלל ברגע האחרון הודיעו לו שהוא יכול לנאום. זה יכול להעיד לטעמי, על ניסיון חיזור של הארבעה (ובעיקר פינס האביר הסביבתי) אחר התנועות הירוקות. בכנס אגב ציין אחד מהארבעה (פרץ אולי) שהחיזור הוא הדדי: גם התנועות הירוקות פנו אליהם.
    • דוברים נוספים: 2 נציגים של מגזר המיעוטים, חברת מועצת באר שבעית ונציג הקיבוצים (שגם הם עשו שימוש בטונים תקיפים), נציג המטה הסוציאל דמוקראטי, יוזם וכותב הספר והאתר "הרשות הרביעית" ד"ר אלון גלעדי, ומנחה האירוע ההיסטוריון ד"ר אבנר בן זקן, ממקימי מפלגת מס"ד.
    • לצד ביקורת נוקבת על התנהלות המפלגה ודרכה, אלי עמיר קרא דווקא לאיחוד השורות, ולא למהר בפיצול השורות. מפלגה קטנה לטעמו, ובצדק, תתרסק.
    • חלק מהדוברים דיברו על מציאת הנהגה חלופית מבין שורות התנועה או מחוצה לה.

  9. נדב פרץ :

    איתי:
    א. שלי יחימוביץ' מכרה את נשמתה לעיני. עד כמה שהייתי רוצה שהיא 'תחזור בתשובה', אין סיכוי שהיא תעשה את זה.
    אתה רואה אותה מחר עומדת על במה ואומרת 'טעיתי, בעצם כל עניין הברק ועיני הזה היה טעות קולוסאלית, אני פורשת?' היא מושקעת יותר מדי בקשר הזה.

    ב. לגבי ממשלת קדימה – הלוואי עלינו עוד ממשלה כזו, מבחינה חברתית כלכלית. נכון, היא הייתה ממשלת הפרטות – כמו כל ממשלה מאז 1977, כולל ממשלת רבין השנייה. מצד שני, ההפרטות שלה היו מתונות ולוו בגידול מסיבי בכל התקציבים החברתיים. אם היית יכול להבטיח לי שפרישה מהעבודה והצטרפות לקדימה תביא לעוד ממשלה כזו – אני חותם בשתי ידיים.

  10. לקסי :

    שתי הערות לאבי.
    1. למירע זכרוני ברעם כן אמר להצטרף לקדימה.

    2. יעקב בכר שדיבר בכנס הוא אמנם חבר קיבוץ אבל הוא לא היה "נציג הקיבוצים" שם.

  11. ליאור :

    איתי לצערי,שלי חושבת על שלי והוכיחה עד היום שהיא פרלמנטרית מבריקה,וקולגה ,חברה, אשת מפלגה,
    (תמחוק את המיותר)מהגרועים ביותר שקמו למפלגת העבודה.אם הייתי צריך לבחור סוליסט הייתי בה,לא כנגנית בתזמורת.

  12. איתי :

    אם אתה עוקב כמוני אחר ש"י בוודאי נוכחת שמאז סיפור הפרטת הקרקעות נפל אסימון אצלה ביחס לברק וכרגע היא טורחת לתקוע בו את סכיניה הרבה יותר משהיא תוקעת בנתניהו. אולי האסימון נפל קודם אבל עכשיו זה פומבי.

    בעבר נעשה שימוש בבלוג שלה להעברת מסרים מפי "מקורבים" בשיטה של מאמר אורח או "הטוקבק היומי". כך למשל ההשמצות החריפות ביותר נגד דב חנין לא באו מפיה אלא מפי העוזר עמית בן צור והפעיל דני זמיר (ראש המכינה הקדצ עש רבין). והנה לאחרונה מתפרסמים בבלוג פוסטים הקוראים להתארגן להדחת ברק, אחד מהם נכתב עי דני זמיר.

    בעיני זה אומר שהברית עם ברק מתה ועכשיו השאלה במה תבחר ש"י –
    א. ריצה לראשות העבודה (ע"ע קמפיין התרומות הקטנות סטייל אובאמה – אינני יודע כמה הצליחה לגייס וזה נתון קריטי לניבוי מה תעשה).
    ב. הרצת עיני לראשות העבודה (אם כי בינתיים עיני מעדיף להיות חכם ומחזיק בחוטים ביציבות מאחורה במקום להישרף כמו כל היו"רים קצרי הכהונה)
    ג. תמיכה במועמד בעל סיכויים גבוהים – הרצוג (פעמיים רצוף בראש הפריימריס)

    בהינתן המידע החלקי שיש לי אני מהמר על אופציה ג': עיני ושלי תומכים בבוז'י נגד ברק.

    ****

    אם כן ראינו שבריתות פוליטיות יכולות להתפרק, וכרגע להיות מזוהה עם ברק מזיק מאוד ליחימוביץ'. היא נתנה לו הרבה (הכרעת הכף בקרב מול אילון) וקיבלה לא מעט (הפכה לאישה הראשונה בעבודה ע"ח תמיר גם בזכות הדילים של מחנה ברק, אך כמובן גם בזכות עבודת חקיקה מצוינת ועבודה תקשורתית מדהימה).

    האם יכול להיות שש"י תסיים את הברית עם עיני? זה יקרה רק אם התועלת בברית תהיה קטנה מהנזק.

    כרגע עיני גם נותן לה ארגזי מתפקדים והוא גם אדם מוערך בתקשורת – נתפס כמייצג את האינטרסים של העובדים אך בצורה אחראית ולא לוחמנית מדי. אני לא רואה את המצב הזה משתנה.

