חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

אזרחים משפיעים ברשת

נושאים דעות ב 25.10.07 6:04

בסוף שנת 2006 כתב יוחאי עילם מאמר בשם "אזרחים משפיעים ברשת" עבור עיתון חברה. המאמר סוקר את פעילות פוליטית ברשת החל בבחירות האחרונות, דרך אתרי המפלגות, הבלוגים והמייזמים הקבוצתיים השונים. בסיום המאמר נשאלה שאלה לגבי העתיד.

המאמר, שהתפרסם לאחרונה גם באתר יסו"ד, מובא כאן במלואו, ולאחריו עוד תוספת אקטואלית, שנה אחרי.

האינטרנט הוא מדיום שמתלבש כמו כפפה על הדמוקרטיה. הוא מאפשר חופש ביטוי מרבי, הוא פתוח לכולם, זמין בכל עת, מאפשר חשיפה של מידע רב יותר מאמצעי תקשורת אחרים ותגובה מיידית של הגולשים להתפתחויות. האינטרנט, יותר מכל מדיום אחר, מתאים לקצב החיים הפוליטי של מדינת ישראל, אבל לא נראה שהמפלגות שלנו מודעות לכך.

תמי לנצוט ליבוביץ, יועצת שיווק באינטרנט.

הקשר בין האינטרנט לפוליטיקה גבר מאוד במערכת הבחירות האחרונה. זה עבד בשני הכיוונים: המפלגות דיברו אל הגולשים והגולשים אל המפלגות. כל הצדדים כהסיבה העיקרית היתה שבאתרי המפלגות הרשמיים חסרה אינטראקטיביות, תחושת חיות וישירות.השתמשו בכל הכלים – החל משדרוג אתרי המפלגות, דרך הפצת מסרים פוליטיים דרך אימיילים, מלחמת טוקבקים באתרי החדשות, בלוגים פוליטיים רבים של כותבים עצמאיים ואף בלוגים של פוליטיקאים. מגמת הגידול הזו תימשך ככל הנראה. איך המפלגות התייחסו לאינטרנט? כיצד כדאי להן להשתמש בו? איזה אופי יתפסו יחסי הגומלין בין הפוליטיקאים לגולשים? איך יכולים הגולשים להשפיע על הפוליטיקה ודרכה על החיים שלנו פה? שאלות אלה ואחרות חשובות עתה יותר מאי פעם.
בכל העולם קיים גידול מתמיד בתפוצת רשת האינטרנט. בישראל, המפותחת טכנולוגית, תהליך זה ניכר בהחלט. נתוני סקר מוכנות דיגיטאלית הועדה הלאומית לטכנולוגיית המידע והידע לשנת 2005 מצביעים על כך שלשלושה מכל ארבעה מבוגרים יש מחשב בבית, ושלתשעה מכל עשרה ממשתמשי המחשב יש חיבור לאינטרנט. כלומר, יותר משני שלישים מבעלי זכות הבחירה מחוברים לאינטרנט. גם תדירות השימוש באינטרנט עולה בהתמדה. כך שהשימוש הפוליטי ברשת הולך ונעשה חשוב יותר.


מה עשו המפלגות בבחירות האחרונות ברשת?

למפלגות היה כדאי הפעם יותר מתמיד להשקיע באפיק המקוון. לא רק בזכות היכולות הדו- כיווניות של הרשת אלה גם בגלל אופי מערכת הבחירות. בבחירות האחרונות היתה כמות גדולה של מתלבטים והיו גם הרבה אנשים אדישים. בנוסף ניכרה ירידה משמעותית ברייטינג של תשדירי התעמולה היקרים בטלוויזיה. ועוד – הספין, אותו קסם שזימנו המנהיגים בשנים האחרונות, מתחיל לאבד מכוחו – הציבור הרבה יותר ציני וחשדן כלפי כותרות מפוצצות שלא מחזיקות מים.

