חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

סטנדרטים בחינוך – מגונים, אבל הכרח

נושאים חינוך ותרבות, ראיון החודש ב 6.10.09 6:10

ד"ר דן גבתון, ראש החוג למדיניות ומינהל בחינוך בבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב, מסביר בראיון לעבודה שחורה, את ההגיון מאחורי קביעת סטנדרטים אחידים בחינוך, וטוען שהשד נורא – אבל לא כל כך

בשנת 2002 מינתה מנכלית משרד החינוך דאז רונית תירוש, את מנהלת מינהל החינוך הפדגוגי, לאה רוזנברג, לעמוד בראש ועדת ההיגוי של המשרד שתגדיר את מערכת הסטנדרטים שתחייב את בתי הספר. "מאפייני האיכות של בתי הספר" יכללו: שיפור ההישגים הלימודיים, תוכניות לימודים מחייבות, הפחתת רמת האלימות, הענקת הזדמנויות למידה, תנאי למידה פיסיים והפיכת בתי הספר ל"מוסדות חינוך דמוקרטיים המתחשבים בצורכי התלמידים". אלא שלגישה זו מתנגדים רבים, והיא מגיעה לכדי אבסורדים.

נפגשנו עם ד"ר דן גבתון, ראש החוג למדיניות ומינהל בחינוך בבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב, ומלמד משפט החינוך בפקולטה למשפטים, ומי שהשתתף בעיצובו של דו"ח דברת.

ישנם היום נתונים מחקריים השוללים את גישת הסטנדרטים, ואצלנו היא תופסת גובה ומטפסת לגבהים דלי חמצן

הסטנדרטים זה באמת נושא ענק ומורכב מאין כמוהו. אתחיל מהסוף: זו אמירה חסרת אחריות ופשוט לא נכונה. לעומת כל המדינות המתקדמות, נושא הסטנדרטים בישראל מינורי מאין כמוהו ומתקדם באיטיות ולא מטפס לשום גבהים.

אין לך מושג איך זה נראה כשזה בגבהים. באנגליה, למשל, יכולים להחליף מנהל בית ספר במהלך סוף שבוע עקב ציונים נמוכים במבחן סטנדרטי – וזה נעשה בכוונה כדי ליצור אפקט. אצלנו עדיין אין טבלאות ליגה של בתי"ס באינטרנט כמו באנגליה, או מחשבון קטן בכניסה לאתר ביה"ס בו אתה יכול לחשב את הסיכויים של הילד שלך להגיע לאוניברסיטה טובה מאותו בית ספר, בהתחשב בנתוני הפתיחה שלו – והכל גלוי ופתוח לתחרות.

כך שהדרך עוד ארוכה.

העניין הוא שהתחום רווי קלישאות,  וממצאי חלק גדול מהמחקרים ניתנים לניבוי בהתאם לעורך המחקר. המאבק על הסטנדרטים הוא בחלקו בעל אופי מדעי אבל בחלקו בעל אופי דתי וזה מסבך מאד את העניינים. המתנגדים קושרים את המאבק בסטנדרטים למאבק בניאו-ליברליזם, קורפורטיזם וקומודיפיקציה, ולכן לעולם לא יסכימו לשמוע עליהם מילה טובה. בכנסים בחו"ל, אנשים ממש קמים ויוצאים כשחוקר אומר דבר כזה. זה מדהים – יש ממש חרם של קבוצות מסוימות,על מי שבעד סטנדרטים.

בעיני זה אידיוטי כי איך המדע יתקדם? אני משתדל להימנע מלהיכנס לצד הדתי, אך בהחלט להישאר בצד הערכי. השורה התחתונה של דעתי היא זו: כל הביקורת על סטנדרטים נכונה! ובכל זאת הם הכרחיים באופן זה או אחר, וחלק גדול מהשפעתם על החינוך הציבורי – מבורך. אסביר את דברי.

בעולם שבו עשרת המקצועות הכי מבוקשים ב-5 השנים האחרונות לא היו קיימים כלל כאשר מי שהחל לעסוק בהם נכנס למערכת החינוך, בעולם בו כל אדם מחליף 10 מקומות עבודה בטרם הגיע לגיל 30*,המחשבה שיתכן חינוך סטנדרטי, במיוחד בתחומים נדרשים כמו חשבון או קריאה היא מחשבת הבל.

