חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

שכר חציוני, שכר ממוצע ושכר המינימום – בדיקה

נושאים כלכלה ותקציב, שעת חברה ב 15.09.09 6:08

העשירון העליון מושך את השכר הממוצע כלפי מעלה, ולא משקף את מעמד הביניים שנמצא באמצע. את התחושה הזאת מאמת דורון גרינשטיין בבבדיקה שערך. הנתונים מעוררי השתאות, ומראים עד כמה אופן הצגת הנתונים על ידי משרד האוצר מעוור את עינינו

רבות דובר על העובדה שהשכר הממוצע, המפורסם באמצעי התקשורת חדשות לבקרים, אינו מהווה אינדיקטור אמיתי לאומדן התפלגות ההכנסות במשק. מאידך, המדד שדווקא  כן יכול ללמד משהו על 'משכורתו של האדם הממוצע' – החציון, מודר באופן שיטתי מן השיח הכלכלי. גם לאחר חיפוש מעמיק ברשת, לא ניתן לחלץ התייחסות משמעותית לפרמטר זה, מצד האוצר, הלמ"ס  או בנק ישראל. במאמר זה, אנסה לאתר את המשתנה האיזוטרי ולבדוק מה ניתן ללמוד ממנו לגבי התפלגות ההכנסות ומגמות השינוי שחלו ב-8 השנים האחרונות. כמו כן אברר מה עלה בגורלו של פרמטר חשוב נוסף – שכר המינימום, עם תום 'הפעימה השלישית' – השלב האחרון בתוכניתו הפרומתאית של עמיר פרץ להעלאה משמעותית בשכר המינימלי. 

שיטות מדידה

השכר הממוצע במשק נקבע על-ידי הלמ"ס, כנגזרת של נתוני שכר המגיעים מביטוח לאומי. הוא מחושב לפי השכר ברוטו (החייב במס הכנסה, דמי ביטוח לאומי ומס בריאות), ולא לפי עלות השכר למעביד (הכולל רכיבים נוספים החלים על המעסיקים). הממוצע מתקבל מסכימת כל תלושי השכר, מחולקת במספר המועסקים. מאופי חישוב זה, עולים שני קשיים עיקריים:

א) לא ניתנת התייחסות למספר המשרות לשכיר. אם למשל, אדם משתכר 5000 ש"ח מעבודתו העיקרית, ו-2000 ש"ח מעבודה נוספת, הכנסתו תתבטא בממוצע כהכנסתם של שני שכירים המשתכרים 3500 ש"ח כל אחד. בדוגמא זו, אופן החישוב מטה את הממוצע באופן משמעותי כלפי מטה, שכן בפועל מדובר בהכנסה של 7000 ש"ח לשכיר בודד. בנוסף, לא ניתן לחלץ את ההכנסה נטו לשכיר הואיל והמס נגבה באופן פרסונלי.

ב) אין התייחסות להיקף המשרה – בחישוב הממוצע, ינתן משקל זהה לשכר המתקבל מעבודה במשרה מלאה ובמשרה חלקית. מכיוון שאין התייחסות לשעות העבודה, לא ניתן לדעת מהו השכר הממוצע לשעת עבודה (אמנם מתפרסמים נתונים על השכר השעתי הממוצע, אולם גם אלה מוטים). בניגוד אלינו, ברוב מדינות מערב אירופה, המכונים הלאומיים לסטטיסטיקה מפרסמיםם מעת לעת את נתוני השכר החציוני לשעת עבודה, באופן בלתי תלוי בנפח המשרה. מהו אם כן אותו חציון?  

השכר החציוני, מודד את ההכנסה האמצעית. לשם פשטות – נניח והיינו מסדרים בסדר עולה את כל השכירים במשק, מבעל ההכנסה הנמוכה ביותר עד לגבוהה ביותר, הרי שמשכורתו של האדם האמצעי היא ההכנסה החציונית. הכנסתו של האדם האמצעי, אמורה לשקף את סביבת ההכנסה של מעמד הביניים – השכבה היצרנית והמרכזית בדמוקרטיות מערביות, ולפיכך קיימת חשיבות רבה לאומדן זה.

כאמור, רוב המכונים הסטטיסטיים באירופה מתמקדים בחציון כמשתנה בר-סמכא לאמידת השכר. ברם, ברור כי גם פרמטר זה אינו מושלם, שהרי גם הוא, כמו הממוצע, אינו מספק נתונים אודות אופיה הכללי של ההתפלגות ומגמותיה. לפיכך, ניתן להשלים את התמונה בעזרת התייחסות לחלוקת ההכנסה לעשירונים, בכדי לאפיין את המגמות הא-סימטריות ברמות השכר השונות.

שכר המינימום מעודכן מידי שנה בתחילת חודש אפריל, כאחוז מהשכר הממוצע הבסיסי למשרה מלאה. בשונה מן השכר הממוצע הרגיל, הוא אינו כולל שכר בגין שעות נוספות, וותק, משכורת 13, תוספות ומענקים וכן רכיבי שכר חד-פעמיים (דמי הבראה, ביגוד). חרף  עובדה זו ומטעמי נוחות, בחישובים שלהלן ילקח בחשבון שכר המינימום כאחוז מן השכר הממוצע הרגיל.       

