חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

פילוג מפלגת העבודה – מה בן אהרון היה אומר על זה?

נושאים פוליטי, פוליטישוק ב 13.09.09 6:10

מצבה העגום של מפלגת העבודה ושל המחנה הסוציאל דמוקרטי בכלל, מעלה שוב את שאלת הקמת מפלגה סוציאל דמוקרטית חדשה. תומר רזניק מנתח בטורו את המצב, וקורא לעוז לתמורה בטרם פורענות.

פוליטישוק / מאת תומר רזניק

 

תומר רזניק, כמאל

הטור מוקדש לעיתונאי וחבר עבודה-שחורה דניאל בלוך ז"ל, שנפטר לפני כשבועיים, ביום שישי ה-4.9.2009. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.

במאמר "מפלגת העבודה – מי כבר יתפלג?",  כותב ד"ר אודי מנור: "רעיונו הותיק יחסית של פרופ' גוטווין אודות הצורך לפצל את הכוחות הס"ד מתוך שתי מפלגות השמאל הקיימות ולהקים מפלגה ס"ד ראויה לשמה אחת, זו שתשים על סדר היום הציבורי רעיונות פוליטיים הפוכים לאלו הרווחים היום, מעולם לא נשמע משכנע יותר.

הצטרפותה של מפלגת העבודה ליוזמת נתניהו להפרטת הקרקעות […] היא בבחינת רוביקון שחצייתו מחייבת את מימושו של הרעיון ההגיוני והרצוי הזה." עם זאת, טוען מנור, תיאוריה לחוד ומציאות לחוד – גם אם רעיון פילוג מפלגת העבודה ומרצ והקמת מפלגה סוציאל-דמוקרטית הוא ראוי מבחינה אידאולוגית גרידא, הרי שהמציאות מורכבת יותר מאידאולוגיות מופשטות כאלה ואחרות ונדרשת התייחסות לא רק לעצם רעיון הפילוג, אלא לשאלת הפילוג הקונקרטי של חברי כנסת ספציפיים – עמיר פרץ, אופיר פינס, יולי תמיר, איתן כבל וח"כ חמישי (לכל הפחות).

אודי מנור מבקר את ההרכב הפרסונלי של הקבוצה ואת המחוייבות של פינס, כבל ותמיר לסוציאל-דמוקרטיה, וכן, במידה רבה של צדק, את יכולתם של כל הארבעה להגיע להישגים אלקטורליים משמעותיים בעתיד הנראה לעין. הצרה היא שאת אותם הדברים ניתן לומר לגבי שאר חברי סיעת העבודה שאינם נמנים על "קבוצת הארבעה" (ובמיוחד לור הסקרים האחרונים המנבאים למפלגת העבודה כשישה מנדטים לו היו הבחירות נערכות בימים אלה), ואת השאלה בכותרת מאמרו של ד"ר מנור ניתן להפוך ולשאול "מפלגת העבודה – מי כבר ישאר?". שתי השאלות הללו הן שאלות אמיתיות ונכונות, ומעידות על משבר-המנהיגות בשמאל. כלומר, בעיית המנהיגות (והכוונה לא רק לזהות היו"ר) היא בעיה שקיימת בפני כל התארגנות פוליטית שמאלית – קיימת או בפוטנציה, ואינה יחודית בשום צורה לקבוצת הארבעה.

