חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

הפרטת הקרקעות – פוסט מורטם

נושאים איכות השלטון, דעות, כלכלה ותקציב ב 18.08.09 6:08

איתמר כהן (אופנן), בלוגר וחבר "עבודה שחורה", אחד האנשים המרכזיים במאבק נגד הפרטת מקרקעי ישראל מסכם קצרות את המאבק.
מה השגנו? במה נכשלנו? והעיקר: מה הלאה

מאת: איתמר כהן (אופנן)

מה השגנו (בלה, בלה, בלה)

הדבר החשוב ביותר במאבק היה – שהיתה זו הפעם הראשונה שבה הציבור נאבק באופן פעיל בהמשך מגמת ההפרטה של נכסי הטבע, התרבות והמורשת של כולנו. הרבה מאוד אזרחים הבינו, מתוך אינטואיציה פשוטה, שלא כל דבר זה "קוקה קולה" ו"איקאה".  בכלכלה מודרנית, המדינה לא צריכה להתערב כמעט בשיווק משקאות קלים או רהיטים – אבל היא כן חייבת להתערב, כשמדובר במשאבים בסיסיים כמו המים, האוויר והקרקע שלנו ושל ילדינו. קרקע היא משאב סופי ומאוד מוגבל, ואם נפקיר גם אותה לחסדי השוק החופשי, נגלה כיצד נכסי הטבע, התרבות והמורשת שלנו נרמסים לטובת אינטרסים של בעלי הון פרטיים.

המאבק בהפרטת הקרקעות היה גם הפעם הראשונה שבה אנשים ערכיים מכל קצוות הקשת הפוליטית – ימניים ושמאליים, דתיים וחילונים, יהודים וערבים – שילבו ידיים ופעלו למען מטרה משותפת. סופסוף הבנו, שאדם הגון וערכי, שדעותיו שונות משלנו, עדיף פי כמה על המושחתים שאין להם דעות כלל ושמנצלים את העיסוק האובססיבי שלנו בנושאים מדיניים כדי להמשיך לבזוז בשיטתיות את הרכוש של כולנו ולהעבירו לעצמם ולמקורביהם.

מה השגנו (2)

במישור המעשי, הלחץ הציבורי הכבד נגד הפרטת הקרקעות הוביל לכמה הישגים משמעותיים:

  • כמות הקרקע שתופרט הוגבלה ל-400 אלף דונם (כ-2% משטח המדינה) עד 2014, ו-400 אלף דונם נוספים לאחר מכן (בהצעת החוק המקורית לא היתה שום מגבלה על היקף ההפרטה).
  • הנהלת רשות מקרקעי ישראל תכלול נציג של המשרד להגנת הסביבה, וכן משקיף מטעם הארגונים הסביבתיים.
  • תוקם קרן לשמירה על השטחים הפתוחים.
  • הוטלו מגבלות (אמנם מאוד מעורפלות ולא מספקות), למניעת ריכוז קרקעות בידי בעלי הון יחידים.

במה נכשלנו

  • הפרטת הקרקעות התקבלה בכנסת. כל הח"כים מהקואליציה, "התקפלו" לבסוף, פרט לשני ח"כים יחידי סגולה: אורי אורבך וזבולון אורלב, שניהם מסיעת הבית היהודי.
  • למרות המאמצים הרבים, לא הצלחנו להביא את הסיפור לכותרות הראשיות. רוב העיתונאים, וכמותם רוב הציבור, לא הבינו (ועדיין לא מבינים) במה מדובר באמת.

מה הלאה

בשנתיים-שלוש הקרובות לא צפוי שינוי משמעותי. הסכנה האמיתית היא לטווח הארוך.

אישור הפרטת הקרקעות בכנסת פתח סכר – וקיים חשש כבד שבעוד 10 שנים נראה בעלי הון שקונים חופי ים (לצורך "תיירות") ונכסי טבע, נוף ומורשת ששייכים לכולנו (לצורך "תיירות או "מלונאות") – ועושים בהם כרצונם.

