חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

פתיחת שנת הלימודים: האם למורים ולתלמידים יש סיבה למסיבה?

נושאים דעתעו"ס, חינוך ותרבות ב 3.09.09 6:08

 

שנת לימודים חדשה החלה השבוע. כיצד מתחילים אותה שני הציבורים הגדולים המושפעים ממנה – המורים והתלמידים?

מאת: רלי קצב

שתי הערות לסדר לקראת פתיחת שנת הלימודים.

האחת – קשורה בתלמידים. למעלה ממיליון וחצי תלמידים חוזרים לבית הספר. השמחה גדולה, תם החופש וההורים פנויים שוב. אך לא כל מי שאמורים להגיע לבית הספר כמתבקש מחוק חינוך חובה חינם, אכן עושים זאת. מסיבות שונות. ישנם שלא ילכו כי הם נשרו ולא נמצאה להם מסגרת חלופית. ישנם שלא ילכו כי יצאו לעבוד ולסייע לפרנסת המשפחה. חלקם סתם ילדי פליטים בערים מחוץ לתל אביב כמו אילת וערד, שלא נקלטו במערכת החינוך (למרות שהחוק מחייב לקלוט אותם ללא קשר למעמד הוריהם בארץ). ואלה שכן חזרו ללמוד, לרוב חוזרים ללמוד עם עוד 40 חברים בכיתה. לעיתים לכיתות לא ממוזגות. חוזרים למערכת חינוך מקוטבת, נגזרת של פערים חברתיים, בה אולי יש עדיין תלבושת אחידה, אך אין השקעת משאבים אחידה והוגנת בין יישובים חזקים ומבוססים לאלה שלא. מערכת חינוך שבה תשתיות בסיסיות של בית הספר תלויות בכיסם של ההורים. זו מערכת שמזינה עוד יותר פערים קיימים ממילא בין מרכז לפריפריה בין עולים לותיקים, בין יהודים לערבים.

הערה שנייה קשורה במורים, אבל בעצם לא רק. כמו תמיד, בשבועיים המקדימים לפתיחת שנת הלימודים עוסקת התקשורת ואולי גם הציבור בציבור המורים, במעמדם ובשכר שמשלמים להם. אנחנו כועסים עליהם על איומי השביתה, על שאינם מניחים לנו בשקט, על מאבקם הבלתי פוסק. גם אם אנחנו מסכימים איתם, בואו נודה, רובנו כבר עייפים מהם. וכמו תמיד בתוך העומס והעייפות ושלל הבעיות האחרות יש הרבה אינפורמציה ומעט הבנה. הרי הציעו להם אופק חדש, שאמור לשפר את שכרם. אם נקרא בין השורות, נגלה כי עבור עובדי ארגון המורים המלמדים בתיכונים, מגישים לבגרויות, בודקים מתכונות – משימה לא פשוטה, וודאי לא קצרה בזמן המשמעות של "האופק החדש" הוא כי שכרם השעתי ירד בכ- 40%. תארו לכם, שבמקום העבודה שלכם יודיעו לכם כי החל מאוד חודש תקבלו עבור כל שעת עבודה במקום 50 שח  30 ₪. הייתם מוחים, נכון? אם הייתם מתנגדים להרעת התנאים ובתמורה היו מעסיקיכם מאיימים בפיטורים, יש להניח שהייתם מוחים שוב. אך הציבור עייף מכל אלה, ויש להניח שהנושא ירד במוקדם ובמאוחר מסדר היום התקשורתי והציבורי. יתכן שבעוד זמן מה, יעלה לכותרות מגזר אחר: היום אלה המורים, ומחר אחיות בבתי החולים, או ציבור העובדים הסוציאליים. יש כאן מכנה משותף. המכנה המשותף הוא שכולם עובדים במשרות ציבוריות, בתפקידים שייעודם להעניק שירות לאזרחי המדינה ותושביה. אין מדובר בעסק שנותן שירות ללקוח, כי אם בשירות שמדינת ישראל אמורה לספק לכלל אזרחיה. זה החוזה בינינו האזרחים למדינה. שירותי חינוך, בריאות ורווחה הם שירותים שאמורים להיות נגישים לכלל אזרחי המדינה. ומדינת ישראל וקובעי המדיניות בוחרים במודע לשלם שכר נמוך, שלא לומר עלוב, לבעלי התפקידים הנמצאים בחזית. למורה העומדת מול כיתה של 40 תלמידים מתבגרים, לעובדת הסוציאלית בלשכה לשירותים חברתיים שאמורה לטפל בעשרות אם לא במאות פונים, לאחות במשמרת הארוכה בחדר המיון בבית החולים. זה לא מקרה, זו מדיניות. זו מדיניות שמשמעותה שעובדות ועובדים (אגב, מובן שלרוב תהיינה אלו עובדות, הרי מדובר במקצועות "נשיים") בתפקידים שוחקים, מורכבים ולעיתים כפויי טובה, עובדים בתנאים לא מספקים, ללא שכר הולם, ללא הכרה מספקת בהשקעתם ובעבודתם. נמצא בתפקידים האלה הרבה אנשים ערכיים, מקצועיים, עם כוונות טובות, אבל גם עייפים, שחוקים ומתוסכלים. אין להתעלם מכך. משמעות הדברים היא שאנחנו מקבלים שירות פחות טוב. חינוך פחות טוב, שירותי רווחה ובריאות פחות טובים. פחות נגישים, פחות מתקדמים, פחות מקצועיים. הנגזרת של שירות ציבורי בינוני, חלש או לא קיים, היא התפתחות של שירות פרטי. ושוב, לחזק ולמבוסס תהיה האפשרות לקנות את השירות, לאוכלוסיות מוחלשות –לא.