בדיקה

בסוף שנת 2000, לפי דו"ח של מרכז המחקר של הכנסת (טבלה 3), נטען כי שכר המינימום היווה כ-60% מהשכר החציוני. בשנה זו עמד השכר הממוצע על 6964 ש"ח, ושכר המינימום הרלוונטי (עודכן באפריל באותה השנה ) על 2965 ש”ח (40% מהשכר הממוצע). לפיכך השכר החציוני היה 4907 ש"ח –  כ-70% מן השכר הממוצע.

השכר החציוני בשנת 2004 (לוח 27) היה שונה רק במעט מזה של סוף שנת 2000 – 5156 ש"ח. באותה העת עמד שכר המינימום על 3335 ש"ח (כ-65% מהשכר החציוני) ואילו השכר הממוצע הרקיע ל-7748 ש"ח בדצמבר באותה שנה,  (עליה ניכרת זו הייתה פועל יוצא של תשלום דמי הבראה ומענק יובל, לפיכך ילקח בחשבון שכר חודש נובמבר – 6947 ש"ח). לפיכך השכר החציוני היווה כ-74% מן הממוצע ואילו שכר המינימום רק כ- 48%.

כבר כמה שנים שהלמ"ס אינה מספקת נתונים אודות הכנסות שכירים אלא מתמקדת דווקא בחלוקה לפי משקי בית. אף על פי כן, ניתן לאתר את המספרים הרלוונטיים: מנתונים אלו , ניתן ליצור טבלת חלוקה לעשירונים (טבלה III), אשר ממנה ניתן לחלץ את הנתון הרלוונטי: החציון ברוטו לשכיר היה  5850 ש"ח (73.3% מהשכר הממוצע). השכר הממוצע עמד על 7981 ש"ח ושכר המינימום, לאחר הקפאה של שנה וחצי, נקבע על 3850 ש"ח (כ-67% מן השכר החציוני ו-48% מהשכר הממוצע).  

נתוני טבלה I מצביעים על גידול בשלושת הפרמטרים, אולם יש לקחת בחשבון את החלשות השקל לאור עליית המחירים בשנים האחרונות: האינפלציה בתקופה הרלוונטית עמדה על 17.7% (כ-2% בממוצע בחישוב שנתי), מכאן שאחוז הגידול הריאלי בשכר המינימום עמד על 10%, השכר החציוני גדל ריאלית בכ-1.3%, ואילו השכר הממוצע נשחק ב- 2.6%. 

שכר המינימום 

לפחות תמונה חיובית אחת עולה מן הנתונים: אכיפת חוק העלאת שכר המינימום אכן שיפרה במעט את היחס שכר ממוצע/שכר מינימום: מ-44.8% ל-47.3%, והרחיקה אותנו מהאמריקאים (33%), הבריטים (37%), מההונגרים (38%) ומהצ'כים (39%). על כך מגיע את מלוא הקרדיט לעמיר פרץ – האדריכל הראשי של התחיקה המוצלחת. אילולא תיקון זה, היה ממשיך שכר המינימום להתעדכן על-פי המנגנון הישן (45% מן השכר הממוצע), והיה נקבע על 3590 ש"ח לסוף שנת 2008. יחד עם זאת, יהיה מגוחך לטעון לשיפור אפקטיבי ברווחת משתכרי המינימום, הואיל ומדובר בתוספת של 260 ש”ח על-פני 8 שנים – 214 ש”ח בלבד, במונחי כח קנייה. 

לצד נתונים חשובים אלה, יש לזכור שלוש נקודות קרדינליות, אשר בלעדיהן הדיון בשאלת שכר המינימום אינו שלם: 

א) אם נקבל את תקפותם של נתוני 1997 (לוח 5), הנתונים היחידים בנמצא, הרי שמדובר ב- 12% מרוויחי שכר מינימום מכלל אוכלוסיית השכירים –  אחוז גבוה יותר מממוצע מדינות ה-OECD וכן מזה האמריקאי (טבלה 1)

ב) הרוב המכריע של השכירים במדינה אינו מאורגן. אנו עדיין רחוקים עד מאד מן המסורות של קפריסין, אוסטריה, דנמרק, פינלנד, גרמניה , איטליה, שוודיה ונורווגיה. שם, הסכמי שכר המינימום לא מוגדרים באופן חוקי כנגזרת של השכר הממוצע הכפוף לתנודות השווקים, אלא כחלק מהסדרים קיבוציים המובלים על-ידי ארגוני עובדים ואגודות סקטוריאליות.    

ג) לצד חשיבות העלאת שכר המינימום כשלעצמה, צריך לקחת בחשבון גם את ריבוי המשרות החלקיות. על-פי הנתונים של מכון אדוה, נראה שמדובר ב-35% מכלל השכירים  המרוויחים עד שכר המינימום (נתון העולה בקנה אחד עם נתוני טבלה II/III). לא מן הנמנע, שאחת הסיבות לריבוי רסיסיי המשרות בשנים האחרונות היא דווקא העלאת השכר המינימלי. 

