חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

כסף, מסחר בכסף וספקולציה

נושאים דעות, כלכלה ותקציב ב 8.10.09 6:05

יעקב לקס, חבר מערכת עבודה שחורה, כותב על מהו בכלל כסף, כיצד אפשר לסחור בכסף, ומדוע התוצאה של מסחר כזה היא ספקולציות, שגורמות לעליות ולירידות במחירי מוצרים שונים


שעה קלה על כלכלה (והפעם משהו על כסף)
מאת: יעקב לקס

מה זה כסף?
בעצם "כולם יודעים", גם נכדי הצעיר בן השש שמחכה לקבל כסף, דמי חנוכה, כשיגיע החג.
אבל מה "שוה" חתיכת הנייר, או הפלסטיק, או המתכת שבה אנחנו קונים מצרכים ושרותים?

התשובה היא שהנייר הזה אינו שוה שום דבר, קחו שטר של 10000 לירות מלפני עידן השקל החדש, בשעתו יכולנו לקנות בו משהו, היום הוא איננו שוה כלום, רק מזכרת לאספנים.

לרוב אנחנו אפילו לא משתמשים בשטרות ובמטבעות.
את השכר אנו מקבלים על דף נייר שבו כתוב שבתאריך כלשהו העבירו את המשכורת לבנק.  לא ראינו כסף.
אנחנו משלמים בכרטיסי אשראי, קונים באינטרנט, בטלפון, משלמים דמי חנייה בשיחה עם מכונה בטלפון הסלולרי, רק אחרי זמן מה אנחנו מקבלים דף-חשבון שבו כתוב מה שילמנו למי ומתי.  לא נגענו בשטרות.

לאחרונה, נוצר ב"כלכלית" מושג חדש "אמצעי התשלום" זה הכסף בצורת שטרות ומטבעות וגם הסכומים שמתגלגלים בלי שטרות. ("כלכלית" – זוכרים – זו השפה של הכלכלנים, שבה הם משתמשים בכדי שלא נבין ושנחשוב שהם יודעים משהו שאנחנו לא יודעים).

אז בכל זאת מה הוא הכסף? מה הוא המטבע מלבד הנייר, הפלסטיק, הכרטיס המגנטי או חתיכת המתכת?

פעם היה מודפס על השטרות משפט, התחייבות של הממשלה לתת למי שיביא את השטר…  לירה אחת, או עשר לירות, כלומר לתת לנו אותו הדבר.

כאן התשובה.

הערך של הכסף הוא בעובדה שהממשלה – שהדפיסה את השטר –  ערבה לערכו.  כל זמן שאנחנו מאמינים לממשלה אנחנו נותנים למישהו את הנייר הזה ומקבלים ממנו עגבניות, לחם או בית-ספר לילדים.  זה כאילו מצחיק, נותנים נייר שאי אפשר לעשות בו שום דבר ומקבלים אוכל.  לא ניכנס כאן לדיון מה קורה כשאנחנו מפסיקים להאמין לממשלה בענין הזה, אולי בעתיד.

הכסף נוצר כשיכלול לסחר החליפין.  מצב שבו העובד היה מקבל את שכרו בתוצרת של המעביד, נאמר חיטה, הולך לשוק ומחליף חלק משכרו זה במצרך אחר, נאמר נעליים.  הכסף נוצר בכדי להקל על האנשים.  רק המוכרים באים לשוק עם סחורה, הקונים באים עם כסף, שהוא בסה"כ משהו שכולם מאמינים שהוא מתאים להיות מה שהופך חיטה לנעלים, אם נאכל את הכסף לא נשבע ואם ננסה להשתמש בו במקום נעליים, זה לא יילך.

הממשלות בעולם קובעות שרק להן מותר להדפיס כסף, מי שמדפיס כסף בבית הוא עבריין, זייפן לפי החוק.  בכדי לנהל את ההדפסה וההפצה של הכסף מקיימות הממשלות מוסדות מיוחדים, בנקים מרכזיים, אצלנו זה בנק-ישראל.

