חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

חדרה: ונדליזם ואלימות בעקבות שעמום והזנחה

נושאים דעות, זכויות עובדים ותעסוקה, חינוך ותרבות ב 15.09.09 6:06

במאמר מרתק וכואב לקראת ראש השנה, מתארת נעמי טלטש חייצין את קורותיו של גן ציבורי אחד בחדרה, המכיל כל כך הרבה בעיות בחברה הישראלית. שנה טובה

החמה מראש האורן נסתלקה. לרגע נדמה כאילו קרן אור אחרונה מזהיבה את צמרתו. אך לא, אין זו קרן אור. אש שעלתה באורן ואיכלה אותו, צבעה את הצמרת בצהוב-חום שנישא למרחוק, גם אחרי שהחמה כבר נעלמה מעבר לאופק.

שבת יורדת על העיר חדרה. כל שבת בחדרה היא שבת נעילה. הכל סגור ומסוגר, רק הבורקסים בצומת משתזפים במיקרו, והגנים הציבוריים מכניעים ראשם לקראת עוד לילה עמוס בהכנסת אורחים. בשעה הזאת ממש, כשראש עיריית חדרה פוסע מעדנות לעבר בית-הכנסת, נכנסים האזרחים שגרים בסמיכות לגנים הציבוריים לכוננות ספיגת שבת.

בגן אריאל (לשעבר) שקט בינתיים. שקט שלפני הסערה. מישהו חולף עם כלב בשולי הגן, סמוך לגדר. הכלב, שבת או לא שבת, חייב להוליך את בני מעיו. הזבובים עוצרים נשימתם, עוד רגע ילך הכלב לדרכו והזבובים יעוטו על סעודת השבת שהשאיר מאחוריו. הוא בתורו יקבל עוד מעט את עצמות העוף שישאירו בעליו בתום הסעודה שלהם. נפש חיה לא תקופח, מלבד האזרחים שגרים מסביב לגן. כשהם חוזרים מבית הכנסת הם כבר יודעים – הערב עוד צעיר והשבוע שלהם רק עומד להתחיל. כשהחשיכה יורדת על העיר הנעטפת בקדושת השבת או החג, אצלם עומדים להיפתח שערי גיהנום.

השעה אחרי תשע. הנוער קם בעצלתיים מן השולחן ומותח אבריו. המהדרין כבר הבטיחו לעצמם את מפתח האוטו, או לכל הפחות מקום באוטו של חבר. הצעירים יותר יתחילו עוד מעט קט את הצעדה לעבר זרועותיו הפתוחות לרווחה של הגן האפלולי. שיפוצים אחרונים בשיער ובאיפור. הנייד דרוך בכיס. בקבוק היין בשמאל. הנרגילה או הפלסטיק להסנפה בימין. כבר אחרי עשר והרי הם מגיחים בזה אחר זה ונבלעים בגן הפתוח לכבודם.

בבתים מסביב מתחילים להגביר את קול הטלוויזיה. שומרי השבת סוגרים חלונות ומתפללים בלחש לבוא המשיח. אלה ואלה יודעים מאילו חומרים עשוי תיאטרון החיים של חדרה.

שבת המלכה כבר פרשה חסותה לפני שעות רבות אבל המוקדן התורן ב- 106 יודע להסביר ש"עד חצות מותר להרעיש". קצת פחות משעתיים נותרו לו לאברמוביץ המנוסה עד שיתחיל בכל זאת לחייג למוקד ולדרוש את זכותו לשקט ולביטחון. איכשהו צריך לשחרר לחץ בלי להסתכן יותר מדי. באותה שעה בדיוק תאזור אומץ השכנה השומרת שבת, ולמרות הכל תשים נפשה בכפה כדי לצאת אל הגן ולנסות לבקש רחמים, פנים אל פנים.

שם בגן רבים סיכוייה לפגוש את הגל השני של נוער מבוגר יותר, שמתחיל בחצות להיערך לקראת שעות ארוכות של שתייה, עישון מכל הבא ליד, ודאחקות – הרבה דאחקות. ירבצו שם יחדיו בחבורה חובשי כיפה לבנה ונערות עם קורקבן חשוף. קולות הבקבוקים המתנפצים עם צלצולי הרינגטונים, יעטרו את הלילה הרבה אחרי חצות, על אפו ועל חמתו של המוקדן הקפדן. ברגע קצר של רצינות תיזרק לשכנה השאלה: "לאן את מציעה לנו ללכת? למה שלא תפני לעירייה כדי שזו תדאג לנו למקומות בילוי מסודרים?" השכנה תיאנח ותחזור הביתה חפויית ראש.

בינתיים מספקת העירייה טעימה סמלית מאווירת המועדונים באמצעות האורות המהבהבים של סיירת הבטיחות, אם זו תעבור במקום. עד שתעצור, אם בכלל, יספיקו הבליינים להסתיר את הראוי להסתיר. הס יושלך בגן, עד יעבור זעם. טריקת הדלת של רכב הסיירת תסמן שהסכנה חלפה. מישהו יקום ויפנה להטיל מימיו מאחורי השיחים, מתחת לחלונה של קשישה, פנסיונרית של העירייה.

לילה. אל המבלים בגן מצטרפים המאחרים בנשף אחרי סיבוב לימודי באתרי בילוי אחרים, והם אינם מגיעים חלילה בידיים ריקות. המשקה חוזר לזרום והשמחה רבה. לילה. שבת או חג. מכוניות טסות בכבישים. צעירים שנחלצו מערי השדה הנעולות נעים בהמוניהם לכיוון הפאבים שעל אם הדרך ואל המועדונים באיזורי התעשייה. לילה. חג ראשון סוכות תשנ"ט. השוטר אריאל מורי ניצב על משמרתו בכביש החוף. הוא מסמן לרכב לעצור. הנהג הצעיר דוהר לעברו במהירות, פוגע בו בחוזקה ונמלט. אריאל מורי אינו שורד את הפגיעה.

לבית ברחוב הקטן שמוליך אל הגן, מגיעה בשורת איוב. השכנים המומים. המשפחה שבורה. סוכתם הופכת לסוכת אבלים. השנים עוברות. הנהג העבריין, שנישא בינתיים לחברתו, נשפט וגזר דינו הומתק. רחמים על ילדיו הקטנים הוא ביקש. אבל בבית משפחת מורי מתקשים להינחם.