    [הערה: חבל מאוד שבעבודה שחורה לא מושקע מאמץ ב"משפט ציבורי" מתמשך לעופר עיני, כפי שאנו עושים כבר שלוש שנים ומעלה ליחימוביץ' פרץ ותמיר. אנחנו אמנם מסקרים בתמיכה את כוח לעובדים, אך כמעט אין אצלנו דיון לטוב ולרע בהישגים ובפשרות שעושה ההסתדרות מול הממשלה והסקטור הפרטי]

    לעצם הרעיון שש"י תעמוד על במה פומבית ותודה שהיתה טעות לתמוך בברק ובעיני – הסיכוי לכך קטן, אך הוא גדול מהסיכוי שעמיר פרץ יעמוד על במה ויודה שעשה את טעות חייו כשלקח את תיק הביטחון באפריל 2006, טעות שהזיקה בדיעבד לכוחו של פרץ ולכוחו של המחנה הס"ד בישראל לפחות כמו הטעות של יחימוביץ' אם לא יותר.

    בשני המקרים מדובר באנשים עם האידיאולוגיה הנכונה (שזה דבר נדיר) ועם אגו גדול מדי.

    ההתנהלות הפוליטית הועילה להם בטווח הקצר והזיקה להם ולכוחו של המחנה כולו בטווח הארוך.

    אבל כמו שאין לנו ארץ אחרת, אין לסוציאל דמוקרטיה בישראל כרגע אבא אחר מלבד פרץ ואמא אחרת מלבד יחימוביץ'. גילאון לא באותה ליגה מבחינת חשיפה ציבורית, מלכיאור סנה וחילו לא בכנסת, ולכל האחרים ההגדרה סוציאל דמוקרט לא ממש מתאימה, במקרה הטוב. לבנות מפלגה על אנשים לא מוכרים כמו יצחק ג'קי אדרי מדימונה או פעילי כוח לעובדים (שבכלל לא מעוניינים) זה לא מעשי. לכן עד שהשניים לא יצאו שלובי זרועות מטיפול זוגי לא תהיה למחנה שלנו תקנה, ולא משנה כמה במות דמוקרטיות יעשו ואם תתפלג העבודה או לא.

  13. לקסי :

    מה שייכתב להלן יגרור בודאי תגובות זועמות מחברי, מעמיתי וגם מאחרים.
    באמריקאית זה נקרא electability.
    בוז'י הרצוג, כנראה ניחן בתכונה הזו.
    התרחיש המסתמן – מתוך הרחש-בחש שהדים שלו נקלטים בתקשורת.

    בשלב כלשהו מתחולל מעין מרד נגד ברק. הקונסיליירי מבאר-שבע ינסה ולא יוכל להועיל, כי זה יקרה במישור של חברי הכנסת.
    מי שיישארו עם ברק יהיו (בסדר יורד של ודאות להישאר):
    שמחון
    פואד
    וילנאי
    נוקד
    האחרים יישאבו אל מנהיגות לא מאיימת של בוז'י, מה שייתן להם אפשרות לאכול את עוגת המרד ולהשאיר את עוגת המפלגה שלמה.
    הם ישאירו את ברק במשרד הבטחון אבל "יסבירו" לו שהישארותם לצידו כגיבוי קואליציוני תהיה מותנה בהקשבה למה שיש להם לומר ובעיקר בביצוע הדברים.
    לברק תישאר אופציה להישאר במעמדו מתוך מפלגת העבודה או לעבור לליכוד – עם כל המשמעויות הנובעות באשר לעתידו הפוליטי.
    הברירה שיעשה תהיה בין הישארות במפלגה בתקווה לשוב ולהשתלט עליה לבין החלטה לסיים את הפרק הפוליטי הנוכחי בחייו לתקופת צינון פוליטי והתעשרות נוספת עם תקווה לשוב להנהגה בעתיד לא ברור (ועם ה ר ב ה כסף).

  14. איתי :

    לקסי, התסריט שאתה מצייר סביר ביותר. ודווקא בשל כך חשוב לשאול בצורה גלויה כבר עכשיו

    א. מה בדיוק אומר "הישארותו בתפקיד שר הביטחון תלויה בביצוע הדברים" –

    מהם הדברים שינסה מחנה הרצוג-יחימוביץ'-פינס-פרץ להשיג מביבי וברק? האם אפשר לכפות על ברק להילחם נגד הפרטות כאשר הוא בעדן? האם אפשר לכפות על ברק להילחם נגד הפרטות כאשר בוז'י הרצוג עצמו בעדן ואפילו מוביל אחת מהן בתוך המשרד שלו? האם אפשר לכפות על ברק להילחם על מו"מ רציני עם הפתח שהוא לא מאמין בו? האם אפשר לכפות על ברק להציב אולטימטום לביבי על העלאת שכר מינימום כאשר ברק והרצוג היו אלה שסיכלו את העלאות שכר המינימום בתקופת ממשלת אולמרט?

    התשובה לכל השאלות הללו היא לדעתי שלילית ולכן המסקנה הנובעת מהתחזית שלך היא ששוב נקבל את המחלה הידועה של העבודה – בדברים הגדולים באמת לא מטפלים, ובכל זאת טוענים לשווא לכתר של מנהיגות מחנה השלום ולתואר מפלגה סוציאל דמוקרטית.

    ב. האם בבחירות הבאות, הצבעה לעבודה בראשות הרצוג בתור "הרע במיעוטו" תהיה הדבר הנכון לסוציאל-דמוקרט?

