חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

להציל את האומה – להקים את מפלגת העם החדשה

נושאים דעות, פוליטי ב 13.08.09 6:05

המציאות מזכירה למיכאל בהט, חבר כפר בלום ומומחה במדעי היהדות, את הימים שלאחר חורבן בית שני, בהם ייסד רבן יוחנן בן זכאי את יבנה וחכמיה וקבע המשך חיים לעם ישראל. כעת הוא קורא להניח לחשבונות האלקטורליים, לבנות מסגרת חדשה, ולהציל את האומה מחורבן

"איכה הייתה לזונה "עבודה מרוטה". מצאתי ברוב התקשורת מציאות של "קדיש" ל"עבודה". השאלה עתה, האם רשאים אנחנו, שקיום המדינה והחברה הישראלית הן כציפור הנפש בתוכנו, להשאיר את המצב בריק?!

המציאות הזאת, כמומחה במדעי היהדות, מזכירה את הימים שלאחר חורבן הבית השני עם רבן יוחנן בן זכאי, שיסד  את יבנה וחכמיה, ובזה קבע המשך החיים של עם ישראל ומורשתו עד היום הזה.

לאחר שהבזיק בי אותו רעיון נטלתי את ספר הכתובת שלי ותוך דקות ספורות מניתי למעלה ממאה וחמישים חברים, קרואי שם, חברי מפלגה לפנים. הציבור הזה הוא קצה קצהו של המניין. עלינו לגשת מיד יחד עם חברנו במר"צ ובכל שאר המסגרות החברתיות, הרעיוניות, שבדרכם קרובים אחד לרעהו, לבנות את  המסגרת החדשה, תנועת מפלגת העם. להניח עתה את החשבונות האלקטוראליים. למצוא את הקשרים לגופים עולמיים קרובים לדרך ולצאת להציל את האומה ואת המדינה מהחורבן אליו מובילים העכשוויים.

אעלה רק מספר שמות של חברים שהם בעיניי משולים לרבן יוחנן בן זכאי, להתייצב מיד לקראת המפעל האדיר המחדש כדוגמת יסוד המדינה לפני יותר משישים ואחת שנה, על מנת להחיות את המורשת ועל ידי כך להיכנס מחדש לתולדות העיתים של עם ישראל: בראש הפורצים החברים שהבר מינן כינה אותם "המורדים": אופיר פינס-פז; איתן כבל; יולי תמיר; עמיר פרץ; וגם שלי יחימוביץ. גם החברים: ברוורמן; הרצוג, בן סימון ונוקד אינם אבודים, על כל צוות "עבודה שחורה"  לקרוא להם לדגל ועימם גם: את עמרם מצנע; צבייה ורפאל ולדן; אפרים סנה; יוסי ביילין; נמרוד נוביק; זאב צחור; יגאל צחור ועוד הרבה טובים ונאמנים.  לא מניתי את הנותרים מבני דורי שאחדים מהם עוד כוחם במותנם.

משפטים אחדים לחברים  שצריכים לדאוג להמשך תקין של פעולתם בכנסת:  כאן הייתי מציע לפנות לפרופ' דוד ליבאי, חבר ותיק ונאמן להתייצב עמכם בצד המשפטי-חוקתי של ההמשך.

אתם, חברי הכנסת,  יחד עם חיים אורון, ועם שי חרמש (שהם כעת שותפי חוץ) להתארגן מבפנים עם חלוקת עבודה לכול הנדרש. המשימה – הכנת התשתית לתנועה מרעננת, עם קווי מתאר רעיוניים ברורים, עם הלכה מעשית תואמת התקופה. אסתפק במה שכבר נאמר. אתם לבטח חכמים ממני, ואם גם התפרצתי כדרכי, תסלחו לי ותכבדו.

