חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אומרים לנו שיש מס אחר

תקצוב דיפרנציאלי מול אינטגרציה: דן גבתון על חינוך שוויוני

נושאים דעות ב 8.10.09 6:07

בחלקו השני של הראיון, עוסק ד"ר דן גבתון, ראש החוג למדיניות ומינהל בחינוך בבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב בסוגיות של חינוך שוויוני, בעיקר דרך תקצוב דיפרנציאלי מול האינטרגרציה.

האם בטרם נדרש דוברת לגבש את "תוכנית המשימה", הוכח מחקרית שמצב החינוך בישראל "בקרשים" ודרושה רפורמה ?

והאם מבחינה מחקרית, להשוואות הבינלאומיות האלה יש תוקף גבוה, או שההצגה נובעת מגורמים פוליטיים וכלכלים?

טוב נגעת ישר בעניין עצמו, על זה בדיוק הויכוח.

התשובה מורכבת ואינה אחידה. מערכת החינוך שלנו במצב רע בתחומים מסויימים:

בזבוז אדיר של כסף על שטויות ועל מגזרים מיוחסים, וחוסר חמור בשרותי חינוך ציבוריים איכותיים בעיקר בפריפריה, מיעוטים, וכו'. חוסר מוחלט של מתן דין וחשבון והעדר חמור של תחושת אחריות של מרכיבים רבים של המערכת.

לגבי המדדים הבי"ל  זה אכן עולם מורכב מאד ואף שנוי במחלוקת. קודם כל עצם השימוש בהם הוא חלק ממערכה עולמית של האידאולוגיה הניאו ליברלית שקמה עלינו להכחידנו. התוקף המדעי של  המדדים לא כל כך חשוב, כי כוחם הפוליטי והכלכלי כה עצום כיום שזה לא משנה, לצערנו. כמובן  שיש בהם מידע חשוב אך ההתחשבות בהם לצורך קביעת מדיניות  כלפיהם מוגזמת.

קודם כל בקרב המומחים יש ויכוח ענק מה נחשב הצלחה בחינוך. אני למשל  שייך לזרם שהמדד החשוב ביותר  בעיניו הוא נגישות להשכלה גבוהה והתמדה (מניעת נשירה) – נתונים בהם מצבנו פנטסטי (מקום שני בעולם מלמעלה בשניהם). הנתון הראשון מרשים במיוחד לאור הישגיה הגבוהים מאד של ההשכלה הגבוהה בישראל והמיקום הנפלא של  שלושה ממוסדותיה (העברית, ת"א, הטכניון) ברשימה הכי יוקרתית, זו של הפיננשל טיימס המתפרסמת מדי  שנה ובה 200 אוניברסיטאות  מובילות מתוך 3000 מדורגות. כלומר העסק מורכב  מאד.

מעניין לעניין באותו עניין. תקצוב דיפרנציאלי הוא הסיסמא שכל מצע מפלגה, שר חינוך, או מועמד מטעם עצמו לתפקיד משתמשים בה כבמטה קסם לצמצום פערים.

אלא מה, יותר מכל, השיטה משרתת את האוצר והפוליטיקה . איך ?

א. מדובר על 5% בלבד לחלוקה דיפרנציאלית, רק התוספות. הבסיס חייב להיות שוויוני. אבל גם על 5% האלה עשו מניפולציה פוליטית כי הגדירו מימדים כמו פריפריה" ו"עדיפות לאומית" – מימדים שאינם מדידים, כך ילדי קיבוץ נווה איתן מקבלים תוספת פריפריה+עדיפות לאומית יח"א+ארוחה חמה ותלמידי בני ברק מדורגים בקבוצת מדרג טיפוח גבוהה.

גם אם היו משנים את מימדי החישוב , עדיין המימדים האובייקטיבים הם חרב פיפיות . כי ברגע שהכרזת על בסיס כל מה שמעל הבסיס – הוא בסיס לקיצוץ. מקומות בעלי יכולת ישלימו שעות בכספי הורים וארנונה מקומות מעוטי יכולת יסתפקו במה שיש – והרי לך הגדלת פערים.

