חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

בנימן נתניהו ויובל שטייניץ ממשיכים בחיסול מדינת הרווחה

נושאים כלכלה ותקציב, כלכלת בית, פוליטי ב 30.09.09 6:10

פרצופה האמיתי של הממשלה – נחשף.  בחסות תעמולת שנאה ופאניקה, ממשיך הצמד חמד, ראש הממשלה בנימין נתניהו והמריונטה שלו, שר האוצר ד"ר יובל שטייניץ, בפגיעה בשארית שרידי מדינת הרווחה, המתקיימים עדיין. שרי הממשלה זועקים כאילו נגד, ובפועל נשארים להצבעה כנועה בעד.  בהעדר שמאל חזק מגמה זו לא תיעצר
המחבר: ק. טוכולסקי
 

תהליך החישוף של ממשלת ישראל נמשך, בשבוע שעבר גילינו שהמדינה ממשיכה להפריט, והשבוע קיבלנו הודעה על קיצוץ רוחבי בתקציבי משרדי הממשלה. התקציב הכי חברתי, הכי רחום, הכי הזוי, שהועבר פה בשנים האחרונות, נחשף כלא יותר מאשר הוראת שעה להרגעת העאלק חברתיים מש"ס והעבודה.  עכשיו בזמן שהמדינה מוכרת את שרידי מניותיה בבנקים אותם היא לבדה שיקמה מהמפולת הקודמת של בעלות פרטית, אפשר גם לקצץ בתקציב.  הרי מבחינה כלכלית טהורה, אין ספק שכשהקופה ריקה וההכנסות מתכווצות, צריך להדק את החגורה.

מעבר לים מגיעות ידיעות אחרות. בבריטניה מודיע שר האוצר על העלאת המיסים שישלמו בעלי הון, על מיסוי חשבונות חו"ל שלהם, על עוד ועוד גזירות, שינחתו על ראשם של מי שיש להם, ולא על ראשיהם של מי שאין להם. אבל כאן בארץ הקודש, הקוסם והמריונטה ממשיכים במופע האשליות, תוך הפצת שנאה כנגד המיעוט הערבי ופאניקה מול איומים מופרכים כאלה ואחרים. הצמד חמד, משרתי שלטון ההון, ממשיך בקיבוע מדיניות כלכלית ניאו ליבראלית הרסנית. הפרטות וצמצום תקציבי, עוד חתירה ועוד חתירה תחת מוסדותיה של מדינת הרווחה והיכולת התקציבית לממנם. עוד הפחתת מיסים פרוגרסיביים ועוד העלאת מיסים רגרסיבים, עוד קיצוץ בהכנסותיה של המדינה, ומיד קיצוץ בהוצאות. כל עוד יש מה לתת לבעלי ההון שלנו הם לא יפסיקו.

ההצגה מושלמת. כמו בפסטיבל חוק ההסדרים השנתי, כמה שרים תופסים כותרת בזעקות חמס כנגד הקיצוץ, לא שבאמת אכפת להם. אחרת הם לא היו שרים, לא חברי כנסת, ולא היו ממשיכים להיות חברים במפלגות המגוחכות שלהם.  אחרת הם לא היו משרתים את ההון במסירות כה אדוקה, שנדמה לרגעים כמו היה שירות ההון פולחן דתי, ולא סתם תהליך תועלתני, שנועד לרפד את פרישתם מהפוליטיקה במשרות במגזר הפרטי. יבבות העאלק חברתיים כה מאוסות, שניתן לחוש כמיהה לשקט, שקט שיעיד שלפחות בשחיתות אין צביעות, שיסמן כי העושים במלאכת חיסול מדינת הרווחה, וקעקוע היסודות הסוציאל דמוקרטיים שעוד נותרו בתחתית מבנה המדינה הישראלי, מוכנים לחסוך לנו את הצגת הצדקנות המאוסה שלהם. אבל לא, החסד לא יינתן. המריונטות מתכוננות להצגת משחק הרמייה האכפתי שלהן בממשלה, לגניבת עוד כותרת, להפגנת עוד שריר בדרך להצבעה כנועה בעד, והמשך הרביצה בממשלה.