כאן אני לובש כובע של מי שעוסק בקביעת מדיניות חינוך ולא בהכרח של פילוסוף או סוציולוג שיושבים בצד ומבקרים את המצב החברתי. זו הבחנה חשובה מאד שצריך להכיל אותה גם על ההתייחסות לדו"ח דברת ועל פעולותיהם של כל הארגונים החברתיים. אני כמי שיוצא לו לעתים לייעץ למי שצריך, לא בא לתקן את העולם, אלא להכין את התלמיד/ה לעולם כפי שהוא – באופן הכי טוב, הכי שוויוני ושהכי יתקן עוולות חברתיות והפליה. ובעולם הזה, לסוגי ידע מסוימים – והם יכולים להיות בלתי רלוונטים לגמרי – יש ערך להון התרבותי. ממש כמו שבחברה החרדית יש ערך ללימודי גמרא, ובימי הביניים היית חייב לדעת לטינית.

הרי איך הגענו לסטנדרטים? לנו הסוציאליסטים יש זיכרון קצר.

הסטנדרטים הם התוצאה של תהליכי הביזור. כשהמערכת מפריטה בתי ספר, או נותנת להם חופש פעולה, יש צורך ברגולציה – אלו הרי כספי ציבור. תהליכי הביזור הללו הם לא רק תוצאה של הניאוליברליזם האכזר. תהליכים אלה הם תוצאה מכך שהציבור נקעה רגלו, כדברי לימור, מהמערכת המרכוזית שמומנה כולה בכספי מיסים ופעלה בעיקר לטובת העשירים והמשכילים. אז מזה נשבר לכולם. הרצון של הציבור בבחירה ובביזור, וביתר ביקרות על צוותי החינוך, הוא לדעתי אותנטי ולא רק תוצאה של שטיפת מוח ניאוליברלית.

יש משהו מאד מתנשא ומיושן ברעיון שטיפת המוח, שהוא גלגולו העכשווי של הרעיון מרכסיסטי של תודעה כוזבת, המצויה אצל ההמונים אך כמובן לא אצל 4-5 פעילים חברתיים. השכבות החלשות ד'היום הם לא כורי פחם בויילס של המאה ה-19, אלא אנשים הרבה יותר משכילים ומועצמים שכדאי להקשיב לרצונם באופן יותר פתוח ובעיקר פחות מתנשא. המורה והמנהל הסלילו בלי להניד עפעף 60% מתלמידיהם, בעיקר בנים ממוצא מזרחי, לחינוך טכנולוגי נחשל ונכשל, מיושן, שמנע מהם כל סיכוי להגיע למשהו נורמלי בחיים. כשלונות עצומים אלה מעולם לא יוחסו לצוות החינוכי.

זו הייתה מערכת חינוך מרכוזית, ללא הפרטה, שנשלטה כולה בידי מדינת הרווחה ונתנה חופש פעולה כמעט מוחלט לאנשי המקצוע שכיום מעמדם נשחק, הלו הם המורים/מורות והמנהלים/לות. ולמה גרמה מערכת החינוך הזו? לפערים העצומים, לגזענות, להדרה של תרבויות ושל מיעוטים וכל המילים שאני אוהב ללמד.

לסטנדרטים יש תפקיד חשוב מאד בשינוי המדיניות הזו. היום היחס של הצוותים בבתיה"ס לתלמידים, להורים, לשקיפות, לאחריות, הוא שונה לגמרי ממה שהיה. ואגב הערת שוליים קטנה זה לא משהו שאני רואה רק בבי"ס אלא גם באקדמיה בה אני חי היחס לסטודנטים היום טוב לאין שיעור ממה שהיה לפני 20-30 שנה בין השאר עקב סקרי רמת הוראה, סטנדרטים וכיו"ב.

שוב, אני אומר כל הביקורת על הסטנדרטים נכונה: שהם צרים מדי, שהם מעודדים להפטר מתלמידים חלשים ועוד. אבל יש אמרה נפלאה של ד"ר יונתן קולודני מנכ"ל מקינזי ישראל, חברה ידועה לשמצה בעיני, המגלמת את כל הרע בחברות יעוץ בינלאומי שפועלות כיום גם בחינוך, והרי הכל קשור להכל. האמרה היא: 'מה שלא נתן למדוד – לא נתן לשפר'. כי אם אי אפשר לברר בכלי תקף היכן אתה עכשיו, לקבוע ערכית שאתה לא במקום טוב, לשנות, ולדעת מה עשה השינוי , איך נדע?