    כידוע אפס האצבעות שאני הכנסתי לכנסת כפעיל מימד לא הועילו ולא הזיקו, ואילו 13 האצבעות שהכנסת אתה פעלו ברובן כחיילים נאמנים של ביבי (8 בעד הפרטת הקרקעות, 5 נגד – הנטו שלילי). גם אילו כל מצביעי התנועה הירוקה מימד היו מצביעים אמת (דבר לא סביר לחלוטין) עינת וילף היתה בכנסת והתוצאה היתה 9:5 לטובת סיעת המפריטים.

    נדמה לי שלא משנה איזה דיל מסריח ירקמו שם שועלי מפאי, מי שמגדיר את עצמו סוציאל דמוקרט לא יוכל לחזור שוב על "הרע במיעוטו" של הצבעת אמת.

    אם רוצים להשפיע מבפנים על מפלגת שלטון עלינו לסתום את האף להתפקד לקדימה כפי שעשו אלפי עובדים מאורגנים ואנשי המגזר החקלאי שנושמים פוליטיקה ומריחים מהי מניה עם עתיד ומהי ספינה טובעת.

    אם רוצים לבנות גוף חדש – עכשיו זה הזמן, וכפי שאמר יהושע אסור לשבת על הגדר ולחכות לפוליטיקאים כי הם פועלים יותר מדי ממניעים אישיים ומושפעים מאגו מנופח.

    ואם אם אין כוח – עדיף להצביע מרצ או חד"ש, ולדעת שהאצבעות ששלחנו לכנסת לא יזיקו כמו רוב הח"כים שיכהנו בסיעת העבודה המכווצת בכנסת הבאה.

  15. לקסי :

    שלום איתי,
    בוא וניתן לדברים לקרות.
    לא ברור עד כמה בוז'י בראש המפלגה יהיה מחויב לעמדות שנקט בעברו.
    בעברו ידע שקיומו הפוליטי תלוי בברק, נראה מה יעשה אחרי השחרור (מה ישים בתרמיל שייקח לג'ונגל).
    צריך גם לחכות ולראות מה יתפתח בסיעה אחרי תקופת ברק.
    יש כאן יותר מדי נעלמים ופחות מדי משוואות בכדי לנבא תוצאה סבירה. בשום אופן לא ניתן לנבא תוצאה מדויקת.
    לדוגמה: איך ישפיע הבידוד העולמי של ישראל על המהלכים האלה…

    איך אצביע בבחירות הבאות? כמו ברוב המערכות הקודמות (זולת 2006) אהסס כמעט עד לרגע האחרון, אלא אם יתרחשו דברים מוחלטים.

    קדימה? הערב-רב האידיאולוגי שם הוא סלאט קשה מדי לקיבה הרגישה שלי, בגילי לקבל אולקוס?

    הקללה הסינית העתיקה: "שתחיה בתקופה מעניינת" מכה בי לאורך כל חיי, מה נשתנה?

  16. איתי :

    אמרתי את הדברים יותר מפעם

    1. הגישה הזו היא מנוע שתי פעימות: בשלב א' מציעים לחכות עד שהעשן יתפזר, וזה נשמע הגיוני. בשלב ב' כשהעשן יתפזר ונחזה בזוועה (כמו בדצמבר 2008) אומרים שכבר מאוחר מדי לבנות אלטרנטיבה מאפס וגם זה נשמע הגיוני.

    אם לפעמים זה מוקדם מדי כדי להתניע תהליך ולפעמים זה מאוחר מדי כדי להתחיל תהליך יוצא שזה אף פעם לא הזמן, ואין שום טעם במעורבות פוליטית, מספיק להצביע פעם ב-3-4 שנים.

    2. הסלט האידיאולוגי בקדימה אינו שונה מהותית מהסלט האידיאולוגי בעבודה. אם רוצים להיות מיעוט במפלגת שלטון עדיף להצביע למפלגה עם 20-30 מנדטים מלמפלגה שבבחירות הבאות תנשום לרווחה אם יהיו לה 10. ואם אתה רוצה לאזן את הבחילה תמיד אפשר להתפקד לקדימה בצורה מאורגנת ולהצביע בשקט באופן אישי למרצ/חד"ש בדומה למה שעושים לא מעט מחברי "מנהיגות יהודית" בליכוד ובדומה למה שעשו לא מעט מחברי יסו"ד ב-2009 בהיותם חברי מפלגת העבודה.

  17. נדב פרץ :

    לקסי: מה קרה לפרישה מהקואליציה, שהייתה תנאי יסוד וסיבה להצהרות הפרישה של 'קבוצת הארבעה'? האם זה שהיא לא מופיעה בניתוח שלך זה בגלל שאתה לא חושב שזה חשוב, או בגלל שאתה לא חושב שזה יקרה?

    איתי: 'הסלט האידיאולוגי בקדימה אינו שונה מהותית מהסלט האידיאולוגי בעבודה'? איזה סלט אידיאולוגי יש בקדימה מבחינה חברתית-כלכלית?
    בהצעה 'להשתלט על קדימה' יש כמה הנחות יסוד שהן לא ריאליות לטעמי, הראשונה שבהן היא ההנחה שבכירי קדימה לא זוכרים מה קרה כשעם אחד והעבודה התאחדו.