יתר על כן: בימים אלה מקודמת "רפורמה" סופר-בעייתית נוספת– הפעם בוועדות התכנון. מי שמקדם את הרפורמה הוא מנכ"ל משרד ראש הממשלה, מר אייל גבאי, שכבר תיארתי כאן את ניסיונו העשיר ב"מכירת" נכסי הציבור הרחב לידי בעלי הון ומקורבים, תמורת מחירים מגוחכים. קשה להשתחרר מהתחושה, שאחרי שכבר העבירו "רפורמה" שתאפשר לבעלי ההון לקנות קרקעות, עכשיו מקדמים עוד "רפורמה" – שתאפשר להם לעשות בקרקעות כרצונם.

קיים גם חשש כבד מהגעתן של קרקעות המדינה לידי גורמים זרים ועוינים: רק השבוע התברר, שגורמים ממדינות ערב הצליחו לקנות מאות דונמים של קרקעות פרטיות בגליל. כפי שהסברתי לא פעם, למדינה אין שום יכולת מעשית לוודא מיהם הקונים האמיתיים של קרקעות שנמכרות "בשוק החופשי".

מה אפשר לעשות

נותרו לנו עוד דרכים רבות לעכב ולמנוע את הפרטת הקרקעות – דרכים משפטיות ופרלמנטאריות (הגשת הצעות חוק לתיקון החוק הקיים וכו'). ממשלות בישראל קמות ונופלות במהירות, ויש סיכוי טוב שכבר בעוד שנתיים-שלוש תקום ממשלה חדשה, שתתקן את המעוות.

מקורות לכתבה: הגרסה הסופית של החוק; הפרטת הקרקעות – שאלות ותשובות בבלוגי, ובכתבה של עו"ד נירית לוטן מ"אדם, טבע ודין".

נערך על ידי לקסי
תגיות: , , , , , , , ,

13 תגובות

  1. עודד גלעד :

    רשימה מצויינת – על עשייה מצויינת – יישר כח איתמר!

  2. ע נעמי ט :

    סליחה שאני מקלקלת קצת את החגיגה.

    בעיני כשלון בר-קיימא, מה שקוראים – השורה התחתונה, או מבחן התוצאה, מבטל את מה שעשוי להיראות כהישגים בני חלוף (שילוב ידיים בין גורמים מכל קצות הקשת). כשלון כזה מחיב הרבה חשבון נפש.

    ויש לי בבקשה שתי שאלות:
    1. אני לא מצליחה להבין איך הקרן שאתה מזכיר היא בבחינת הישג.
    תקציבה יורכב מ-1% מתקציב הרשות, כלומר: ככל שהרשות תמכור יותר אדמות כך האחוז האחד הזה יכניס יותר כסף, ולהיפך. שאר תקציב הקרן הוא מתרומות וממקורות אחרים.
    מי יתרום? אני אתה? נשים קופסה כחולה בבית הספר?
    הקרן תנוהל למעשה ע"י משרד האוצר ותקציבה כפוף לאישורו.
    האם רק אני רואה כאן פתח לניגוד אינטרסים?
    2. במהלך המאבק נרמזו רמזים על בג"צים, ואתה מדבר על דרכים משפטיות. לא ברור במה מדובר וכמה זה רציני. האם ניתן לפרט.

  3. נעמי ט :

    תיקון
    לגבי האמור בתגובה 2
    תקציב הקרן יורכב מ-1% מהכנסות הרשות באותה שנה.
    ע

  4. איתמר כהן :

    ע,
    את צודקת. למען האמת התחלתי להכין פוסט של "חשבון נפש", ובו ניתוח הטעויות הרבות במאבק (גם שלי) – אבל נראה שנכשלתי גם בזה – כי עדיין לא השלמתי את הרשימה…

    אפשר לתרץ את הדברים בכך, ש"זה היה הבייבי של ראש ממשלה שנבחר זה עתה, ולפיכך מלכתחילה המאבק היה כמעט חסר סיכוי". וגם בכך, שיש הישג גדול בכך, שמה שעבר לבסוף הוא הרבה יותר מצומצם מתכנית ההפרטה הגורפת, המקורית.