מכל הסיבות האלה, היה למפלגות אינטרס לנתב משאבים לאינטרנט, שנתפש ככלי ישיר ופחות פורמאלי. כאן
אתייחס לשלושה תחומים – אתרי המפלגות, שימשו באימייל, תגובות באתרי חדשות (טוקבקים) וכמובן – בלוגים.
המפלגות אכן השקיעו הפעם יותר באתרים שלהם שהיו מעוצבים, מצוחצחים ופירטו את מצעי המפלגות. האיכות ניכרה במיוחד באתרים של 'העבודה' ו'קדימה'. למרות זאת, רק 5-6% מהגולשים ביקרו באתרים האלה. למה?
הסיבה העיקרית היתה שבאתרי המפלגות הרשמיים חסרה אינטראקטיביות, תחושת חיות וישירות. אתרי המפלגות התעדכנו אמנם בקצב סביר, אבל התקשורת היתה חד כיוונית. כמעט ואי אפשר היה להגיב, לשאול שאלות או לקיים דיון, אולי משום שהמפלגות חששו מביקורת והשמצות. היו גם נסיונות לשתף את הגולשים. מפלגת העבודה ניסתה לגייס מתנדבים למעין 'טלמרקטינג'. מתנדבים שנרשמו באתר קיבלו רשימת טלפונים שנלקחה מספר הבוחרים ונתבקשו להתקשר אליהם. הפרויקט הייחודי והשאפתני לא ממש הצליח כנראה מפני שרוב האנשים לא אוהבים לקבל טלפון מפתיע מאיש מכירות.

השגיאה הגדולה ביותר היא שלאחר הבחירות, רוב אתרי המפלגות הפסיקו להתעדכן. באתר מפלגת העבודה הזמן עצר מלכת, ועדיין סופרים "0 ימים למהפך". הפסקת הפעילות באתרים חיזקה את הרושם שהמפלגות שוכחות את מצביעיהן לאחר הבחירות.
גם בדואר האלקטרוני הועברו מסרים פוליטיים. חלק מהמפלגות הלכו רחוק מדי, ושלחו דואר לא רצוי לנמענים (ספאם). הבולטת מביניהן היתה מפלגת הגמלאים. דואר זבל הוא מטריד, ובדרך כלל יוצר תגובה שלילית.
התגובות לכתבות באתרי החדשות – הטוקבקים – היו המקום העיקרי בו התרחשה פעילות פוליטית ממשית. עד לפני כשנתיים היו אתרי חדשות שלא אפשרו תגובות. היום קשה לדמיין אתר חדשות ללא תגובות. ישנם גולשים רבים שפוסחים על קריאת תוכן הכתבה, ורצים מהר להגיב, או לקרוא את התגובות. התופעה הזו לא נעלמה מעיני המפלגות. כמה מהן העסיקו מגיבים בשכר, שכתבו תגובות אוהדות למפלגה (או משמיצות את היריבים). תגובה נפוצה היתה: "עכשיו השתכנעתי להצביע …". גולשים ושכרי חרב יריבים "תפשו" לא פעם את המגיבים בשכר.

בבחירות האלה, נראו כמה בלוגים של פוליטיקאים שנפתחו במיוחד לקראת הבחירות. הבלוגים היא אחת מהתופעות החמות באינטרנט בשנים האחרונות . בלוג, 'יומן רשת' בעברית, מאפשר לבעליו לכתוב את הגיגיו על בסיס קבוע, ובדרך כלל מאפשר לקוראים להגיב. כיום יש כמה עשרות אלפי בלוגים פעילים ברשת הישראלית. נכון, חלק ניכר מהבלוגים הם של נערות בגיל ההתבגרות, אך לכמה בלוגים יש קהל קוראים נאמן ומשקל ניכר, במיוחד באתר 'רשימות' (www.notes.co.il) .
במהלך מערכת הבחירות, עינת וילף [הקישור אינו פעיל] כתבה כמעט בכל יום במרוץ שלה לפריימריז בעבודה. היא אמנם לא אפשרה תגובות, אך ניכר היה שהיא כותבת בעצמה, ולא נעזרת באחרים. מפלגת העבודה העלתה באתר הרשמי בלוגים של שלי יחימוביץ' ועמי איילון (או עוזרו). הבלוגים לא אפשרו תגובות ולא עודכנו באופן תדיר, אך סיפקו תמונה מעניינת של הקמפיין. גם ליושב ראש 'העבודה' עמיר פרץ כמעט היה בלוג. איש האינטרנט הוותיק חנן כהן פתח עבורו בלוג, אך עוזריו התחרטו לאחר זמן קצר. דוגמא מצוינת לאיך בלוג צריך להיראות, ואיך הוא משפיע ניתן לראות בבלוג של דב חנין מחד"ש בכתובת www.dovblog.org. הוא כותב באופן תדיר בשתי שפות, יש אפשרות לתגובות וליצירת קשר. בניגוד לרוב הבלוגים האחרים הבלוג הזה ממשיך לפעול גם היום, אחרי הבחירות.