העם בחר בביבי, וביבי משיב לו כגמולו. כתבתי כבר כאן, אחרי פרסום התוכנית הכלכלית, כמה זה מגיע לנו, העסק הזה. מי שהולך לבחור מתוך שנאה לאחר ולזר, יקום בבוקר ויגלה שבשביל בעל ההון – הוא האחר והזר. נתניהו מגשים את כל מה שהיה ברור שיעשה: מיסים נמוכים, שורת הפרטות, הקטנת הוצאות הרווחה, המשך הכיבוש הזוחל והמלחמה על אש קטנה.

 ברק מגשים גם הוא את כל מה שנאמר עליו – יהיר, אטום, ביטחוניסט, האיש שפירש את הממלכתיות המפאיניקית בצורה הכי מוטעית. ש"ס כדרכה, בשביל כמה פירורים וכמה התנחלויות, מוכרת את כל ענייה, וטוב לה בכך. ש"ס, כמו ישראל ביתנו, צריכה אותם עניים ,נבערים ומלאי שנאה. הקוסם, אומן האשליות אהוב העם, אינו עושה את מלאכתו לבדו אלא בסיוע המריונטה שלו,ובעזרת עיתונאי חצר ותקשורת פרטית קפיטליסטית ולאומנית. כך ימשיך העם שלא לדעת מיהו באמת אומן האשליות.

הממשלה מחשפת את עצמה לדעת, אך לאיש לא אכפת, העיתונות העאלק חופשית לא תציג את  כיעורה של הפלוטוקרטיה הישראלית, שום עיתון או ערוץ פרטי, לא יבקש דיון אמיתי במה שקורה כאן. החישוף הנדיר הזה, התזמון המושלם כל כך של הפרטה ביום אחד וקיצוץ ביום שאחריו, לא ישנה פה כלום, וערוות הממשלה הכושלת הזו תכוסה בידי מקהלת השוטים של התקשורת הפרטית עוד הרבה בטרם הבחירות הבאות. אם היה לנו שמאל חזק רציני ומאוחד, אולי משהו היה משתנה, בלעדיו, מסתבר, אי אפשר שתהיה מגמה אחרת.

תודה לנגה תדמור, עורך הטקסט

נערך על ידי לקסי
תגיות: , , , , , , , , , ,

15 תגובות

  1. אריה גור :

    זה לא רק הצמד חמד, זה כל הממשלה כולל שרי מפלגת העבודה בכללם גם שר הרווחה המשפטן שדואג בימים אלה לסייע לממשלה בנושאים משפטיים, כולל יו"ר ההסתדרות שתומך בממשלה הזו ולא בדיוק ברורה עמדתו בכל הקשור למדיניות רווחה ולמדיניות ההפרטות.

    מאחר ואני חבר מפלגת העבודה, אני מאשים בעיקר את שרי הממשלה מטעם מפלגת העבודה בכישלון מדיניות הרווחה של הממשלה הנוכחית.

    לא ראש הממשלה בנימין נתניהו הוא זה ש"הפך את עורו".

  2. ל רפי :