מובן שכמות אמצעי התשלום ש"מסתובבת" בארץ צריכה להתאים למוצרים ולשרותים שקיימים כאן, פעם זה היה כך.  במצב ההוא "עשיר" היה מי שהיה לו בית גדול יותר, שדה גדול יותר, הרבה פרות, או בית-חרושת למנועי סילון.

במשך השנים הופיע סוג חדש של עשירים, אלה שבנוסף לבית הגדול, לשדה הגדול ולבית-החרושת היה להם גם הרבה כסף, הרבה יותר ממה שיכלו לבזבז.
במקביל הופיע גם סוג חדש של "מסחר" שבהקפו גבר על המסחר במוצרים אמיתיים, בקמח, בנעליים ובמכוניות.

כשתושבי עירי, ערד, מדברים על השוק, הם – לרוב – מתכוונים לשוק המוצרים המתקיים אצלנו בימי שני.
לעומת זאת במדורי הכלכלה "השווקים" הם שווקים שבהם נסחר כסף.

אבל כסף – לכשעצמו – הוא "שום דבר", איך קרה שהמסחר בכסף נעשה העיקר בתקשורת, שכאשר לא יורים בעזה, או לחילופין לא מעלים את הפצצה האיראנית על ראש שמחתנו, התקשורת מעלה את השוק הזה לכותרות הראשיות ולפתיחת מהדורות החדשות.
מה שקרה הוא שנוצר מחסור חזק בכסף אצל חלק מהאנשים (והחברות) שמייצרים מוצרים אמיתיים ולעומת זאת נוצרו עודפים אדירים אצל אנשים אחרים.

נשוב לשוק המוצרים האמיתיים ונתאר לעצמנו מצב שבו יש רק מספר קטן של מוכרי סיגריות שמחלקים ביניהם את השוק.   מוכרים אלה יוכלו להעלות את מחירי הסיגריות לרמה גבוהה מאוד, כי כל מי שירצה או שיהיה "מוכרח" לעשן ישלם הרבה בעד הסיגריות.  למוכרים האלה קוראים קרטל, קרטלים ומונופולים (מונופול זה כאשר יש רק מוכר אחד) נתפשים כ"רעים לכלכלה" ומדינות רבות חוקקו חוקים נגדם.

דבר דומה קורה במסחר בכסף.  מלכתחילה היתה כמות אמצעי התשלום כזו שהתאימה לכמות המוצרים והשרותים שאנשים וחברות החליפו ביניהם.  אבל במשך הזמן נוצרו מצבים שלאנשים מסוימים היה יותר כסף ממה שהצטרכו ולעומתם נוצר מחסור אצל אחרים (מי שרצו להקים טחנה לקמח, או חנות למעילים, או פאב, או לקנות זרעים ודשנים לעונה החקלאית הבאה).  התפתח מצב של לווים ומלוים.  המלוים נתנו ללווים כסף עכשו תמורת יותר כסף שיוחזר בעתיד, "כסף עכשו" שווה יותר מכסף בעתיד.

ה"יותר" הזה הוא הריבית שהיא מחיר הכסף.
במשך הזמן התפתח המסחר בכסף והופיעו בתי מסחר לכסף, בנקים.  הבנקים "קונים" מבעלי עודף הכסף את הכסף במחיר נמוך ו"מוכרים" (מלווים) אותו לאחרים במחיר גבוה יותר.