עד כאן התשובה 🙂 ועכשיו לשאלה: השיטה "הועתקה" מאנגליה? ארה"ב ? האם שם היא עובדת ?

טוב את די צודקת בניתוח שלך וזו אכן הביקורת של חוקרים רבים ואני בתוכם.

כמובן שאין רע בתקצוב דיפרנציאלי, אלא שתקצוב זה אינו משרת את המטרה שלשמה הוא נבנה וודאי שאינו עשוי להגשים את שלל המטרות או התקוות שמיחסים לו.

הבעיה היא שהתקצוב הרב יותר לשכבות חלשות, אינו די לסגירת הפער העצום ואינו מספיק כדי לעודד מעבר אמיתי של משאבים, בעיקר מורים טובים, אל האוכלוסיה החלשה. כמובן התקצוב ניתן לפי אחוז התלמידים החלשים בביה"ס אבל אין מנגנון שיבטיח שיגיע אל התלמידים החלשים ביותר בביה"ס.

צריך להסביר מהיכן צמח רעיון התקצוב הדיפרנציאלי: הפתרון הראשון, ולדעתי הנכון, עם כל בעיותיו לבעיית הפער הייתה אינטגרציה שנוסתה, בהצלחה רבה לדעתי, אך עם הרבה בעיות. למרות הדיון המקיף בה בכל העולם, הלכה למעשה היא נוסתה באופן מקיף רק בשתי מדינות וזה כשלעצמו מעניין שלמרות הדיון הענף בנושא במדינות שונות בהרכב התלמידים שמתרחש בכל העולם, רק שתי מדינות  בחרו בזה באמת, ותמיד מרגש  אותי כשאני מלמד חלק זה בשעורי – כי שתי המדינות הן ישראל וארה"ב. ולא חשוב אם זה הצליח או נכשל הרעיון שבני כל שכבות החברה צריכים להיפגש בבי"ס כשלפני כן במשך מאות שנים, אפילו 150 שנה של חינוך ציבורי חינם הם היו נפרדים לגמרי וכשבכל מרכיב אחר בריאות,  שיכון, הם נפרדים, הוא רעיון פנטסטי ורומנטי בטירוף, כשלעצמו, כלומר בלי קשר  לשאלה אם הצליח או נכשל.

לצערי הממצאים האמפיריים ואני מרבה להבחין בין שינויים שהם emuna-based לאלה שהם evidence-based, מראים שיש רק רפורמה אחת שמצליחה באמת להעביר משאבים חינוכיים מעשירים לעניים וזה לשים את ילדיהם יחדיו בביה"ס.

פתרון  זה מיצה את עצמו הלכה למעשה בשנות ה-90 ממגוון סיבות שאני מסביר במחקרי –  חלק חשבו שכה הצליח עד שאין בו עוד צורך, וחלק אחר חשב שנכשל, וחברי הזרם הביקורתי רב תרבותי חשבו שהפתרון מדכא את התרבות של המיעוט. ואז הרשויות  הניאו-ליברליות שממילא דגלו בבחירה, בתחרות, בצמצום מעורבות הממשלה  בשרותים ציבוריים וחברתיים הגתה את רעיון התקצוב הדיפרנציאלי וקיוותה בשעתו בעזרת שינוי זה לרבע את המעגל – גם לאפשר נסיגה מהכפייה שבאינטגרציה וגם לצמצם פערים.

הערה בנוגע לתקצוב דיפרנציאלי, מהחומר שקראתי הבנתי שאחת הסיבות להחלתו, הייתה ריבוי בג"צים חדשות לבקרים כנגד משרד החינוך.

במידה מסוימת זה נכון – ולא רק בישראל. בארה"ב יש מערכה שלמה תחת הכותרת של school finance litigation אם כי בהצלחה חלקית בלבד ברמה הפדרלית  ובהצלחה רבה יותר ברמה מדינתית. באנגליה בתימ"ש לא עסקו בזה כלל ובישראל  רק בעקיפין דרך עניינים של חינוך חרדי וליבה ואף פעם לא מנקודת מבט של  צדק חלוקתי מרכז-פריפריה וכיו"ב,  כך שאני לא חושב שזו מוטיווציה עיקרית.