    סיסמאות הן תחליף עלוב לדיון רציני ומאמר זה משופע בהן.
    ראשית, אני סבור שאין במציאות חיה כזו כסוציאליזם. סוציאליזם היא אידיאה תיאורטית בדומה לקפיטליזם (מוחלט), ליברליזם (מוחלט) או מרקסיזם (מוחלט). אף אחת מתיאוריות אלה לא הוצאה מעולם מן הכוח אל הפועל, וגם לא תוצא. מודלי יישום כביכול של תיאוריות אלה ישנם רבים בעולם, אבל גם בהם חולשות וחסרונות ואף אחד מהם לא פתר את בעיות החברה המקומיות פתרון מלא. יתר-על כן, אם זוכרים שתנאי מדינת ישראל שונים תכלית שינוי מהתאים בסקנדינביה למשל, קל להבין שגזירת גזירה שווה משם לכאן היא מנטרה חסרת יסוד. די אם נזכור לצורך כך את העובדה שמדינות סקנדינביה כולן הן מדינות דועכות מבחינה דמוגרפית בעוד שבישראל שיעור הריבוי הטבעי הוא חיובי והגבוה ביותר בין כל המדינות המערביות. אם נוסיף לכך את שיעורי ההגירה וגיוונה, את המצב הביטחוני ואת השסעים החברתיים – כל דמיון הוא מקרי בהחלט.
    שנית, המציאות היא תמיד מאזן כוחות בין צרכים, יכולות ואילוצים, וכך יהיה גם בעתיד.
    פעולתם של נתניהו ושטייניץ נכונה ביסודה, משום ש"הסוציאליזם ההיסטורי" בישראל היה הרסני לכלכלה ולחברה ולא ניתן להמשיך בו במציאות של המאה ה- 21.
    שלישית, שמאל אינו נחוץ על מנת להחזיר את גלגל ההיסטוריה לאחור, אלא כדי להשפיע על איזון המערכת החדשה שתתפתח על יסוד פעולתם של נתניהו ושטייניץ. אם השמאל הישן יבין זאת, הוא גם יזכה לתמיכה ציבורית וגם יוכל להשפיע.
    רביעית, תפקיד השמאל ותפקידו של כל מי שיש לו רגישות חברתית ומעוניין לשמור ולקדם את האינטרסים של "עמך", הוא לייצר את מנגנוני בקרה ואיזון הדרושים במערכת החדשה: ארגוני צרכנים, מידע מהימן וזמין, ייעוץ בתחומים שונים – פנסיה, שכר, זכויות סוציאליות, השקעות, בריאות, ביטוח לאומי ועוד וכו'. בעוד העסקים הגדולים והממסד השלטוני מחזיקים דרך קבע מנגנונים שמסייעים להם בקידום האינטרסים העסקיים והשלטוניים – כלכלנים, יועצים משפטיים, יועצי תקשורת ותדמית, מומחים שונים ועוד, ל"עמך" אין מנגנונים כאלה. לכן הוא חלש, חשוף ונחות ביחס לכוחות הכלכליים-חברתיים האחרים במשק ובחברה. על חולשה זו צריך לעזור לו להתגבר.
    חמישית, רצוי מאוד לא לשכוח שלא כל מה שעושה הממשלה הוא בהכרח שגוי, ולא כל מה שקורה מדווח או יכול להיות מדווח בפומבי. עוד אני מציע לא להניח אפריורי שממשלה ימנית היא תמיד ובכל מקרה ממשלת "שקרנים" ו"נצלנים" וממשלות שמאל הן בהכרח ממשלות "ישרות" ואידיאליסטיות". יש מספיק דוגמאות לכך בהיסטוריה של ישראל, ובמיוחד ראוי לזכור זאת בימים אלה, בהם אנו עוסקים במלחמת יום הכיפורים וספיחיה. ממשלה קיימת בכדי למשול, ומשמעות הדבר היא שעליה לקבל החלטות ולבצע גם כשאלה, אינם פופולאריים. יש מדיניות ויש צרכי-שעה: על מדיניות צריך להשפיע ולרוב גם אפשר להשפיע כך שתהיה נכונה, מאוזנת וצודקת. הגמישות בשאלות של צרכי-שעה קטנה יותר ומבוססת על הקיים, על זמינות וביצועיות ועל בחירה בין חלופות עכשוויות. אפשר וצריך לבחון את טיב ההחלטות, צמידותן למדיניות ותוצאותיהן, אבל זאת כמעט תמיד רק לאחר מעשה; אבל גם זה משהו. התנאי הוא חשיבה נכונה, הערכות מתאימה, ותרבות חברתית מתאימה, ואת אלה יש להכין מראש.
    שישית, כוחו של "עמך" הוא בריבוי הפרטים "בהמון העם". ריבוי זה מעניק ל"עמך" את יכולתו להשפיע במדינה דמוקרטית על החקיקה בעיקר באמצעות כוחו הפוליטי. יכולת זו, במשולב עם כוח הקניה המצרפי העצום שלו, הם כלים חזקים מספיק בכדי שיוכל לשמור על האינטרסים שלו ואף לקדם אותם במאזן הכוחות הכולל – חסרים לו הידע, הכלים והארגון הדרושים לכך, ואת אלה יש לייצר עבורו ולהעמיד לשרותו. לא השינויים המשקיים, הכלכליים והחברתיים הנגזרים מהם הם הבעיה, אלא חוסר האיזון שהם יוצרים בין גורמים המסגלים להם במהירות וביעילות לבין גורמים שנותרים מאחור.
    קרא לכוחות המסגלים והעומדים בפרץ "שמאל", קרא לכך "התארגנות חברתית", קרא לכך "תנועה חברתית-כלכלית מודרנית" או התאגדות – קרא מה שאתה רוצה, ובלבד שהדברים יהיו רלוונטיים למציאות בה אנו חיים ונחיה בעתיד הנראה לעין. את הנוסטלגיה כדאי לשמור "לכנסי מחזורים" פעם בחצי יובל שנים.