במשך הזמן הבנקים, שהתנהגו כמעין קרטלים וייקרו את הכסף, "עשו קופה" מהצטברות הריבית, כלומר מנגנון הריבית "ייצר" כסף חדש שהממשלה לא הדפיסה, כסף שנוצר "כאילו יש מאין".
עדפי הכסף האלה הלכו והצטברו ונוצר בהם מסחר, מסחר שבעיקרו הוא מסחר של מהמרים המנסים לנחש איפה ומתי יהיה מחסור בכסף ומחירו יעלה.
לפני כשלוש שנים (ערב פרוץ המשבר הנוכחי) היתה כמות הכסף בעולם פי חמישה ממה ש"צריך" בכדי לסחור בסחורות ובשירותים, כלומר רק ב-20% מהכסף בעולם נעשה שימוש "אמיתי" כל השאר שימש ל"פיס של העשירים".
אבל המהמרים בפיס הזה לא הסתפקו בכך, הם חזרו אל שוקי הסחורות וקנו כמויות אדירות של נפט, ומכיוון שלא הזדקקו – לא לכסף ולא לנפט – הם יצרו מחסור ספקולטיבי בשוק הנפט, מה שהעלה את מחירו עד ל-140 דולר לחבית.  המשבר הפיננסי יצר אצל אותם ספקולנטים מחסור במזומנים ובכדי לקנות כסף הם "זורקים" לשוק את הנפט שאגרו, התוצאה היא הירידה במחירי הנפט.  בחדשים האחרונים הם שבו לשדה המשחקים של הנפט והמחירים שבו לעלות (אבל זה נושא לפוסט נפרד שאולי ייכתב).   לפני כשנה וחצי ספקולנטים מאותן מערכות עשו אותו "תרגיל" בשוק האורז.  רק מה, אותם מהמרים יצרו מנגנון "קרנות גידור" – שלא יפורט כאן עכשו – שבו הם מגינים על עצמם כך שהם מרויחים גם כשהמחירים יורדים.

אז מה היה לנו כאן? החוק מרשה רק לממשלה (שזה אנחנו) להדפיס כסף.  הלכו העשירים והתחכמו ויצרו כסף שלממשלות (כלומר לנו) אין שליטה על הכמות שלו.   חוסר השליטה וההכוונה – שאצל ממשלות רבות חוסר זה הוא חלק מהאידיאולוגיה – הביאו את העולם למשבר הנוכחי,  בועת המשכנתאות באמריקה ומחירי הנפט הם רק התוצאות.

פורסם לראשונה ב"הצבי" המקומון של ערד והסביבה, נערכו תיקונים קלים שהזמן גרם להם.

נערך על ידי נדב פרץ-וייסוידובסקי
תגיות: , ,

9 תגובות

  1. איציק יאפ :

    כל זה נכון, על פי גם דברים שאני יודע ממקורות אחרים. אבל כפי שאני רואה זאת זה כבר הרבה מעבר ל"ממשלה". המששלה מייצרת את הכסף עבור שימוש פנימי במדינה, ואילו כל המסחר בכסף נעשה ברמה עולמית.

    יש שוק שלם של הימורים על תזוזות בערכי ההמרה בין מטבעות. אנשים מרוויחים המון המון כסף רק מלנחש האם יחס שערי המטבע בין הין היפני לשקל יעלה או ירד בתקופת זמן מסויימת. זו רק דוגמא, כמובן. יש עוד הרבה דוגמאות איך מרוויחים המון כסף על כלום, ברמה הגלובלית ולא המקומית.

    נראה כאילו לממשלה אין ברירה אלא לשחק במשחק הזה, כי אחרת היא תהיה מחוץ למשחק.
    אני טועה?

  2. זוהר,רוני,גיא ונורית :

    אהלן סבא,
    ניסינו בטלפון. זה לא עבד
    מתגעגעים
    כולנו.
    אגב, כתבה מצויינת ומעניינת

  3. לקסי :

    לאיציק יאפ,
    חלק מהבעיה ה"כלכלית" היום בעולם היא שבעלי ההון הפקיעו מהממשלות את השליטה בכמות הכסף. הפקעה זו צורפה לפתיחת גבולות המדינות להעברה חפשית ומיידית של כספים (וירטואליים במימד כפול*), מה שאיפשר לספקולנטים לאוץ אל כל מקום שפתח להם פתח ולשדוד את אוכלוסיו.