בברכת חזקו ואמצו והוסיפו כוח

מיכאל בהט

כפר בלום

נערך על ידי גליה
תגיות: , , , , ,

53 תגובות

  1. ל רפי :

    אם המסגרת החבוטה הנקראת כיום מפלגת העבודה, היא לדידך "האומה" שיש להציל, אתה זקוק באופן דחוף לביקור אצל "רועה נפשות מוכות".
    אין ספק שהתנ"ך הוא מקור לא אכזב לרעיונות, הגיונות חברה ומדינה ותורות מוסר מן המעלה הראשונה, אילמלא שכחה זאת מפלגת העבודה על גילגוליה השונים ב- 70 השנים האחרונות, יתכן שעדיין היתה מפלגת שלטון ולא צל עלוב של מסגרת פוליטית, כפי שהיא כיום.
    איני מציע להמציא את הגלגל מחדש, אלא לתקן את המשקפיים למולטי-פוקל, ולקרוא נכון את המציאות.
    בהצלחה!

  2. דני בלוך :

    לל. רפי: איזה סגנון גס רוח. אינך מסוגל להגיב בצורה מכובדת לאדם מבוגר שהקדיש את כל חייו למען הערכים שהאמין בהם?

  3. יהושע בן משה :

    אין ספק שדבריו של מיכאל מבטים צורך קיומי של החברה והמדינה.
    מפלגת העם הסוציאל דמוקרטית צריכה לקום כדי לתקן את המצב של האומה, והפניה אל רבים וטובים מוצדקת.
    הייתה תיקווה שהמטה הסוציאל דמוקרטי ימלא תפקיד בהנחת תחתית רעיונית וארגונית למהלך הזה, ולצערי הרב התקווה הולכת ונמוגה.
    רק בדור הצעיר טמונה האפשרות של פריצת הדרך, ונקווה שמיכאל יזכה לצפות בה .

  4. למיכאל :

    אני מסכים מאוד עם הרעיון שלך

    אני חושב שרבים מהאישים הנוספים שציינת שייכים בדיוק לאותה קבוצה ש"העם" בגדול פנה לה עורף, ולכן אני פסימי ביחס לבניית קשר בינה ובין "העם".

    בקבוצה "עמרם מצנע; צבייה ורפאל ולדן; אפרים סנה; יוסי ביילין; נמרוד נוביק; זאב צחור; יגאל צחור" – מאה אחוז אשכנזים, ייצוג יתר ליוצאי קיבוצים ולאליטה בטחונית. זהו שידור חוזר של "העבודה הישנה" שהעם מאס בה.

    בפרט, יוסי ביילין הוא דוגמה ומופת לשמאל מנותק מהעם, מבחינת משנתו הכלכלית הוא ימין קיצוני, ואם יבוא למכור את המסר המדיני הז'נוואי שלו בשדרות הוא יספוג ביצים במקרה הטוב.

    מכיוון שאתה מחנך הנה דוגמה למעללי ביילין: ביילין קידם בשנים האחרונות ביחד עם שושני תוכנית להכניס את ילדי ישראל בגיל 4 לבית ספר, כדי שיוכלו לגמור תואר ראשון לפני הצבא. מה הנימוק ל"קץ הילדות" הזה? שיוכלו להתחרות בצעירי העולם הגלובלי שאין להם שירות צבאי. המקור לדברים – האתר האישי של ביילין.

    שרידי תנועת העבודה וכל מה שמשמאל לה בעצם עוד לא התאוששו ממהפך 1977, עדיין מנותקים ממאות אלפי בוחרים מזרחיים מסורתיים ודתיים והם גם לא למדו איך לאכול מיליון עולים מרוסיה (מלבד בשיטה הלא תמיד מוצלחת של להביא גנראל עם גולגלות על החגורה ולהעמידו בראש).

    לחלל הגדול נכנסו ש"ס וליברמן, אבל עם מצנע אפרים סנה וזאב צחור (כולם "מלח הארץ", "משלנו") לא תגיע אל "העם", נהפוך הוא.