השכר החציוני 

כאמור, הקיטון הריאלי בשכר החציוני עשוי לרמז על החלשות כוחו הכלכלי של מעמד הביניים. אולם העשירון החמישי מנה בשנת 2000 רק 194,897 שכירים – כמות שאינה מספקת כדי ללמד על שכרם של בני המעמד הבינוני, שבאופן טבעי אמור לייצג שדרה רחבה יותר. הואיל וכך, ניתן לאגד כמה עשירונים יחדיו לכדי יצירת "סביבה חציונית" מספקת: סכימה של העשירונים 4, 5 ו-6 (טבלה II/III), מגלה עלייה של 16.2% (מ- 14,929 ש"ח ב-2000 ל- 17350 ש"ח ב-2008). אולם, גם עליה זו נשחקת בגין עליית המחירים, ובמונחים ריאלים מאבדת הסביבה החציונית כ-1.3% מכוחה הכלכלי. מכאן עולה שמעמד הביניים בישראל נשחק, אולם רק במעט.   

פערי הכנסות ורמת שכר נמוכה 

בשנת 2008, הלמ"ס לא פירסמה נתונים אודות השכר ברוטו לעשירונים אלא רק את אותה החלוקה, במונחי שכר הנטו. בחינת פרמטר זה, מטשטשת את מגמת אי-השוויון השוררת במשק: לא רק ששכר הנטו מתעלם מקיומם של רכיבי שכר נוספים המנוכים מחלקו של השכיר ומהווים חלק אינטרגלי משכר הברוטו (ביטוח מנהלים, קרן השתלמות, קופת גמל עצמאית – כספים מניבי תשואה, המוחזרים לשכיר בזמן נקוב), הרי שברמות שכר נמוכות הפער בין הנטו לברוטו מינורי. אם כן, יהיה הגיוני להניח שעם העליה בעשירונים גדל גם הפער בין הברוטו לנטו, ועל כן ראוי להתייחס דווקא לגבוה מבין השניים כפרמטר לאומדן. לפיכך, בכדי להמנע מליפול לתהום האבסורד בהשוואה בין שכר הנטו של בכיר בבנק ישראל לזה של עובד בחברת שמירה קבלנית, טבלה III משלימה את נתוני הלמ"ס, על-ידי אומדן מינימלי, המתקבל מבחינת שכר הנטו. 

טבלה II, חושפת את פערי ההכנסות בין עשירוני השכירים בישראל בשנת 2000 – פער שהלך והעמיק לקראת 2009: בשנת 2000, שכרו הממוצע של העשירון העליון עלה על שכר כל חמשת העשירונים הראשונים גם יחד, והיה לכמעט פי 7 מן ההכנסה בעשירון התחתון. בשנת 2008 (טבלה III), השכר בעשירון העליון כבר כמעט השתווה לכל ששת העשירונים הראשונים, והוא הרקיע לכדי פי 14 משכר העשירון התחתון. אין ספק כי עובדה זו באה לידי ביטוי גם במדד ג'יני (המודד את אי-שוויון חלוקת ההכנסות), והיא עשויה לשפוך אור על ההחמרה במצב המשק בעניין זה: מ-0.38 בשנת 2000 ל-0.384 בשנת 2008.  

העמקת פערים זו, באופן לא מפתיע, באה על חשבונם של העשירונים הנמוכים. אולם אם  שחיקת מעמד הביניים הוגדרה כ"שחיקה מתונה", הרי שבעשירונים הראשונים נראה שמדובר בהתמוטטות רבתי. לפי טבלה V, כל אחד משלושת העשירונים הראשונים נשחק ב- 13.5% בממוצע. בה בעת, אותה טבלה מלמדת כי החל מהעשירון החמישי ומעלה, שחיקת השכר נעלמת והופכת לגידול ריאלי בהכנסות (כאמור, האומדן המינימלי שנלקח בחשבון מקטין את השכר ברוטו, כך שהגידול הריאלי בעשירונים העליונים גדול אף יותר). אם מישהו חיפש את הנתונים הסטטיסטיים לזינוק המטאורי שחל בשנים האחרונות במספר עמותות החסד, בתי התמחוי ומחוסרי הדיור, הרי שהמספרים בטבלה V  בהחלט עשויים לספק הסבר כלשהו. בל נשכח, הנתונים כוללים את אוכלוסיית השכירים בלבד, על כן סביר להניח שבקבוצת מחוסרי העבודה, או בקרב הגימלאים נעדרי הפנסיה, המצב חמור הרבה יותר. גם הגידול הריאלי שחל בשכר המינימום (כ-10%) לא הצליח נמנוע את הצניחה החופשית של העשירונים התחתונים: בעשירונים 3 ו-4 השחיקה עמדה על כ- 9.3% בממוצע לעשירון, ובעשירונים 1 ו-2 (המושפעים מעליית שכר המינימום לשעה), השחיקה הממוצעת לעשירון הייתה גדולה אף יותר – כ-14%. נתונים אלה, וודאי מחלישים עוד יותר את האפקטיביות של העלאת שכר המינימום במתכונת הנוכחית.    

