חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

צדק חברתי הוא צדק לטרנסג'נדרים

נושאים דעות, זכויות אדם ב 25.08.09 6:04

שלושה שבועות אחרי הרצח בבית האגדוה ההומו לסבית, ממשיכים גילויי שנאה, כולל בעיתון של המדינה. ידיעות אחרונות פרסם מאמר מאת חנוך דאום המתאר טרנג'נדרים כבעלי הפרעת אישיות קשה. היום, 25.8, בשעה 18:30, תיערך הפגנה מול בית ידיעות אחרונות, ברחוב מוזס 2, תל אביב. לקראת ההפגנה, אנו מפרסמים מאמר מאת אור שי, רכז פורום אדום-ורוד של חד"ש על מצב הקהילה הטרנסג'נדרית

בעשור האחרון הולכת ומתפרקת מדינת הרווחה הישראלית. שכבה אחר שכבה השילו מעצמן ממשלות ישראל את אחריותן לזכויותיהם החברתיות של אזרחי המדינה. חינוך, דיור, בריאות ושירותים אחרים, שנחשבו בעבר לזכויות שלממשלה יש חובה לספק, הם כיום סחורה עוברת לסוחר. זוהי מציאות שהובילה להרחבת הפערים החברתיים, ולהיווצרותו של מעגל עוני רחב היקף.

על רקע זה הפכה ישראל למדינה מפלה יותר ואלימה יותר. גם משום שעוני הוא כר פורה לגידולים של שנאה ואלימות, אבל גם משום שקל יותר לשלול זכויות ממי שהוא "אחר": ממי שהשם שלו מסגיר את היותו ערבי, ממי שהמבטא שלו מסגיר את היותו עולה מחבר העמים, ממי שצבע עורו מסגיר את היותו עולה מאתיופיה. קל יותר לשלול זכויות מהאחר, מהשונה, מהחריג, מהמיעוט.

הטרנסג'נדרים הם כנראה האחר האולטימטיבי של החברה הישראלית. גם הקהילה הגאה כולה היא עדיין בחזקת חריג עבור רבים. אנחנו מיעוט בכל מקום בו אנחנו נמצאים, אנחנו שונים אפילו בתוך משפחותינו שלנו, אנחנו חורגים מן האתוס השמרני והמאצ'ואיסטי ששותפים לו חלקים גדולים בחברה. שנים מאז החל המאבק שלה, הקהילה שלנו עדיין לא סיימה להיאבק על זכויותיה ועל מקומה בחברה.

דימוי ליברלי מול מציאות של שלילת זכויות

הטבח ב"בר נוער" בתל אביב הציף למרכז הדיון הציבורי את העובדה שלמרות הדימוי העצמי הליברלי של ישראל, ההומופוביה היא עדיין חלק אינטגראלי מהנוף החברתי והפוליטי במקומותינו. אך העובדות היו ברורות גם קודם לכן. השנאה לקהילה הגאה נמצאת ברחובות, בבתי הספר, במקומות העבודה ובממשלה – בכל מקום.

הקהילה הטרנסג'נדרית היא דוגמא בולטת למי שעדיין, למרות השתרשות שיח זכויות האדם בישראל, סובלים מאפליה ודיכוי חברתי וממסדי. בעוד ההכרה החברתית והממסדית בקהילה "ההומו-לסבית" התקדמה בשנים האחרונות, הטרנסג'נדרים נותרו מאחור. ניתן לראות בכך תוצאה של אחת המגבלות המשמעותיות של המאבק הליברלי למען זכויות הקהילה הגאה: זהו המאבק להיות "כמו כולם". להתחתן ולהקים משפחה כמו כולם, להיראות כמו כולם, לשרת בצבא כמו כולם, להיות יהודים כמו כולם.

קל מאוד להתחבר לצורך הפסיכולוגי להיות כמו כולם, אבל חשוב לזכור שהוא משאיר בחוץ חלקים גדולים מהקהילה: את מי שנראים שונה, שמקיימים סגנון משפחתי שונה, שלא משרתים בצבא, שאינם משתייכים לרוב הלאומי. בסופו של יום, במקום שהגישה הזאת תשרת את השוויון, היא השאירה בחוץ את הטרנסג'נדרים, ואת כל מי שממשיכים להיות שונים ואחרים.

