מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
עבור רבים, המיתון מעולם לא נפסק
בגרמניה נתפרסם דו"ח לפיו מהצמיחה בשנים 2008 – 2004 נהנו בעלי ההון בלבד. גם בארץ היינו עדים באותן השנים להתעשרות של מי שיש לו, ואילו עבור מי שאין להם המיתון והפגיעה ברווחה נמשכו. וכשיחזור מיתון שוב ייפגעו השכירים. במי הם יבחרו אז?
מאת: ק. טוכולסקי
מכון מחקר גרמני, המכון הגרמני לחקר הכלכלה (DIW), פרסם לאחרונה נתון מעניין. מסתבר שלפי המכון, מהצמיחה הגלובלית של השנים 2004-2008 לא נהנו בגרמניה אלא בעלי עסקים, מעסיקים ובעלי הון. השכירים ומקבלי קצבאות לא זו בלבד שלא נהנו מהצמיחה, אלא גם סבלו משחיקה. בניגוד למחקרים אחרים שמפורסמים בצורה מפורטת, נתון זה התפרסם כמו שהוא במסגרת סקירה של המכון בלי יותר מדי הסברים ופרטים. נתונים דומים, לגבי התוצאות של גל הצמיחה הגלובלית בשנים 2004-2008, ניתן למצוא פה ושם במחקרים שונים ובארצות שונות. הקו התחתון זהה- אם אתה לא עשיר, מעסיק גדול או ספקולנט בבורסה, הצמיחה של השנים האחרונות לא הייתה קיימת מבחינתך.
בחזרה אלינו. ניתוח של המציאות הכלכלית והכלכלה הריאלית, יגלה לקורא כי גם כאן היינו עדים לעוד התעשרות של מי שיש לו, על חשבונו של מי שיש לו מעט ומי שאין לו בכלל. העיתונות הישראלית, במופע ראווה רווי זיקוקי דינור יצרה, בעזרת בכירי הכתבים הכלכליים שלה, מסך עשן מופלא שאיפשר את הצגת ה"שנים הטובות" 2004-2008 כהישגו של משרת ההון ואומן האשליות ביבי. הקוסם לבדו בעזרת צמצום ההוצאה הציבורית, העלאת נטל המס על השכירים והורדת המיסוי על בעלי ההון הציל את הכלכלה הישראלית. כמובן שבלהט החגיגות של התקשורת הפרטית יכלו רק משביתי שמחה חדי עין, לציין את מה שקרה בפועל: כלכלת ישראל, נגררת של הכלכלה הגלובלית, רכבה על גל עליות הבורסה של אותן שנים בעולם כולו, ובין הכאילו צמיחה, לבין המציאות הכלכלית בשטח, לא היה יותר מדי קשר. המעמד הבינוני במיסיו והעניים באובדן קצבאות, שילמו את מלוא המחיר. התהליך, שלא יצר מקומות עבודה ולא יצר תשתיות ולא יצר השקעות לטווח ארוך, שיביאו להעלאת רמת החיים, גרם רק להתעשרות של העשירים. המעמד הבינוני פוצה לפחות בכך שהצעטלאך שהוא קיבל בבורסה הרקיעו שחקים. בעלי ההון גרפו את הכסף לכיסיהם והבורסה גאתה וגאתה על בסיס כלום.
מה קרה למעמד הבינוני, לעובדים השכירים, למקבלי הקצבאות? מסתבר שלמרות הקסם של שנות הגאות, מבחינתם לא הייתה בכלל גאות, המיתון נמשך והשכר נשחק. מול עלייה נומינאלית בשכר כפיצוי על האינפלציה – בועות נדל"ן, הגדלת ההוצאות של משק הבית על בריאות וחינוך, עלייה במיסים הרגרסיבים לעומת ירידה במיסים הפרוגרסיביים, הקטינו אותו ריאלית. מה שכן נהנינו ממערכת תעמולה טובה, שספרה לנו השכם והערב כמה המצב טוב. חלמנו שאנחנו צומחים, הבטנו בערגה בניירות בורסאיים שסיפרו לנו על קרנות השתלמות ופנסיות הולכות וגואות בעזרת אגרות חוב קונצרניות, עד שצפינו בהם קורסים.
היום מספרים לנו שהמשבר שליווה את הצמיחה הולך ונגמר ובקרוב תהיה שוב צמיחה. אך בהתבסס על נתונים מהשנים האחרונות, אפשר לומר שהמיתון של כל מי שלא עשיר נמשך. היה באמצע משבר של ההון, הממשלות שילמו את מחירו של משבר זה והצילו את בעלי ההון, ועכשיו נחזור למיתון. שוב הממשלות יעמיקו אותו לשכירים ומקבלי הקצבאות, בכדי לממן את הצלת שלטון ההון. שלטון ההון מבוסס וחזק, ואפילו על משבריו הוא יודע להתגבר. שכירים ומקבלי קצבאות ימשיכו לחיות מיום ליום, בהידוק חגורה, בהורדת רמת החיים, ומן הסתם גם ימשיכו לבחור לשלטון קוסמים כלכליים.
בישראל גם אין להם אלטרנטיבה כך שזה לא ממש משנה.
עורך הטור: נגה תדמור
תגיות: בעלי הון, גרמניה, מיתון, צמיחה
קישור קבוע
4 תגובות
Email This Post
7 באוקטובר, 2009 בשעה 14:57
נו, שוב האתר משכנע את המשוכנעים. איפה הקישורים שיוכיחו את הקביעות הנחרצות והפסקניות בכתבה?! כבר הרבה זמן אני מחכה לכתבה מעמיקה, עם הפניות, ובמקום זה מקבלת כתבות שצורחות שוב ושוב: "רווחה!" "מעמד הביניים נשחק!" "בעלי ההון מרוויחים!" "סוציאל דמוקרטיה היא הפתרון!" אבל ללא שום תימוכין. מנגד, אף עורך לא טורח לצנזר תגובות אינטיליגנטיות כמו "תחזרי לאורווה הניאו-ליברלית שלך".
