חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

שעות נוספות – דרושים לימוד, חקיקה ונורמות אחרות

נושאים דעות, זכויות עובדים ותעסוקה ב 6.10.09 6:06

נדב פרץ, חבר מערכת "עבודה שחורה" מנסה להעמיק בשאלות שהעלה כאן מאיר אביטל, "אחראי-משמרת", ברשימתו השבועית. פרץ, סוציולוג וחוקר, מציג תמונה מחיי משפחתו של הכלכלן הצעיר, המצליח ואת השאלות הנובעות מתמונה זו.  פרץ מציע חשיבה מחודשת בעניין הזה

רשימתו של מאיר אביטל, 'מחירן של שעות נוספות – לא התגמול העיקר', קראה להגבלת שעות העבודה, משום ששעות עבודה ארוכות פוגעות באיכות חייו של העובד ואינן מאפשרות לו לבלות זמן עם משפחתו.

בתגובות, מקשה איתי:

מצד אחד אני מסכים מאוד לגבי התופעה התרבותית-חברתית.

בניגוד לתגובה של איילת אני לא חושב שיש פה בהכרח מנצל ומנוצל.

במוסף כלכליסט סקרו כמה מקצועות בולטים מהמעמד הבינוני – סמנכלי כספים מקבלים הכי הרבה כסף (מעל 50 אלף ברוטו לחודש, הרבה מעל הייטק) ועובדים הכי הרבה שעות. קצת קשה לי להתייחס אליהם כאל עבדים של הבוס או של הקפיטליזם, יותר רואה אותם כעבדים של נורמה חברתית.

לכן אני מתקשה לראות את ההשלכה הפרקטית-פוליטית של הדברים.

האם בשם "זכויות העובד ומשפחתו" ייקבע בחוק מס' מקסימום של שעות העבודה בשבוע? אני חושב שבגלל הנורמה החברתית (=הוצאות על בית, כלי רכב, ביגוד תכשיטים וכו) יהיו המון עובדים שיתקוממו נגד הצעה שכזו.

לחקיקה כזו יש מקום כאשר היא מתיישבת עם האינטרס של כלל הציבור – הגבלת שעות עבודה של נהגי אוטובוס, רופאים וכו', אבל אם עו"ד שכירה במשרד פרטי רוצה לעבוד 18 שעות ביום בשביל כסף/קידום אין לדעתי מקום להתערבות המדינה. תנחומי לבן זוגה.

איתי מעלה שאלות טובות: האם יש הצדקה להגבלת שעות העבודה של בעלי משכורות גבוהות? האם ניתן לראות בעבודתם משום ניצול?

אין ספק שמצבו של סמנכ"ל כספים העובד מצאת החמה עד צאת הנשמה שונה – לטובה – ממצבו של מאבטח שמעסיקו מכריח אותו לעבוד שעות נוספות ללא תמורה, או שיפוטר. קל לנו יותר לחשוב על סמנכ"ל הכספים מאשר על המאבטח, כעל מי שעונה למודל הקלאסי של שוק העבודה – עובד המנהל משא ומתן חופשי מול מעסיקו, ויכול לבחור בעבודה שתספק לו את התנאים הטובים ביותר.

אך בואו נחזור רגע אל אותו סמנכ"ל כספים ונבדוק האם זה המצב. האם אותו סמנכ"ל כספים – נקרא לו יובל – באמת יכול לבחור בעבודה שבה יעבוד 8 שעות ביום, ולצאת בזמן כדי לטפל בילדיו?

נניח שיובל שלנו למד כלכלה באוניברסיטה. הוא השתלב במחלקה הכלכלית של הארגון שלו, התקדם והצליח (יובל הוא, הרי, בחור מוכשר). הוא הגיע לדרגת מנהל מחלקת כספים, ולאחרונה הבוס הציע לו קידום – סמנכ"ל כספים.

יובל מאושר. הרי כל אחד מאיתנו שמח להכרה בכישוריו המקצועיים, ואין הכרה טובה יותר מקידום. גם התוספת לשכר היא, כמו תמיד, מבורכת. מצד שני, יובל שלנו הוא אבא צעיר. הילדה הגדולה שלו בגן חובה, הילד הקטן בדיוק מגיע לגיל שנה – ואשתו, חגית, אוטוטו צריכה לחזור לעבודה. והרי גם ככה היא התעצבנה עליו בסוף כל חודש, כשהוא היה צריך להישאר שעות ארוכות במפעל. וחיים, סמנכ"ל הכספים הקודם, היה נשאר שעות כאלו כל יום. אז מה עושים?

בואו נראה מה האופציות העומדות בפני יובל. הוא יכול, כמובן, לוותר על הקידום – ולדעת שזהו סוף דרכו המקצועית. אין קידום באופק, לא הקרוב ולא הרחוק. מי יודע האם הוא יוכל לשמור על תפקידו – אף אחד לא אוהב אנשים בלי מוטיבציה להתקדמות מקצועית.

האפשרות השנייה שלו היא לקחת את התפקיד, להיכנס לתפקיד סמנכ"ל הכספים, ולנשק את הילדים הישנים כשהוא חוזר הביתה ב-22:00.