וכמה שהאמרה הזו מעצבנת אני מתקשה לעקוף אותה

לחלקו השני של הראיון

הראיון נערך בדוא"ל, ע"י גליה


* נתוני משרד העבודה האמריקני 2007

נערך על ידי נדב פרץ-וייסוידובסקי
תגיות: , , ,

9 תגובות

  1. מתפקד העבודה :

    הסטדרט בחינוך מתחיל במפלגת העבודה
    במינוי של וייצמן שירי כמנכ"ל המפלגה על ידי היו"ר הקיסר מר אהוד ברק, כמינוי אישי ,המעיד על הממנה האחראי.
    מתפקדי מפלגת העבודה מוזמנים להכיר את מנכ"לם החדש מר וייצמן שירי
    בקישור
    http://www.calcalist.co.il/markets/articles/0,7340,L-3363059,00.html

  2. רביב נאוה :

    מתפקד יקר, גם אתה, וגם דעותיך תקבלו הרבה יותר הערכה אם הן תהיינה קשורות בקשר כלשהו לנושא המאמר.

    לעצם העניין, ד"ר גבתון צודק בכך שלא ניתן לנהל מערכת מבוזרת בהעדר מוחלט של סטנדרטים (גם לא נראה לי שמישהו דורש זאת) אבל הוא מתעלם מהבעיה המרכזית של מערכת החינוך: ההשתעבדות לסטנדרטים מונעת שיפור של הפרמטרים אותם באים הסטנדרטים למדוד.

    ההשתעבדות לסטנדרט הבגרות גרמה להורדת רמת המבחנים במקום שתביא להעלאת רמת הלימודים. ההשתעבדות לסטנדרט המיצ"ב גרמה למשרד החינוך להציב את השיפור במבחנים כמטרה לכשעצמה ולא להביא לשיפור הדרגתי של המערכת כולה, שישתקף בסופו של דבר במבחני המיצ"ב.

    הסטנדרטים אמורים לשקף את המטרה של מערכת החינוך, לא להחליף אותה.

  3. שושי פולטין :

    אוסיף לתגובה של רביב – הסטנדרטים גרמו לכך שלעיתים המטרה מקדשת את האמצעים.
    המדד של אחוזי זכאות לבגרות למשל, הביא לזילות של המערכת. מה גם שמדובר ברמה השואפת לבינוניות.

  4. גליה :

    א. הבגרות קיימת הרבה לפני כניסת הסטנדרטים לעולמנו.

    ב. לגבי
    הטענה להורדת רמת הלימודים והמבחנים, שושי האם זה נכון? האם זה בדוק ? ואני לא מתכוונת למועד א' ומועד ב' ומתכונת והתרפסות המורה, אלא על הרמה בלבד ?

  5. שושי פולטין :

    לגליה,
    נכון, הבגרות הייתה קיימת לפני כניסת הסטנדרטים , אבל בעבר לא נבחנו בתי ספר במדד כל כך נמוך – 'אחוזי זכאות' – ז"א כמה תלמידים עברו את בחינת הבגרות בציון של 55 לפחות (מותר ציון אחד 50 ולמרות זאת לקבל זכאות). זה כשלעצמו בינוני ורדוד. היום זה המדד (בה' הידיעה!).
    המדד השני מניעת נשירה , גורם לא אחת לנשירה סמויה – מעבירים תלמיד מכיתה לכיתה למרות העדר נוכחות סדירה ולמרות כשלונות רבים בבחינות.
    כתוצאה מהנ"ל חלה הזילות, הרדיפה אחר התלמיד החלש, לעיתים פשוטו כמשמעו והזנחת התלמיד החזק – הוא במילא יקבל זכאות.
    לגבי ירידה ברמת המבחנים, זה יהיה חסר אחראיות מצידי לכתוב דבר כזה, משום שלשם כך אני צריכה להתייחס למקצועות אחד לאחד, מקצועות שאני לא מכירה. התרשמות אינה מדד, חצי שמועות גם כן לא.

  6. איתי :

    1. תודה
    2. באתר המרכז הארצי למורים לביולוגיה ניתן לראות שאלות בגרויות בחתך שנים. אני מתרשם
    שהדרישות אכן יורדות
    3. ויש מיקוד

  7. שושי פולטין :

    לאיתי,
    אתה צודק ובכל זאת 2 הערות.
    לגבי המיקוד – זה הכרח הנובע מ'קיצור' שנת הלימודים עליו אני מדברת כל כך הרבה, הנובע ממועדי ב' מועדי חורף וכו'…כתבתי על כך גם כאן.
    לגבי בחינת הבחינה לאורך שנים, גם כאן יש קושי מסויים בהשוואה משום שחל שינוי בתוכנית הלימודים ובהדגשים שלה – כך למשל, השאלון הראשון הכולל 'שאלות רב ברירה' , שלא כבעבר, כולל את נושא הליבה בלבד.
    ובכל זאת יש כמובן צדק בדבריך.