  3. איתי :

    הדברים כמובן נכונים אך הם הושמעו כל כך הרבה פעמים …

    מי שמסכים איתם מסכים ומי שלא – לא ישתכנע.

    במקום להתאונן במלים גבוהות על בריוני ההפרטה ועל האימפוטנציה של השמאל, עלינו להתחיל לבנות את החלופה בהתארגנות טכנית אפרפרה ומשעממת.

  4. מיכאל לינדנבאום :

    לאיתי,
    בנושא החלופה ה"ארגזית" אין מחלוקת .עם זאת נראה לי שחוסר הבהירות הפנימית בנושאי הלאמה ,הפרטה,חברות כח-אדם חשיבות האיגודים המקצועיים,משבשת אף היא את המלאכה ה"משעממת" כדבריך.

  5. למיכאל :

    מיכאל, בהחלט יש מחלוקת, אך היא שקטה.

    1. כמה מהאנרגיה להשקיע בכתיבת מלים ובהרצאות לעומת השקעה ב"ארגזים"? אני יכול לתת דוגמה שמבין כל חברי יסו"ד שכולם מדקלמים גם תיאוריות סוציאליסטיות, גם את נזקי ההפרטה בישראל ובעולם וגם את חשיבות "לכלוך הידיים" במערכת הפוליטית המגעילה – רק אדם אחד התנדב להצטרף למלאכת האירגוז. אולי אין זה מקרי שהאיש גם פעיל בכוח לעובדים.
    האחרים לא בחרו להתווכח עם עמדתי, אלא פשוט התעלמו בשתיקה, וזה מעניין. מאוד יכול להיות שאינם רוצים/יכולים להראות עצמאות יתר אל מול הפוליטיקאים שעימם הם שומרים על קשרים (בעיקר פרץ ויחימוביץ').

    2. מהי נקודת האופטימום בין מסר סוציאליסטי בלתי מתפשר ובין התקרנפות מוחלטת? זה אף פעם לא נעים לשמוע, אבל ככל שהמסר יהיה נחרץ וחד ובלתי מתפשר (טוכולסקי, גוטווין) כך יהיו לך פחות טפסים בארגזים / מצביעים בקלפי. תראה איפה יחימוביץ' ואיפה גוז'נסקי …

  6. ק. טוכולסקי :

    ככל שהמסר יהיה יותר עמום ויותר מתפשר קדימה תהיה יותר גדולה והשמאל יהיה יותר קטן. הבוחר צריך אלטרנטיבה אמיתית לא סתם עוד אופציה. אם באמת המסר יהיה סוציאליסטי תקיף כמו השמאל בגרמניה נוכל להצליח למרות כל ההשמצות והביקורת, שם כשהשמאל מרכז מתרסק, הקולות שעוזבים אותו בחלקם בבית ובחלקם נדדו שמאלה.