לכאורה, אומרים לנו חסידי השוק החופשי, יש לו גם אפשרות שלישית. הוא יכול להתפטר, ולחפש חברה אחרת, שבה סמנכ"ל הכספים עובד שעות סבירות יותר. אבל בוא נחזור למה שאמר לנו איתי – סמנכ"לי כספים, באופן כללי, עובדים המון שעות. לא סמנכ"ל הכספים בחברה X – כל סמנכ"לי הכספים. כלומר, כל תפקיד שיובל שלנו ימצא – בכל חברה – שיתאים להשכלתו ולנסיונו המקצועי, ידרוש ממנו לעבוד שעות מטורפות, ולחזור הביתה כשהילדים ישנים.

אז אנחנו רואים שליובל אין ממש ברירה, אלא לעבוד שעות ארוכות מאוד ולא לראות את ילדיו. ויובל לא לבד – לפי אותו סקר של כלכליסט שאיתי מצטט, 73% מסמנכ"לי הכספים היו רוצים לבלות יותר זמן עם משפחתם.

ובואו לא נשכח את הצד השני של המשפחה. הרי אמרנו שחגית אמורה לחזור לעבודה. חגית אמנם אמורה לחזור לעבודה, כי השנה שבה היא יכולה לקחת חל"ת לאחר הלידה כבר נגמרת, אבל היא מתלבטת האם לעשות זאת, ובאיזה היקף. הרי אם יובל יקח את הקידום, היא תצטרך להיות עם הילדים כל יום, כל היום – מסוף הפעוטון בשעה 13:00 ועד הלילה. האם זה באמת שווה את זה? האם המשרה החלקית – שמשכורתה מוגבלת ואפשרויות הקידום והעניין בה מעטות – שווה את המעון הלא-כל-כך-טוב שאפשר לשים בו את הילד הקטן? לא עדיף להישאר איתו בבית עוד קצת?

שעות עבודה ארוכות פוגעות לא רק במי שעובד אותן, אלא גם – ובעיקר – במי שמצפים ממנו – בואו לא נשקר לעצמנו, מצפים ממנה – לבצע את כל המטלות שהעובד לא יכול לבצע. לטפל בילדים, לנקות את הבית, לסעוד את האם הקשישה, ועוד. שעות עבודה ארוכות של גברים משמען אי-שוויון מגדרי בשוק העבודה, ואי-שוויון מגדרי במשק הבית.

האם מדובר בניצול של המעסיק? של הקפיטליזם? או אולי בנורמה חברתית? זו שאלה שסוציולוגים חלוקים בה, ויכולים לקיים סמינריונים ארוכים עליה בלי להגיע להכרעה. לטעמי, התשובה לא כל כך חשובה – יש כאן מצב שבו נוצר עוול בשוק העבודה, מצב שגורם סבל לאזרחים, והמצב הזה לא ישתפר אם המדינה לא תתערב כדי לשפר אותו.

מה שמביא אותנו לשאלה האחרונה של איתי – מה עושים. האם הכוונה היא להגביל את שעות העבודה השבועיות בחוק?

אז אף אחד לא מציע לשלוח את פקחי משרד התמ"ת למקומות העבודה, להכניס למעצר את מי שעבד יותר מ-43 שעות שבועיות. לא חסרים פתרונות אחרים, מעודנים יותר, שמאפשרים לעובדים לשלוט על שעות העבודה שלהם.

הפתרון הראשון נמצא כבר בספר החוקים של מדינת ישראל, אלא שהוא חלקי, לא מעודכן וסובל מאכיפת חסר. אני מדבר, כמובן, על חוק שעות עבודה ומנוחה, שמגביל את מספר השעות היומיות והשבועיות שעובד יכול לעבוד, ומתיר רק כמות מוגבלת של שעות נוספות, ובתשלום מוגדל. יש מקום לעדכן את החוק הזה, במיוחד על רקע החקיקה הנרחבת בתחום זה במדינות רווחה אחרות, שמציעות מגוון של אמצעים המעניקים לעובד שליטה על מספר שעות העבודה שלו ועל מועדן – החל מ'בנק שעות' שמאפשר לעובד לצבור שעות עבודה ולנצל אותן כאשר הוא צריך לקצר את ימי העבודה שלו, ועד הזכות לבקש לעבור לעבוד במשרה חלקית, או במשרה מלאה.

נדב פרץ הוא דוקטורנט בביה"ס לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית, המתמחה בתחום של איזון בין עבודה ומשפחה

נערך על ידי לקסי
תגיות: , , ,

2 תגובות

  1. גליה :

    א. תודה
    ב. הנושא הזה כל כך מגדרי שאפילו כאן, לא נלקחה האופציה ההפוכה, האישה הקרייריסטית , שנפגעת ו"פוגעת" במשפחה ובילודה באופן חד וברור. (לא בדקתי סטטיסטית, הסתכלתי סביבי), נשים דוחות קידום "לאחר שהילדים יגדלו" או מוותרות על "קריירה" גם הוא "מושג" השייך לדיון לעיל, ויתרה מכך היות ואף אחד לא מצפה מהן שתהיינה מנכ"ל כספים (חרפה למשפחה, לילדים ורחמים על בן הזוג) הן מודרות מתפקידים בעלי השפעה פוליטית חברתית.

  2. נדב פרץ :

    אני מאוד מסכים לגבי הפגיעה בנשים (והתייחסתי לזה בפוסט) אני חושב שאי אפשר למצות את ההיבט המגדרי כאן בזה – גם הפגיעה בגברים – באבות – היא פגיעה מגדרית. מנהלים מרשים לעצמם לדרוש את זה מתוך הנחה שזה לא באמת חשוב שאבא יהיה בבית (ולראיה, במקומות עבודה עם רוב נשי זה לא קורה לרוב)

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.