  18. לקסי :

    שלום נדב,
    כתבתי:
    "לדוגמה: איך ישפיע הבידוד העולמי של ישראל על המהלכים האלה…"
    אחת ההשפעות יכולה להיות יציאה מהקואליציה.
    כאן נכנסת דילמה שיכולה להיות קיומית. מה יעשו כמה חברים בשכונה שלא נואשו מחיסול מדינת ישראל? זו שאלה קיומית מחד אבל מאידך זה יכול להיות האמא והאבא של הספינים ושל הסחות הדעת למען ייצוב השליטה בידי מי ששולטים עכשו.
    תקופה מעניינת…

  19. נדב פרץ :

    אני נמצא צעד אחד קודם.
    אתה מניח שאפשר להשקיט את המרד אם זורקים את ברק מראשות המפלגה וממליכים במקומו את בוז'י.
    אבל צריך לזכור שכל המרד התחיל בגלל הכניסה לקואליציה. הישארות בקואליציה הזו, עם או בלי ברק, היא הפסד של המורדים.
    (וזה לפני שתהיתי מדוע בוז'י טוב מברק, חוץ מזה שיש לו בייבי פייס)

  20. אבי לביא :

    עוד כמה תסריטים שאני מציע בעקבות שלום ירושלמי והדברים שלכם-
    1. הפיצול לא יתקיים, הוא תמיד ירחף באוויר, כדי להחזיק את ברק בביצים ולהזיז עניינים בממשלה. וזה עשוי במידה מסויימת לייצר משברים קואליציוניים. אבל בעיקרון זה יכול להחזיק ככה הרבה זמן.

    וכן איתי ניתן להשפיע על ברק. ברק לטעמי לא כל כך חזק בערכים, הוא אופורטוניסט ואומן הישרדות כמו ביבי. קח לדוגמא את ההתנגדות שלו לפיצול תפקיד היועץ. אתה חושב שיש פה ערכים נשגבים שלו? לא. הוא פשוט סבור שזה מה שהקהל שלו רוצה, להיות "אביר שלטון החוק והדמוקרטיה". אז על אחת כמה וכמה שהכיסא שלו יתנדנד.

    2. (אם כי) בשלב מסויים ייתכן שכל העבודה ביחד תפרוש מהקואליציה. אבל קשה לי לראות את ברק יושב במדבר הפוליטי של האופוזיציה. אז זה התסריט שפחות נראה לי.
    3. התסריט של לקסי לפיצול יכול להתממש כאשר ביבי לא יספור את העבודה (כמו גם בתסריט 2) וברק לא ישוש לרוץ לאופוזיציה. אז על המורדים יהיה לחץ שיוציא אותם בחוץ בלי ברק וגרורתיו.

    מעבר לזה, החלופה שמציע איתי להקמת גוף חדש, בדומה לרעיונות של יהושוע בן משה ורמי לבני, לטעמי היא היותר סבירה.

    ובהיעדר מימושה: לחד"ש אני לעולם לא אצביע, למפלגה שהיא לא ציונית. ומר"צ מילא, נחמה פורטא.
    וגם בקדימה אשקול פעמיים אם לבחור שנית.

  21. לקסי :

    אמר הפר הזקן,
    בואו ונישאר כמה זמן על הגבעה ונראה מי במרעה.

    לא נאחר לרדת אל האחו.

    ויסלחו כ ו ל ם על ההקשר הלא תקין פוליטית.

  22. לקסי :

    נדב,
    אכן הכל התחיל בשל הכניסה הרעה לקואליציה.
    צריך לצאת מהקואליציה, זה לחלוטין לא מקומנו.
    עכשו "אנחנו" בקואליציה ובמגרש המשחקים הפוליטי גם מכאן לא טוב לצאת "יציאה חד-צדדית" זה מהלך שצריך להיעשות תוך הפקת מירב האשראי הפוליטי, מה שמכתיב – בין השאר – גם עיתוי וגם ספירת ראשים.

  23. איתי :

    נדב,

    ההתגייסות מעוררת ההשתאות של קדימה למאבק בהפרטת הקרקעות מלמדת אותי שבציר הכלכלי יש שם יותר עמימות ואופורטוניזם מאשר אידיאולוגיה קפיטליסטית מובנית ונוקשה בסגנון ביבי-שטרסלר. לכן מובן מדוע (לפי התקשורת) התפקדו מאות חברי אגד לקדימה כשמופז היה שר תחבורה, כדי לעצור את תהליך ה"הפרטה" של קווי אגד.

    ההבדל בין ההצעה שלי ובין סיפור עם אחד ולהבדיל פייגלין הוא שפרץ ופייגלין שיחקו על כל הקופה לכבוש את המפלגה, ואני מדבר על התפקדות כמותית אבל "בחתימה נמוכה" – בדיוק כמו זו של עובדי אגד, וועדים גדולים וחקלאים שהתפקדו לקדימה.

    http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/756/514.html

    http://www.haaretz.com/hasite/spages/1086915.html

    http://www.haaretz.com/hasite/spages/1047137.html

    לחקלאים יש את שי חרמש שמייצג אותם אבל הם לא יהיו מספיק מטומטמים לנסות להשתלט על המפלגה, כי אז העירונים לא יצביעו לה.

    לקסי, לחזור על הטיעון שאתה פר זקן (ובמשתמע שכולנו עגלים חסרי בינה) בכל פעם שאין לך תשובה לעניין זה מעליב את הפרים. בינתיים מה שעושות הפרה פרץ והפרה יחימוביץ' ושאר חברותיהן במרעה זה לייצר גז מתאן הרבה יותר מחלב, וזה בהחלט לא אטרקטיבי אם המטרה היא לא להישאר לבד על הגבעה אלא להגדיל את העדר.

