אריה גור זוכה – אבל האם הסוף באמת טוב?
אריה גור, לשעבר יו"ר ועד עובדי החברה לאוטומציה, זוכה בתביעה שהוגשה נגדו על ידי החברה. אבל ההנהלה עדיין שם ואילו ועד העובדים איננו. ההסתדרות עמדה לצד ההנהלה. הנה העדכון מאת נורית פגי
סוף טוב, הכל טוב?
לא כל יושב ראש ועד עובדים זוכה לתביעת דיבה אישית בסך שניים וחצי מליון ש"ח מהנהלת החברה בה הוא עובד. אריה גור, ככל הנראה יושב ראש ועד עובדים מצטיין, זכה פעמיים! בנוסף לתביעה לעיל, שהגישה הנהלת החברה לאוטומציה בראשות משה אלקסלסי, לפני כשלוש שנים בבית הדין המחוזי בירושלים, הגישה ההנהלה תביעה נוספת – והפעם פלילית (!) על איומים והוצאת דיבה בבית משפט השלום בחיפה.
ומעשה שהיה כך היה. כחודש לאחר הגשת התביעה בירושלים הסתבר לאריה שהחברה, הגובה את דמי החברות בועד העובדים מכל העובדים מידי חודש בחודשו, לא העבירה את הכסף אותו גבתה לקופת הועד. היה ברור לאריה, שזה נסיון נוסף, לאחר הגשת התביעה בירושלים, ל"חנוק" את הועד מבחינה כלכלית, ולא לאפשר לו כל פעילות.
אריה לא נבהל, הוציא מכתב לעובדי החברה, וזה לשונו:
"לרפי ליטמן שלום,
נודע לנו היום שלא העברת לועד העובדים כספים שנוכו מהעובדים מחודש ינואר 2006.
באפשרותך להעביר את הכספים עד לבוקר יום רביעי לחודש מרץ 2006.
אם לא כן, אגיש נגדך וכנגד יו"ר החברה מר משה אלקלסי תלונה בצהרי יום רביעי במשטרת ישראל בעוון גניבה.
אריה גור
יו"ר ועד העובדים"
מיותר לציין שהכספים הועברו כבר למחרת לקופת הועד. אלא שבנוסף הזדרזה ההנהלה והגישה נגד אריה קובלנה פלילית על איומים והוצאת לשון הרע, קובלנה ממנה זיכה אותו אתמול בית המשפט בחיפה מכל וכל, תוך שאינו חושך את שבט ביקורתו מהנהלת החברה.
סוף טוב הכל טוב? לאו דווקא. אמנם אריה זכה בשני המשפטים, אך בלחץ המאבקים נשבר הועד, רובו עזב את החברה, בעוד הנהלת החברה לאוטומציה, בראשותו של משה אלקסלסי, עדיין מנהלת את החברה. כל זאת בגיבויה המלא של ההסתדרות, שהרחיקה את אנשי הועד מכל פעילות, ואיפשרה למעשה את התפרקותו. קריאתו של השופט נועם סולברג, בעקבות זיכויו של אריה גור בבית המשפט המחוזי בירושלים, להתערבותם המיידית של שר הפנים ושר האוצר במעשיה של הנהלת החברה – עדיין לא זכתה לתגובה …
פרטים נוספים על פסק הדין, בעיתון גלובס:
ביהמ"ש: אין פסול באיומו של אריה גור להתלונן במשטרה נגד הנהלת החברה לאוטומציה
בית המשפט זיכה מכל אשמה את גור, יו"ר ועד העובדים לשעבר של החברה לאוטומציה, ומתח ביקורת על בחירתה של החברה לפתוח בהליכים פליליים נגדו
תגיות: אריה גור, בתי-משפט, ההסתדרות-הכללית-החדשה, החברה-לאוטומציה, ועדי-עובדים, תביעת-דיבה
22 באוקטובר, 2009 בשעה 21:26
עייפנו, עייפנו, הטישה אותנו החברה לאוטומציה, אם אריה בחוץ זה אומר שאין מה לעשות! הרעים תמיד מנצחים, אפילו אם הפסידו בבתי משפט.
חבל, אך הכירו בעובדה והמשיכו בהצלחה במקומות אחרים, רק לא בחברה לאוטומציה!
23 באוקטובר, 2009 בשעה 0:17
1) קל לכתוב "בהצלחה במקומות אחרים".בפועל זה גזר דין מוות לבני ה 45+.