    אבל זו לא גישה מוצלחת להפקת לקחים, ואני מסכים, כאמור, שאכן נעשו הרבה טעויות.

    למיטב הבנתי מוטב עם הקרן שציינת, מאשר בלעדיה, אבל כעיקרון את צודקת – גם אני לא בדיוק יצאתי לרחובות בתופים ובמחולות כששמעתי על כך שיקימו את הקרן הנ"ל.

    בג"ץ – אישית אני מאוד לא מתלהב מהמשפטיזציה במדינה, וחושב שהמקום המועדף לפתור בעיות כאלה הוא הכנסת, ולא בג"ץ. קשה לי להאמין שבג"ץ יתערב ויבטל חוק כזה.
    עם זאת, יתכן שבג"ץ, או היועצת המשפטית של הכנסת, או היועץ המשפטי לממשלה וכו' יוכלו לעזור בעיכוב תהליכים. אין לי שום השכלה משפטית, ויקשה עלי לענות לך (וגם לעזור בכלל בצד המשפטי של המאבק).

  5. לאיתמר נעמי ט :

    אם יצרתי בטעות רושם שחשבון הנפש צריך להיות אישי, אז- לא לכך הכוונה, אלא לחשבון נפש פוליטי.

    נראה לי שרצוי להבחין בין טעויות טקטיות כאלה ואחרות (טעות לעולם חוזרת) לבין טעויות שאעיז ואקרא להן, אסטרטגיות.

    למשל, התקשורת – כבר שנים שיש בתקשורת כמעט הגמוניה שתומכת בגדול ב ביביזציה של הכלכלה.
    נגד התופעה הזאת נעשה מעט מדי ולא היתה שום סיבה לצפות שפתאום בעניין הקרקעות תתחלף שם הרוח.
    לטעמי למשל, עיתונאי שעובד בעיתון החינמי שאני אפילו לא בטוחה בשמו,
    "ישראל היום"? אין לו זכות להעביר ביקורת על כלום. אז אני בעמדת מיעוט שבמיעוט בדבר הזה. פעם באיזה צומת חילקו לי אותו, לקחתי חבילה שלמה וזרקתי לזבל. אז זרקתי.

  6. ד"ר אוֹרי אמיתי :

    ע, איתמר –

    ראשית, ועם כל הכבוד לפועלו של איתמר (ויש, המון), אי-אפשר לתלות את הכשלון בטעויות שלנו בניהול המאבק בשטח. נאבקו לצדנו גדולים וחזקים, וגם הם הובסו.
    בסוף היום, לביבי יש ממשלה וקואליציא. הם הרוב, להם הכח. אני בהחלט לא מזלזל מהשרירים שהפגנּו, גם אם בקרב הובסנו קשות.

    שנית, בספרו המרתק "הגווארדיה השחורה" מקדיש ירון זליכה שני עמודים לעניין המִנהל והרפורמה הדרושה בו. לאור דבריו, אני בתחושה קשה מאד שהטעות המרכזית שלנו היא שמשהו קריטי עבר מתחת לאף, ועוד לא ברור מה. אפילו לא נכנס לדיון.

    הבעתי את התמיהות שלי כאן:
    http://www.yehudemo.org/?p=882
    אשׂמח מאד לשמוע תגובות, ביחוד ממי שמכיר את הפרטים יותר לעומק.

    תודה,
    אוֹרי.

  7. איתמר כהן :

    ע,
    איתי אשר, אלי מזרחי, אני וחברים אחרים בע"ש מתכתבים רבות עם כתבים כלכליים, ומנסים לשנות את תפיסת עולמם לכיוון יותר ס"ד.
    זה מאמץ לטווח ארוך. תפיסת עולם היא לא דבר שמשתנה בן לילה, אבל מדי פעם אני כן קורא דברים, שבהחלט ניכרת בהם ההשפעה שלנו.