נחמה פורתא מוצא האב שלום מורי בהנצחת בנו. בהסכמת ראש העירייה דאז, הציב בגן שלט לזכר אריאל . בצר לו ואולי בתמימותו ניסה להחזיר את הגן, ולו במעט, למצבו בימים שאריאל שיחק בו כילד קטן. בימים ההם לא קיבלו את פני הילדים בשבת בבוקר שברי בקבוקים ואלפי רסיסי זכוכית שמנצנצים בחול מכל פינה. בחצות הייתה משתררת בגן דממה ומרחוק נשמע קול שקשוק רכבות המשא שהרדימו את אריאל הקטן במיטתו.

אבל עכשיו ימים אחרים. הפרדוקסים מתחדדים והולכים. תנועות הנוער בירידה וש"ס בעלייה. הצעירים חשופים למתקפה של תרבות צריכה אגרסיבית. בשבת או חג עניינם מופרט לאחריותה של תעשייה מוכוונת רווח או לגנים הציבוריים. את הגנים האלה מתחזקים היום עובדי קבלן על כל המשתמע מכך. ה"וונדליזם" בגן ממילא לא מצדיק השקעה יתירה. ההזנחה מזמינה עוד "ונדליזם" וחוזר חלילה.

שלום מורי הלך נגד הזרם. הבקשות החוזרות ונשנות, התחינות לשמור על הגן לטובת כל התושבים, כמו גם ההתרעות על הזנחה קשה ועל שריפות שפורצות לפרקים במקום, לא הועילו. בשעת צהריים, ימים מספר אחרי פסח האחרון, פרצה בגן השריפה הגדולה הידועה מראש שרק בנס לא גבתה קרבנות בנפש. יחד עם עצי האורן בגן ועצי הפרי בחצר השכנה היא כילתה גם את כוחותיו של שלום מורי ואת אמונתו ביכולתו לשנות. הוא הסיר את השלט ומשך ידיו מן הגן.

השריפה הזאת , שסימניה ומטרדיה ניכרים עד היום, לא שימשה קריאת השכמה לעירייה. תיאטרון החיים של עיריית חדרה על שלל תלבשותיו הצבעוניות ממשיך במסע הופעותיו כמימים ימימה, כשמאחורי האיפור הכבד המוצג לראווה, מסתתרים ציניות ואוזלת יד מפחידה.

השכנים המותשים הופתעו לגלות שהאחראי על הגנים, שצריך היה ויכול היה למנוע את השריפה, מביע בשמם שביעות רצון מהטיפול בגן, ומיהרו לשגר מכתב המעמיד דברים על דיוקם. ממלא מקום ראש העירייה צחקק כששמע ששלום מורי שוקל להסיר את השלט מהגן. האחראי על העצים מטעם הוועדה החקלאית הבטיח ייעוץ לשכנים שעצי הפרי שלהם נשרפו והם אינם יודעים כיצד לטפל בהם. אז הבטיח – כל זאטוט יודע שהאמת בתיאטרון היא למעשה שקר בתחפושת, ושמילים אינן עולות כסף.

בראש השנה הקרוב, תחזור ההילולה לגן, בלי הנדנודים של שלום מורי על הראש. חלק מהשכנים ינוסו על נפשם. הילדים שבכל זאת יגיעו בבוקר אל הגן, ימצאו שם אוצרות שלא ראתה שפחה יהודיה על הים.

בשחרית של יום כיפור הקרוב, ימלמלו כל הצדיקים מהעירייה פסוקים מן ההפטרה: "הן לריב ומצה תצומו ולהכות באגרוף רשע. לא תצומו כיום להשמיע במרום קולכם. הכזה יהיה צום אבחרהו, יום ענות אדם נפשו? הלכף כאגמן ראשו ושק ואפר יציע? הלזה תקרא צום ויום רצון לה'? הלוא זה צום אבחרהו, פתח חרצבות רשע התר אגדות מוטה ושלח רצוצים חפשים וכל מוטה תנתקו". (ישעיהו פרק נ"ח פס' 4-5 ).

משפחת מורי תסמן בסוכות 11 שנה להירצחו של אריאל. תושבי השכונה ימשיכו להיכנס כל שבת וחג לכוננות ספיגה – עד לצום הבא, ועד לצום שאחריו, ועד לימות המשיח – או , מה שבטוח יותר, עד לאסון הקרוב שחומרי הגלם שלו הם: ציניות, העדר סולידריות, הפרטת הנוער לטובת קדושת השבת, קיצוצים על חשבון החלשים, סיכון ילדים וזקנים, והתנערות יחצנית מאחריות.

הדברים נכתבו בעקבות

-תצפיות אל תוך הלילה שנערכו במשך שנים בשבתות וחגים .

– שיחות עם מרבית השכנים, שהתנהלו גם הן לאורך השנים.

-שיחות עם בני הנוער שבאים למקום בלילות, שמסתכמות בשאלה הבאה: "יש לך מקום אחר להציע לנו?"

-שיחות עם ראש העירייה ואשתו, עם ממלא מקומו, עם חברי מועצה, עם האחראי על העצים בעיר. חלק מהשיחות האלה התקיימו לפני השריפה בנסיון כושל להתריע מפניה, חלק התקיימו בעקבות השריפה.

-שיחות קורעות לב עם שלום מורי

-התיעצויות עם אנשי החברה להגנת הטבע ואנשי קק"ל.

-שיחות עם עובד בכיר בגוף למניעת התמכרות לשתייה ואלכוהול בקרב בני נוער.

נערך על ידי יוחאי
תגיות: , , , ,

35 תגובות

  1. ג'ני :

    הבנו-
    הנוער מוזנח, הזקנים עולים באש.
    שנה טובה חדרה!

  2. לג'ני :

    למען הסר ספק-

    1. הנוער אכן מוזנח לנפשו, לפחות בסופי שבוע ובשבתות.

    2. השריפה הגדולה פרצה בגן בשעת צהריים באמצע השבוע. רק במזל היה מישהו בסביבה, ובזכותו ניצלו שלושה קשישים ממות כמעט בטוח.
    התנאים שאיפשרו את השריפה הזאת, לא השתנו.

    3. הנוער והקשישים הם קרבן של הזנחה מתגלגלת,שגובה בקצה קרבנות בנפש וכופה חיים תחת סכנה פוטנציאלית מתמדת.