מה עשו האזרחים ברשת?

האזרחים המקוונים לא היו אדישים לבחירות. כמות התגובות וחשיבותם עלתה במהלך מערכת הבחירות. אנשים אצו להגיב לאירועים, להישמע ולהשפיע. רבים שלא חשבו אפילו על יציאה מהבית לעצרת בחירות או על ארגון חוג בית, השקיעו מרץ רב בכתיבת תגובות ענייניות או מתלהמות, בעד המפלגה שלהם ונגד היריב. מעבר לפורקן היצר, לחלקם בהחלט היה רצון לנצל את החשיפה הרחבה בכדי לנסות ולהשפיע על ציבור גדול של מצביעים לא מוכרים להם, וזאת מבלי לקום מהכיסא. הגולשים השתמשו גם בדואר האלקטרוני ושלחו מיילים מנומקים הקוראים להצביע למפלגה מסוימת. בעקבותיהם באו מכתבי תגובה בתפוצה רחבה.

בבלוגים ניכרה פעילות פוליטית ערה ביותר, גם כהשלמה לתקשורת הממוסדת. בלוגרים (בעלי בלוג) רבים הביעו את דעותיהם הפוליטיות ועוררו מייד תגובות רבות. אחת הזירות המרכזיות לשכנוע עבור מפלגת העבודה היתה הבלוג של שוקי גלילי ברשימות. מגיבים משמאל ומימין הביעו התנגדות למאמריו וזכו מייד לתגובות נגד של תומכי המפלגה. מהצד השני של הקשת הפוליטית בלט הבלוגר עופר לנדא בישרא-בלוג שתמך באיחוד-הלאומי-מפד"ל ושמאמריו המשעשעים עוררו עניין רב. אחד הבלוגרים, אורי קציר (אפלטון), מיפה את העדפות הבלוגרים, וגילה כי בקרבם השיגה מפלגת העבודה ניצחון סוחף, בעיקר בגלל המצע החברתי. הגישה לדעות פוליטיות שונות נעשתה קלה יותר בזכות אתר 'פוליטינט' (www.politinet.co.il), שאיפשר לבלוגרים לפרסם את מאמריהם גם באתר הזה. כך, יותר אנשים נחשפו ליותר דעות פוליטיות. האתר פעיל גם כיום, והפוליטיקאים יכולים לנצל את הכלי הזה כדי לדעת לאן נושבת הרוח.
במהלך מערכת הבחירות קמו גם מספר אתרי תמיכה עצמאיים. חנן כהן שהוזכר כבר פתח אתר תמיכה במפלגת העבודה www.politi.org.il. אתרים עצמאיים של מתנדבים נראים לעתים כיותר אמינים מאתרי המפלגות המנוכרים. האתרים האלה, והדיונים הערים בבלוגים באו למלא חלל אותו יצרו אתרי המפלגות היבשים.

פוליטיקה ברשת – לא רק בזמן בחירות

כוחה של רשת האינטרנט הוא דווקא בין מערכת בחירות אחת לזו שתבוא אחריה. היא פותחת אפשרויות חדשות לקיום פעילות חוץ-פרלמנטארית שתחזיר את המפלגות מהטלוויזיה אל ההמונים וכל זה בעלויות אפסיות. עדכון אתר, ניהול פורום, או הפעלת בלוגים הם זולים ופשוטים יותר מקיום כנסי פעילים והפגנות או הוצאה לאור של עיתון מפלגה. האינטרנט הוא הדרך של מפלגות השלד לחזור להפוך למפלגות המון, להתחבר לציבורי המצביעים, ולייסד בסיס לתרבות פוליטית חדשה.

