חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

שעה קלה על כלכלה: אינפלציה – על מה ולמה ?

נושאים כלכלה ותקציב, עלו ברשת ב 19.10.09 6:05

האינפלציה מזוהה עם עליית מחירים, מהם הם גורמים להווצרותה ולמה היא גורמת, על כך במאמר הקליל הבא

מאת: יעקב לקס

אינפלציה מזוהה עם עליית מחירים וזה נכון.

אז איך זה קורה?   מה גורם לאינפלציה ולמה גורמת אינפלציה?

בשורות הבאות נסיון לתת תשובות, אולם זוהי שעה קלה על כלכלה והתשובות לא תהיינה מעמיקות.

התרגום המילולי של המלה "אינפלציה" הוא "ניפוח" וזה מזכיר לנו את המלה "בועה" שאותה קראנו רבות לאחרונה בהקשר של המשבר הכלכלי, דיברו על הבועה הפיננסית שהתפוצצה.

נתחיל בכמה מלים על מחירים.  בשוק – האמיתי, זה של יום שני – נקבעים מחירי הגזר, העגבניות והתפוזים לפי היחס בין ההצע של ירק או פרי מסוים לבין הביקוש לאותו מוצר.  הכמויות שהסוחרים מביאים לשוק ומציעים למכור, זה ההצע.  הכמויות שהקונים מבקשים לקנות הן הביקוש.  ההצע נקבע לפי הכמויות המיוצרות, והמגיעות לשוק, של כל מוצר.  הביקוש נקבע לפי הכמות שהלקוחות רוצים לקנות.  אבל אנחנו, קוני העגבניות שרוצים עגבניות לצלחת איננו מוכנים לשלם בעדן כל מחיר.  גם יצרני העגבניות לא ימכרו לנו אותן בכל מחיר.  אם מחיר העגבניות יאמיר (יעלה) מעל לסכום שאותו נרצה לשלם או שנקנה פחות עגבניות או שלא נקנה בכלל.  המוכרים שיראו את עצמם נתקעים עם עגבניות שלא תימכרנה יורידו קצת את המחיר כדי למכור את כל העגבניות שברשותם ואז אנחנו הקונים נגיב בקניית יותר עגבניות.

המחיר שייקבע בסוף יהיה זה שיתאים למרבית הקונים והמוכרים.  הכלכלנים קוראים לזה מצב של שיווי משקל בין הצע לביקוש.  כולנו מכירים מצבים שבהם ירק או פרי מסוים חסר.  במצב הזה אותו שווי משקל מתייצב במחיר גבוה יותר.  הכמות המוצעת של ירק או של פרי נקבעת לפי היבול ולפי גודל השטחים שהחקלאים זרעו.  הכמות המבוקשת נקבעת לפי כמות הכסף שאנחנו – הצרכנים – מוכנים לשלם בעד המלפפונים שנרצה לקנות.  יש בינינו מי שיהיו מוכנים לשלם 20 שקלים בעד קילו מלפפונים ויש בינינו מי שארבעה שקלים יהיו המחיר המקסימלי שיהיו מוכנים לשלם, תלוי עד כמה אנחנו רוצים את המלפפונים וכמה כסף באמת יש לנו.  מי שיש להם הרבה כסף ומוכנים לשלם הרבה, אבל הם ימצאו שהמלפפונים היום זולים או שיקנו יותר מלפפונים או שישאר להם כסף לשימושים אחרים.  מי שיש להם מעט כסף אבל הם מוכרחים לקנות מלפפונים יוותרו על משהו אחר לטובת המלפפונים.

עכשו נחשוב על מצב שבו יש מעט מלפפונים, וגם מעט עגבניות וגם מעט גרביים בשוק, אולם מהצד השני יש לקונים הרבה כסף.  נאמר שאברהם ויצחק רוצים שניהם לקנות את הקילו האחרון של פלפל שיש למוכר. אברהם יציע למוכר חמישה שקלים, יצחק יציע ששה, אברהם יציע שבעה יצחק יציע שמונה, מה שקורה הוא שהמחירים עולים והערך של הכסף יורד, אם המצב הזה נמשך כמה זמן ומתפרש על כל הסחורות שבשוק אנחנו קוראים למצב הזה אינפלציה.