  7. לקסי :

    בתרבות הורדת הידיים שלנו נחוצה מאוד עמדה קיצונית כמו שמציג ק. ט., דרוש וקטור קיצוני למשיכת השקול התוצאתי אל מקום נאות.

    אפילו בתרבות המו"מ וההסכמה הנקוטה כאן (הולנד) קיימים רכיבים קיצוניים בדעת הקהל והם – אכן – מושכים אל השקול כנ"ל.

    ובניגוד למה שכתבתי במשפט הפתיחה, אצלנו מתפתחת תרבות של "המנצח לוקח את כל הקופה" וב"פוליטית" קיפוח זכויות המיעוט.

    ה"מיעוט" לצורך זה הוא לאו דווקא מיעוט מספרי. הקיפוח משתקף באמירה העתיקה שלפיה "עני חשוב כמת"

  8. מיכאל לינדנבאום :

    לאיתי,
    אני תומך נלהב ביחימוביץ ואיני רואה סתירה עם פרוייקט האירגוז מבית היוצר שלך.אתה יודע שאני בעד.
    אני סבור שההנגדה שלך בין גוז'נסקי ה"קיצונית" לבין שלי ה"פשרנית" אינה נכונה.שתיהן נשים חזקות ודעתניות.הבעייה של גוז'נסקי היתה חברותה במק"י שהיא מחוץ לקונצנסוס.
    אני חושב,נדמה לי שכך גם טוכולסקי,ובניגוד לך,שאם יש אג'נדה ברורה בנושאי "הלאמה ,הפרטה,חברות כח-אדם חשיבות האיגודים המקצועיים",
    זה משתלם יותר פוליטית.
    כשאנו באים לפקוד ס"דניקים",העמימות אינה במקומה.

  9. ג' :

    לק.
    אתה יודע טוב ממני שהשמאל בגרמניה נחל תבוסה רצינית בבחירות … אם כך אולי הדוגמא לא מוצלחת ?

    לל.רפי – נשבעת לך, קראתי ההההכל… ולא הבנתי האם פעולתם של ביבי ושות' "נכונה ביסודה" כי היא תשפר את מצבנו הבטחוני, חברתי, כלכלי ? או כי "סוציאליזים" היא "אידאה- נוסטלגית" ?

  10. איציק יאפ :

    ל. רפי:
    ראשית – זה חשוב לדבר על אידאולוגיות תאורתיות טהורות, כי הן מתוות את הדרך. כאשר אתה אומר "סוציאליזם" אינך מתכוון באמת להלביש את כל אזרחי המדינה בתלבושת אחידה ולחלק את כל ההון במדינה בצורה שווה לחלוטין בין כולם. אתה כן מתכוון לשאיפה האידאולוגית ליצור תנאי מחייה שוויוניים בין כולם, גם אם זה אומר רמת חיים צנועה יותר של הנהנתנים החמדנים, אם זה אומר שרמת החיים של אלו שאינם כאלה תעלה במקצת. כאשר אתה אומר קפיטליזם אתה מתכוון לניצול של מעמדות נמוכים על מנת להגביר את תנועת ההון במדינה כלפי מעלה – כלפי אלו שעוסקים בהון.

    שנית – במציאות שבה יש מאזן כוחות שכזה עליך לזכור שמדובר בחיי אדם בסופו של דבר. הקפיטליזם נוטה להתעלם מהעובדה הזו, ומרדד את כל העולם לצרכים ואילוצים והון. הסוציאליזם נוטה להתחשב בעובדה שמאחורי הצרכים יש גם בני אדם. (אה, וגם כדור ארץ עם משאבים מתכלים וסביבה שעליה להשאר נקיה וגם חיות אחרות. כולם עבור הקפיטליזם הם כלי לניצול)

    שלישית – נתניהו ושטייניץ אינם ישו. הם לא יפתחו שום דבר חדש, הם פשוט ימכרו לחברים שלהם את כל מה שבבעלות המדינה. נכסים עם הרבה מאוד כסף, יעשו את החברים של נתניהו למאוד מרוצים.