אולם בעיותיה של מפלגת העבודה רחבות יותר – כפי שמצביע על כך נעם סגל במאמרו – אם מפלגת העבודה תמשיך לרדת בקצב שבו ירדה מתחילת שנות ה-90 – הרי שעתידה להמחק תוך שתי כנסות מהמפה הפוליטית: מ-92' ועד היום איבדה מפלגה העבודה מנדטים בכל מערכת בחירות (פרט לבחירות 2006 בהן שמרה על כוחה מבחינת מספר המנדטים, ואף רשמה גידול קל מבחינת מספר הקולות לעומת בחירות 2003) ובסה"כ איבדה 30 מנדטים לאורך שש מערכות בחירות. מגמת הירידה הנמשכת מוכיחה שהבעיה של מפלגת העבודה עמוקה יותר מזהותו של יו"ר המפלגה, ואף על פי כן מפלגת העבודה (וכמעט הוספתי – "כמו לוויתן שאיבד את חוש הכיוון") לא מצליחה לשנות לאורך זמן את דרכיה. היתלות בדנ"א הפוליטי של העבודה תהא לא פרודוקטיבית וודאי שאין בכוחה להסיר את התמונה במלואה. לעומת זאת, התבוננות במוסודת העבודה וחלוקת הכוח בתוכם – כאשר השליטה במפלגה מצויה בידי גורמים בעלי אינטרסים צרים שפוגעים בטובתה. מסודות מפלגת העבודה רקובים עד היסוד, ואין כל סיבה להאמין שיש להם תקנה, כאשר אפילו עמיר פרץ בגיבוי המנגנון ההסתדרותי לא יכל להם. הבעיה  היא, אם כן, עמוקה ממנהיגותו הבעייתית של אהוד ברק אף כי זה הביא את הממסד המפלגתי לשיאים חדשים של הרס עצמי וכוחנות. הדברים נכונים במידת מה גם לגבי מרצ, שם הסקטוריאליזם הקיבוצי דרדר את המפלגה אל עברי פי פחת.

מכאן גם שמסקנתו של אודי מנור לפיה על הסוציאל-דמוקרטים במפלגת העבודה להמשיך ולפעול בה כדי לשנותה מבפנים מסתמנת כשגויה – היא מתעלמת ממגמת הירידה המתמשכת המאיימת למחוק את מפלגת העבודה מעל פני המפה הפוליטית במקרה הרע (והפחות-ריאלי) או להפוך אותה לגורם שולי במקרה הרע פחות, וכל זאת כשהיא ממשיכה בהתנהלותה ה"לוויתנית".

בהקמת מפלגה חדשה שבסיסה הוא הכוחות הסוציאל-דמוקרטים בעבודה ובמרצ טמון סיכוי. זהו סיכוי ליצור גוף פוליטי שסדר יומו הוא במובהק סוציאל-דמוקרטי, אשר יהווה מוקד משיכה לציבור התומך בתפיסות סוציאל-דמוקרטיות לפעילים ולדמויות ציבוריות המחוייבים לסוציאל-דמוקרטיה, וכך בסופו של יום ידחוק לשוליים גורמים ראשוניים בתוכו אשר אינם סוציאל-דמוקרטים במובהק ושיוכל להוות פלטפורמה לצמיחה של מנהיגות סוציאל דמוקרטית עתידית. כל אלה הם בחזקת אפשרויות, שאין כל וודאות שאכן יתקיימו – הפילוג הוא לא סופו של תהליך אלא רק תחילתו, וחובה על כל סוציאל-דמוקרט אחראי להיות פעיל במסגרת החדשה שתתהווה כדי כשהיא תממש את הפוטנציאל הגלום בה. בהינתן שזו אפשרות בלבד, ישנה כמובן אפשרויות נוספות – הגוף החדש יכול לעשות את אותן הטעויות שעשה השמאל בעבר, חברי קבוצת הארבעה יכולים להתפלג רק כדי לחבור לקדימה וכו' וכו' – החיים בכלל ולא כל שכן הפוליטיקה נעדרי וודאות ואין לצפות בסיטואציה הנוכחית ל"הימור בטוח".

הקושי של אנשי המחנה הסוציאל-דמוקרטי בעבודה לוותר על מפלגתם ברור – אדם אשר פעיל במפלגה במשך זמן רב ומאמין בה מזדהה עם מפלגתו גם רגשית, וקשה לו לעזוב אותה. כמו כן, למפלגת העבודה מורשת היסטורית אדירה – מנקודת ראות היסטורית זו ככל הנראה המפלגה שהשפעתה – לחיוב ולשלילה גם יחד – הייתה הגדולה ביותר על מדינת ישראל ועל החברה הישראלית. אולם כשם שאסור להתעלם מן העבר, אסור גם להתמכר לו -יש להבין שהסיטואציה הנוכחית הנה שונה במהות מימי הזוהר של מפא"י, ושלא המוסד הפוליטי הוא שחשוב אלא הדרך. לא נותר אלא להדרש לאמרתו המפורסמת של אחת מאוישות תנועת העבודה – יצחק בן-אהרן, ולקוות שימצא עוז לתמורה בטרם פורענות.