לכן זה עניין של כולנו. המאבק על שכרם של המורות והמורים, האחיות, העובדות והעובדים הסוציאליים וכו' אינו רק שלהם. זהו עוד פן במאבק שלנו על פניה של החברה. פתיחת שנת הלימודים זו אמנם שעתם של המורים, אבל למעשה זו הזדמנות של כולנו להתבונן גם על מה שמעבר.

נערך על ידי נדב פרץ-וייסוידובסקי
תגיות: , , ,

15 תגובות

  1. איתי :

    רלי צודקת.

    רק אתמול ישבתי במשפחתון של התינוק עם הורים עצבניים שהגיעו לגן העירוני עם ילדם הבכור ונאלצו לחזור איתו הביתה בגלל שביתת סייעות הגננות, כחלק משביתת עובדי עיריית ירושלים. הסתדרות המורים לא איפשרה את "התרופה" של תורנות הורים בתפקיד סייעות לצד הגננות (שהן עובדות משרד החינוך).

    השביתה הזו והפעולה של הסתדרות המורים עוררה בהורים חמת זעם, והיא בכלל לא היתה למען הסייעות, אלא למען עובדי הקבלן וחברות כה"א שמעסיקה עיריית ירושלים של ניר ברקת "גיבור החילונים" במקום לקבל אותם כעובדים קבועים.

    המהלך התחיל בשקט בתקופת לופוליאנסקי שהכריז על מהפכת הניקיון במזרח העיר = הפרטה. ניר ברקת הצהיר במצע הבחירות שלו שיפריט גם במערב העיר. זו היתה אחת הסיבות שלא הצבעתי עבורו.

    איך מייצרים אצל נפגעי השביתה (ההורים) סולידריות עם עובדי ניקיון של העירייה או לכל הפחות סובלנות כלפי השביתה? זה אולי האתגר הגדול ביותר של הסוציאלדמוקרטיה.

    ראו למשל את הכותרת בווינט
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3770788,00.html
    זו לא "עיתונות ניאוליברלית" אלא שיקוף מהימן של המצב בשטח.