    ________
    * וירטואלי במימד הראשון: כסף בצורת שטרות הוא וירטואלי, כמו שהסברתי במאמר.
    וירטואלי במימד השני: מה שעובר הם ביטים של מחשבים.

  4. עודד גלעד :

    מאמר מצויין, תודה לקסי! ברשותך אוסיף כאן את דעתי, שהבעיה המרכזית של בני האדם היום נעוצה בכך שממשלות מקומיות לא מסוגלות לווסת שווקים עולמיים, באותו אופן שגורמים פרטיים לא מסוגלים לווסת בעצמם שוק לאומי בו הם פועלים.
    רק ממשלה בסדר גודל של השוק שלנו – קרי ממשלה עולמית (פדרלית, דמוקרטית, מוגבלת), עם בנק מרכזי עולמי – שתייצג את כל אזרחי העולם – תוכל לווסת במשהו את כשלי השוק העולמיים. כל ניסיון לבנות כלכלה סוציאליסטית מקומית בתנאי קפיטליזם טוטאלי עולמי – לא רק שהוא נדון לכישלון מול כוחות השוק האימתניים, אלא שביסודו הוא איננו אלא – וסלחו לי על השימוש בלטינית – נציונל סוציאליזם.

  5. לקסי :

    לעודד,
    תודה על המחמאה.
    הטענה – הנכונה בהגיונה – אודות הסדרה עולמית מחזירה אותי אל ימים רחוקים, של "אין מהפכה במדינה אחת".
    העולם הלא סוציאליסטי ניסה להגיב על מוראות המהפכה הרוסית (הרבה לפני שמעללי מנהיגיה נודעו ברבים בועידה העשרים הידועה).
    העולם הלא-סוציאליסטי יסד את הגירסה ה"רכה" של סוציאל-דמוקרטיה.
    הסוציאל דמוקרטיה הותקפה משמאל בטענה שהיא קפיטליזם במסכה נחמדה, באשר לא עסקה בייצור (בשליטת הציבור על גורמי הייצור) אלא רק במדינת רווחה*. היו שקראו לזה "פחחות" במקום תיקון. בישראל של שנות החמישים קראו לזה "סוציאליזם בימינו", מפא"י התפארה בו, מפ"ם לגלגה.
    הסוציאל דמוקרטיה הותקפה מימין והואשמה ב"קומוניזם", ב"עושק", ב"חדירה לכיסו של האזרח". ההתקפות האלה נמשכות גם עכשו וקראנו אותן (קצת הרבה מדי, לטעמי) כאן בתגובות שונות.
    שר הכלכלה היוגוסלבי (1981), בא להרצות במקום שלמדתי בו, על הרפורמה המקילה שהם עשו במתן אפשרות של שוק פרטי חלקי. שאלתי אותו איך הם ימנעו את מהפכת הנגד של השוק הזה והוא ענה: "בשביל זה צריך ממשלה חזקה".
    העולם, עודד, אינו שחור-לבן, בעולם האמיתי דרושות פשרות.
    לא ה"שוק החפשי" הטוטאלי מבית-המדרש האוסטרי (ותלמידו הנאמן מדי המכהן כיום בראש ממשל ישראל) אבל גם לא ממשלה עולמית שרווחת כל באי עולם בראש מעייניה.
    שתי השיטות הן בעלות אמת פנימית והגיון נכון, שתיהן אינן מתאימות לעולם הזה, והעולם הזה הוא מה שיש לנו.
    אני אסתפק במדינת רווחה.