    איתי

  5. רביב נאוה :

    מיכאל,
    אני שותף לדעתך בדבר הצורך להקים מסגרת ס"ד חדשה אבל אם היא תתבסס על רשימת האנשים שהזכרת (וכמעט כולם אנשים מצוינים) היא תהיה הכל חוץ מ"מפלגת העם". אלו הרי האנשים שהובילו את המפלגה, או היו שותפים בכירים בה, בשני העשורים האחרונים – העשורים שבהם הצבור הפנה עורף למפלגת העבודה ולערכים שלה. "העם" הזה שאתה מדבר עליו, הוא לא איתנו יותר, ואם אתה רוצה להחזיר אותו – אני לא בטוח שביילין ושאר הדמויות שהזכרת הם האנשים שיכולים לעשות את זה.
    כן, ברור לי שהמסגרת החדשה תכיל בתוכה לפחות חלק מארבעת המורדים ודמויות מוכרות נוספות, אבל התקווה שאתה תולה באנשי המפלגה משנות התשעים, נראית לי מוגזמת, לצערי.

  6. דני בלוך :

    לאיתי שוב, אותה טעות. אם נתחיל להתווכח על כל שם לא נגיע לשום דבר. ברור שצריך כוחות חדשים ומושכים, אך גם תשתית של ותיקים, בבחינת מי לה' אלי. מי שיתחבר לאותם קוי יסוד בסיסיים – יבורך, ועוד לא מרכיבים רשימה. אני מבין מדוע אתה נגד יוסי ביילין. אבל מה יש לך נגד מצנע שעושה היום עבודה מצויינת בירוחם. הלוואי ועוד כמה מדמויות העבר היו הולכים כמוהו לעבוד בפריפריה לגווניה שלא על מנת לעשות קריירה.

  7. צריך לעשות מהפכה פנימית אמיתית :

    כמי שהזכיר את יוחנן בן זכאי מציל היהדות מחורבן שכחת לצערי את הרב מיכאל מלכיאור המייצג בעיני את היהדות ההומניסיטית הסוציאליסטית הערכית והמוסרית ביותר . רוב השמות שרשמת לצערי זו אותה גברת בשינוי אדרת "שהעם" אכן מאס בהם. הגיע הזמן אכן למפלגה סוציאל דמוקרטית חדשה אבל כזו שתתן ביטוי אמיתי לכל השכבות ולכל העדות והמגזרים.

  8. ציר העבודה :

    לרפי היקר
    בוא ותעזור לי במציאת פתרון למה שאני מגדיר, כבעית הבעיות לכל מסגרת
    סוציאל דמוקרטית ,להצליח להתנהל בהצלחה, מול יריבות פוליטית, הנשענת
    על מנופי שיטת השקשוקה הידועה,
    קשרי הון ,שלטון, תקשורת ורגולציה.

    אני חייב להזכיר לך בהזדמנות זו, את התקדים האחרון המוצלח יחסית ,של ניסיון דומה למה שאתה מציע וכיצד הוא הצליח להתנהל
    ברגע האמת ובשעת משבר.

    מכתב שפורסם באתר עבודה שחורה
    ימים לפני הפריימריס במפלגת העבודה

    הלוחם האמיץ בקשר שבין הון ,שלטון ותקשורת בישראל,
    נפגע אנושות בקרב הכבד והמתמשך

    עם פרסום החוזה ,שבין מפלגת העבודה בראשות עמיר פרץ,
    ולבין הציבור הישראלי, בחתימת ידו של היו"ר ,עמיר פרץ,

    קראה כל נבחרת העבודה ,כגוף אחד, למלחמת חורמה, מול השחיתות שמקורה ,
    בקשר שבין הון ,שלטון ותקשורת בישראל[סעיף 5 בחוזה]

    כמוביל המאבק, ריכז אליו היו"ר וספג ,את רוב התחמושת של מובילי הקשר בישראל, למלחמת חורמה
    נגדו ונגד מעמדו ועתידו הפוליטי,
    עמיר פרץ מוצג מדי יום, בתקשורת הישראלית הכפופה לקשר, בצורה השפלה והמשפילה ביותר,
    שזכה לה אי פעם פוליטיקאי בישראל, בעוצמה שהשפעתה ההרסנית חלחלה עד למקורבים
    אליו ביותר