העתירה הקלאסית בנושא תהיה כמובן של החינוך הערבי אך הארגונים הרלוונטים  ועדת המעקב, עדאללה, דיראסאת, והשאר נמנעו עד כה מעתירה כזו מסיבות שונות. אז דווקא  מהצד המשפטי שהוא עיקר עבודתי המדעית אגב, אני לא יכול לומר שזו הייתה מוטיווציה עיקרית. הפסיקה בישראל מעולם לא קראה לתקצוב דיפרנציאלי ולא עסקה במונח. הנושא עלה בבג"צ ארגון המורים ב-2004 אך זה היה כבר שנתיים אחרי ועדת שושני שקבעה את כללי התקצוב הדיפרנציאלי לראשונה

מה שאני מבינה מדבריך, וגם כאן: "הוועדה מונתה על ידי שרת החינוך, במענה לדרישת בג"ץ להשיב על טענה בדבר מימון פערים בלתי סבירים, לכאורה של תקצוב בתי ספר מוכרים שאינם רשמיים לעומת מוסדות הפטור. הוועדה בחנה את דרכי התקצוב השונות הקיימות במערכת החינוך היסודי בישראל, ודרכי מימון חלופיות."

לקחו  מאבק חרדי פנימי ומנפו אותו על הכלל הממלכתי. דו"ח שושני. הכניסו הטקסט היפהפה הזה כאשר בפועל אין שום קשר, להפך נעשתה פגיעה רבה יותר.

ברמה הפרקטית יש כאן שני פנים: האחד שהחרדים משיגים תקציבים מאז ומתמיד ע"י הקצאות (פוליטיות) ייחודיות. והחינוך הממלכתי שם לעצמו מקל בגלגלים – כי העבירו את השליטה התקציבית לאוצר. ברמה פנים משרדית – יש את הפן החיובי המנטרל גחמות של מפקחות , ואמור לנתב תקציבים באופן הוגן.

לגבי התקצוב הסיפא של דבריך היא הנכונה אני לא חושב שזה הרע את המצב של החלשים אולי נשאר אותו הדבר. מה שכן כמו שכתבת השקיפות מנעה את המצב המטורף שהיה קודם שאיש לא ידע איך תוקצב בי"ס ממלכתי או עירוני, ואנו מדברים על 27 מיליארד שקל בשנה, שהם התקציב הכי גדול בשקלים מכל התקציבים. יכלו להיות שני בתי"ס זהים לחלוטין, בכל פרמטר, אולי אפילו זה מול זה באותו רחוב עם פערי תקציב מדהימים, בעיקר בגלל פריקטים שונים שהשתלטו על המשרד

לחלקו הראשון של הראיון

הראיון נערך בדוא"ל, ע"י גליה

נערך על ידי נדב פרץ-וייסוידובסקי
תגיות: , , , ,

5 תגובות

  1. שושי פולטין :

    הראיון מעניין מאוד , אבל תעשו משהו עם הפונט (ואחר כך תמחקו את התגובה שלי…)

  2. גליה :

    התעוררתי אחריך, תודה תוקן.

  3. אלי למדן :

    הראיון אכן מעניין אכן הערה לעורכים. לא תמיד ברור איפה זה השאלה ואיפה התשובה. אנא תדגישו יותר את ההבדל בין השתים.

    חג שמח

  4. עמית-ה :

    מעניין מאוד.
    אני לא נלאה אף פעם מלהזכיר שפרופ' יצחקי הסטטיסטיקן המששלתי עשה עבודה רצינית ובה הוא מראה מדוע אי אפשר למדוד בתי ספר במדדים חשבונאיים.

    לצערי זה לא נמצא ברשת אז מי שרוצה יכול לבקש את העבודה מפרופ' יצחקי או ממני.

  5. שושי פולטין :

    לעמית-ה
    אשמח לקבל את העבודה המראה שאי אפשר למדוד בתי ספר במדדים חשבונאיים.
    [email protected]
    חג שמח ושבת שלום,

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.