  2. רביב נאוה :

    איתי,
    חלק מהעניין הוא גם "עיתונות ניאו-ליברלית". כי הכתבה בווינט אולי משקפת את המצב בשטח אבל עדיין מעדיפה לצטט הורים שמספרים ש"הילד עצוב" ולא לספר את סיפורם של עובדי הקבלן, העצובים לא פחות, כך שנבין על מה ולמה השביתה ומי שובת בדיוק. הסיפור הזה ממחיש את את העובדה שנשק השבתת מוסדות חינוך, שאמור להיות מוצא אחרון, הופך להיות האמצעי היעיל היחיד להעלאת נושא על סדר היום.
    הוא גם מעלה אצלי את ההשערה העצובה שייתכן והיה בעיריית ירושלים מי שרצה שהמצב יגיע לכך. אחרי הכל, זה בוודאי נוח לראות הורים נזעמים כותבים טוקבקים נגד הסייעות ונגד הסתדרות המורים במקום לתבוע מהעירייה לדאוג לזכויות העובדים בשירותה. 

  3. איתי :

    לגבי עיריית ירושלים כשחקן לא תמים אני מסכים לחלוטין. לגבי העיתונות – אני מעדיף את ההסבר של שטחיות שמחפשת את המטבע מתחת לפנס, ולא על קונספירציה ניאו-ליברלית.

    יש לך אירוע דרמטי – הכתב מגיע ל"שטח" ומביא תגובות. במזרח ירושלים שם עובד הקבלן ממשיך לטאטא תמורת שכר מינימום במקרה הטוב אין דרמה.

    כאשר עולים מחירי האורז הכתב יוצא לשטח ומראה את הלקוחות ההיסטריים בסופר, הוא לא יילך לראיין פרופסור יבשושי המומחה לכלכלת מזרח אסיה ובטח לא ייקח מטוס לתאילנד לעשות שם תחקיר.

    *******
    לקריאה נוספת (ולמי שרוצה לדון בנושא הספציפי):

    גרסת העיריה עפ"י הבלוגר עמית פוני, העובד בשכר אצל ניר ברקת:

    "זו שערורייה שגורמת לי להתפרק מכל סולידריות מעמדית שהייתה לי. חוצפה. עכשיו הם מנסים לצייר את זה כאילו השביתה היא על מעמד עובדי הקבלן בעירייה. בולשיט. במכתב ההסבר שקיבלנו זו הייתה סיבה שלישית או רביעית. הראשונה הייתה הפקסת החקירות הפרטיות, ובמילים אחרות: מאיר דדיה מנהל הפיקוח העירוני המושעה ומשה סוויסה הכבאי המושעה. מסריח מאוד כל התנהלות הוועד, לא היה שום דרדור אמצעים. ישר ללכת לשביתה כללית ב-1 בספטמבר זה כוחני וזה מגעיל וזה מה שגורם לאנשים להפסיק להאמין בעבודה מאורגנת ולתמוך בהפרטה."

    מקור (ולכו להגיב, אחלה בלוג) http://otherj.blogli.co.il/archives/448

  4. חוה :

    תגובה לכתבה:
    כמובן שרלי צודקת. כל מילה בסלע.
    אבל ישנו עוד פן והוא זה שחינוך נעשה לא רק על ידי מורים טובים ורעננים, תנאים כיתתיים טובים ונוחים, מערכות ממלכתיות אלו ואחרות… חינוך צריך להגיע גם מהבית, מהורים שמבינים את ערך הכבוד ההדדי, הסובלנות, הפתיחות, הצורך בהשכלה, במשמעת עצמית, בעמידה ביעדים.. וכו'. וכל זה בשיתוף פעולה פורה בין ההורים לבית הספר. מערכת תמיכה שנותנת רוח גבית ללמידה, ובשאיפה גם דוגמה אישית . צריך לחשבו כיצד להכניס את ההורים לסדר. כיצד להטמיע בם את הערכים הנכונים כדי שכל החברה שלנו, גם הבוגרת וגם הדור הצעיר יצאו נשכרים. ואז יפתרו מאליהן חלק מהרעות החולות שחלי מזכירה בכתבה הנבונה שלה.שלה.