    הקשר שבין הון, שלטון ותקשורת, משתמש ברובו של תקציב בסך של כמיליארד דולר בשנה
    הן ליצירת יחצנות חיובית ,ליקירי הקשר ותומכיו
    ולחילופין, יצירת יחצנות שלילית והרסנית ,למי שמזוהה כאויב הקשר

    אני פונה לכל חברי הכנסת ובמיוחד לשרים שביניהם במפלגת העבודה, בקריאה נרגשת

    לא מפקירים פצוע מדמם בשדה הקרב

    היו"ר עמיר פרץ, נמצא בקו האש ונלחם את מלחמתנו באומץ ובהקרבה רבה
    היו"ר החדש יהיה בעתיד באותו מצב קשה, וספק רב אם הוא יצליח להתמודד בהצלחה יותר מעמיר

    המלחמה בקשר שבין הון, שלטון ותקשורת בישראל, היא המלחמה החשובה והגורלית ביותר
    להמשך קיומנו כמדינה, כאשר הסרטן כבר הספיק לאכול בנו כל חלקה טובה

    היו"ר עמיר פרץ נחוש וצודק במאבקו, אך הוא זקוק לתמיכת הנבחרת אשר הלכה
    איתו בתחילת הדרך, נבחרת שהייתה מקור גאווה לו ולנו, כמיתפקדי המפלגה

    חייבים לאפשר ללוחם האמיץ לסיים את המלחמה בניצחון
    כי ספק רב, אם עוד יקום לנו מנהיג קשוח, נחוש וראוי יותר מעמיר
    שיוכל להתמודד ולנצח את הסרטן הלאומי

    הלוחם הגדול והאמיץ ביותר , הוא גם הפגיע העומד בחזית
    ועלינו כמפלגה המכבדת את עצמה ,לתמוך ביו"ר במלחמתו ,שהיא מלחמתנו.

  9. ציר העבודה :

    וכמו להוכיח את צדקת טענותי, בזמן אמת,
    הנה התוצאה לפניכם כנסו ותשקיפו
    http://www.flix.co.il/tapuz/showVideo.asp?m=3335401

  10. יהושע בן משה :

    למערכת עבודה שחורה
    הגיע הזמן שרק תגוביות בשם מלא של המגיב יכנסו לאתר.
    תגובה בלי חתימה, גם כשאני יכול להזדהות איתה (מספר 6 למשל) מורידה מערכה ומערך הבירור כולו !!

  11. ליהושע :

    אני מנסה לעודד אנשים לא להתחבא.
    זה עושה פלאים לתרבות הדיון.
    אני חושב שלכפות הזדהות זו פגיעה מוגזמת בחופש הביטוי
    ר' דברי שלי יחימוביץ בדיון על חוק הטוקבקים
    http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-3495010,00.html
    שגם לו היה מתקבל לא היה חל עלינו לצערי (50000 כניסות ביום ומעלה)

    איתי

  12. לדני :

    אני אשמח אם תקדיש את הטור הבא שלך לניסוח אותם קווי יסוד משותפים.

    קשה מאוד להגיד מהו האופטימום בין טהרנות גוטווינית (קריאתו היום בהארץ להציב במרכז המצע של מפלגה חדשה התחייבות להלאמה) ובין קווי יסוד חביבים ולא מרגיזים בסגנון מצע קדימה.

    אני לא פוסל את מצנע אישית, אם כי בעקבות התמשכות סיפור ירוחם והדיון שהתנהל סביבו כאן אני דווקא מעריך אותו פחות.

    מה שאני לא אוהב זה את התמונה הכללית העולה מן "הנבחרת המנצחת" שמנה מיכאל, שנראית לי כגעגוע נוסטלגי למערך של שנות ה- 70, (אולי עם מצנע בתפקיד יגאל אלון?).