הכותב הוא יו"ר נוער מרצ לשעבר ובעל הבלוג הפוליטי "כמאל"

נערך על ידי יוחאי
תגיות: , , , , , , ,

7 תגובות

  1. אלעד הן :

    חותם על כל מילה.

  2. איתי :

    מצד אחד – מצטרף לחתימתו של אלעד.

    מצד שני, אני מסוגל להבין את הרתיעה של פעילים (במיוחד וותיקים) מההימור על ביצה שלא נולדה.

    לפני הבחירות ואחרי הבחירות אמרתי לפעילי מפלגת העבודה ומרצ שהבחירה שלי בתי"מ היא/היתה הימור.

    אם ההימור יצליח – יגדל (בשניים עד חמישה מנדטים) המחנה "שלנו" בכנסת, בעזרת קולות רבים שבחיים לא יצביעו לשמאל מובהק בין אם ציוני (מרצ) או לא ציוני (חד"ש).
    נכון, תי"מ לא היתה רשימה ס"ד למופת, אך זה נכון גם למרצ של תומר ועוד הרבה יותר מזה למפלגת העבודה של אודי.

    מרגע שההימור נכשל (תימ זכתה למנדט אחד, 0.82 אחוז מהקולות, ולכן לא נכנסה לכנסת כלל), מיד הייתי בין המותקפים על כך ששכנעתי אנשים להצביע לרשימה "שלא היה לה סיכוי".

    כמובן שאנשי העבודה חשבו שרק בגללנו עינת וילף לא בכנסת (מן הסתם אילו היתה שם – היה לביבי וברק עוד קול למען הפרטת הקרקעות), כאילו שעשרים ושישה אלף מצביעי תימ היו מצביעים לעבודה…

    היו אפילו אנשים שהתקיפו את אתר עבודה שחורה והאשימו אותנו בהכפשת מפלגת העבודה שגרמה לסחף בוחרים מהעבודה לקדימה (ברור שזה קשקוש, כי מי שקרא פה כמעט ולא ראה המלצות בכיוון זה, אם כבר אז הליכה שמאלה לעבר מרצ וחד"ש).

    אנשי מרצ לעומתם היו בטוחים שרק בגללנו זהבה גלאון (חכית מצטיינת אך ממש לא סוציאלדמוקרטית) נדחקה מהכנסת, וזאת במקום להפנות אצבע מאשימה למכונת התעמולה של אדלר ולבני.

    אלו ואלו התקשו מאוד לבלוע את אמירתי (לפני ואחרי הבחירות!) שההתלבטות שלי היא/היתה בין להצביע חד"ש ובין להצביע תי"מ.

    חד"ש זה להצביע לרשימה שבטוח נכנסת לכנסת, וחבריה יצביעו בכנסת כמעט תמיד בהתאם למתבקש מעמדותי. החסרונות – א. לעולם לא תהיה בקואליציה (גם לא תרצה) ולכן השפעתה על חיינו מוגבלת. ב. כמעט אפס סיכוי לשכנע קולות צפים בסביבתי להצביע חד"ש, שנחשבת בציבור היהודי (בטעות) למפלגה ערבית לאומנית, וכמעט כל מי שמגדיר עצמו כציוני יימנע מלהצביע לה, גם אם הוא מסכים עם סעיפי המצע שלה.

    במקרה של תי"מ הכישלון היה בכך שלא הצלחנו להיראות כאופציה ריאלית בסקרים באופן עקבי בשבועות שלפני הבחירות. לכן רוב אלו שישבו על הגדר העדיפו ללכת על בטוח ולהצביע לקדימה.

    המסקנה לגבי "הרביעייה" – אם אתם רוצים לשכנע את אודי מנור (ואת שלי יחימוביץ') שהמהלך שלכם אינו הימור שדינו כישלון – הדרך עוברת דרך המספרים הגדולים.

    אם הגוף החדש יציג בפני שלי יחימוביץ' ואודי מנור רשימות של 50000 מתפקדים – גם הם יקפצו על העגלה, ואולי גם אילן גילאון.