  5. איתי :

    כהורה לילדים צעירים אני רואה בגן ובגן השעשועים כל יום את הקשר בין התנהגות ההורים כלפי הילדים ומול עיני הילדים לערכים שהילדים מפנימים, לטוב ולרע.

    אני לא יודע האם זה אפשרי לחנך הורים, ובטח שזה מוגזם לצפות ממערכת החינוך שלנו (מנהלי בתי ספר ובוודאי מהמורים) לעשות זאת.

    לפחות חלק מהתופעות של חוסר סובלנות, חוסר כבוד הדדי וזלזול בהשכלה כערך קשורה לשורה התחתונה של שכר ועונש (בעולם הזה):

    אם מצבם של מי שנדחפים בתור בסופר, חותכים בכביש ומשיגים תואר בלי לשבת באף שיעור טוב יותר ממצבם של "חנונים" או "פראיירים" כמוני וכמוך, אין מה להתפלא על ההורים שמחנכים את ילדיהם בצורה כה שונה מזו שאת רוצה.

  6. מיכאל לינדנבאום :

    ככה זה החברה הישראלית.אף אחד לא רוצה "שיזיזו את הגבינה שלו", ואלוהים הרחום ידאג לכולם.
    צריך להבין שאם מגיעים לשביתה,זה בגלל שאין ברירה אחרת.עובדי הקבלן העיריה עוד יש להם מזל כי אי אפשר פוליטית לפטר את כל הסייעות.עובדי הקבלן האחרים בכל המשק מפחדים לפתוח את הפה כי מפטרים מהיום למחר.

  7. אילנה קדם :

    כתבה לעיניין רלי אני עוקבת אחרי הכתבות כל מילה נכונה המורים עובדים משקיעים רבות גם כאשר הם לא בבית הספר .שיחות עם תלמידים הורים ומורים. מחברים דפי עבודה מכל הסוגים בקיצור לפחות עוד שלוש שעות ביום.

  8. ע לאיתי :

    נניח לרגע שבתור פעיל ס"ד היית מקבל איזה פלאייר, כרוז, משהו, לחלק אותו למשל – במקום העבודה שלך, בגנון של הילד, במכולת – ונניח שהנייר הזה היה מסביר בלשון מאירת פנים ושווה לכל נפש את בעית עובדי הקבלן, (למשל -היום זה הוא, מחר כולנו),
    ונניח שהוא מנוסח ומעוצב לטעמך,
    היית מחלק אותו שם בגנון להורים העצבניים?

  9. לקסי :

    לאיתי (1) ולרביב (2),
    בניסוח קצת שונה. שטיפת המוח הניאו-קפיטליסטית הצליחה להפוך כמעט את כולנו לצרכנים.
    ברוח דבריה של גברת הברזל מבריטניה, "אין דבר כזה – חברה – יש רק פרטים".
    והפרטים, הצרכנים, הם אלה שמתקוטטים על מגוון הסמרטוטים שנמכרים במחירי "מציאה" ב"מבצעים", ליצור כאן-עכשו לכידות חברתית והזדהות עם אחרים…
    אתגר גדול.

  10. ע :

    היום זה – "הם", מחר זה אנחנו.
    שיטת ההפרד ומשול פועלת גם כשה"אנחנו" זה כבר בעצם "הם".

  11. איתי לע :

    1. כן

    2. ובלבד שלא תהיה שם הברברת בסגנון ברית הנוער הקומוניסטי על "שטיפת המוח הקפיטליסטית" או תקווה למלחמת מעמדות שלעולם לא תבוא (כי לחלשים אין כוח ולחזקים אין אינטרס). פלאיירים כאלה מחולקים כבר עשרות שנים ולא עושים דבר.

    "הסברה ס"ד" חייבת להיכתב מתוך הבנה לנפשו של המתברגן, של הצרכן, כי הוא גם ה"לקוח" של ההסברה.