    דוגמה נוספת מצאתי ביום עיון לזכר יצחק בן אהרן בנושא עתיד השמאל הציוני שנערך לפני כמה חודשים – הנה הדוברים:

    1. פרופ' דני גוטווין, החוג לתולדות ישראל – אונ' חיפה
    2. ח"כ חיים (ג'ומס) אורון, יו"ר מרצ
    3. ח"כ פרופ' יולי תמיר, מפלגת העבודה
    4. אורי יזהר, יד טבנקין, מחבר הספר "תיקון כולל לישראל"

    את כל אחד מהארבעה אני מעריך מאוד כאדם שיש לו מה לתרום לעתיד השמאל הציוני (לא בהכרח ס"ד – ע"ע יולי תמיר אופק חדש ודוח שוחט). ועדיין ההרכב הזה צורם מאוד לכל מי שמבין כי תקומה אלקטורלית לשמאל הציוני נמצאת ביציאה החוצה מן השלולית המוכרת והמצטמצמת דמוגרפית של אשכנזים-חילונים-קיבוצניקים-אקדמיה-גנרלים (אחוסלים בלשונו של ברוך קימרלינג).

    כפי שמקומו של הרב מלכיאור אינו עולה אוטומטית במוח המארגנים ביד טבנקין, כך גם שמו של רומן ברונפמן (הבחירה הדמוקרטית זל) או רן כהן או גילאון או ערן בן ימיני.

    איש שם לא יחשוב על אנשי כוח לעובדים, או (שומו שמיים) על וותיקי הפנתרים או הקשת המזרחית, שלא כל אנשיה הם פוסט-ציונים, והם בפירוש סוציאל-דמוקרטים.

    אבל הם "לא משלנו" (נישט אונדזערע) ככותרת הנפלאה של כתבה שהכין בן סימון על תגובת זקני גבעתיים לקמפיין של עמיר פרץ ב-2006.

    ללא קשר לרשימה השמית המדוייקת, כוח סוציאל דמוקרטי בר קיימא חייב להכיל תמהיל מאוזן יותר של חילונים מסורתיים ודתיים, של אשכנזים ומזרחים, פחות אנשי צבא ויותר כלכלנים, וכמובן יותר עולים מרוסיה ואתיופיה, אבל לא כאלה ששלפו אותם מהגשה בטלויזיה.

    איתי

  13. דני בלוך :

    אשתדל להרים את הכפפה. אני מתנגד בשלב זה בעיסוק בפרסונות. לכל אחד יש את חביביו ואת מי שאינו סובל. גם אני לא סובל כמה וכמה אישים. אך זה שייך לסוגיית את מי אזמין לקפה אצלי בבית. כשדנים במפלגה רחבה חדשה צריכים להשאיר את הדלתות לרווחה ולקבוע תנאי סף מצומצמים ביותר, בעיקר בתחומי היושרה, מי שלא הורשע בפלילים וכדומה.
    לכן, המצע הבסיסי צריך לבוא לפני הדיון האישי.

  14. לדני :

    יושרה היא תנאי הכרחי אך לחלוטין בלתי מספיק.

    במפלגת היושרה אתה יכול להושיב ביחד את אריה אלדד ודב חנין.

    מפלגה שמתמקדת ב"מאבק בשחיתות" אך אין לה אמירה משמעותית וייחודית בשום נושא אחר כבר היתה לנו (תפנית) וראינו מה זה שווה מבחינה אלקטורלית, גם כשזה מצליח פעם אחת זה לא מחזיק (צומת).
    טוהר המידות נישא על שפתי כולם אך בדיוק כמו איכות הסביבה לא משפיע כלל על הפתק שמטילים ביום הבוחר.