אז איך עושים את זה?

פעילות מתמשכת ושדרוג של אתרי המפלגות הרשמיים – על המפלגות להמשיך לקיים קשר עם הבוחרים גם אחרי סיום מערכת הבחירות. המשך עדכון האתרים הוא צעד בסיסי ומתבקש. בנוסף, מתן אפשרות תגובה יחזק את הקשר בין הציבור לנבחריו. בכיר במפלגה יכול לכתוב מאמר ולקבל תגובות. אפשרות אחרת היא קריאה של המפלגה לגולשים להביע דעה בנושא מסוים. כדי למנוע ביקורת לא עניינית, תגובות זדוניות וכן פעילות עוינת של תומכי המפלגה היריבה, אפשר לפתוח את התגובות רק לחברי המפלגה. זה יכול להיות מאוד מעניין ומלמד לפוליטיקאים.

ניהול בלוגים של פוליטיקאים בתוך האתר האישי שלהם – ניהול אתר אישי מאפשר לפוליטיקאי לדווח לבוחריו על הישגיו ועל דעותיו באשר לאירועים אקטואליים, תוך עקיפה של מסננת התקשורת (הנוטה להתמקד לעתים בשערוריות ובהתבטאויות בוטות). דוגמה מצוינת לכך היא אתר הבית של ח"כ אפרים סנה. אבל אפשר יותר – בלוג אישי הוא דרך מצוינת להגיע לקהל, לשמוע אותו, לקרב אותו ולהשפיע עליו. הפוליטיקאי נראה יותר אנושי בבלוג מאשר בתקשורת. הפורמט האינטראקטיבי מאפשר להגיע לקהל מצביעים גדול יותר, ולעסוק בנושאים שאינם זוכים לחשיפה תקשורתית מספקת. לחבר כנסת שרוצה חשיפה והכרה, מומלץ מאוד לפתוח בלוג.

איחוד כוחות של גולשים חברי מפלגה ליצירת כוח פוליטי – בארצות הברית, שהיא לא יותר 'אינטרנטית' מאיתנו, האינטרנט הפך לכלי מרכזי וחיוני להתארגנות עצמאית של גולשים שחפצים בהשפעה על המערכת הפוליטית. אתר moveon.org מרכז את כל הפעילות של התנועה להדחת הנשיא בוש. אתר democraticunderground.com הוא אתר עצמאי של תומכי המפלגה הדמוקרטית. באתר הזה מתפרסמים מאמרים של כ-20 כותבים, וכן מתקיים בו פורום של הגולשים. כמה כותבים שהצטיינו באתר אף אזרו אומץ לרוץ בבחירות, וכעת יש לאתר ייצוג בבית הנבחרים.

היוזמות שכבר פועלות בהצלחה מעבר לים תגענה בקרוב גם לכאן. ניצן ראשון הוא האתר 'עבודה שחורה', www.blacklabor.org (גילוי נאות: אני אחד הכותבים באתר), שמטרתו היא קיום שיחה ישירה, ביקורתית ומתמשכת, בין בוחרי מפלגת העבודה והנבחרים. שיחה זו היא תנאי הכרחי לקיום הבטחות של מנהיגים פוליטיים ולשיקום האמון של המצביעים במפלגה ובמשטר הדמוקרטי בכלל. באתר מתפרסמים מכתבים שנשלחו מבלוגרים וגולשים לחברי כנסת ממפלגת העבודה, וכן תגובות שלהם. עד עתה הגיבו כמעט מחצית מחברי הכנסת. לאחרונה נשמעו כמה הצהרות של פוליטיקאים שהזכירו מאוד תכני מכתבים שנשלחו אליהם ב'עבודה שחורה'. הצהרות אלו מעודדות את כל מי שמאמינים ברצון של הפוליטיקאים להקשיב לקול המצביעים, אך כוונתנו היא לבחון בעיקר את מעשיהם של חברי הכנסת ולא את הדיבורים. פעילות נוספת הראויה לציון היא הבלוג 'משמר הכנסת' העוקב החוקים שעולים באתר הכנסת.
אז מה הלאה?