  3. נילי קורן :

    מזעזע אכן העובדות ידועות.פני חדרה(והשלטון)כפני הכלב.ראוי לה לכתבה שתתפרסם בכתבת תחקיר בתפוצה רחבה ככל האפשר.
    נ.ב.הידעתם שמורים מנועים מלעצור אלימות בבי"הס כי אסור להם להפריד (לגעת)פיזית?

  4. לנילי :

    1. בקשר לתפוצה – הכל פתוח והרשות נתונה.

    2. התנערות מבוגרים מאחריות שולחת את המסר. המדהים הוא שאחר כך, מאשימים את הדור הצעיר.

  5. איציק יאפ :

    הנוער מוזנח?

    לנוער אין נימוס או כבוד?

  6. דוד עפר :

    חדרה לבשי נא בגדי חמודות
    האירי כל בית ותל
    היום יסופר ויוגד בחוצות
    את עיר במדינת ישראל…….

  7. לאיציק :

    1. לשאלתך "הנוער מוזנח?" – אם עוברים למשל על ארכיון ע"ש בנושא חינוך – התשובה היא: כן!

    2. חינוך, חינוך, חינוך – כולם מדברים חינוך.
    קצינים בדימוס – חינוך. תעשיינים – חינוך. אנשי היי-טק – בודאי חינוך. פוליטיקאים ודאי וודאי – קצב, הירשנזון, בניזרי, והמורה החייל, אולמרט, שעומד עכשיו בפני משפט.
    כולם פה מחנכים.

    3. בשיטה הזאת גם ראש עיריית חדרה הוא מחנך. בעזרת התקשורת הוא נתן מופע חינוכי שהלקח שלו הוא – העיקר שאתה יודע לאיית נכון את שמך בתקשורת, רצוי בעזרת תמונה.
    ראה קישור -http://www.nrg.co.il/online/54/ART1/913/515.html

    4. למקרא הכתבה בקישור הזה מתבקשת השאלה – כבוד האדם? חיי אדם? מה זה בדיוק?

    נעמי

  8. לאיציק :

    ttp://www.nrg.co.il/online/54/ART1/913/515.html

  9. איציק יאפ :

    וההורים? אין להם מילה?
    לא צריכים להיות ערכים מהבית?
    ומה לגבי הקהילה?

    כמובן שלכל ערייה צריכה להיות אחריות מלאה על תושבי עירהּ. גם מבחינת חינוך, ביטחון אישי, תשתיות, תברואה, מוסדות וכל מה שצריך. על תושבי עיר מסויימת ללחוץ על העיריה למלא את חובתה. לפני כמה זמן היו בחירות, גם אז לתושבי העיר היה מה להגיד. אך עדיין לעריה אין אחריות בלעדית.

    נערים שמבצעים פעולות ונדליזם בגן ציבורי, לאחר שהשתכרו. נערים אפתיים שחסר להם כבוד אדם בסיסי כלפי שכניהם, נערים אשר אינם מכבדים אפילו את מותו של האדם אשר על שמו נקרא הגן. אלו באחריות העיריה?

    ומה העיריה תעשה איתם? תיתן להם חוגים? תשעשע אותם? תגרש אותם? תחנך אותם? איך?
    אז מה תפקיד ההורים שלהם? לשבת בצד ולחכות?

    כאשר הנערים אמרו "יש לך מקום אחר להציע לנו?" למה הם התכוונו? שהם רוצים לעשות ונדליזם במקום אחר? שמשעמם להם מידי?
    כאשר כתבת שזה מה שהנערים אמרו, האם התכוונת שצריך להיות להם מקום אחר להיות בו? רחוק ממך ומהגן?

    אני מתנצל על כל השאלות הטורדניות האלה, אך נראה שהבאת פה נרטיב (שמסופר בצורה נפלאה, אין על כך ויכוח) על טובים, רעים וקורבנות, אשר הוביל למסקנה מסויימת, מבלי לשאול את כל השאלות מסביב.

    אישית, אני לא אוהב סיפורים עם חורים. את לא חייבת לענות על השאלות, אם אינך רוצה. 🙂

  10. טלי :

    נעמי,

    קראתי בכאב את הכתבה שלך. את כותבת היטב. המצב שאת מתארת מייאש, והוא נפוץ בארץ, כמו גם הייאוש ממנו.
    זה שנאחל זה לזה שנה טובה ונרגיש יופי טופי לא ישפר שום דבר אמיתי.

    שנה טובה…

  11. לאיציק :

    השאלות לא טורדניות, אלה שאלות מטרידות אמיתיות שכולם בשטח שואלים ובמקומות מסוימים בארץ גם מנסים להתמודד איתם ולהכיר שהבעייה מורכבת.

    המילה וונדליזם של הנוער צריכה להילקח בערבון מוגבל. לא מדובר בהרס של ממש אלא בהשארת מזכרות מיותרות בהחלט שפוגעות בתפקוד הגן לכל התושבים.
    ויש לנוער ממי ללמוד. מהוונדליזם של הרשויות, שמתבטא בין השאר בטיפול רשלני, שסופו, כפי שקרה במקרה הזה, בשריפה גדולה שסיכנה ממשית חיי אדם , למרות התרעות מוקדמות ולמרות ההתרעות הנוכחיות על כך שהמצב לא השתנה גם אחרי השריפה!

    לרשלנות הזאת אין כל קשר עם הנוער, אבל היא מעבירה לו מסר ברור.

    את הטענה שחדרה סגורה ומסוגרת טוענים לא רק כמה משועממים שמחפשים סיפוקים מידיים, אלא מי שעומדת בראש מועצת הנוער בעיר בראיון לאחד המקומונים.

    את הטענה הזאת טוענים גם מבוגרים שמכירים בכך שאין אלטרנטיבות אחרות לבילוי חוץ מהגנים. עובדה, אני מדבת עם היושבים שם, לא מגרשת אותם.
    הקשר שלי עם העירייה היה מלכתחילה בנוגע לסכנת השריפה. לאור התנהלותה השערורייתית בנידון, אפשר לאמר שנשאבתי לשאר הסוגיות, שלא היו זרות לי מקודם, אבל אולי התייחסתי אליהן בטעות באופן שבו אתה מציע. ("תיתן להם חוגים? תשעשע אותם? תגרש אותם? תחנך אותם?" למה באמת מה?).

    בילוי אינו מילה גסה. צעירים שיושבים כל השבוע הרבה שעות על עכוזם, רצוי שיפרקו קצת מתח. מה, הם בעונש?