התיאור המקובל של אינפלציה הוא של מצב שבו הרבה כסף רודף אחרי מעט מוצרים.  בעצם זה מצב שבו הכסף זול והמוצרים יקרים.

מכיוון שלמחירים שותפים ההצע והביקוש יכולה אינפלציה להיגרם על-ידי שניהם.

דוגמה ידועה של אינפלציה שנגרמה על-ידי ביקוש היתה בספרד במאה השש-עשרה.  הספרדים הביאו מאמריקה הרבה זהב, (זהב היה אמצעי התשלום אז), האנשים רצו לקנות יותר מוצרים, אבל מערכות הייצור, גם של זיתים וגם של בגדים וכו' לא ייצרו יותר, המחירים עלו פי שלושה.

בימינו קורה אינפלציה מסוג זה כשהממשלה  מדפיסה הרבה כסף, במקום לגבות מסים, בכדי לממן את ההוצאות שלה וכאשר כולם במשק עובדים (תעסוקה מלאה).  אולם אם במשק יש אבטלה, גם של אנשים וגם של ציוד ומכונות, הזרמת כסף כזו יכולה להפעיל אותם ולהגדיל את כמות המוצרים במשק במקביל להגדלת כמות הכסף. האינפלציה במצב כזה תהיה הרבה יותר חלשה, או שלא תהיה בכלל.

אינפלציה מהסוג השני היא אינפלציה של הצעים, נניח מצב שבו כדאי ליצרנים ליצא לחו"ל את מרבית המוצרים שהם מייצרים ואז המוצרים האלה חסרים בשוק המקומי.  היצרנים מקבלים מחו"ל מטבע זר שאותו הם ממירים לשקלים בכדי לשלם לעובדים שלהם ואז יש בשוק יותר כסף.  נוצר מצב שבו הרבה כסף רודף אחרי מעט סחורות, המחירים עולים ויש אינפלציה.

כלומר יצוא הוא גורם אינפלציוני ומאידך יבוא הוא גורם שמקטין את האינפלציה.

בישראל, בעשורים האחרונים, נפתחו שווקי היבוא כמעט ללא הגבלה, מה שגרם אמנם להקטנת האינפלציה (חולצות שמיוצרות בסין הן זולות הרבה יותר מתוצרת הארץ וכיוצא בזה מגבות שמביאים מתורכיה), אבל חיסל כמעט לחלוטין את תעשיית הטכסטיל בארץ וגרם לאבטלה.   האבטלה, מצידה, גורמת לכך שלאנשים יש פחות כסף ואז מתחולל תהליך נוסף של הקטנת האינפלציה, פחות כסף רודף אחרי יותר מוצרים.

למי שרוצה להעמיק יותר, כדאי לקרוא את  הערך "אינפלציה" בויקיפדיה.

כאן אנחנו מגיעים לשאלה החברתית-מוסרית-ערכית האם כל אמצעי להורדת אינפלציה "טוב" לחברה, למי בחברה הוא עוזר? למי בחברה הוא מזיק?  בשאלות האלה היינו צריכים לעסוק לקראת הבחירות שהיו ב-10 בפברואר אבל המלחמה גרמה לנו לעסוק בנושאים אחרים.

ומאז אנחנו מובלים לעסוק בעוד שאלות נכבדות אחרות. את העיסוק באינפלציה אנחנו משאירים לאחרים, שקובעים לנו בכך את רמת (ואיכות) חיינו הרבה יותר מהשאלה הנכבדה אם לאובמה "הגיע" לקבל את הנובל.

עדכון לכתבה שפורסמה לראשונה ב"הצבי" – המקומון של ערד.

נערך על ידי גליה
תגיות: , , ,

6 תגובות

  1. דניאל :

    מדהים לקרוא על היצע וביקוש באתר כזה(חילול הקודש!), ובכל זאת,
    הפירוש לאינפלציה פשוט לא נכון.