  24. לקסי :

    לאיתי

    בשונה מאנשים אחרים:
    לא את כל תשובותי אני חושף בפני כולם;
    יש תשובות שאני חושף רק לאחדים;
    יש גם תשובות שאני משיב רק לעצמי.
    הכל תלוי נסיבות.

    עניני טופוגרפיה:
    לפעמים צריך להישאר על הגבעה בכדי לזהות את הזאבים שבמרחק.

    ועוד משהו. אני מגייס את עברי החקלאי ואת ההווה שלי כמי שאני עכשו בכדי לחלוק על הערכת התנובות שלך.

  25. לקסי :

    תשלום חוב לאיתי 8:15.

    תלוי בביצוע הדברים שהסיעה תכתיב לו – אם התרחיש יתממש.

    למשל הסרת התנחלויות, למצער הקפדה כפי שתאר יעקב בכר בכנס ביום א': "חסמנו את כל ההתחכמויות…" (הוא היה העוזר לעניני התישבות של שר הבטחון פרץ. חלק מהתפקיד הוא ה"אישורים" לכל פעולת בנייה בישובים שמעבר לקו הירוק).

    משל נוסף, עמידה נגד חקיקה אנטי חברתית.

  26. נדב פרץ :

    איתי: וכמה כוח תצליח לגייס בתור סיעה בקדימה?

  27. עמית-ה :

    אם תקום מפלגה סוציאל דמוקרתית עם אופק ירוק אני בטוח אצביע בעדה ואגייס תומכים בפינה שלי.
    אבל מפאתי הפריפריה צריך להשקיע יותר ממה שיש לי בכדי לעזור להקים מסגרת כזאת.
    אז נותר לי רק להשפיע בדרכים שאני יכול וכאן זה נמצאת אחת הדרכים.

  28. איתי :

    אם ההצהרה המחויכת "בואו נחכה ונראה מה ילד יום" אינה באמת עמדתו האמיתית של הפר הזקן, אלא רק הסוואה, הרי הגישה של הפר לא שונה מהותית מגישתו של פר זקן וחייכן אחר – סבאל'ה אריק שרון, וגם של החיקוי העלוב שלו – אהוד ברק.

    שני הפרים הללו שמרו על זכות השתיקה וחייכו כמביני דבר כשנשאלו על נושאים שבהם רצוי מאוד שמנהיג לא ישתוק. אין ספק שזה הועיל להם בדרך אל מוקדי הכוח, אך זה לא ממש מופת הדמוקרטיה אלא עוד אחד מהדברים הרעים ששרדו מימי מפאי (דווקא את הטובים שכחנו).

    דווקא חביבתך בכנסת ראויה להערכה על כך שאינה חוששת להביע עמדות לא פופולאריות ולהסתכסך עם תומכים פוטנציאליים (התנגדות לפתיחת קניונים בשבת = להעלות את חמתם של עסקני המגזר הקיבוצי).

    לנדב – התשובה לשאלה הזו תלויה במה שאנשים יחשבו על הכוח שלהם להשפיע באמצעות התפקדות לקדימה ובמצב החלופות אחרות. במקרה הקיצוני אך לא בלתי סביר שבו מרצ נמחקת מהמפה והעבודה עם 5-7 מנדטים, הדבר היחיד שיוכלו לעשות מצביעי השמאל הציוני (שרובו מוגדר כשמאל מדיני וסופרמרקט כלכלי) הוא להתפקד מחוסר ברירה לקדימה. מכיוון שמספר *מצביעי* מרצ באותו סדר גודל כמו מס' *מתפקדי* קדימה, התפקדות המונית שכזו יכולה לשנות את אופי המפלגה מהקצה אל הקצה.

    מיה בנגל (שחשוב להגיד שהיא כתבת חצר של ברק) מעלה תרחישים בכיוון: http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/964/702.html

  29. נדב פרץ :

    איתי: אני הולך רגע עם המודל שלך. אתה רוצה להיכנס לקדימה, אבל לא לתפוס שם יותר מדי מקום – נניח, להתמקם בנוחות החל מהחצי השני של העשירייה הראשונה. לא במקום מופז (2), לבני(1) ובראון(5), כן במקום רוחמה אברהם(8), גדעון עזרא(12) ונחמן שי(18).

    זה סוג הכוח שאיתו אתה מקבל שרים זוטרים. אני מסכים שאם נשים מישהו 'משלנו' במקום בוז'י, נקבל רווחה טובה יותר ומופרטת פחות – אבל האם זו פסגת השאיפות של הסוציאל דמוקרטיה הישראלית?
    אני משווה את זה למודל ה'מפלגת לווין גדולה', כמו שהיה ב-1992 וב-2006 (עם כל הביקורת על מרצ והעבודה באותן שנים), ורואה את ההבדל בהשפעה.

  30. איתי :

    נדב, אני לא אומר שזו אופציה עדיפה אלא שזו אופציה שצריך לשקול אותה ברצינות ולדון בה באופן גלוי.

    כרגע, אני בהחלט מעדיף (כמוך) את אופציית "מפלגת הלווין הגדולה" (כלומר המפלגה הס"ד צריכה להיות לקדימה כמו שהיתה מרצ לרבין, רק הדגש צריך להיות כלכלי ולא מדיני).

    אבל הדעה הזו עשויה בהחלט להשתנות אם תשונה שיטת הבחירות לטובת קדימה והליכוד ואז פשוט לא תהיה לנו ברירה.