    אז יש אופציה של טיסה בכבישים למועדונים רחוקים ויש אופציה למתן אישורים לפעולה בתוך העיר של גורמים משולבים – מסחריים, ציבוריים, קהילתיים, שימצאו כבר את התשובה לשאלה שלך – קצת שעשוע קצת חינוך, קצת הוצאת מרץ. ככל שמגוון האלטרנטיבות יתרחב וישתבח, כך יווצר פיזור סיכונים, פחות מכוניות על הכביש, פחות סמים ואלכוהול. יותר זמן ומשאבים לטיפול ממוקד בגורמים קשים יותר.

    מכיוון ששיתוף פעולה של כל הגורמים הקהילתיים הוא חשוב, ברור שלא עושים צחוק מאדם שלוקח על עצמו לטפל בגן, ולא מזלזלים בו, כפי שזה קורה כאן. (לא מקרה יחיד, דרך אגב, אני בודקת סיפור מעניין בגן אחר).
    זה לא מכוון אישית נגדו. זו התרבות. יחצנות יחצנות והרבה יחצנות.

    עירייה אמורה להיות גוף שמכוון מדיניות, גוף שמרכז את כל הגורמים הרלבנטיים.

    גוף שנותן דוגמא. גוף שפועל במידה סבירה של עקביות ומקצועיות. גוף שמכבד את האזרח.

    מה זאת אומרת מזמינים את הפנסיונרית של העירייה להרמת כוסית לקראת ראש השנה, אבל מתעלמים ממנה ומהנזק שנגרם לה בחצר, ושכמעט עלה לה בחייה? האם מישהו הציע לה אחרי השריפה לעזור לה בטיפול בנזק? זו צביעות לדוגמה.

    אז כשמדברים על "תרבות" ועל "ערכים", סליחה אני מעדיפה לכוון את הפנס למעלה, ולא לרדת על גורמים אמורפיים כמו "ההורים". (הורים יש מכל הסוגים והמינים).
    אני מעדיפה לבדוק את תרבות הפיתויים הצרכניים שמכוונת אל הצעירים ומשגעת אותם (רק הזכרתי אותה כאן כמעט ברמז).

    אני מחפשת את הדוגמה, את ה"אחרי" את הראש הגדול.
    זה לא מערבון פה עם הטוב הרע והמכוער, וזה לא "זה נוער זה זה בררה".

    כי אם יש דבר כזה שנקרא אחריות, צריך לחפש אותו במקום הנכון ולדרוש אותו במקום הנכון, למעלה.

    נכון ששכחנו את זה, ועכשיו בימינו "כולם אחראים" במידה שווה, זה שנבחר וזה שבוחר, הצעיר והמבוגר, החזק והחלש, העשיר והעני.
    ומה זה ללחוץ? אז בשכונה אחת ילחצו והבעיה תעבור לשכונה אחרת שבה כוח הלחץ לא משהו.

    כן, בסיפור הזה יש מי שאחראים ויש מי שקרבנות, כי הם לא יודעים ל"לחוץ" ואולי ה"נרטיב" הזה שמתייחס לבעיה הכללית דרך מקרה אחד פרטי, הוא סוג של לחץ. מי יודע.
    (ראה תגובה 3 ).

    נעמי

  12. רחל מוזס :

    כמי שגדלה בחדרה ומכירה את הגן שהיטבת כלכך לתאר הכאב הוא כפול ועצום לקרוא על ההידרדרות שלו .תאור הגן משקף את מצבה של העיר אשר בשל מצבה הלא מחמיא לא מהווה מקור משיכה לכוחות רעננים אשר יעזרו למשוך את העגלה מן הבוץ כואב ועצוב לראות את פרנסי העיר מתהדרים במכבסות משוכללות שנועדו לכבס את מילותיהם . כנראה שאין גבול לציניות ולחיספוס.אולי כתבה בטלויזיה יכולה לעורר את הנרדמים על משמרתם או כתבה אצל גבי גזית יכולה להאיר את התנהלותם של פרנסי העיר שווה לנסות

  13. איציק יאפ :

    נעמי תודה לך. עכשיו התמונה ברורה יותר. 🙂

  14. לרחל :

    זה מתחיל ב"יציאת חדרה" בשבתות, כשכל מי שיכול יוצא מחוץ לעיר, וזה נמשך בעזיבה של תושבים, ולא רק צעירים, את העיר בכלל.

    וזה למרות נתונים מצוינים מבחינת המיקום הגיאוגרפי.

    בעיר הזאת אין למיטב ידיעתי אולם מופעים ראוי לשמו, מלבד אודיטוריום קטן בתיכון חדרה, (שבטח לא פועל בשבת).

    זה פשוט לא להאמין – כשאני מגיעה לחדרה בשבת או חג, מירושלים(!),
    אני מרגישה כמו מישהו שהשאירו אותו בשבת בבסיס.

    למרות שאני שוהה במרחק יריקה מהמרכז, אין מצב שאוכל ללכת ברגל ולשתות לי כוס קפה, מה שאני יכולה לעשות בקלות בירושלים.

  15. על התקשורת :

    התקשורת מחפשת "דם". אם הפנסיונרית הקשישה היתה נפגעת בשריפה, הם היו באים.

    אם הם היו באים, היינו רואים בפרונט את ראש העיר שמפנה אצבע מאשימה כלפי "הנוער הוונדליסטי".

    על מכתבי הראשון לראש העיר שמיידע אותו על השריפה ועל העובדה שהמצב בעקבות השריפה לא טופל –
    קיבלתי תשובה מגב' פניות הציבור, עם העתק למי?
    למנהלת מחלקת החינוך.

    התבקשתי להיאזר בסבלנות והוסבר לי שיש בעייה עם וונדליזם של הנוער.

    הם לא ידעו על השריפה, לא ידעו למה ומתי היא פרצה (בשעות הצהריים באמצע השבוע). לא ידעו איך קרה שהאש התפשטה במהירות (הזנחה פושעת), לא טרחו להתקשר עם השכנים שנגרם להם נזק, וכמובן שלא הציעו עזרה.

    בשריפה הזאת עסקה רק התקשורת המקומית, כשמקומון של מעריב משמש שופר לציניות של ראש העיר.

  16. מן התקשורת ? :

    http://www.blacklabor.org/?
    p=12708

    "קרן הסכימה כי התקשורת נוטה לעתים לחפש את ה"צהוב", על חשבון דיון מעמיק אך הדגישה כי לצורך השגת המטרה, דיון במקרו , יש לעגל פינות ולתת קצת סיפורי אווירה, למשל: סיפור גינת חדרה הוא סיפור מצוין. סיפורים אישיים המעידים על תופעה רווחת הם המפתח להצלחת האתר, אותם מחפשים העיתונאים והם שיביאו בסופו של דבר את ה"רייטינג" ."