בעשור האחרון חלה נסיגה מדאיגה בעניין של הציבור בפוליטיקה ובאקטואליה. שנים של טרור מתמשך מזה והתמוטטות הביטחון הכלכלי מזה יצרו שכבה גדולה של אזרחים מיואשים, ציניים ומאוכזבים, שחלק גדול מהם אפילו אינו טורח להצביע. תהליך זה הוא רע לדמוקרטיה ומחזק את השחיתות בשלטון. התופעות שהתרחשו במערכת הבחירות ברשת ונסקרו כאן מדגימות את הפוטנציאל האדיר של האינטרנט לחדש את הקשר הדו-צדדי בין האזרח ובין הפוליטיקאי, ולעורר מחדש את אמון הציבור בנבחריו, את האכפתיות ואת התקווה.


ומה קורה שנה אחרי?

הרבה בלוגאים שהיו מעורבים בפוליטיקה התרחקו ממנה בשנה האחרונה. הם כותבים על נושאים שונים ומגוונים, אבל לא על פוליטיקה. מנגד, יוזמות קבוצתיות פורחות. "לחץ חברתי" מניב מאמרים מצויינים מדי שבוע. אתר "עבודה שחורה", אותו אתם קוראים כאן, מורכב מקבוצה דינמית של אנשים. האידאולוגיה משותפת לכולם, אבל אופן ההצבעה הפוטנציאלי בבחירות הבאות מאוד שונה.

נראה שנושא זכויות עובדים ומאבקים צרכניים יותר מענינים את הציבור באופן כללי, ובמיוחד את הגולשים. התעסקות בפוליטיקה מפלגתית ובפוליטיקה אישית, גורם לגועל גדול.

באופן אישי, נראה לי שיוזמות קבוצתיות הן בעלות סיכויי הישרדות והשפעה ברשת. בלוגים אישיים הם מבורכים לתמיכה וקידום של יוזמות שכאלה, אבל לא יכולים להשפיע כמו מיזמים קבוצתיים.

* יוחאי עילם הוא ממייסדי אתר עבודה שחורה ובשאר הזמן עובד כמתכנת.

נערך על ידי יוחאי
תגיות: , , ,

4 תגובות

  1. תורגמן שמעון :

    המאמר אכן משקף מצב מציאותי מנותח היטב ,כמו כן מקיף ונשמע מקצועי,
    בהחלט צריך להבחין בין התגובות וההתייחסויות השונות בתוך המאמרים מי מגיב עיניינית,מי מבקר עיניינית,ומי מבקר לשם ביקורת,בכתבות המתייחסות לפוליטיקאים או למפלגות יש משמיצנים שעוברים את הגבול,והבעיה שזה מחייב סינון,ולצערנו יש המושפעים מכל מיני ניתוחי מצע או כתבה שאפילו יש בה סילופים וחשבים שזו האמת.

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    אזרחים משפיעים ברשת…

    בסוף שנת 2006 כתב יוחאי עילם מאמר בשם “אזרחים משפיעים ברשת” עבור עיתון חברה. המאמר סוקר את פעילות פוליטית ברשת החל בבחירות האחרונות, דרך אתר…

  3. שנתיים לעבודה שחורה - פרק ראשון :

    […] האזרחים מקדימים בשנות דור את המפלגות עצמן (להרחבה – מאמר של יוחאי עילם שפורסם בכתב העת […]

  4. עבודה שחורה » מפלגת העבודה האבודה - מכתב פרישה :

    […] מ”קדימה”.    את האנרגיות ואת היצירתיות שהשקעתי עם עמיתי לפני בחירות 2006 כדי לקושש עוד קולות למפלגת העבודה […]

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.