 לסיכום, אין עוררין על העובדה שהעלאת השכר המינימלי היא צעד חשוב ומוסרי שמטרתו   אחת: פרנסה בכבוד. אולם לאור מבחן התוצאה, נראה כי התערבות מסוג זה, לא רק שלא הצליחה להגדיל את רווחת השכירים, היא אף נכשלה בבניית חומת הגנה מינימלית כנגד עליית המחירים. בג'ונגל של השוק הפתוח, יש לאמץ מהלכים רדיקאלים ומקיפים יותר – את מירב הכוחות יש להפנות לעבר ניהול מאבק ממושך בחזית החשובה ביותר – ארגון העבודה. רק באמצעות חוזי העסקה קולקטיבים, כשרוב העובדים במשק מאוגדים ובעלי כח אמיתי אל מול המעסיקים, ניתן יהיה לצמצם את ריבוי המשרות החלקיות, להקטין את פערי השכר האדירים ולבנות, קמעה קמעה, מעמד ביניים רחב וחזק. 'ניידות בשוק העבודה', אותו עיקרון קדוש של חסידי כלכלת השוק, הוביל במישרין להרחבת פערי ההכנסות במשק, להחלשת מעמד הביניים ולהעמקת העוני ברמות השכר הנמוכות. רק באמצעות שינוי מבני בארגון העבודה, נוכל לעצור את הצניחה החופשית של העשירונים התחתונים לעבר עוני מחפיר. 

נספח טבלאות:

 נספחים

 

נערך על ידי יוחאי
תגיות: , , , , ,

24 תגובות

  1. שושי פולטין :

    דורון,
    ראשית תודה על הבאת הנתונים בצורה אחרת וחשובה.
    הערה קטנה: אחת הקבוצות, דווקא זו שמורידה את הממוצע ומשנה כנראה גם את החציון היא הקבוצה האחרונה – שירותי אוכל וארוח.
    נדמה לי שזו קבוצה מאוד בעייתית משום שרוב השכר של עובדיה מבוסס על מה שנקרא טיפ/תשר שאת שיעורו לא ניתן לקבוע.

  2. דניאל :

    מדובר רק בשכר שמדווח למס.
    מיותר לציין שיש בעלי מקצוע רבים שאינם משלמים מס, ושהוצאותיהם אינן מדווחות.

    אני דווקא הייתי רוצה לראות ניתוח של שכר הנטו, ולא שכר הברוטו.
    הברוטו הוא מספר על דף נייר. שכר הנטו מעניין הרבה יותר.

    העלאת שכר המינימום תהיה הרסנית, לכל אותם אנשים שהיא דווקא מנסה לעזור.
    זה יעודד העברת מפעלים לחו'ל, וזה יעודד תהליכי התייעלות טכנולוגיים (מחשבים במקום בני אדם) שעד עכשיו לא היו משתלמים.

    אני יודע את זה, כי הרבה מהפרנסה שלי במשך תקופה מסוימת, הסתובבה סביב "איך הופכים תהליכים לאוטומטיים, וחוסכים בכוח אדם".

  3. נדב פרץ :

    דניאל – שמענו את נבואות הזעם האלה. מאז קרה משהו בישראל – שכר המינימום עלה ב-22% בתקופה של יוני 2006-יוני 2007. וראה זה פלא – התקופה הזו, וזו שמיד אחריה הייתה תקופה של צמיחה שלא זכורה כמוה בישראל. אמנם אחר כך בא מיתון, אבל לא נראה לי שאפשר לזקוף את המיתון העולמי להעלאה בשכר המינימום בישראל.
    או בקיצור, לכל הפחות – לא הוכח שהעלאה דרסטית של שכר המינימום בזמן קצר פוגעת בכלכלה.

  4. דניאל :

    נדב –
    דבר אחרון שאתה רוצה בשביל לתמוך במדינת הרווחה שלך, זה שנתחיל לדבר על "צמיחה".
    אני מפנה אותך להודעות קודמות שלי בנושא התמ"ג, והתרמית שטמונה בשימוש במדד הזה.

    לגבי השאר:
    שכר המינימום אולי עלה ב22 אחוז נומינלית, אבל בהתחשב באינפלציה – הוא דווקא עלה הרבה פחות מבחינה ריאלית.

    לגבי התקופה של הצמיחה – הרי שמדובר בקורלציה עלובה למדי. בדיוק כמו שמדינת ישראל מפסידה מהמיתון העולמי, כך היא הרוויחה מתקופת הגאות העולמית.
    כשהאמריקאים מבזבזים, לוקחים הלוואות ואז מבזבזים, לוקחים עוד הלווות ואז מבזבזים – ברור שיש למדינת ישראל איך להרוויח כסף מזה.

    שכר מינימום לא פוגע בכלכלה. הוא פוגע באנשים.
    אם אני צלם עצמאי, ויש לי תקציב של 9000 שקל בחודש כדי להעסיק 2 אסיסטנטים ומאפרת, כל אחד ב3000 שקל לעובד, הרי שהעלאת שכר המינימום ל4500 תכריח אותי לפטר את המאפרת, ולמצוא אסיסטנטית שיודעת גם לאפר.
    כמובן שהעסק שלי יפגע מזה גם, כי אני אאלץ לוותר על כמה צילומים בחודש, כי חסר לי כוח אדם.

  5. דניאל :

    אבל אם שכר המינימום הוא כל כך טוב, ואין שום השלכות רעות להעלאת שכר המינימום, למה שלא נעלה את השכר ל6000 שקל? או למה שלא נעלה את השכר לעבר הממוצע – 8000 שקל?
    או אפילו יותר. 15 אלף שכר מינימום. ככה כולם יתפרנסו בכבוד, ויוכלו אפילו לטוס לחו'ל כל כמה חודשים, וכולנו נהיה שמחים ומאושרים, לא?