    (צוות ע"ש נפגש עם קרן נויבך, 7.10 ).

    ???????????????

  17. רביב נאוה :

    למגיב האלמוני, אכן הכוונה היא לסיפור הזה. לתכנית של קרן נויבך הוא לא נכנס בסוף בגלל אילוצי-מערכת, אבל זו דוגמא לסיפורים בעבודה שחורה שיכולים להגיע לתקשורת הארצית.

  18. מחוץ לתקשורת :

    לרביב,
    אילוצי מערכת?
    מה זה ב"תקשורתית"?

  19. לקסי :

    פירוש הנקרא?

    "אילוצי מערכת" ב"תקשורתית" זה כמו "אין כסף" ב"כלכלית".

    ןבעברית ללא מתוקשרים:
    היו אייטמים חשובים יותר לשידור ולא נשאר זמן.

    כל אלה סברותי הבלתי מבוססות.

  20. מחוץ לתקשורת :

    "אילוצי מערכת" – אולי
    – האייטם לא מתאים לרדיו?
    (תמונה אחת שווה אלף מילים? ראה תמונת ראש העיר ה"מאבטח" במעריב
    -http://www.nrg.co.il/online/54/ART1/913/515.html).

  21. נעמי :

    מה זה כל השטויות האלה?
    מפאת כבודם של אנשים לא אפרסם כאן את רשימת העיתונאים שלא גילו עניין בכתבה, להוציא אחד, בהמשך.

    כדי להרחיק עדותי, הרשו לי להזכיר שהסיפור של צפרדעונת, שענה על הקריטריון שהציגה קרן נויבך, לא משך את תשומת הלב של אף עיתונאי בתקשורת הארצית (תקנו אותי אם אני טועה). מישהו באמת הרים את הכפפה הזאת? הוליך אותה קדימה?

    השאלה היא – האם "רייטינג" זו בכלל השאלה? למה בדיוק הכוונה?

    גם אי אפשר היה שלא לשים לב לכך שאיש מאנשי ע"ש לא מצא לנכון להשתתף כאן בדיון (שאלות, ביקורת, הצעות).

    ולמען המיקוד –

    1. מה שבאמת פוצץ את הפיוז לאנשים שם בפינה הקטנה בחור הגדול שקוראים לו חדרה, היתה הכתבה במעריב – שהייתה דוגמה ליחצנות צינית מפחידה(מפחידה יותר מה"נוער הוונדליסטי"), באמצעות שירותי התקשורת.

    הנסיונות להציע למעריב הזדמנות לאיזה סוג של תיקון גרמו יותר גועל מהכתבה עצמה.
    בסופו של דבר הגעתי ליאיר טרצ'יצקי, שהבטיח שהעביר את החומר ל"כתב הרלוונטי" ואף דיבר איתו והכתב הנ"ל ידבר איתי. בטח – אחרי החגים. (בינתיים הכתבה הההיא נעלמה מגוגל, ולך בכלל תמצא אותה עכשיו).

    2. השאלה באמת – האם ולמה (LAMA; LEMA ) אנחנו מתיימרים להציב אלטרנטיבה.
    אני מודה שאני לא יודעת את התשובה, ולא פעם אני גם תוהה ביני לביני האם זה בכלל עוד מעניין אותי.
    החיים איכשהו יעשו את שלהם ונהיה חכמים יותר אחרי שנדע מי ניצח שם בחדרה, ש"ס או חב"ד.
    בינתיים, ניחוש שלי – אם אני רוצה למנוע עוד שריפה, חב"ד עדיף.

  22. לקסי :

    לנעמי,
    אחת הסיבות לאי-פרסום בעיתונות ה"ארצית" מסתכמת בתשובתו של עורך עיתון נוער אחד, כשנסיתי לעניין אותו בדברים דרמתיים למדי שקרו בערבה הוא הגיב: "את מי זה מעניין?" לסיוע הוא קרא לבתו – אז בת-עשרה וזו פטרה את הסיפור ב"לא מעניין".

    כיוצא בזה דברים שקורים בישוב שבו נכתבים דברים אלה. (השבוע אמנם זכינו לחשיפה מוגברת הודות לחב' סלקום). במידה רבה אנחנו "רוכבים" על התהודה שיצר "שיטת השקשוקה" ומקבלים חשיפה בעניין שדה-בריר. גם זה הרבה בעזרת ידידים בתקשורת הרואים חשיבות בעניין ותוך דחיפה בלתי פוסקת של צוות "נודניקים" ערדי.

    לסיום סיפור מאפיין, הייתי מנוי של עיתון "דבר". יום אחד העיתון לא הגיע, התקשרתי למחלקת ההפצה והתבשרתי שאקבל אותו למחרת. שאלתי אותם מה היתה התשובה למקרה דומה בתל-אביב, "בתל-אביב אנחנו שולחים ע"י שליח באותו יום". שאלתי אם "דבר" הוא עיתון ארצי או המקומון של תל-אביב. השאלה הזו היכתה גלים במערכת וזיכתה אותי בשיחת התנצלות של העורך.

    וכשנפל דבר, הייתי מנוי של "הארץ" שהוא באמת המקומון של תל-אביב, גם מזה חדלתי.

    אולי זה עניין של רייטינג ואולי יש כאן ענין של הטייה עירונית (urban bias מושג מתחום התכנון האזורי הכפרי), התוצאה אחת העיתונות ה"ארצית" מתעניינת בתל-אביב, אזור הדרום = ראשון לציון.
    חדרה? איפה זה בכלל?

  23. נעמי :

    לקסי

    1. בתור ירושלמית, אני טוענת שנים – תברחו מהדתיים והם יבואו אחריכם.
    (דתיים = דתיות אקטיבית מאורגנת פוליטית עם מטרות וכו').

    2. לא יודעת מה קורה בערד. לא פעם שמעתי שאנשים בהחלט ברחו לשם מן המרכז הסואן והמזוהם. אבל חדרה היא על אם הדרך ("בין חדרה לגדרה", מוכר לך? לנסראללה ולחמאס, דרך אגב, זה מוכר ועוד איך…).