    אני מתרשם שמי שמנפנף בעיקר בדגל "המאבק בשחיתות" או "טוהר המידות" הוא אחד שלא רוצה להרגיז ולהפסיד בוחרים, שהרי זה דגל שבו כל האזרחים ממקמים את עמדתם בקצה האחד של הסקאלה. בציר נץ-יונה יש שונות באוכלוסיה, בציר קפיטליסט-סוציאליסט יש שונות, בציר דתי-חילוני (או שמרני ליברלי) כנל.

    לכן לכאורה הדגל הזה הוא הימור בטוח, אבל הבעיה היא שבעזרתו לא בונים חלופה בריאה ובת קיימא, ולכן זה לא ממש אטרקטיבי לבוחר.

    מלבד עוזי דיין אפשר גם להזכיר את עמי אילון שהגיע לפוליטיקה עם אמירה מדינית מאוד משמעותית (המפקד הלאומי – כולל הצהרה על חלוקת ירושלים ועל חזרת פליטים לפלסטין), אך מרגע שהחליט להתמודד על ראשות העבודה האמירה הזו הוצנעה ובמקומה בא דגל "טוהר המידות". ויש עוד ח"כית אחת שלא אציין את שמה.

    לכן בעיני הלב של קווי היסוד צריך להיות הגדרה של מדינת רווחה.

    חשוב להבין שסיסמאות על מלחמה בעוני, צמצום פערים ומהפיכה בפריפריה כל אחד יכול לנפק, כולל תוכניות מבית נערי האוצר וביבי.
    לכן הגדרת עיקרי מצע סוציאל-דמוקרטי חייבת ליצור בידול בין הטקסט הזה ובין טקסטים מקבילים מבית הליכוד ש"ס וקדימה.

    ר' כדוגמה פרוייקט השוואת מצעי המפלגות שעשינו כאן לפני הבחירות.

    דווקא בציר המדיני הייתי משאיר עמימות מכוונת שתאפשר מקום גם לנצים כמו אפרים סנה ואודי מנור וליונים כמו רן כהן ועמי וטורי.

    איתי

  15. לאיתי :

    ממשלת צללים ס"ד, מה היתה עושה היום? לוקחת למשל את חוק ההסדרים ומציעה את עמדתה כאלטרנטיבה.
    כך אפשר לנסח את העמדה הס"ד בחינוך, במיסוי, בתעסוקה, בבריאות.
    באופן כזה מוצגים גם העקרונות וגם הגישה המעשית.
    חלק לא קטן מהעבודה הזאת כבר נעשה, ממילא. לא נראה שזאת ה- בעיה.
    וגם לא אודישנים למועמדים פוטנציאלים.
    הרושם הוא – איך שלא מנסים לחבר את השמות, הפיגורות עצמן לא מגלות עניין, תרתי משמע.
    כאילו מחכים לאובמה.

  16. יהושע בן משה :

    גם אני מתנגד לבירור החסר תכלית כרגע אל מי להפנות דרישה להקמת הגוף החדש.
    לגבי קווי היסוד, הנני מזכיר לחברים את הצעתי :
    http://yoshuben.blogli.co.il/archives/147

    לאיתי:איזה פגיעה בחופש הביטוי יש בדרישה להזדהות מהמגיבים??

  17. ע :

    אם לוקחים את הפלטפורמה שמציע יהושע, ומתרגמים אותה, כתמונת מראה מול החקיקה התזזיתית שהתקיימה פה לאחרונה, מתקבל בסיס ראוי , לא כוללני מדי ולא פרטני מדי, שהרבה אנשים יכולים להצטרף אליו.

    ברמה הפוליטית הפרסונאלית, לא רואים מישהו שמוכן לצאת ולהוביל את הפלטפורמה הזאת.
    מהכיוון ההוא כולם משחקים בונקר, אלה שמחוץ לממשלה ואלה שבתוכה. זה ממתין לטל. זאת לא תחבור להוא והיא שוקלת. אחרים שורפים את עצמם בעצם הישיבה בממשלה (גם מקבעים עצמם כעלי התאנה של ליברמן, וגם מנועים מעיסוק בגיבוש המסגרת הס"ד כאלטנטיבה, בקיצור ניטרלו עצמם מרצון). יו"ר ההסתדרות מגלה טפח ומכסה טפחיים, רוקד על כל החתונות, ומיתמם, הרי הוא לא יצא כבר שנה מהבית.