  6. מיכאל לינדנבאום :

    דניאל-שקרניאל,
    תפסיק לזיין את השכל עם הפרובוקציות.תענה בפשטות מי מרוויח ומי מפסיד במדינת רווחה סקנדינבית ,ובדומה מה היחס המדינת הכן ולא שלך, שבינתיים רק דופקת 90% מהאוכלוסייה.?! תחזור למאורה הניאו-ליברלית שלך.

  7. איתי :

    אני מצטרף לתודה של שושי.

    שושי, אף אחד לא יכול לטעון שהנתונים הרשמיים הם מדוייקים במאה אחוז.

    חוסר דיוק קיים גם אצל העובדים בעשירוני ההכנסה הנמוכים וגם בגבוהים.

    בסטטיסטיקה המונחים הם ססטיסטי/אומד לעומת פרמטר
    (לדוגמה אם יש לנו מדגם מקרי של אנשים מתוך אוכלוסיה – ממוצע הגובה שלהם הוא אומד בלתי מוטה לפרמטר שהוא תוחלת הגובה באוכלוסיה).

    אחרי שקיבלנו את ההנחה שמדובר באומדן מוטה, השאלה היא
    א. האם הוא מוטה ב-2008 יותר ממה שהיה מוטה עשר שנים קודם לכן (כלומר – האם ההבדל בין האומדן ובין האמת הולך וגדל?)
    ב. האם ההטייה בישראל גדולה מההטייה בארצות אחרות (במלים אחרות, האם העלמת הכנסה ע"י עובד או הימנעות מתשלום מסודר ע"י מעביד נפוצה יותר בישראל)?

    אינני יודע את התשובה לשאלות אלה, אך נראה לי שמעניין מאוד לדון בהן.

  8. דניאל :

    נדב,
    יהיה נחמד אם הנהלת האתר תביע את מורת רוחה מתגובות Spam.

    מוזר לי שהודעות שלי נחסמות כי יש בהן יותר מדי לינקים, בזמן שמשתמש כאן בצורה מכוונת מבצע Copy paste לאותה הודעה פעם אחר פעם, בלי שום קשר לנושא הדיון, והודעותיו מתקבלות בברכה.

  9. דניאל :

    לגבי החציון – הרי שגם הוא מדד כושל.

    1, 1, 11, 21, 21
    יש להם אותו חציון (ואותו ממוצע) כמו
    9, 10, 11, 12, 13

  10. אורי :

    דניאל,

    אתה צודק שהחציון אינו המדד המועדף לאי שוויון בהכנסות. אבל הוא מדד טוב יותר מהממוצע.

    המדד המתמטי הנכון לאי שוויון בהכנסה הוא מדד ג'יני http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%93%D7%93_%D7%92%27%D7%99%D7%A0%D7%99#.D7.9E.D7.93.D7.93_.D7.92.27.D7.99.D7.A0.D7.99_.D7.91.D7.99.D7.A9.D7.A8.D7.90.D7.9C

  11. מר"צניק :

    דניאל דבריך נכונים רק עד גבול מסויים. נכון שאם שכר המנימום יעלה יותר מידי הוא עלול לגרום לאינפלציה ואבטלה, אבל נכונה גם העובדה שעליה מתונה של שכר מנימום יכולה להעלות את הצריכה הפרטית של העובדים עם השכר הנמוך, ודווקא לעודד תעסוקה בעוד שבמצב הקודם העשיר צובר רווחים בריבית.

  12. דורון :

    איתי,

    יש הערכות לגבי נתוני הכלכלה ה"לא פורמלית" – בטבלה שמצאתי אנחנו ממוקמים במקום ה-77 מתוך 104 מדינות (המדינה האחרונה היא הפורמלית ביותר – קנדה) הנה הלינק : http://www.nationmaster.com/graph/eco_inf_eco-economy-informal

    לפי הטבלה הזו אנחנו טובים יותר מהאיטלקים, ולא ממש רחוקים מהסקנדינביות.

    מר"צניק

    הסיפא שלך נכונה מאד. הנטייה השולית לצרוך, גבוהה יותר בהכנסות נמוכות. לפיכך, כל תופסת של שלק למשכורת העשירונים התחתונים, תתרום יותר לצריכה משקל שיכנס לכיסו של העשירון העליון. והנה לך גידול בשני פקטורים חשובים: א)תוצר – התלוי מאד בצריכה הפרטית כ"מנוע צמיחה)ב) (נובע מא') קיטון בממדי האבטלה – גידול בצריכה גורר גידול ביצור, וכשכל נתוני הפתיחה זהים (טכנולוגיה, הקצאת עובדים) הרי הייצור המוגבר מתבטא גם בצמצום האבטלה.

  13. איתי :

    דורון,

    יפה אמרת, אך צריך לסייג את דבריך לגבי צמצום אבטלה ולשאול מהם בדיוק הדברים שירכשו בעשירונים התחתונים אם תעלה הכנסתם.

    אם מדובר בהגדלת הצריכה של פירות שגדלים בארץ – באמת תהיה יותר דרישה לעובדים (זרים) בחקלאות.

    אם מדובר בהגדלת הצריכה של בגדים זולים או צעצועי פלסטיק – תהיה יותר דרישה לעובדי ייצור של המוצרים האלה בסין, אבל גם תהיה יותר דרישה לעובדי מכירות בישראל.