    כל המאמר מתחיל בטיעון שגוי:
    "אינפלציה מזוהה עם עליית מחירים וזה נכון."

    היה צריך לאמר:
    "אינפלציה מזוהה עם עליית מחירים – אבל עליית מחירים היא רק הסימפטום לבעיה"

    אינפלציה איננה עליית מחירים. אינפלציה היא ירידת הערך של הכסף שלנו.

    נסביר את זה באמצעות המקרה הפשוט של העגבניות בשוק.
    אכן ציינת נכונה, שמחיר העגבניה נקבע כתוצאה מהיצע וביקוש. עליה בכמות הכסף תגרור את העלאת מחירי העגבניות – אבל, וכאן יש אבל גדול, יתכנו גורמים אחרים שדווקא יגרמו לירידה בביקוש של העגבניות, או העלאת ההיצע שלהם.

    נניח למשל שמחר המציאו עגבניה חדשה שחסינה למחלות. היבול יגדל ב10% (כי הרבה פחות עגבניות ימותו ממחלות), והתוצאה תהיה הוזלת העגבניות. כאן נכנס הפוליטיקאי הממולח, ומזהה פוטנציאל:
    אם ידפיס(יזייף) כסף, הוא יוכל לקנות לעצמו עגבניות בשוק עם הכסף המודפס – ואף אחד לא ישים לב אפילו להבדל – כי המחירים לא עלו. יתכן והוא אפילו יראה בכל זאת ירידה קלה במחירים, ואז הוא אפילו יחשוב שהוא מרוויח.

    ובכל זאת – הכסף שלנו שווה פחות. הוא שווה פחות – כי אלולא הפוליטיקאי היה מדפיס כסף, היינו רואים צניחה במחירי העגבניות. במקום זאת – ראיינו התייצבות במחיר (אפילו שהעגבניות אמורות להיות זולות יותר) ובד"כ אפילו עליה במחירים.
    אותם פוליטיקאים ממולחים יעשו הכל כדי לגרום לנו לחשוב ש"עליית מחירים" היא האינפלציה, ולא "ירידת הערך של הכסף שלנו".
    כך – הם יכולים לנתק לחלוטין את הפשע והעוול המוסרי שלהם – זיוף כסף, מהתוצאה – עליית המחירים.
    כל חודש, כשמתפרסם מדד המחירים לצרכן(שהפוליטיקאים קבעו, בהתאם לקריטריונים שנוחים להם) – הם מוצאים תירוצים "למה המדד עלה"
    הם אף פעם לא יודו באמת הפשוטה – יש הרבה יותר כסף שמתחרה על אותם סחורות כרגע, ולכן המחירים עולים.

    אחת השאלות שלקסי רוצה שנשאל, היא מי מרוויח "מהורדת האינפלציה". זה כמו לשאול "מי מרוויח מהורדת המלחמות בעולם"
    השאלה שצריכה להשאל היא – מי מרוויח מהאינפלציה, ומי מפסיד ממנה.

    מי שמרוויח מזיוף כסף הוא כמובן כל אותם אנשים שמקבלים את הכסף החדש הזה, מבלי שאחרים מבינים שהוא מזויף.
    מי שמפסיד – הם כל אותם אנשים שהיו בידיים שלהם כסף ישן.

    זה כולל עובד בשכר מינימום, שממשיך לקבל 4000 שקל, רק ש4000 שקל שווים הרבה פחות,
    זה כולל עובד ממעמד הביניים, שמנסה לעשות לביתו ולחסוך כסף בבנק (כמובן – בצורת מזומנים), ולאט לאט החסכונות שלו נשחקים.
    זה כולל את האנשים שלקחו משכנתאות, והמשכנתא שלהם מתייקרת כי היא צמודה למדד.