אני באמת רוצה להשתכנע. רק שמטורים כאלה אין לי איך.
7 באוקטובר, 2009 בשעה 15:25
אני פובליציסט ולא אקדמאי, למרות שהפעם צינתי את מקור הטענה שלי, את מוזמנת חופשי לבקר באתר של הDIW ולחפש חומרים.
חוץ מזה אני מעריץ גדול של העיתונות הניאו ליבראלית החופשית והיות ששם אני לא רואה קישורים למקורות אני לא מבין למה אני צריך. אני לפחות מתמודד עם המציאות ולא חי בעולם דמיוני כמו שטרסלר ושות. לא משקר ולא כותב בהשפעת מפרסמים כמו כותבי מאמרים בעיתונים ישראלים רבים ובאינטרנט.
אני פתוח לביקורת ואין לי שום בעיה עם ניאו ליבראלים או טוקבקיסטים בשכר שמבקרים את מה שאני כותב לא כאן ולא באתרים אחרים. לא ראיתי בתגובתך שום ראיה עובדתית כנגד מה שכתבתי. התימוכין
שבקשת די פשוטים ונמצאים לא רק באקדמיה אלא גם ברחוב, בשחיקת השכר הנמשכת, בירידה במיסוי הפרוגרסיבי והקיטון בהכנסות המדינה שהעלייה במיסוי הרגרסיבי לא מצליחה לצמצם למרות שהיא כן מצליחה לפגוע במי שמשלם את אותו מס למרות שיש לו פחות.
לגבי שכנוע המשוכנעים, אני בטוח שלא רק כותבי האתר קוראים אותו. הרגע דיברתי עם חבר שלו שלחתי קישור למאמר שהתפרסם, אני מקווה שכל כותבי האתר, שולחים לרשימות הקשר שלהם את מאמריהם ומעלים אותם ברשתות חברתיות, ככה שאנחנו מגיעים לעוד קוראים שחלקם מפיצים הלאה. אני מקווה שעבודה שחורה יהפוך להיות האתר המוביל בתחום הפובליציסטיקה הסוציאלדמוקרטית ויביא לרעיונות של כותביו עוד קוראים ועוד תומכים.
אני ממליץ לך להרשם לקורסים של המכללה החברתית כלכלית לשם הרחבת ידע אקדמאית אינטלקטואלית. אשמח להמשיך בדיון הזה ואם את חושבת שדיון בטוקבקים עשוי להיות פוגעני ורדוד שלחי לי בטוקבק מייל ואני אענה.
חג שמח
7 באוקטובר, 2009 בשעה 23:43
1. אין ספק שטקסט הכולל קישורים מרובים מועיל יותר כדי לשכנע את הספקנים.
2. מניסיון – מציאת הקישורים המתאימים לוקחת לפעמים יותר זמן מכתיבת מאמר.
3. את מוזמנת להצטרף לצוות שלנו ולעסוק בדיוק בזה, אנחנו זקוקים לאנשים עם חוש ביקורת כמו שלך. כתבי לדואל המערכת.
איתי
נ"ב: חומר רב ומסודר בנושאים ששאלת עליהם אפשר למצוא בפרסומים של מרכז אדווה. גם הפיכת הפרסומים הללו לכתבות קצרות בשפה פשוטה היא משימה שעדיין לא הצלחנו לאייש.
8 באוקטובר, 2009 בשעה 11:36
תודה טוכולסקי על הכתבה המעניינת. חשוב מאד לדבר על המגמות האוניברסליות של שלטון ההון.
הייתי מוסיף ומחדד את החלוקה הלא-שוויונית של הצמיחה בארץ גם לאוכלוסיית השכירים: חמשת העשירונים הראשונים נשחקו בעוד שהעליונים שמרו על כוחם או שיפרו את רווחתם.
עובדה זו רק מחזקת את הטענה ששילוב של שלטון ההון לצד העדר ארגוני עובדים חזקים ואפקטיביים, פועל במישרין (לא ברמה האידיאולוגית, אלא כמכאניזם הכרחי) לחלוקתו והחלשתו של מעמד הביניים ולרמיסתו של המעמד הנמוך.
לונה,
את מוזמנת לקרוא את המאמר שלי על השכר החציוני ולנתח את הטבלה האחרונה במאמר. קל לראות שם שהעלייה הקטנה בצמיחה הריאלית בשכר העשירונים העליונים מקוזזת בקלות על-ידי הצניחה החופשית של 5 העשירונים התחתונים. אם ידוע ששכר אוכלוסיית השכירים הכולל נשחק(מעל ל-85% מכלל האוכלוסייה)וכן נתונה צמיחה ריאלית משמעותית במשק בעשור האחרון, הרי שאת כל הצמיחה "ספגו" בעלי ההון (צריך לסייג פה ולבדוק גם מה קרה עם בעלי העסקים הקטנים).
איתי,
אני מאד מעריך את מה שעושים באדווה, אבל לא הייתי רוצה להפוך לצל חיוור שלהם. הם נתפסו כמה פעמים באי-דיוקים חמורים, שמקורם במגמתיות ברורה. (שים לב שההסתמכות שלי על הנתון שלהם לגבי אחוז המשתכרים מתחת לשכר המינימום הגיעה רק לאחר בדיקת החלוקה לעשירונים).