    אם תגדל הצריכה של מכשירים סלולריים מתוצרת אריקסון – אולי תקטן האבטלה בשבדיה.

    בשנות עבודתי עם עולי אתיופיה נתקלתי שוב ושוב בנטייה גם של ההורים וגם של בני הנוער להוציא את הכסף שהרוויחו על מוצרים שונים שיוצרו בחו"ל. המטרה העיקרית היתה להידמות לאלה שיש להם – הנערים רצו לקנות את הנעליים הנכונות, את הסלולרי הכי חדיש וכו', וההורים קנו מתקן של מים מינרליים לבית,
    וזה כשלעתים קרובות אין כסף לספרי לימוד ואת שיעורי הבית מכינים בתנאי תאורה חלקית בלבד.

    הפתרון הפשוט (של שטרסלר) הוא להגיד שהעניים מטומטמים אם הם קונים פלאפונים במקום ספרי לימוד. תוכניות מסוימות מציעות לתת לעניים שוברים במקום כסף.

    אני לא חושב כך, ומצד שני לא ברור לי איך לטפל בבעיה בלי להיתפס כמתנשא.

  14. קטקט :

    וואו! אכן ויכוח מלומד. בואו אני אדגים איך זה נראה במציאות.
    אני מעמד ביניים-בול לפי הטבלאות כ-6000 שח' שכר בחודש. משפחה יחידנית, דהיינו אני המפרנסת היחידה ויש לי שלושה ילדים.
    אז כך- הוצאות שוטפות כ-2500 שח'
    שכ"ד כ-2500 שח.
    הזכרנו אוכל? חינוך? תחבורה? אופס- לא נשאר. ועכשיו כלכלנים נכבדים תסבירו לי בבקשה מדוע אני, בן אדם תיקני, יצרני ומשכיל אמור לחיות בתת רמה או כפי שהגדררתם "זליגה כלפי מטה". ומדוע לעזאזל הכלכלה העולמית אמורה לגרד לי את קצה קצהו של הצ'ובצ'יק, כי בינינו- כאשר הייתה צמיחה, לי נאמר שממני צריך לקחת כדי שהיא תתקיים ועכשיו כאשר כמה חוליגנים רמאים ושקרנים פשוטו את הרגל- אני גם אמורה לשלם.
    בקיצור, לאותו אחד שרוצה להעביר את עלויות הייצור לאן שהו- ידידי לא שאיןלך כסף לשלם, פשוט אתה רוצה להרויח יותר האבסורד הוא שבעקיפין זה בא על חשבוני ועל חשבון ילדיי.

  15. Daniel :

    Katkat,
    If you're so good at what you do, you should become independent.
    If your work is so valuable to your employer, you should become your own employer.

    If you're worth 9000 nis to your employer, but he only gives you 6000, then you could easily become an independent that charges 7500, and is still more valuable to the customer.

    Obviously you don't care about economics. You simply don't understand them. And why should you?
    You're a social democrat. You deserve!

  16. מיכאל לינדנבאום :

    קטקט,
    מזדהה לחלוטין עם מה שאת כותבת.זה העולם האמיתי.אל תתייחסי לניאו-ליברלים שכותבים באנגלית ש"מגיע לך" מר גורלך.

  17. דורון :

    איתי,

    הצדק איתך, אבל עדיין כאשר אתה מוסיף שכר של 100 שקל לעולה חדש הוא יצרוך את רובו, בעוד שאם אותם 100 שקלים ינתנו לחוטבי העצים ושואבי המים מסביון (נגיד, יורידו את הרף העליון על מס ההכנסה, כחזונו של ראש הממשלה) אז די ברור שכל הסכום יתווסף לחיסכון. הגדלת החיסכון של העשירונים העליונים היא למעשה צעד נוסף לעבר העמקת הפערים בין העני לעשיר במשק. כלכלנים מסויימים יכפרו בטיעון הזה ויגידו שבסופו של דבר עתיד החסכון לחזור למשק כהשקעה ועל כן בכל זאת מעלה את התוצר, אבל כאן מתעוררת בעיה כפולה: א) הציבור אינו ממהר להשקיע בעיתות מיתון ושפל. ב)ההשקעה במשק שלנו כבר מזמן הוכחה כפחות כדאית עבור מי שהממון מצוי בכיסו. על כך יעידו המוני רוכשי הדירות להשקעה בקנדה (לעשירון ה-8 ומעלה נניח) או בוני הקניונים עם הטאצ' המערבי ב"שווקים המתעוררים" מן התרדמת הקומוניסטית במזרח אירופה (עשירון 10). (ואחר כך מאכילים אותנו בכפית ומסבירים לנו מדוע יש לבכות על הונו של ברון זה או אחר שאיבד כמה מיליארדים במשבר האחרון)

    נכון שבמקרה של גידול בצריכה, רוב חומרי הגלם יגיעו מחו"ל – אלה תכתיבי הגלובליזציה, אולם בהינתן משק פתוח, אין לבטל את התרומה של גידול בענף המכירות והשרותים לשוק העבודה, כפועל יוצא מן הגידול בצריכה הפרטית.