    לדעתי יותר פעילים צריכים לכתוב לעיתונאים הכלכליים הניאו ליברליים. רובם המוחלט אינם מושחתים או רעים, אלא פשוט מאמינים בתפיסת עולם שמרנית קיצונית.

    צריך לפנות אליהם, בנימוס ובכבוד. מניסיון, לפחות חלקם קוראים מיילים, עונים, ואף פתוחים לקבל ביקורת.

  8. ע :

    לאיתמר
    איפה אתם מוצאים את האימיילים שלהם?

  9. איתמר כהן :

    אימיילים של כתבים מופיעים לעתים בסוף הכתבות.
    הנה רשימת בעלי התפקידים ב"הארץ" / "דה מארקר":

    http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/specials/EditorsReportes.jhtml

  10. לאורי אמיתי :

    קראתי את הפוסט שלך.
    1. למיטב זכרוני, מידע על ההפקרות במנהל פורסם לאורך השנים, אבל תמיד בעמודים פנימיים ובטורים צדדיים. במצטבר אי אפשר היה שלא להבין שהולכת שם חגיגה. (הפרטת הקרקע כשלעצמה אינה ביטוח נגד תופעות כאלה בעתיד).

    2. התמיהה שלך על השתיקב ה"רועמת" בנידון, במהלך המאבק על החוק, מעוררת את האפשרות הבאה:
    אם נלך 15, 20 שנה אחורה, מי יופיע ברשימת השרים שהיו אחראים על המנהל?
    האם יתכן שמישהו, או מישהם, התנו הצבעתם בעד הריפורמה תמורת הורדת פרופיל בכל הנוגע למידע המפולפל?
    או לחילופין, האם יתכן שמישהו בחר להוריד פרופיל כדי לא להביך כרגע שותפים קואליציוניים?

    3. איפה היתה התקשורת בקטע הזה?

  11. לאורי אמיתי :

    בתקופה שבין ההצבעה הראשונה שהופסקה, לבין ההצבעה הסופית, דווקא התחיל לצאת מידע "מלוכלך" שקשר ביחד את איתן כבל ופואד למהלכים לא לגמרי כשרים במנהל.
    לצערי אין בידי מראי מקום מדויקים, אבל המידע הזה עדיין טרי בזכרוני.
    נראה היה שבעקבות הפיאסקו בהצבעה הראשונה, מישהו דוקא החליט להוריד כפפות, אבל הנסיון הזה לא צבר תאוצה.
    אכן, להכפיש את המתנגד כבל עם תומך פוטנציאלי – פואד, לא ממש טקטיקה מבטיחה. (פואד, דרך אנשיו, נתן להבין שהוא מתנגד לריפורמה, כך למשל בישיבת מועצת מחוז ירושלים של מפלגת העבודה).

    ע (בהמשך לתגובה 10 ).

  12. ד"ר אוֹרי אמיתי :

    בראיון שערך אתו איתמר, וגם ב"גווארדיה השחורה", מציין זליכה את תפקידו של הציבור במלחמה בשחיתות. הוא אמנם כלכלן ימני קיצוני (אינני יודע אם "שמרן" היא המילה המתאימה), אבל הוא דמוקרט לגמרי (אפילו ישיר).

    ע –
    אם תוכל לאתר את החומר שעולה בזכרונך, כדי שנוכל להמשיך ולהעמיק ולהפיץ הלאה, מה טוב.
    הצד החיובי של התבוסה האחרונה היא שבסופו של דבר זה היה רק קרב. המלחמה על האדמה עוד ארוכה, וכעת הכדור עובר לידיים שלנו.

    איתמר –
    אלף תודות על התגובות בבלוג ועל הקישורים שם.

  13. לאורי אמיתי נעמי ט :

    "הירידה" על כבל ופואד – מכתבות ברדיו, לא ברור איך מאתרים.

    מידע שהתפרסם במשך השנים בעיתונות הכתובה, אפשר לנסות למצוא, בלי נדר,

    ע

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.