    כמה דברים שצריך לשים על השולחן בעניין האופציה הזו:

    1. האם ניתן עדיין להפוך את העבודה (או התארגנות שהעבודה היא מרכזה) למפלגת הלווין הסוציאל דמוקרטית של קדימה? לדעתי חד משמעית לא, והנימוקים נאמרו כבר אלף פעם. שלושת הנימוקים המרכזיים הם דווקא "אפורים" ולא פרסונליים: חובות של עשרות מיליונים, התפלגות המתפקדים והנציגים במוסדות והמבנה הארגוני-חוקתי. כאמור ברק הוא הסימפטום ולא המחלה. בנוסף ישנו עניין התדמית הרקובה של המותג. על אחת כמה וכמה כאשר המותג הוא מותג המוכר לציבור כמפלגת שלטון – אם יור סוציאל דמוקרטי של מפלגת הלווין ישיג 10 מנדטים שכולם חכים סוציאל דמוקרטים זה עדיין יתפס בתקשורת ובציבור ככישלון צורב.

    2. האם ניתן להפוך את מרצ (או התארגנות שמרצ היא מרכזה) למפלגת הלווין הסוציאל דמוקרטית של קדימה? אני בספק, לאחר שני ההפסדים של רן כהן (אם כי ההישג של גילאון מעורר תקווה). הסיבות כאן דומות לסיבות בהקשר לעבודה.

    3. האם ניתן להפוך את "מס"ד" (או התארגנות שנובעת ממנה) למפלגת הלווין הסוציאל דמוקרטית של קדימה? ממש לא. אי אפשר לבנות מפלגה על בסיס של אנשים לא מוכרים בציבור הרחב, חייבים "כוכבים" כמו פרץ ויחימוביץ'. הבעיה היא שאי אפשר לצפות שהכוכבים יבואו ויחתמו על מצע שנוסח ע"י מס"ד.

    4. האם ניתן להפוך את "אפשר אחרת" (או התארגנות שנובעת ממנה) למפלגת הלווין הסוציאל דמוקרטית של קדימה? ממש לא. בקרב הפעילים שהקימו את אפשר אחרת ואצל חלק ניכר מהפעילים הסוציאל-דמוקרטים דב חנין וחנא סוויד הם שותפי אמת למאבק, אבל אצל רוב הציבור הם נמצאים מעבר להרי החושך (ע"ע קמפיין ההשמצות המגעיל אך אפקטיבי בבחירות בת"א). ניסיון לבנות רשימת "שמאל מאוחד" שכולל ציונים ולא ציונים במינון דומה יגרום רק להמשך הזליגה של הציבור היהודי ממפלגות השמאל לעבר קדימה.

    5. האם ניתן להפוך את הבמה הדמוקרטית (או התארגנות שהבמה היא מרכזה) למפלגת הלווין הסוציאל דמוקרטית של קדימה? יש לכך סיכוי קטן, אך זה דורש חידוד הדרך הסוציאל-דמוקרטית ובניית הרכב מנהיגות רלוונטי ואמין ולא סופרמרקט ניגודים כמו העבודה של היום. פרץ-יחימוביץ'-ברוורמן זו שלישיה רלוונטית (לא משנה מי עומד בראש) הרבה יותר מפרץ-הרצוג-פינס, אם אתה רוצה לבנות מפלגה ש"תמריץ" את קדימה לכיוון אדום יותר.

    אני קיוויתי מאוד שמימד תהיה אלמנט מוביל ביצירת מפלגת הלווין הזו, אך כבר חודשים שהיוזמה למהלך שכזה תקועה.

  31. איתי :

    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1127333.html

  32. נדב פרץ :

    עם 1-4 אני מסכים במידה רבה.
    אני גם מסכים, ללא ספק, שעדיף שיחימוביץ' תצטרף לעמדת הובלה לבמה (וגם ברוורמן – למרות שאני הרבה פחות מחזיק ממנו סוציאל דמוקרט).
    אלא ששני אלה עדיין לא הפנימו את סעיף 1 שלך (אם להיות עדינים), ולכן השאלה רלוונטית, כרגע, בערך כמו השאלה האם כדאי או לא כדאי לצרף את פנחס ספיר להתארגנות.
    אם אני מסתכל על החמישיה, ושואל מה האופציות – לקחת את פרץ, תמיר ובן סימון*, ולזרוק את כבל ופינס, כדי ליצור מפלגה 'על טהרת הסוציאל דמוקרטיה'? אני חושב שזו תהיה טעות. בפוליטיקה אתה צריך לעשות את הבריתות היעילות ביותר לקידום המטרה שלך, ופינס – גם אם יהיה בראש התנועה – הוא נכס אלקטורלי מהבחינה הזו.
    (בוז'י זה סיפור אחר, כי בניגוד לכבל ולפינס, שסתם אין להם מושג, הוא הוכיח באופן אקטיבי שהוא נאו ליברל)

    *הסוציאל-דמוקרטיה של שני האחרונים שנויה במחלוקת, אבל זה לא הזמן לעסוק בפיצול שערות

  33. איתי :

    אני מסכים מאוד שאין טעם לחפש מפלגה "על טהרת הסוציאל-דמוקרטיה" ומצד שני שחייב להיות קריטריון סף, שאותו בעיני הרצוג פואד ושמחון לא עוברים, גם יתדפקו על הדלתות.

    אם בראשות פינס מגיעים ל-10 מנדטים ובראשות פרץ מגיעים ל-3 מנדטים – עדיף פינס ושיסלחו לי כל הטהרנים.