    רביעית – השמאל לא יוכל לבצע את התפקיד שציינת, או להקים את המוסדות שציינת בגלל שהחברים שלך כל הזמן מקטינים את התקציב שהמדינה נותנת להם. בעיניהם זה נטל. "עמך" כפי שהגדרת – צריך לנצל לטובת עשיית הון, בעיני הקפיטליזם, ולא לשפר את חייו.

    חמישית – לא כל מה שממשלה ימנית עושה הוא שגוי, וגם לא ההיפך. המאמר מתאר נקודתית אילו שגיאות עושה הממשלה הנוכחית ומסביר אותם.

    שישית – הבעיה הרצינית היא שהעם מקבל מידע ותמונת עולם שגויה ושקרית ועל בסיס זה הוא צריך לפעול. וזה לא "סתם ככה" אלא מכוון. אתה יכול לבדוק את זה, בכמות ובאופי הסיקורים על הפרטת הקרקעות, במידע השקרי שהממשלה הוציאה לגבי זה ובאותו אופן על כל דבר אחר שקורה בממשלה. המקום היחיד שאפשר למצוא בו מידע אמין זה ערוץ הכנסת, אבל כמה צופים בו באמת?

  11. דליה :

    המידע על שפעת העופות שימש הזדמנות לנתניהו, המשמש שר בריאות (?) להיראות חברתי. הוא מיד קפץ והודיע לאומה שירכוש את החיסונים נגד השפעת. ליצמן (סגן שר הבריאות) התנגד שהמימון יהיה מתוך חשבון משרד הבריאות או סל הבריאות. והנה מגיע יום השילם, ונתניהו מקצץ רוחבית מכל המשרדים. האם היה זה תרגיל ביחסי ציבור המדביק לראש הממשלה תדמית חברתית, או שהוא באמת מנהיג שדואג לעם? האפשרות הראשונה נראית לי יותר. מנהיג שבאמת דואג לאזרחיו, אינו מקצץ במשרדי הממשלה שאמורים לתת שירות לציבור. מנהיג שבאמת דואג לאזרחיו אינו מעוות את החלוקה התקציבית למשרדיו על ידי החלטה אימפולסיבית לקנות חיסונים בלי לקיים נוהל קבלת החלטות רציני.
    ושמעתי את שר האוצר ברדיו. במסגרת הקיצוץ הרוחבי במשרדים, הוא לא יקצץ בקצבאות. תודה לו. האם הקצבאות הם חלק מתקציב המדינה? הרי מדובר בביטוח לאומי. זה אותו ביטוח שכל אזרח ואזרח שעובד, מפרישים ממשכורתו לביטוח זה. האזרחים הם המממנים את הביטוח הלאומי. תודה רבה לשר האוצר על אי קיצוץ קצבאות שהציבור מממן. (וידוע לי שהממשלה משתתפת במימון בביטוח הלאומי).
    תקנו אותי אם אני טועה.

  12. דליה :

    כדי לבנות חלופה להגמוניה הנוכחית נחוצה תכנית שלימה שראשה בהשקפת העולם הס"ד ורגליה בתכנית האופרטיבית לביצוע.
    התכנית האופרטיבית צריכה לכלול גם מפקד.
    אי אפשר להתחיל במפקד בלי להציג מצע ס"ד. לאחר גיבוש המצע הבסיסי, ניתן לרכז סביבו את התומכים בו.
    לגבי המפקד עצמו. מפקד אפשר לערוך בצורות שונות, ולא רק על ידי בקשת התפקדות לכל פרט ופרט. אפשר למשל לנהל מו"מ עם גופים וקבוצות התומכים במצע, ולהגיע להסכמות, ולפעול במשותף ביוזמות כדי להרחיב את המחנות.