    מי לא סובל מהאינפלציה?
    העשירים והכרישים. הם מחזיקים מעט מאוד מזומנים, ועיקר ההון שלהם הוא בצורות אחרות. נדלן, מניות, אגרות חוב ממשלתיות שצמודות למדד(כלומר – המדינה דואגת להחזיר להם את הכסף שלהם, בתוספת ירידת הכוח של הכסף שלהם. מתי פעם אחרונה המדינה עשתה משהו כזה בשבילכם?)

    היכולת של המדינה לטמטם אותנו ולהרחיק מאיתנו את ההבנה של "מהי אינפלציה" כה גדולה, עד שלקסי מאמין ש"יבוא חולצות מסין" מוריד את האינפלציה.
    כמובן שלא!
    יבוא חולצות מסין מקטין את המחירים של החולצות, אבל הוא בטח שבטח שלא מקנה יותר כוח לשקלים שלנו. הממשלה ממשיכה להדפיס שקלים כאילו אין מחר, ואלולא הייתה עושה זאת – היינו יכולים לקנות הרבה הרבה יותר חולצות מסין מאשר אנחנו קונים עכשיו.

    אינפלציה, אם צריך להגדיר אותה בצורה פשוטה וברורה – היא רמאות ופשיעה של הפוליטיקאים כלפי העם.
    במקום להודות בצורך שלהם להעלות מסים, הם פונים לדרך פחדנית ופופוליסטית, של זיוף כסף, כדי לממן את הפעולות שלהם.
    התוצאות וההשלכות הן חמורות ופוגעות כלכלית בכל אחד ואחד מאיתנו – בייחוד בעניים ובמעמד הביניים.

    לממשלה מאוד קשה לקחת מהאזרחים עוד מס ולחלק אותו ליצואן כושל.
    לממשלה מאוד קל להדפיס שקלים מהאוויר, ולתת אותם ליצואן.
    עד שהשוק יבין שיש גידול בכמות הכסף, והמחירים יעלו – תמיד אפשר יהיה למצוא אשם אחר בזה. האזרח הפשוט לא ידע אפילו.

  2. דקל-דוד עוזר :

    סקירה מצויינת של העמדה הכלכלית.

  3. מיכאל לינדנבאום :

    לדקל,
    לגמרי במקרה ,אני רואה שאפילו יקירנו הניאו-ליברל-ליברטריאן דניאל,כותב בתגובתו לאותה סקירה דאשתקד:שהפוליטיקאים "במקום להודות בצורך שלהם להעלות מסים,מדפיסים כסף".
    זה מה שהס"ד אומרים: להעלות מיסים לעשירים.

  4. דקל עוזר :

    מיכאל - זה מראה לך שיש תקווה

    אסור לוותר על הדיו הכלכלי הטהור, כי גם במדע הכלכלה העמדה החברתית מנצחת.

    אני מאוד ממליץ לדוגמא לקרוא על עמדותיו הכלכליות של יוסי ביילין שהוא מכנה אותן "סוציאליברליזם" שאף לא אחת מהן מקורית, אבל למי אכפת ממקוריות?
    העמדה של סוציאליברליזם גורסת כי התפיסה הכלכלית מוצדקת, אבל אם כבר מתייחסים אליה ברצינות, אז לא צריך להבדיל בין שוק ציבורי לפרטי, כי אין באמת הבדל.

    הנגזרת של היעדר ההבחנה היא שבניגוד לשוק הציבורי שבו יש מקרים מעטים של שחיתות (רווח כספי חריג לאדם אחד), בשוק הפרטי יש מקרים רבים של שחיתות – ולכן יש להפעיל רגולציה כדי למנוע את זה.

  5. mar :

    תודה! מאוד אהבתי את ההסברים ואת הדוגמאות, זאת אחרי שקראתי בוויקיפדיה, ולא ממש הבנתי…למשל, אהבתי את הנושא למחשבה לגבי כך שבפתיחת השוק ליבוא מורידה את האינפלציה, אך מחסלת את השוק המקומי…

  6. לקסי :

    http://www.haaretz.co.il/literature/study/.premium-1.2612138

    https://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=4wl30rHVAtI

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.