    לגבי הטענה שברוורמן ויחימוביץ' לא הפנימו את סעיף 1, היא מתבססת רק על מה שמתפרסם בתקשורת.

    ידוע לי ממקורות שונים כי שלי יחימוביץ' בהחלט גיששה על אופציות יציאה, ויכול להיות שהיא פשוט מחכה לתזמון מתאים. הבעיה היא שגם ממה שפורסם בגלוי וגם מ"מקורבים" נראה שאת חבורת הארבעה היא פשוט לא סופרת כחלופה רלוונטית והנתק נראה בלתי ניתן לגישור.

    אפשר להאשים אותה בהתנשאות על פרץ, אפשר לדבר על חוסר יכולת להיות חלק מצוות ואפשר לראות בזה דיסוננס קוגניטיבי, אבל מצד שני צריך גם לראות את ההיגיון ברתיעה שלה מהחבירה דווקא לארבעה:

    1. האם התמהיל הנוכחי של הארבעה יותר סוציאל-דמוקרטי מכלל סיעת העבודה? רק במעט

    2. האם התמהיל הנוכחי סגור על כך שהוא לא רוצה לחבור למפלגת ההון-שלטון קדימה? ממש לא (מהתקשורת נראה שכבל+תמיר דוחפים לקדימה, ופינס בכלל מהרהר בריצה לראשות העבודה)

    3. האם לחבורה הזו יהיו עשרות אלפי מתפקדים ואלפי פעילים שיבטיחו את כניסתה לכנסת? קשה לדעת. מחנה פרץ בעבודה די התפורר, עובדי הוועדים הגדולים מקבלים הוראות מעיני, וכמה קבלני קולות בכלל הלכו עם גאידמק. העובדה שבכנס בת"א נכחו 300 איש לא מלמדת הרבה, שכן לא מעטים מהם בכלל באו כצופים סקרנים ומתלבטים (לקסי לדוגמה) ולא כפעילים שילכו אחרי פרץ ופינס באש ובמים.

  34. נדב פרץ :

    אם הנתק נראה בלתי ניתן לגישור, אז יש שתי אפשרויות: או שאנחנו מוכיחים שלפעילי שמאל אין שום חוט שדרה, ושאנחנו הולכים אחרי המנהיגים שלנו בלי קשר למה שהם עושים, או שאנחנו מודיעים שמי שנחוש בדעתו לפצל את הקול הסוציאל דמוקרטי במקום לאחד אותו, לא יקבל את הקול שלנו.

  35. איתי :

    טוב מאוד, עקרונית אני בעד הצהרה כזו, שתופנה אל פרץ ויחימוביץ', וכמה שיותר מהר.

    אם יחתמו עליה 10000 איש וכמה סלבריטאים היא תהיה שווה משהו.

    אם יחתמו עליה 20-30 לפלפים אלמונים מיסו"ד / עבודה שחורה
    חבל על הנייר ועל המייל.

    הפנייה תהיה חסרת השפעה בדיוק כמו התחנונים/האיומים הקודמים – "אם תיקח את תיק הביטחון אתה מאבד אותי", "זכור מה שהבטחת ובחייאת אל תשב עם ליברמן בממשלה", "אם תתמכי בברק תשכחי ממני" וכן הלאה.

    בסופו של דבר מה שמזיז פוליטיקאים זה או כסף (שאין לנו) או ארגזים של טפסים עם שמות:
    http://www.blacklabor.org/?p=12009

    אז אתה מרים אתר לקמפיין "שלי ועמיר חתן וכלה"?

  36. נדב פרץ :

    אתה חוזר ל'שלי ועמיר'. לפי הספירה שלי, יש רק גורם אחד שלא מוכן לשתף פעולה עם אף ח"כ סוציאל דמוקרטי אחר, בין אם זה דב חנין ובין אם זה עמיר פרץ.
    אני בטוח שאם שלי תודיע שהיא מצטרפת למהלך של מהפך במפלגת העבודה, וחוברת לצורך זה גם לאנשים שהם לא כוס התה שלה, אף אחד לא יעצור בעדה. להזכירך, גם שיתוף הפעולה פינס-עמיר לא בא לאף אחד מהם בקלות, ובכל זאת הם התגברו.

  37. איתי :

    זה ברור כשמש שבסיטואציה הנוכחית עמיר הוא המחזר המיואש ושלי היא הקשה להשגה.

    אבל

    1. כפי שציינתי אני יכול להבין את הסיבות להפניית הגב, הן קשורות גם לאידיאולוגיה וגם לריאליזם פוליטי. לא ניתן לפטור אותן כ"פגמים" באישיות, אם כי גם אישיות "השושנה בין החוחים" משחקת תפקיד.

    2. זה לא המקרה הראשון ולא האחרון שבו דווקא למי שהכי קרובים אידיאולוגית קשה לשלב ידיים לאחר שצד אחד איכזב קשות את הצד השני. בעוד שאופורטוניסטים קופצים מעגלה לעגלה (ע"ע מופז) בהתאם לנסיבות, אנשים עם משנה אידיאולוגית סדורה (ע"ע מרידור) נכווים הרבה יותר עמוק ושיקום היחסים איטי יותר.

    3. השאלה מה המטרה שלך – לנתח את העבר ולהכריע בשאלה מי אשם בפיצול ובהתרסקות (לדעתך שלי, לדעתי שניהם), או לייצר עתיד שיש בו תקווה.