  13. לקסי :

    לדליה 11.

    איך עיבדו את הביטוח הלאומי.
    בראשית דרכו היה הביטוח הלאומי נפרד לחלוטין מתקציב המדינה. הרציו לכך היה מניעת הממשלה מנגיסה בכספים המרובים שיצטברו שם.

    הביטוח הלאומי התנהל בנפרד כשהנהלתו היא משולש שכלל את העובדים (ע"י ההסתדרות, המעסיקים והממשלה).

    עד ש… באחת ההטבות שהטיבה המדינה עם המעסיקים היא "הקטינה את עלות העבודה" ולקחה על עצמה את חלקם של המעסיקים במימון.

    מכיון שכך נעשה הביטוח הלאומי "גוף מתוקצב" ומאז (ובהמשך גם ההסתדרות נחלשה – בלשון המעטה) הממשלה עושה בו כחפצה. מקצצת במה שהיא משלמת לביטוח הלאומי, מקצצת בתגמולים ובשאר תשלומים שהביטוח הלאומי משלם לזכאיו. "מייעלת" ע"י "איחוד מנגנוני הגבייה" ולא מכבר שמענו גם על כוונה לשלוח יד לקופה, למה לא?

  14. לג' (מגיבה 9) :

    הקו שנתניהו ושטייניץ הולכים בו הוא קו נכון, שבונה תשתית עדכנית למאה ה- 21, אשר תוכל לשפר את מצבנו בכל התחומים שציינת. על מינון נקודתי של חלק מפעולותיהם יש גם לי השגות ויש בהחלט מקום למקצי-לשיפורים. אבל זה דינה של כל עשייה; לא כן?! טענתי קודם ואני חוזר וטוען שאין פתרונות קסם, דהיינו מהלך בודד כזה או אחר
    אינו מהווה פתרון, לכן איני מצפה ש"הפרטה" תבנה אותנו או "תהרוס" אותנו. הפרטה היא צעד במכלול רחב של צעדים שכולם יחד מהווים מערך חדש של יחסי מדינה-כלכלה-חברה, ומערך כזה הוא צורך אמיתי, ולכן גם בלתי נמנע. על כל הגורמים במשק להשתלב בו כדי להבטיח את מעמדם ואת האינטרסים שלהם, והצבעתי כבר קודם על כיווני מחשבה רלוונטיים.
    סוציאליזם הוא אכן אידיאה נוסטלגית, והיה כזה תמיד. הצלחות העבר שלו בישראל, נבעו מה"טרמפ" שתפשה האידיאה על תנועת השחרור הלאומי של העם היהודי – הציונות. זו לדעתי גם הסיבה מדוע משתנה המציאות הסוציאליסטית בישראל בסינכרוניזציה מעניינת עם התפתחות החשיבה הפוסט-ציונית, בין אם ביטויה של זו הוא שלילת הציונות ובין אם שהציונות סיימה את תפקידה ההסטורי…; ואינני מקבל את שתי הטענות.

  15. ל רפי :