    3. אני, תתפלא, מכירה את התקשורת היטב. אין לי למשל בעייה לזהות שכתב מעריב שדיווח על ראש העירייה המאבטח, לא היה דקה אחת במקום, ושלח לשם צלם (מן הסתם הצלם עובד כפרי-לאנסר, ולא ברור למי הוא "חייב" יותר, לעיתון או לראש העירייה). אם אני טועה בעניין, אוריד את הכובע.

    4. ההפקה של ק. נויבך לא הגיעה אפילו לשלב ראשוני שחייב לעבור כל אייטם לפני שנכנס לתכנית. אני גם לא בטוחה ממילא שמדובר פה בנושא שמתאים לתכנית הזאת.

    5. היא הנותנת – מה אנחנו רוצים – להאכיל את התקשורת, או להציע מתכון שיכול לגבור על הכשלים של התקשורת?
    עד כמה אנחנו מוכנים לבקר את התקשורת וכמה אנחנו רוצים להיות חברים שלה?

    6. עד כמה בררנו לעצמנו באמת את מושג הסולידריות?

    7. המאמר הזה שכתבתי, הוביל אותי למסע לגמרי לא מתוכנן, שהבהיר לי הרבה דברים, ששווים מאמר בפני עצמו. (ולא אין הכוונה לאיזה חידושים שהתחדשו לי בעניין התקשורת. לא אני יזמתי כאן את התגובות 3, ו-12).

  24. רביב נאוה :

    אני מרגיש שצריך לעשות כאן קצת סדר בנוגע לשרבוב של קרן נויבך לדיון הזה.
    במהלך הפגישה של פעילי ע"ש עם קרן, קרן ציינה שיש חומרים מסוימים שיכולים לעניין עיתונאים ושלא ניתן למצוא בשום מקום אחר פרט לעבודה שחורה. מישהו (עבדכם) ציין המאמר הזה בתור דוגמא מחמיאה. קרן הסכימה, והביעה צער על כך שהתכנית לא הגיעה לעסוק בכך.
    זהו. לא ברור לי איך התחילו להופיע פה תגובות מתריסות מצד אחד ונעלבות מצד שני, זו לגמרי לא היתה הכוונה כאשר אזכור הפוסט הופיע בסיכום הפגישה.

    כאן אני מגיע לדילמה שהצגת בסעיף 5: האם אנחנו רוצים "להאכיל" את התקשורת או להציע אלטרנטיבה.
    תחום ביקורת התקשורת קרוב ללבי ואני שמח על כל ביטוי של אלטרנטיבה. ועם זאת, צריך להכיר במציאות. עם כל הכבוד ל-1000 הקוראים שלנו מדי יום, אם רוצים להניע שינוי חייבים להגיע לכלי התקשורת בעלי התפוצה הרחבה. כן, להאכיל אותם בסיפורים שלנו. ע"ש היא פלטפורמה מצוינת בשביל זה. ואם הסיפורים שלנו יהיו יותר טעימים לכלי-התקשורת מסיפורים אחרים שבהם מזינים אותם (כל מיני ראשי ערים, למשל) אז עשינו דבר חשוב.

  25. נעמי :

    לרביב: האם קרן אמרה או לא אמרה:

    "קרן הסכימה כי התקשורת נוטה לעתים לחפש את ה"צהוב", על חשבון דיון מעמיק אך הדגישה כי לצורך השגת המטרה, דיון במקרו , יש לעגל פינות ולתת קצת סיפורי אווירה, סיפורים אישיים המעידים על תופעה רווחת הם ה מ פ ת ח להצלחת האתר אותם מחפשים עיתונאים והם שיביאו בסופו של דבר את ה"רייטינג".

    (צוות ע"ש נפגש עם קרן נויבך, 7.10 ).

    שים לב! בכוונה הורדתי את החלק המתייחס לדוגמה הספציפית והשארתי את הציטוט הכללי.

    אני לא בטוחה שאני מסכימה איתה, מה לעשות? (העובדות בינתיים לצידי).
    בנוגע ליחסים עם התקשורת השאלה סבוכה יותר ומחייבת כנראה בירור בהתאם.

    לפני כן מעניינת אותי שאלה מס' 6
    בתגובה מס' 23.

  26. קישור שנעלם :

    הקישור לכתבה במעריב, בענין מש' מורי נעלם בימים האחרונים באופן מסתורי מהרשת. מישהו לא אהב את העובדה שהקישור הזה מופץ לכל עבר.
    למי שמעוניין – הנה הכתבה שנשמרה אצלי במועדפים.
    שימו לב לסיום "לאחר שהוצבה שמירה קבועה". ציניות שחוברים לה ראש העירייה והכתב של מעריב.
    מעניין מי "שומר" שם בשבת…..

    והרי הכתבה – לא נגענו.

    ראשי » מקומי » השרון » חדרה/נתניה

    מי מאבטח את הגן לזכר השוטר? ראש העירייה

    צעירים השחיתו גן בחדרה על שמו של אריאל מורי שנדרס בעת מילוי תפקידו. בתגובה, מתייצב ראש העירייה חיים אביטן בגן מדי לילה לתורנות שמירה

    זוהר סוסנקו | 8/7/2009 8:00

    מי שחיפש בלילות האחרונים את ראש עיריית חדרה, חיים אביטן, יכול היה למצוא אותו מאבטח גינה ציבורית בשכונת הוותיקים.
    תמונה
    חיים אביטן בגן אתמול. צילום: אלכס רוזקובסקי

    הסיבה לאקט ההתנדבותי: בעקבות השחתות חוזרות של הגן, שנקרא על שמו של השוטר אריאל מורי, שנדרס למוות לפני יותר מעשר שנים בכביש החוף על ידי נהג שאליו כיוון את מד הלייזר, החליט אביטן לבצע "מעשה מרתיע", כלשונו. לפיכך, הוא מקפיד להתייצב מדי לילה בגן ולדאוג שאיש לא יפגע או יהרוס את המתקנים שבו. כשאביטן מסיים את המשמרת שלו, מחליף אותו סמי לוי, שהוא גם ממלא המקום שלו בעירייה.

    זה זמן מה שבני משפחתו של מורי מתלוננים כי צעירים משועממים מגיעים לגן בשעות הלילה ומשחיתים את המתקנים שהוצבו בו. לפני כמה ימים אפילו הגיע למקום אביו של מורי, אבשלום, ועקר בזעם לוח מתכת שעליו נכתבו דברים לזכרו של אריאל. בעקבות הוונדליזם המתמשך, התחייבה העירייה להציב בגן מדי לילה איש של סיירת הביטחון העירונית.