2)לנורית פגי-לאור ניסיוני המר בחברת "פז" הוותיקה בחיפה בשנים 93-97 ,אני בספק לגבי הסוף.בדומה למה שכתבת ,ההסתדרות סירסה וניטרלה את הוועד,והעובדים חוסלו כלכלית,כמעט עד האחרון בהם.לפי מה שקורה בכל מקום ,היינו רק חלוצים בחיסול הממוקד על ידי משת"פי ההסתדרות.
23 באוקטובר, 2009 בשעה 7:32
מעבר לשמחתי בהקשר האישי (למרות שאתמול הגישה הנהלת החברה ערעור לבית המשפט העליון בנוגע להחלטה במשפט הדיבה) יש לדעתי חשיבות רבה לשני פסקי הדין:
1. שני שופטים, בשתי ערכאות שונות שאינן קשורות לבית הדין לעבודה, בשתי ערים שונות, הגנו באופן חד ברור ושאינו משתמע לשתי פנים על חופש הביטוי של יו"ר ועד עובדים כלפי העובדים אותם הוא מייצג.
2. במשפט הדיבה ע"ס 2.5 מלש"ח שהוגש נגדי, קבע השופט שחובתי המוסרית המוסרית כיו"ר ועד העובדים היה לדווח לעובדים על תוכנה של הישיבה בועדת הביקורת לעינייני המדינה של הכנסת שדנה במצבה של החברה. את ההחלטה הזו צריכים לקרוא היטב יו"ר ההסתדרות עופר עיני ויו"ר הסתדרות המעו"ף ארנון בר דוד (ואני בספק רב אם אכן קראו אותה): במהלכן של כ 5 השנים האחרונות לכהונתי כיו"ר ועד העובדים, טענתי פעמים רבות בהסתדרות שהנהלת החברה גורמת לנזקים לחברה שיביאו בסופו של דבר לפיטורי עובדים. היו לי סיבות רבות לחשוש שזה מה שהולך לקרות והצגתי אותן בפני ההסתדרות. על כך שפוטרו במהלכן של אותן שניםם כ 250 עובדים, אי אפשר להתווכח. תמיד נדחתי על ידי ההסתדרות בטענה ש"כל עוד המשכורות משולמות בזמן אל תדבר".
ו"מה אתה חושב שאנחנו יכולים לעשות?".
לעומת זאת, על פי הכתבה שפורסמה בגלובס לפני כחודש, עולה מדבריו של משה אלקסלסי יו"ר החברה לאוטומציה שכאשר הוא טען בפניו של עופר עיני שהועד הורס את החברה עופר עיני עזר לו לבודד את הועד.
מאחר וההסתדרות היא ארגון העובדים הגדול בארץ, אני רואה בדאגה את ההבדל המאוד משמעותי (כפי שאני מבין זאת) בין תפקודו הרצוי של יו"ר ועד עובדים כפי שרואה אותו בית משפט המחוזי בירושלים לבין האופן שתפקיד זה נתפס על ידי יו"ר הסתדרות העובדים.
23 באוקטובר, 2009 בשעה 10:58
לאריה,
אם יש לך, תן בבקשה קישור לכתבה "שפורסמה בגלובס לפני כחודש, (ושממנה) עולה מדבריו של משה אלקסלסי יו"ר החברה לאוטומציה שכאשר הוא טען בפניו של עופר עיני שהועד הורס את החברה עופר עיני עזר לו לבודד את הועד."
23 באוקטובר, 2009 בשעה 13:52
הקישור:
http://www.globes-online.com/news/article.aspx?did=1000496693&fid=3266
הציטוט הרלוונטי:
"אישור מפתיע לטענות של גור מגיע דווקא מאלקסלסי: "הסברנו להסתדרות את הדברים והיא קיבלה את הגרסה שלנו והלכה לקראתנו. הם ראו שגור הורס את החברה ולכן בודדו את הוועד"."
24 באוקטובר, 2009 בשעה 0:51
אריה: ישר כוח- לשותף וחבר
כוח לעובדים!
24 באוקטובר, 2009 בשעה 11:45
לנורית ואריה זה לא הסוף ויש להניח שהסוף יהיה טוב.
מעבר לכך אריה ואנשים כמוהו הם הנחשונים, מובילי המחנה, הודות לאנשים כאלו יהיו כאן חברה יותר טובה וגם העולם יהיה יותר טוב.
3 במרץ, 2013 בשעה 11:34
[…] אריה גור זוכה – אבל האם הסוף באמת טוב? […]