    לאיציק יאפ (10):
    א. קפיטליזם מבחינתי הוא שם מוכלל לשיטה כלכלית שעד כה הוכחה כשיטה היעילה ביותר ליצירת צמיחה כלכלית במדינות. הדבר קורה אפילו בסין, שמבלי שתהיה מדינה קפיטליסטית מוצהרת, משתמשת היטב בשיטה הקפיטליסטית כדי לייצר צמיחה מרשימה ביותר כבר שנות דור.
    ב. לכל שיטה החולשות שלה. בחולשות אלה צריך לטפל בכדי להתאים את התפוקות לציפיות ולשינויים הסביבתיים. בהקשר לאמור בסעיף הקודם, פרוש הדבר הוא לא רק גידול בתפוקות (הגדלת העושר הלאומי), אלא גם שינוי בחלוקת העושר הלאומי.
    האם להניח ל"כוחות השוק" לעשות התאמה זו בפיגור גדול אחרי שנוצר כבר הגידול בתפוקות, או להשתמש בטכניקה אחרת. כוחות השוק מאפשרים בין היתר ניצול לא הוגן ומאפשרים, כפי שראינו בארה"ב לאחרונה שחיתות קולסלית ועוד; לכן אני בעד טכניקה אחרת.
    ג. נכון, אין כיום במקומותינו לא משה, לא ישו ולא מוחמד – כבודם במקומם מונח. השאלה היא האם יש בהם צורך כדי להתמודד עם הבעיה שעל סדר היום?! – אינני סבור כך.
    ד. העובדה הפשוטה היא שלא כל אזרח עובד הוא יזם, לא כל אזרח עובד הוא מנהל, לא כל אזרח עובד הוא ממציא, ולא כל אזרח עובד – מסיבות אובייקטיביות או סובייקטיביות – מסוגל לייצר לעצמו, בכוחות עצמו את רמת החיים ואיכות החיים העילית שרבים מאיתנו שואפים אליה, גם כשאינם אומרים זאת בפה מלא, (ברמת חיים ואיכות חיים אינני מתכוון רק ל"קצב הצריכה"). לכן, מטעמים פרקטיים, אנו חייבים לא להפריע לפעולת "מנועי הצמיחה" ובה בעת גם לא להניח להם "להתפרע". נתניהו עושה את החלק הראשון לא רע, ואת החלק השני – לא כל כך טוב; צריך לעזור לו לשנות את "נקודת העבודה".
    ה. כל סקטור במדינה חותר בראש וראשונה לקדם את האינטרסים שלו, וכך גם יזמים, יצרנים, אנשי הון למיניהם, אבל גם פועלים וחקלאים, ומורים ואנשי אקדמיה – אפילו מרצים בכירים מול מרצים זוטרים… . בכך לא גילינו את אמריקה. גם על כך התשובה הפשוטה היא "לא לשפוך את התינוק עם המים: לא להרוס את מנועי הצמיחה, כדי לחלק את התפוקות של אתמול, משום שלא יהיה מה לחלק מחר! מהו איזון רצוי וכיצד להשיגו – זה כבר הדיון הבא; אבל הוא לא סוציאליזם אלא רציונאליזם.
    ו. נכון שהעם מקבל מידע שקרי, אבל לא רק הוא. ראינו שגם מנהיגים וגם אנשי צבא וגם טייקונים אינם מצויידים תמיד במידע אמיתי, וגם כשאתה מצוייד בו, אינך חסין שגיאות. יש בהחלט צורך בשיפור מקורות המידע, אבל צריך גם לדעת לקרוא אותו, לרצות לקרוא אותו ולהבין את הנקרא. אינני סבור שרובו המכריע של הציבור בנוי כיום למשימות אלה, ומכאן שוב הצורך בהתארגנות מתאימה. האם התארגנות זו היא פוליטית נטו? האם היא ארגוני בעלי-עיניין, האם היא גאוגרפית או דמוגרפית – "כל מספר זוכה" וכל הצעה עובדת היא הצעה טובה. התנאי הוא שיש לזכור שלארגונים ככלל משהוקמו, יש "משפטי-קיום" משל עצמם, ואלה כוללים בראש וראשונה את "יצר הקיום העצמי"… .
    לאן זה מוביל אותנו?! – לדעתי קודם כל להשתחרורת מדוגמות ולהבנת הנושא. א"כ ליצירת תהליכי תיקון ובקרה עליהם כדי שלא "יגלשו לנו מהידיים" ויתחילו לחיות חיים משל עצמם. כך קרה למשל להסתדרות הישנה, עד שהפכה למדינה בתוך מדינה במקום לארגון יציג של עובדים, מציאות בלתי-סבירה בעליל.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.