זכויות טרנסג'נדרים הן זכויות אדם

טרנסג'נדרים רבים חווים ניתוק ממשפחותיהם, ובכך נמנע מהם גב כלכלי איתן. אפליית טרנסג'נדרים בקבלה למקומות העבודה היא עניין נפוץ שכמעט אינו מגיע אל בית המשפט, מה שגוזר על טרנסג'נדרים רבים אבטלה כפויה. בנוסף, אלו מבין הטרנסג'נדרים המעוניינים בניתוח או בטיפולים לשינוי מין (ויש להדגיש שלא מדובר בכולם), נאלצים להתמודד עם עול כלכלי לא קטן. על רקע זה, לא מפתיע שהקהילה הטרנסג'נדרית היא מוחלשת ומושתקת בחברה הישראלית, וככזאת סובלת מאלימות יומיומית ברחובות.

תקיפות טרנספוביות הן תופעה נפוצה בישראל. רק על חלקן יודעים פעילי הקהילה הגאה. רק מיעוט מתוך התקיפות שאנו יודעים עליהן מדווחות למשטרה. מתוך אלו שכן מדווחות, רק חלקן זוכות ליחס רציני מהמשטרה. במקרים רבים, המשטרה היא דווקא התוקפן.

ואם מותר להפלות ולהכות טרנסג'נדרים, כנראה שמותר גם להשמיץ אותם ולהשוות אותם לחולי נפש. ב- 14 לאוגוסט, שבועיים לאחר הטבח ב"בר נוער", פרסם חנוך דאום ב"ידיעות אחרונות" טור בו כתב: "עם כל הפתיחות והפלורליזם, גבר שחותך את איבר מינו כדי להפוך לאישה, ובכן, נראה לי כמו הפרעת אישיות, כמו משהו לא בריא, לא מאורגן, לא קביל וכזה שמסוכן לעודדו […] האם מותר לי להודות, שאם הבת שלי תספר לי יום אחד שהיא לסבית לא תהיה לי שום בעיה עם כך, אבל אם היא תספר לי שהיא רוצה להפוך לגבר – אשלח אותה מיידית לטיפול?".

אפשר להתעלם מהדברים. אפשר לעצום עיניים כשכלי תקשורת גדול שנותן לכותביו חופש לרמוס את כבודה של קהילה שחווה סבל ואפליה על בסיס יומיומי. אבל אפשר גם להתנגד לאלימות הזאת, תהיה זו אלימות פיזית או מילולית.

מרטין לותר קינג מלמדנו כי "אי־צדק במקום כלשהו הוא איום על הצדק בכל מקום". המאבק למען זכויות אדם הוא גם המאבק למען זכותם של טרנסג'נדרים לחיים בכבוד. המאבק למען צדק חברתי עובר דרך המאבק נגד אפלייה והסתה, ובעד הזכות להיות שונה. ההפגנה של הטרנסג'נדרים ביום שלישי מול בית "ידיעות אחרונות", שבה ימחו על ההסתה, היא גם ההפגנה שלנו. המאבק שלהם הוא גם המאבק שלנו.

ההפגנה תיערך ביום שלישי (25/8) בשעה 18:30, מול בית "ידיעות אחרונות" ברח' מוזס 2 פינת רח' בגין בתל אביב.

הכותב הוא רכז פורום אדום-ורוד של חד"ש – פעילות ופעילים בחד"ש למען זכויות לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים/ות וביסקסואלים/ות (להט"ב)

נערך על ידי יוחאי
תגיות: , , , , , , , , ,

10 תגובות

  1. ליאור שוורץ :