  8. דורון :

    אני חושב שעם כל מה שנאמר, אני מסכים בערך עם כלום.

    לא ניתן להתעלם מן העובדות: ככל שהסטנדרטיזציה גוברת, מערכת החינוך בישראל צועדת בגאון מכישלון לכישלון. בנוסף, העובדה שההוצאה על חינוך ביחס לתוצר אינה שונה באופן מהותי בישראל אל מול מדינות הOECD, ואילו שכר המורים נמוך באופן משמעותי, רומזת דווקא על העובדה שתקציבים רבים מתבזבזים על כל ה'בין-משרדיים', מפמ"רים שמפמרים, השאיפה למיפוי והרצון לנהל את מערכת החינוך משל הייתה אמדוקס או כלל פיננסים. המציאות מוכיחה שזה פשוט לא עובד.

    לא מזמן הזכירו פה את החינוך הפיני, שם אסור על-פי חוק לפרסם הישגים בית ספריים מתוך תפיסה חברתית רחבה ורצון לטשטש הבדלים בין מטרופולין לפריפריה. בארצות הברית, מאידך, הניסיון להפוך את בתי הספר לסוג של חברת מניות על בסיס השגי (לצד קיבעון טוטאלי בשכר המורים) נחל כישלון חרוץ. אם מישהו באמת מאמין ש"העפת מנהל על כל פיפס" כמו גם חטטנות אינסופית בהישגיו, הן המזור לתחלואי המערכת, אינו אלא תועה, טועה ומטעה.

    לשיטתי, צריך לנהל את מערכת החינוך בהינתן תנאי גלובליציה – היינו – 'משחק סכום אפס' נוכח הספרטניות התקציבית של האוצר – כל שקל שינתן לסטנדרטיזציה ילקח מעובדי ההוראה.

    בנוסף, אני לא יודע מה יותר מתנשא ותלוש: לקבוע שתודעתם של תושבי הפריפריה מזכירה את זו של נבערי הקפיטליזם הבתולי והמופרע של המאה הי"ח, או לרמוז לסוג של מכנה משותף תודעתי בין הורים מאופקים להורים מנאות אפקה – האם באמת מדובר בשני בני-חורין, במובן הליברלי הטהור? אבל זו אינה השאלה, הליבה היא בתמונה ההפוכה מן המציאות שמציג המאמר: האפליה במערכת החינוך לטובת העשירים לא נוצרה מפאת היותה ציבורית, אלא עקב ייבושה, סירוסה, והובלתה למצב דטרמיניסטי שאין ממנו מוצא. זו הסיבה האמיתית לירידה המתמשכת בהישגים, כמו גם באיכות המורים.

    אי אפשר להרוס את מערכת החינוך בשיטתיות ובעקביות לאורך עשרות שנים ולבסוף לנסות למכור לציבור שהכל עניין של 'ניהול כושל', או של חוסר מעקב וכל זה בכסות של התאמת המערכת המיושנת לניידות שוק העבודה והכורך הכלכלי.

  9. גליה :

    דורון,
    כדי להגיע למסקנה שאתה לא מסכים עם כלום עיין בקישור הזה: http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/Yesodi/standards/StandartimKayamim.htm
    למשל, בסטנדרטים לקליטת עלייה – האם אתה לא מסכים עם הסטנדרט המנוסח ?
    – אם הפינים לא מפרסמים השגים, האם זה אומר שהם לא מודדים אותם ?
    אגב, גם אופק חדש מקורו באותה השקפת עולם.

    יש הרבה בעיות עם הסטנדרטים אחת למשל, היא השאיפה לאחידות הפוגעת באלו שלא יכולים להתיישר לפי הסטנדרט, החלשים ביותר והחזקים שאינם מאותגרים, או כפי שהעירו לעיל משמרת בינוניות.

    לשאלתך התקציבית, תקציב ראמ"ה הוא 50 מיליון ש"ח לשנה,והוצאות עקיפות של משרד החינוך על העניין הזה גדולות אף יותר. לכן משעשע לגלות שנסחו סטנדרטים בסביבה מתוקשבת ומידענות, ותקציב משרד החינוך למחשוב = 0
    היתרון: אם המערכת תתישר לפי הסטנדרט היא תהיה חייבת להשקיע בתשתיות. האם להורים באופקים תודעה מספקת על מנת לדרוש תשתיות הולמות לחינוך ילדיהם לסביבה מתוקשבת ומידענות ? נדמה לי שהתשובה חיובית.
    לכן, המשפט הראשון בתשובה (לא מאמר) הוא החשוב, הנושא ענק ומורכב מאין כמותו.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.