    ____________
    * בשנות החמישים, בבריטניה, הלייבור (בראשות אטלי) החל במדיניות הלאמה גורפת, כמה שרידים עדיין קיימים.

  6. עודד גלעד :

    לקסי היקר, אתה אומר שהטענה שלי מחזירה אותך לימים רחוקים – ואכן, תנועת הפדרליזם העולמי ידעה בעבר ימים די מפוארים. הימים האלה חלפו הודות למלחמה הקרה, והם חלפו הודות לתחושת השחרור המדומה שהעניקו מדינות הלאום החדשות שקמו לאזרחיהן. פתרונות של הפרדה לאומית עדיין קוסמים ליותר מדי בני אדם, בעיקר לאלו שבתוך המבצרים הלאומיים החזקים.
    אני, כמו שאתה מבין, מרגיש שהיום, כשהגלובליזציה כל כך נוכחת, הגיעה השעה לחדש את הקריאה ההומאניסטית, הגלובלית, לפיה אי-צדק במקום כלשהו הוא סכנה לצדק בכל מקום. אתה כותב שאתה תסתפק במדינת רווחה (לאומית), ואני יכול להבין מאיזה יאוש והכרת מציאות נובעת הסתפקות כזו. ואני מוכן להצטרף ולומר – בסדר, נתפשר על הדרך – אבל כל כך הרבה זמן שאנחנו נאבקים להגיע לדרך – שנראה לי ששכחנו איך נראית המטרה. הגיע הזמן לשוב ולהעלות את דמותה של המטרה לנגד עינינו, ולו רק כדי לרענן את הזיכרון, כיצד עולם אחר הוא אפשרי.
    בברכה!

  7. לקסי :

    לעודד,

    זה מחזיר אותי לעוד אמירה כמעט נשכחת.

    טבנקין(?): "לקום כל בוקר ולראות אם הקו נטוי אל תכליתו"

    וממקום אחר לגמרי: כתבה בדה-מרקר מיום ד' האחרון (לא מצליח למצוא ברשת ולשלוח קישור) אודות הועידה הכלכלית באיטנבול, שטראוס-קאהן (יו"ר קרן המטבע העולמית): "צריך לבנות מערכת כלכלית עולמית חדשה ומאוזנת יותר. בעולם הגלובלי אין מקום רק לפתרונות מקומיים" – שיגיד את זה לביבי.

  8. עודד גלעד :

    תודה על עוד שני אילנות גבוהים, אחד ישן ואחד חדש, שאוכל להיתלות בהם או לפחות להנות מצילם.
    אני חושב שאת האמירה של שטראוס-קאהן ביבי צריך לשמוע לא רק מ"למעלה" מהקרן, אלא גם "מלמטה" – מאיתנו.

  9. דקל עוזר :

    לקסי מאמר מצויין.
    תן לי לתת לך נקודת מבט חדשה על "כסף".
    כאמור במאמר, כסף הוא התחליף לסחר חליפין, מאחר וסחר חליפין אינו נוח (לתת אלף תרנגולות על בניית בית ואז הוא ייתן את התרנגולות, בעייתי) אז מצאו שיטה אחרת.
    השיטה האחרות הייתה "נייר ערך" שהוא הכסף.
    הכסף הוא הערך החברתי שאנחנו מייחסים למה שבן אדם עושה בחברה (לתרומה), וזהו תמיד מדד יחסי – אנחנו מעריכים את הפעולות שלך ביחס לאחרים.

    עכשיו נניח שמורה מקבל שכר של 5,000 ש"ח – זה אומר שהחברה מעריכה את התרומה שלו ב-5,000 יחידות.
    לעומתו זונה מרוויחה 50,000 ש"ח – זה אומר שהחברה מעריכה את העבודה שלה פי 10 מהמורה.
    נניח שקבצן מרוויח 15,000 ש"ח – זה אומר שהחברה מעריכה את התרומה שלו פי 3 ממורה.

    בסיכומו של עניין, להלן ערכי מדינת ישראל:
    מי שמוכר חינוך לילדנו – הוא חלאה מחורבנת שאנחנו מעוניינים להשמיד.
    מי שמוכר לנו אפשרות למרק את רגשות האשם שלנו בשקל או עשר אגורות – הוא אחלה גבר שאנחנו רוצים להעמיד במעמד הביניים.
    מי שמוכרת את גופה – אין כמוה, צריך להמליך אותה למלכה.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.