    "גם אם נזדקק למשמרות של כל חברי מועצת העיר לאורך כל שעות הלילה, נעשה זאת", הכריז אביטן. "הכל נעשה, רק כדי למגר את תופעת הוונדליזם הזו".

    עבור משפחת מורי, ההתנדבות של אביטן ואנשיו הגיעה קצת באיחור. "מה לא קרה לגן הזה ומה לא עשו לו הפורעים", מירר בבכי האב אבשלום, "המקום היה ממש בית ספר לעבריינות. כל לילה עישנו סמים, שתו אלכוהול ושרפו כיסאות ושולחנות. לא נשאר הרבה על מה לשמור. לפני שניתקתי את השלט מהאדמה, ביקשתי סליחה מהבן שלי".

    "זה גן שנמצא 100 מטר מהבית של ההורים שלנו", מוסיף האח, דותן מורי. "ובגלל הקרבה הזו רצינו להקים בו את האנדרטה לזכרו של אריאל. בילינו שם הרבה כילדים. במרוצת הזמן הפך הגן למקום מוזנח, עם בקבוקי וודקה שבורים, צואה של כלבים ומתקנים מושחתים ושרופים. אבא שלי לקח את זה קשה, והבין שאם הוא לא רוצה להיפגע בכל פעם מחדש, הוא צריך לעקור את השלט".

    מהעירייה נמסר כי לאחר שהוצבה שמירה קבועה בגן, בכוונתם לבקש מהאב אבשלום להחזיר את שלט ההנצחה למקומו.
    • 4.עלבון למש' מורי, עלבון לשכני הגן, עלבון לאינטליגמציה, עלבון ל-NRG (ל"ת)
    נהע, 08/09/09 15:41
    • 3.מצלמות
    א, 08/07/09 15:43
    • 2.שישימו מצלמות נסתרות . זה הפתרון
    פרדי, 08/07/09 12:19
    • 1.חיים אביטן ,חשבתי שיש לך סיירת עירונית.
    משה, 08/07/09 09:25

    נעמי

  27. ע נעמי ט :

    הכנסת השמונה-עשרה

    הצעת חוק של חבר הכנסת יוחנן פלסנר

    פ/1747/18
    הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור שתייה של משקה משכר על ידי קטין), התש"ע–2009

    הוספת סעיף 193ב 1. בחוק העונשין, התשל"ז–1977 , אחרי סעיף 193א יבוא:
    "איסור שתייה של משקה משכר על ידי קטין 193ב. (א) קטין הנמצא במקום ציבורי או בחלק מבית מגורים המהווה רכוש משותף, לא ישתה משקה משכר ולא יחזיקו ברשותו; העובר על הוראות סעיף זה, דינו – קנס.
    (ב) שוטר או פקח של רשות מקומית אשר הוסמך בכתב לעניין זה על ידי ראש הרשות המקומית, רשאים לתפוס ולהחרים משקה משכר אשר קטין שותה או מחזיק בניגוד להוראות סעיף קטן (א)."

    דברי הסבר
    מטרת הצעת חוק זו היא לשים קץ לתופעה החמורה של קטינים המשתכרים כתוצאה משתיית משקאות משכרים במקומות ציבוריים, ולמנוע את התוצאות הקשות הנובעות מתופעה זו.
    אנו מצויים בתקופה, שבה היקף עבירות הנוער נמצא בעליה מתמדת. בשנת 2008 נפתחו למעלה מ – 33,000 תיקים פליליים כנגד בני נוער, לעומת כ – 25,500 תיקים בלבד בשנת 1996. שתיית משקאות משכרים ושיכרות מהוות את הגורם המרכזי לאלימות ולעבריינות בקרב הנוער. שתיית המשקאות המשכרים והשכרות הנלווית אליה גורמת גם למעורבות רבה של בני נוער בתאונות דרכים קשות, למעשי ונדליזם ולעבירות אלימות ומין קשות.
    בה בעת, גורמת התופעה גם להפרעות קשות לסדר הציבורי, ולמטרדים של רעש, לכלוך ואלימות מילולית הפוגעים באיכות החיים ובביטחון האישי. זאת, בפרט נוכח העובדה ששתיית המשקאות המשכרים נעשית לעיתים קרובות בקבוצות גדולות ובשעות הלילה.
    התופעה של שתיית משקאות חריפים משפיעה לרעה גם על בריאותם של בני הנוער, הנחשפים לשתיה בכמויות גדולות עד כדי שיכרות. קיימת מגמה של עליה בשתיית אלכוהול בקרב בני נוער, וכבר כיום כ – 80 אחוז מבני הנוער שותים אלכוהול בהיקפים שונים. זאת ועוד, מחקרים מלמדים כי בני נוער המורגלים בשתיית אלכוהול מועדים יותר גם להתנסות בשימוש בסמים ולאחר מכן אף להתמכרות להם.
    הצעת החוק באה למגר תופעה חמורה ומסוכנת זו, ולמנוע שתיית משקאות משכרים על ידי קטינים במקומות ציבוריים. ההצעה אינה מגבילה את שתיית המשקאות המשכרים בתוך דירות מגורים, על מנת שלא לפלוש לרשות היחיד, ונוכח העובדה שעיקר הבעיה מצוי במקרים של שתיית משקאות משכרים במקומות ציבוריים. כל זאת, בשים לב לכך שבדירות מגורים שוהים במרבית הזמן, ובפרט בשעות הלילה, גם אנשים בגירים אשר הקטינים מצויים בהשגחתם.
    על מנת לאפשר אכיפה יעילה של החוק, מוצע לקבוע כי במקרה של עבירה על החוק, ניתן יהיה להחרים את המשקאות המשכרים, וזאת בנוסף לאפשרות להטלת קנס. סמכות ההחרמה המוקנית לראשונה במסגרת הצעת חוק זו תאפשר אכיפה יעילה ומידתית של החוק, לרווחת הציבור ותוך שמירה על שלומם של בני הנוער עצמם. על פי המוצע, תוענק סמכות ההחרמה לשוטרים וכן לפקחים שיוסמכו לצורך כך על ידי ראש הרשות המקומית, על מנת לאפשר אכיפה מוגברת, יעילה ובהיקף רחב ביותר, הן במרכזי הערים והן בשכונות מגורים וביישובים קטנים.
    הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת השמונה-עשרה על ידי חבר הכנסת יריב לוין (פ/1515/18).