    אם אתה חושב על הדבר האחרון, להציב את שלי יחימוביץ' דווקא עכשיו על ספסל נאשמים רק מרחיק אותך מהמטרה. אם אתה באמת רוצה להגיד לפוליטיקאים את מה שכתבת בתגובה 34 צריך להגיד אותו לשני הצדדים בצורה סימטרית:
    אנחנו לא נעזור לך שלי יחימוביץ' לעשות שינוי בעבודה אם פרץ לא יהיה שם לצידך, ואנחנו לא נעזור לך עמיר פרץ להקים מפלגה חדשה אם שלי יחימוביץ' לא תהיה שם לצידך. לא רוצים להשלים? תורידו את השם שלנו מהמחנה כי אנחנו עוברים לקדימה, מרצ, חד"ש, התנועה הירוקה או מימד – איש לפי בחירתו.

  38. נדב פרץ :

    איתי, אני מדבר רק על העתיד, ולא על העבר.
    אם שנינו מסכימים שבמפלגת העבודה צריך או שינוי דרסטי (פרישה מהקואליציה והדחת ברק כמינימום) או פיצול – אז אני יכול להגיד מה שאני רוצה למי שאני רוצה, עובדתית ללכת עם עמיר אומר להגשים את המטרות האלו, ללכת עם שלי אומר לשמר את המצב הקיים.

    מה זה יעזור שתגיד לעמיר 'לא נהיה איתך אם שלי לא לצידך'? איך בדיוק אתה חושב שהוא יכול לקדם את המטרה הזו? אתה בעצמך אומר שעמיר ישמח להצטרפות של שלי, ושלי לא סופרת את האפשרות. מה אתה מציע לעמיר – ולשאר הארבעה – לעשות? להגיד 'אנחנו נשארים בקואליציה עם ברק, כדי להחזיק לשלי את היד'?

  39. איתי :

    "ללכת עם עמיר אומר להגשים את המטרות האלו, ללכת עם שלי אומר לשמר את המצב הקיים." – אני לא מסכים.

    אם הליכה עם עמיר בלי שלי משמעה הקמת מפלגה שלא תעבור את אחוז החסימה (כמו מימד), תעבור בקושי (עם אחד) או תתמזג בקדימה – אין פה ממש הגשמת מטרות אלא פוטנציאל לשינוי שיורד לטמיון.

    אם שני הצדדים יבינו שהם "חלשים לחוד וחזקים כאיגוד", אז שני הצדדים ירדו מהעצים וימצאו נוסחה מגשרת.

    אם אנחנו כפעילים רוצים לעשות משהו כדי לשנות את המצב אי אפשר לבוא באיומים רק לצד אחד, ולא משנה מהי ההערכה שלנו לגבי "מי אשם".

  40. נדב פרץ :

    אני מתקשה להבין. איזה איום אתה רוצה להציב בפני עמיר? אתה אומר שאתה רוצה איומים מסוג 'אם X לא יקרה, אני לא על העגלה'. מה ה-X הזה?
    ממה שאתה אומר עד עכשיו, אני מבין ש-X הוא 'שלי תצטרף אליך'. מה השליטה של עמיר על השאלה הזו? או לחליפין, מה הצעד הנכון של עמיר כרגע לטעמך? לשבת בממשלת ביבי עד ששלי תואיל להצטרף (למרות שאתה בעצמך מודה שזה לא יקרה)?

  41. איתי :

    הצעד הנכון לדעתי אך לא מקובל בפוליטיקה הוא חיזור פומבי אינטנסיבי ונדיב.

    כפי שאמרו הגששים ב"קרקר נגד קרקר: "תהיה גבר, תשפיל את עצמך, תהיה סמרטוט… תגיד לה – אני אעזור לך למצוא את עצמך".

    אם מוכנים להציע את ראשות המפלגה לקפיטליסט-חמלה כהרצוג, ראוי היה הרבה יותר שאותה הצעה תוצע גם לה, למרות כל הכעסים על התמיכה בברק. הצעה כזו צריכה לבוא באופן גלוי ושקוף לציבור (תוך שימוש בעורף האידיאולוגי שתומך בשניהם).

    אם להשתמש במילותיו של איש אחד, צריך "להפוך כל אבן" ואני לא התרשמתי שכל האבנים נהפכו.

    התנאי הראשוני לתהליך כזה הוא חשבון נפש אמיתי של פרץ והבנה שהנתק בינו ובין יחימוביץ' נגרם במידה רבה מאוד בשל אופן התנהלותו בכהונתו כיו"ר. יחימוביץ' לא היתה היחידה שחשה נבגדת.

  42. ל-12 משפט ציבורי :

    לשאלה שלך, איתי, על עיני, אתה עונה בעצמך:

    "(אם כי בינתיים עיני מעדיף להיות חכם ומחזיק בחוטים ביציבות מאחורה במקום להישרף כמו כל היו"רים קצרי הכהונה)".

    עיני שולח קדימה בלונים, משושים, בלדרים, וכל מי ומה שמשרת אותו, בלי חשיפת יתר.

    עיני פיצח את הקוד –
    אם אתה חזק אתה לא צריך תקשורת מיותרת.
    (ולהיפך, צלצולים רבים מדי בתקשורת יכולים להפוך מהר מאוד למשקולות על הרגליים).

    עכשיו, לך חפש אותו.
    זה באמת אתגר.

  43. אלי סתוי :

    האתגר הכפול
    לח"כים במפלגת העבודה -חובה לקרוא!!!! האתגר הכפול של אלי סתוי ציר מפלגת העבודה http://www.makolot.co.il/79532/ELI

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.