    לגבי החינוך לצריכה חכמה (גם אני עבדתי עם אותו נוער בדיוק וזוכר עד כמה הנושא הציק לי). פעם שמעתי על הנושא הרצאה מרתקת מטעם בכיר בסוכנות היהודית – יוצא אתיופיה. הוא הזכיר שוב ושוב את אותה נקודה: "אנשים מערביים לא מבינים בכלל מה זה להגיע מאתיופיה – מקום שבו לזמן אין בכלל חשיבות כלכלית". זו הליבה לדעתי. ולכן, אם זו בגדר משימה בילתי אפשרית לחנך את הדור הבוגר (שבד"כ מופעל על-ידי הדור הצעיר ששואב את הקרייבינג שלו למוצרים מתכלים מקליפים נוצצים בMTV), הרי שאפשר באמצעות שיעורי "כלכלה בסיסית" בבתי הספר ללמד את אותו דור צעיר מהי צריכה נבונה בתרבות השפע, מהי "עלות אלטרנטיבית", מהו שער חליפין, בנקים, שוק ההון – מושגים בסיסיים אשר לעיתים קרובות אינם עולים בקנה אחד עם הערכים (המקסימים) שספגו בבית. נכון שזה נשמע מתנשא לעילא, וזה נושא רגיש שיש לטפלו בכפפות של משי, אבל בספקטרום רחב יותר, כל חינוך לערכים או ל"התנהלות נכונה" בחברה הטרוגנית כישראל בהכרח יתפס כארוגנטי.

  18. איציק יאפ :

    ואו דיברתם פה על כל כך הרבה דברים, ורובם מאוד נכונים.

    אני לא חושב שהעלאת שכר המינימום תעזור למישהו, למעט לתאגידים חזקים. כמו שדניאל ציין, זה יביא (וזה הביא) לפיטור עובדים, או פגיעה בתנאיהם, החלפתם, צמצומם, סגירת מפעלים והעברתם למקומות בהם אין שכר מינימום ובעיקר בעיקר – פגיעה בבתי עסק קטנים עד בינוניים.
    ובדיוק כמו בכתבה נוספת באתר הזה שמדברת על נתינת אוכל לעניים – זה שם פלסטר על סמפטום של בעיה הרבה יותר עמוקה. התאגידים ימצאו את הדרכים שלהם, בעמצאות עובדי קבלן ושיטות אחרות, לקצץ בהוצאות ולשבור את אותם חברות שיקרסו תחת הנטל של לשלם משכורת גבוהה יותר עבור עובדים זוטרים.

    צר לי, אני כעצמאי, אם ארצה לפתוח חברה לא יהיה לי את העמצאים לשלם יותר משכר מינימום לשכירי, לפחות לא בהתחלה. עם כל הרצון הטוב. ואם שכר המינימום יהיה גבוהה מידי אני אשקול שנית אם אני בכלל רוצה או יכול לפתוח חברה. העלאת שכר המינימום עלולה לפגוע בי קשות. ואני לא שכיר ולא ניאו ליברל או כל מילה גסה אחרת.

    מצד שני יש המון דרכים בהם ניתן ליצור כוח קניה גדול יותר למשכורות סבירות. משום מה יש פה הרבה סוציאל דמוקרטים שתומכים בצמיחה כלכלית. זה הזוי. צמיחה כלכלית זה אומר שמחירים גבוהים יותר, שיותר כספים זורמים כלפי מעלה (מהשכבות התחתונות לעליונות), שיותר כספי ציבור מושקעים במה שמניע צמיחה, ולאו דווקא במה שייטיב עם הציבור.
    צמיחה טובה אך ורק לגרפים כלכליים לא יותר מזה.

    הורדת מחירים, רגולציה (כן כן, המילה הגסה הזו) סבסוד או הגבלה של מחירים של עוד מוצרי יסוד ורשת ביטחון כלכלית לא עבור נוחי, ידידנו אוהבי הצמיחה, אלא עבור כל השאר שלא יודעים ולא אכפת להם מה זה צמיחה.

    ביטול טוטאלי של עובדים זרים ועובדי קבלן. זה יכול לחולל מהפיכה.

    בכל אופן, מה שיגרום ל3.5 אלף שקלים לקנות הרבה יותר ממה שהם קונים היום יגרום לרווחה כלכלית. אם את ה3.5 האלה נגדיל ל 3.7 ואפילו ל 6 אלף זה לא יעזור להם, כי גם אם שכר המינימום יהיה 15 אלף ש"ח – אז אותם 15 אלף ש"ח יוכלו בסופו של דבר לקנות את אותם דברים שקונים היום ב3.5 אלף ש"ח.

    לגבי הדברים של דניאל באנגלית: זו הקנטה לא במקום בכלל. לא כל אדם בנוי להיות עצמאי. לא כל אדם רוצה להיות עצמאי. להיות עצמאי זה לא קל, אתה צריך לדאוג לרשת הביטחון של עצמך, אתה צריך לדאוג לכל כך הרבה דברים. אולי אתה מרוויח טיפה יותר (ובהרבה מקרים זה לא תמיד ככה) אבל אין לך שקט נפשי.
    מדינה שדואגת לאזרחיה צריכה… בהגדרתה לדאוג לאזרחיה. מי שמחליטה להיות שכירה לא ביצעה שום פשע, לא צריך להעניש אותה או לשלול לה זכויות, רק בגלל שלא הלכה בדרך של עצמאית.