    ———————————
    הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
    והונחה על שולחן הכנסת ביום
    כ"ב בחשוון התש"ע – 9.11.09

  28. ע נעמי ט :

    כבר למחרת מתגייסת קריית אונו,
    http://www.atid-hadash.co.il/news.asp?item_id=1166

    להלן מספר שאלות:

    1. מי ישלם את הקנס ומה יהיה גובהו? ולמה קנס כזה ירתיע?

    2. אקסטזי וחגיגת מותרים בחוק? נו?

    3. ומה הלאה? עוצר מחצות?

    4. כשהכל סגור (חדרה ועוד מקומות) או כמעט הכל סגור; כשהחברה מתנערת לסוף שבוע מאחריות על הנוער ומשאירה אותה בידי ההורים (שיש בהם מכל הסוגים והמינים) או בידי תעשייה פרטית של מועדונים ופאבים שפועלת מטעמי רווח ורווח בלבד, למה בדיוק מצפים?

    5. כל השבוע יושב הנוער על עכוזו, או משרת בצה"ל, מה מצפים שיעשה בסוף שבוע, יראה סרט בטלוויזיה עם ההורים? יקרא דוסטויבסקי עם החברה?

    6. אז מה אני בעצם מציעה?

    א. קצת פחות צביעות אם אפשר בתור התחלה.

    ב. להסתכל מעבר לחוטם ומעבר לסימפטומים.

    ג. במסגרת פרויקט "לילות לבנים" נפתחו ברחבי הארץ מרכזים לפעילות בימי החופש הגדול עד שעות מאוחרות, כדי להוציא נוער מהרחובות והגנים.
    במהלך השנה הם צריכים להיפתח בסופי שבוע.

    כלומר: לפתוח בימי שישי כל מתנ"ס וכל אולם ציבורי, ולארגן שם גם מסיבות ריקודים ושאר בילויים שמתאימים לנוער.
    כנ"ל אולמות למופעים וסרטים, וכן בתי קפה שאינם מורשים במכירת אלכוהול, מרכזי ספורט וכד'

    ד. לנער ולהעיר את תנועות הנוער, גם תקציבית.

    בס"כ – רעיונות טובים, יצירתיים ומקוריים יבואו, כאשר תהיה החלטה שהשבת אינה סיבה להפקרת האוכלוסיה הצעירה.

    תמיד ישארו אלמנטים פרובלמאטיים שבהם יהיה צורך לטפל באמצעי האכיפה המשטרתיים, אבל לפני שמחוקקים פה "חוקי יובש" למיניהם, והופכים כמעט את כל הצעירים לעבריינים *, כדאי לחשוב ברצינות על פתיחת הצנרת הציבורית בשבתות וחגים.

    ה. במקביל, אכיפה מחמירה על נהיגה בשכרות, ונדליזם, על מכירת סמים וכד'. רק במקביל.

    * דרך אגב, ההורים לא שותים? לא לוקחים את הקטנים לסיורי שבת ביקבי בוטיק? באמת.

  29. בהזדמנות זו :

    התבקשתי להעביר קישור של המאמר,
    ובאמת, נו
    המצב חזר לקדמותו, האורנים התחדשו ומהווים שוב איום מתמיד לשריפה.
    בימים החמים האלה , על אחת כמה וכמה.
    משטר הרוחות בקיץ הזה, לא השאיר מ"מ אחד נקי ממחטים יבשות בחצר של אימי.
    השריפה הבאה בדרך.
    אין עם מי לדבר.
    הנוער אחראי.
    ואני בשורה התחתונה לבד. גם זה חלק מההפרטה.

    נעמי

  30. מי צריך כבאים. ר' 29 :

    כמו שכתוב ב-29, רק יותר גרוע.
    כל הפניות והתחנונים למכבי אש, לקק"ל לפעול כדי להכריח את העירייה לנקוט צעדים – נאדה.

  31. מיכאל לינדנבאום :

    ל-30 ,
    איזה חוסר מזל,אם רק היו קוראים לך תשובה או בינו צדיק,הכל היה מסתדר להפליא.

  32. נעמי :

    בעיית העצים עדיין לא נפתרה- מחכים לאסון הבא*. אבל בעקבות החקיקה שאוסרת שתיית אלכוהול במקומות ציבוריים פתוחים, פועלת סיירת מתנדבים שהרחיקה את הבליינים לפינות פחות מוכרות וידועות. אף אחד הרי לא באמת הפסיק בבת אחת לשתות.
    פתרונות לזמן הפנוי של צעירים (כולל חילים בחופשה) עדיין במשורה אם בכלל.
    עכשיו שנשפך הדם התקשורה הארצית כולה בסיפור ליום אחד ובטוקבקים זורמות העצות כיין. למשל, לרדת אל הצעירים האלה עם אקדחים ולא בידיים חשופות. (למשל הארץ תגובה 39, אם לא תימחק בינתיים http://www.haaretz.co.il/news/law/1.1700654 ).

    * "אלי ישי, מנע את השריפה הבאה"
    http://www.blacklabor.org/?p=28547

  33. נעמי :

    המצב הולך ומחמיר. העצים שנשרפו יותר ממוכנים לעלות שוב באש (מדובר באורן קנרי, שאם לא מטפלים בו – גוזמים כדי שיתחדש – הוא "מטפל" בעצמו, גם באמצעות אש).
    החצר שלנו מכוסה מחטים (חומר דלק טוב יותר מנר שעווה).

    אני משחזרת חלק מההתכתבויות, צילומים עדכניים – והולכת לבדוק אם השתנה שם משהו בעיריית חדרה בעקבות חילופי השלטון.

    איזה חוש אומר לי לא לפתח ציפיות.
    את אמא שלי מזמינים עדיין להרמת כוסית בחג.

  34. נעמי :

    מה שיבוא קודם. או שתינקט פעולתה תחזוקתית או שהטבע יבוא וידבר.

    פניה לראש העיריה החדש – 16.6.16, לא נענתה, אפילו לא אישור קבלתה.
    מחכים לשריפה הבאה.
    אם לא יעשו שם משהו – הטבע יפעל.
    היום שלחתי פניה נוספת.

    הדייר הרים ידיים.

  35. נעמי :

    משהו מתקדם

    נעקוב ונקווה לטוב.
    אולי חילופי השלטון בעיירה – יבואו לטובה.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.