    חומר קריאה מרענן מאת בוגרת בני עקיבא:
    http://efratw.blogli.co.il/archives/242

  12. לאיתי :

    אולי זו משימה למטה הס"ד.

  13. למגיב 12 :

    מסכים לחלוטין, אך לשם כך המטה צריך לשנות את הרכבו או לחלופין לעשות "מיקור חוץ" לנושא ההסברה-לעם.

    בשלב מסוים עסק המטה בכתיבת מצע, אך לא במקרה הטקסטים נראו דומים במאפייניהם (איכותיים וארוכים) למאמרים של אורי יזהר ודני גוטווין – מובילי החוג.

    אלו טקסטים המכוונים לקהל יעד מצומצם הדומה במאפייניו ובדעותיו לאלו שממילא היו שותפים בכתיבה.

    עם טקסטים איכותיים שכאלה (כמו עם הטקסטים של בטאון חברה) לא ניתן לעשות הכשרת לבבות בקרב ציבור רחב ואני בספק אם ניתן להשתמש בהם אפילו לצורך שיחה עם פוליטיקאים שאינם סוציאלדמוקרטים בבסיסם אך יכולים להיות שותפים לדרך (אופיר פינס למשל).

    באנלוגיה – יש "קבלה לעם" שמגיע למאות אלפים ויש בודדים שעוסקים בלימוד מעמיק של ספר הזהר. אותם יחידי סגולה העוסקים בספר הזהר לא יכולים ולרוב גם לא רוצים לעסוק בתרגום הידע שלהם למסר פשוט (פשטני) וקליט כמו זה של "קבלה לעם".

    תקוותי היתה ועודנה שאתר חדשות ברוח סוציאל-דמוקרטית יועיל בעניין יותר ממיליון עלונים או ממצע ארוך ואיכותי אחד שאיש לא קורא (ראי המצע הס"ד-נצי של "ישראל חזקה").
    הדרך: הצגת אותה מציאות יומיומית מפרספקטיבה אחרת.

    האם יקום יורש או כוח הצלה למיזם שקוף? הלוואי.

  14. נעמי ט :

    אחוז בזה וגם מזה אל תנח ידך.

    כאילו שהדברים סותרים.
    וכאילו שאפשר ברגע של אמת לשלוח אנשים לאתר זה או אחר ברשת.

    ע

  15. לע :

    תמיד מעירים לי את זה.

    לא אמרתי שצריך רק את זה או רק את זה – צריך את שני הדברים, בדיוק כמו שצריך גם קול המוסיקה וגם רשת ב' וכמו שצריך גם מפלגת שמאל רדיקלי וגם מפלגת שמאל פרגמטית.

    האמירה שצריך לחזק את רשת ב' אין משמעה זלזול בקול המוסיקה והאמירה שצריך לבנות מפלגה ס"ד ציונית גדולה אין משמעה זלזול בחד"ש.

    סליחה על הביטוי ששאלתי מהקפיטליסטים – כל "מוצר" הוא מעולה לקהל יעד מסוים.

    "עבודה שחורה" היא יותר "עממית" מ"חברה" (ובחינם) אבל ממש לא מספיק.

    מה שצריך (ולשם כיוונה שקוף) זה ויינט סוציאלדמוקרטי או בפנטזיה ערוץ בטלויזיה ברוח זו ועם רייטינג דומה.

    זה לא "לשלוח אנשים לאתר" אלא החלון שדרכו אנשים רואים את האקטואליה מהרגע שהם קמים בבוקר.

    בדיוק כמו שהבעיה במערכת הפוליטית היא היעדר שמאל פרגמטי משמעותי במרחב בין קדימה לחד"ש, הבעיה במערכת התקשורתית היא היעדר ערוץ תקשורת המונים שרוחו רוח שמאל כלכלי מתון. הארץ ממלא משבצת זו בציר המדיני, אך בכלכלה הוא בפירוש מוטה לימין.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.