    דניאל, אני מבין את הדברים שאתה אומר, שווה להיות הגון לפעמים. למרות שאתה ניאו ליברל.

  19. עמית-ה :

    ראשית תודה לדורון.
    שנית בנושא עובדים בחקלאות וייצור חקלאי.
    במשק מנוהל היטב תשולם סובסידיה לחקלאי משום שפער התיווך 1:4 מצדיק סיבסוד מבחינה כלכלית (1/2ש"ח סובסידיה + 1/2 ש"ח מחיר = החקלאי מקבל אותו מחיר – 1/2 X 4(פער תיווך) = 2 הצרכן חסך שקל וחצי.
    לכן קילו גרוייר בת שנה עולה בשוויץ 34 ש"ח וקילו גבנ"צ עמק בת שבוע עולה בישראל 45 ש"ח.

    אם נוסיף לזה גם סובסידיה לעובד = החקלאי ישלם שכר מינימום והממשלה תוסיף ש"ח לכל ש"ח נקבל בחקלאות עובדים ישראלים שחלקם יסעו בכסף לטייל בחו"ל וחלקם יממנו איתו לימודים.
    בכדי לשפות את משק המדינה בכסף החסר נפרסם מכרזים בין לאומיים (בעיקר במזרח הרחוק) למנהלי חברות ציבוריות. אני בטוח יכול למצוא מנהל בנק מצויין בטייוואן שיחליף את גב' מאור מבנק לאומי בעבור 5% משכרה.
    מובן שגב' מאור היא רק דוגמא, המשק הישראל משופע מנכ"לים ויו"רים שניתנים להחלפה קלה ויביאו לייעול משמעותי וחיסכון נכבד.
    בצורה כזאת גם לא נצטרך לחקות את סרקוזי – http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3776848,00.html
    כדי לקבל שכר בכירים סביר.

    ייתרונות ההשקעה בחקלאות הם מזון אותו צורכים כולם במחירים זולים, ושמירה על שטחים פתוחים.

  20. אלעד הן :

    הי דורון,
    אשמח לעיבוד של המחקרון הזה למאמר בחברה. מה דעתך? צור איתי קשר אם זה מתאים לך.
    [email protected]

  21. דורון :

    איציק שלום,

    אני רוצה להתייחס לפיסקה השלישית שלך – לגבי הקושי בפתיחת עסק כתוצאה מהעלאת שכר המינימום.

    אין ספק שהעלאת שכר המינימום בעיקר מכבידה על עסקים קטנים (אחוזי רווח קטנים יותר). אבל במצב הנוכחי, עסקים שכאלה נסגרים כל יום – לא בגלל תוספות שכר, אלא בשל הקושי האדיר להתחרות עם ה"גדולים". את זה יספר לך כל סוכן ביטוח עצמאי (שבמקרה הטוב נרכש על-ידי סוכנות ענקית או מנהל הסדרים), או בעל משרד רו"ח (שלא מצליחים באמת להתמודד עם הBIG 4) והרשימה עוד ארוכה. אגב, תהליך הבליעה הזה מתואר מצויין על-ידי רודולף הילפרדינג, אחד ההוגים החשובים של המרקסיזם במאה ה-20 ומי שהיה שר האוצר רפובליקת ווימאר התוססת. הוא תאר את תהליך ריכוז ההון (כבר בסוף המאה ה-19) ועל היציאה האוטומטית של שחקנים חלשים מן הזירה הכלכלית. מומלץ לקרוא.

    מאידך, יש גם דוגמאות אחרות, למשל, בלגיה. שם, שכר המינימום הוא 2026$ (81% מהשכר הממוצע, 52% מהתמ"ג לנפש). להזכירך – שכר המיניום אצלנו הוא 3850 (47.8% מהשכר ההמוצע, 43% מהתמ"ג לנפש). כידוע, לבלגיה אחת הכלכלות החזקות באירופה. הם מפעילים שם מנגנון משולב לקביעת שכר המינימום – חלק נקבע כחוק וחלק בהכסמים קיבוציים. שעות העבודה מועטות מהנהוג אצלנו, ובחלק מההסכמים הקיבוציים מאד נפוץ המנהג המבורך של משכורת 13 ו-14.
    וכמה לא מפתיע: מסתבר ששכר המינימום עולה בקנה אחד עם שוויון בחלוקת ההכנסות, בכל מקרה במקרה הבלגי: בלגיה -33 במדד ג'יני, ישראל, פחות שוויונית – 39.2

  22. נמרוד :

    http://hug.yesod.net/?p=564#comment-137

  23. timmy :

    למה לא לדבר במונחי תוחלת ושונות? הרבה יותר קרוב למציאות מאשר הממוצע והחציון!

  24. בתיה :

    אני מבקשת עזרה מהמבינים
    יצאתי לגימלאות ממבטחים הישנה
    התחשיבים נעשו ביחס לשכר הממוצע במשק
    ראיתי שיש טבלה של הלמ'ס ויש טבלה של ביטוח לאומי לתחשיב השכר
    הממוצע לגימלאות
    השימוש בטבלת הלמ"ס מאד הורידה את הסכר והגימלה במיוחד בשנים 1976 עד 1996
    בשנת 2003 קיבלתי גימלה לאחר הקפאה ולאחר שיתאזנו הטבלאות
    לפי איזו טבלה היו צריכים לחשב?

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.