    לא מקבל את ההבחנה!!
    בעידן פוסט מודרני-וליברלי עד עייפה ,אנחנו יכולים להתחיל לעשות השוואות שצדק חברתי הוא שווה לכולם וכולם יכולים להכנס תחת הכנפיים של המושג צדק חברתי,
    לכן אני מתקומם נגד הרב תרבותיות
    שכל קבוצה שרוצה להגדיר את עצמה ככזו יש לה הזכות לדרוש שוויון
    בתאוריה כן!,במעשה
    יותר חשוב לי פוליטית וחברתית
    שקבוצות מוחלשות סוציאקונומית יהנו מצדק חברתי, ושמגדר לטעמי
    הוא בעין המתבונן ולא פרמטר לצדק.
    הכל אולי תאוריה ,אבל בשבילי
    סוציאליזם או חברה סוציאל דמוקרטית חייבת לבנות לעצמה
    "פרמידת מאזלו" חדשה מה קודם למה
    ומי קודם למי.
    בסוף יוצא שמבחינה חברתית אני תומך בטרנסגנרדים-וגם ליברל קאפיטליסט אינדוידואל,והקשר בין זה לבין צדק חברתי "כלכלי" קלוש ביותר.
    המטרה היא ליצור חברה אם המחנה המשותף הגדול ביותר ולא הקטן ביותר.

  2. ליעד :

    למדינה יש זכות לקבוע מה טוב עבור אזרחיה, כפי שדעת הרוב מייצגת.

    אם דעת הרוב לא רוצה נישואי טרנסג'נדרים, הרי הרוב קובע. זו המהות של דמוקרטיה.

    בדיוק כמו שהמדינה נותנת עדיפות לאומית לפריפריה, כי היא רואה צורך לעודד את המגורים שם, היא נותנת עדיפות לאומית לנישואי גברים ונשים.

  3. אור שי :

    שלום וברכה,
    עורכי האתר שכחו לציין פרט קטן:
    כותב המאמר הוא אני 🙂

  4. דניאל :

    יופי של מאמר.

  5. דניאל :

    ולמגיבה ליעד: במדינה דמוקרטית לדידך הרוב יוכל גם להוציא מהחוק את המיעוט, לשלול את זכויותיו החוקתיות ואת זכותו לחיים ולחירות. זוהי אינה מהותה של הדמוקרטיה, אלא של שלטון רובני, מהסוג שהיה נפוץ אולי בכמה ערי מדינה ביוון העתיקה, אבל בהחלט לא מתאים לעולם המודרני ובוודאי שלא לחברה הישראלית. בשיטה כזו, יכול רוב של 51% לרדוף, לשעבד ואף לחסל את 49% הנותרים. זו למעשה אינה דמוקרטית, אלא ריב של חמולות, שמוגדרות כל אחת לפי "הצבע" שלה וזהותה.

    במדינה דמוקרטית אמיתית, מהסוג שאני, ואני מניח שגם את, היינו רוצים לחיות בה, יש צורך בשמירה על זכויותיו של המיעוט מתוך ערכי הפלורליזם והסובלנות, ולכן יש לתת הגנה חוקית וחוקתית למיעוטים אתניים, פוליטיים, דתיים, וכן, גם מגדריים.

  6. דניאל אחר :

    עד כדי החרמת רכוש.
    לרוב מותר להחרים את רכושו של המיעוט, כי זה יהיה צודק.
    אם למיעוט יש משאבים שבהם הרוב רוצה, הרי ש"מגיע לרוב", ובאמצעות המוסדות השלטוניים, יוכל לנשל את המיעוט, ולהעביר את רכושו לידי הרוב.

  7. דניאל אחר :

    כמובן שצריך לזכור שלפני שמחרימים את הרכוש של המיעוט, חייבים לטעון שהמיעוט קיבל את רכושו שלא כצדק.

    כך, נבסס את הטיעון המוסרי לנטילת הרכוש מידי המיעוט, וחלוקתו בין הרוב.

    הנה דוגמה טובה לאיך עושים את זה נכון:
    http://nationalsocialists.files.wordpress.com/2009/05/jew-berg.jpg?w=344&h=409

  8. פסיכיאטריה « Roee-geist :

    […] עוד קצת על העניין אפשר למצוא בפוסט הזה ב”עבודה שחורה”. […]

  9. לדניאל אחר :

    יצאת מדעתך?

  10. שוקי :

    אור, תודה רבה על הכתבה! 🙂 🙂

    משעשע אותי שמרוב שהשיח ההומו-לסבי שולט, יש מישהו שחושב שהבעיה הכי גדולה של טרנסג'נדרים זה נישואין. עוד חזון למועד כמו שאומרים…

    ושוב תודה!

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.