    מפקד מפקד ושוב מפקד, חשוב בהרבה מעוד מסמך מצע או מעוד נאום מוצלח.

  3. מיכאל לינדנבאום :

    נשמע רעיון מעשי וישים- מיפקד של כמה עשרות אלפים שאולי ייצור את ה"ארגז" הס"ד.

  4. איתי :

    מיכאל,

    אם אתה רוצה להרים במו ידיך (ביחד עם עוד חברים) את מפקד הרבבות הסוציאלדמוקרטי, צור קשר עם מערכת האתר וננסה לחבר בינך ובין חברים נוספים מרחבי הארץ שהיוזמה מעניינת אותם.

    נראה לי שזה ניצול טוב יותר לזמן מאשר ההתכתשות הבלתי נגמרת בטוקבקים עם אנשים שלעולם לא תוכל לשכנע.

  5. מיכאל לינדנבאום :

    בהחלט רוצה,רק יש לי מיגבלה זמנית עקב ניתוח ורידים ברגל ימין.כמו כן קח בחשבון שאין לי רכב.
    בקשר לסיפא שלך ,אז אין מקום לזיהום הניאו-ליברלי.אגב ,אין לי כוונה לשכנע סוכנים של בעלי-ההון.

  6. תומר רזניק :

    איתי – עם הסייפא של דבריך אני מסכים, עם הבחירה בתי"מ או החלופה (חד"ש) כמובן שלא, אבל זה ויכוח שעבר זמנו. חשוב לי רק להדגיש בעניין ה"הימור", שאמנם אני יכול להבין את הפסיכולוגיה של החוששים מהפילוג, אולם דומני שלאחר שמתבוננים בעובדות – במגמת הקריסה של העבודה ומרצ וכד' – הרי שמה שנראה כהימור בטוח הוא קריסה מוחלטת אם המצב ימשך.

    זה לא אומר שצריך להסתפק בטיעונים הללו, ואתה כמובן צודק לחלוטין בעניין המפקד.

  7. נמרוד ברנע :

    קודם כל ברכות על הטור החדש שהוא חלק ממגמת ההתחדשות שעוברת על 'עבודה שחורה'.

    אתחיל להגיב דווקא לטוקבקים. לא ברור לי על איזה הימור איתי מדבר. להצביע למפלגת העבודה זה לא הימור בכלל, אתה יודע מראש שאתה מצביע למפלגת השלטון, רק לא ברור לי למה שמישהו יצביע לחיקוי כשיש את המקורי (או כמו שאומר הבוס שלי ח"כ גילאון: "היום יש ארבעה סוגי ליכוד – הליכוד המקורי, האורגינל, הליכוד ההארד קור, ישראל ביתנו, ליכוד רך שזה קדימה וליכוד ב' שזה מפלגת העבודה"). מרצ עלתה באופן סופי על נתיב שאין ממנו חזרה (ע"ע תוצאות הבחירות האחרונות לכנסת והגרף המדרדר לשפל חדש כל מערכת בחירות), לגבי מפלגת העבודה – אינני רוצה להחמיא לעצמי, אך מכיוון שעוד רבים ניבאו זאת, מפלגת העבודה סיימה את דרכה מזמן. ההחייאה וההנשמה מפה לפה שעשה לה עמיר פרץ והכוחות הסוציאל-דמוקרטים ב-2006 לא הצליחו להתגבר על מה שתומר כינה ובצדק ה-DNA של המפלגה הרקובה.

    צר לי לאכזב את כל מי שמחפש ייצוג פרלמנטרי הולם לשמאל סוציאל-דמוקרטי בכנסת ה-19, גם איחוד של מורדי העבודה ומרצ, שהוא צעד הכרחי, לא יפתור את בעיות העומק שאיתם אנחנו נאלצים להתמודד. סיעה אינה יכולה להתקיים ללא גיבוי רחב מהציבור וממוסדות מאורגנין. כמו כן, יש לזכור שהקריסה המוחלטת שעברה על השמאל צריכה להבהיר לנו שהקונצפציות שהלכנו בהם במשך שנים הינן כושלות ומכשילות.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.