    עד שיצוץ, וספק אם יצוץ, מין אובמה ישראלי,
    אולי הגיע הזמן לרכז מסביב למסמך מוסכם אחד, (יש מספיק מסמכים, פרסומים, עבודות, שמדברים בקול אחד והגוונים לא אמורים להוות מכשול) את כל העוסקים במלאכה, בכל הגופים, האתרים, הבלוגים –
    כל מי שמוכן בונה פידה לחתום, ברוך הבא. חתימה כזו יכולה להיות אירוע מתמשך, צובר כוח.

    ואולי עוד לא הגיע הזמן לרכז את כל האנרגיה שמתפזרת בין כל הגופים, הפעילים, האתרים, העיתונים?
    מתי הוא כן יגיע? כששלי יחימוביץ תודיע על החלטתה?
    אז העניין? בכל זאת מחכים לשלי יחימוביץ?

  18. דני בלוך :

    איתי – אני מוותר על כתיבת מסמך כי אתה כבר יודע הכל וקובע הכל וכבר מתווכח עם הקביעות של עצמך.

  19. ליאור שוורץ :

    כתלמידו של מיכאל בהט ,ושמע מכיר אותו כילד.

    לא משנה כלכך המילים או התוכן אלא
    האנרגיה בגילו לשנות ולתקן,
    אנחנו צריכים הרבה כאלה ואז אולי נראה ונשמע אחרת

  20. ליהושע :

    1. ההצעה שלך מצוינת וכבר אמרתי לך את זה בעבר – גם תמציתית וגם נוגעת בלב העניין. ברור לי שביילינים (ימין כלכלי) ואלדדים (ימין מדיני) לא יוכלו לחתום על טקסט שכזה.

    2. נושא עצום וכבד. חפש בגוגל טוקבקים + חסון (במיוחד חוו"ד של מממ בכנסת) או טוקבקים + יהונתן קלינגר. יהונתן כתב המון טקסטים בנושא, על גרסאות שונות לחקיקה בנושא הטוקבקים.

    דוגמית קטנה http://www.nrg.co.il/online/10/ART1/429/750.html

  21. ציר העבודה :

    אנחנו באמת, קיימים על קרני הדילמה,
    להעדיף מנהיג סוציאל דמוקרטי, המוצג(שלא בתום לב)
    בתקשורת כך.
    http://www.flix.co.il/tapuz/showVideo.asp?m=3335401
    או להשלים עם שלטון המתואמים המוכשרים,(שלתובנתי,מאמצם בתכנון מתואם של הסצינה, מוכיח שהם עדיין מפחדים) .המציגים בתקשורת כך.
    http://www.mako.co.il/news-military/security/Article-4c3ada8de86c121004.htm

  22. לציר העבודה :

    אפשר לתת הרבה פרשנויות (ללא הוכחות) לפרשת המשקפת של עמיר פרץ, יש בהן היגיון רב:

    כסוציאלדמוקרט – איום על משולש הון-שלטון-תקשורת

    כשר אזרח – איום על הפרה הקדושה של האליטה הבטחוניסטית (שגם קובעת מדיניות והממשלה מאשרת) וגם מגלגלת כספים עצומים בסחר בנשק מטעם הממשלה ובחברות פרטיות

    כמזרחי – איום על האליטה האשכנזית (תיאוריה שעלתה גם עם דרעי, קצב, מרדכי ולהבדיל אלף אלפי הבדלות – מופז ובן עמי)

    אבל כדי להבין למה סיפור המשקפת עבד כל כך טוב על הציבור (גם זה שהצביע לפרץ וראה בו תקווה לשינוי) חייבים לטפל גם בצד השני של המשוואה, כלומר באחריות של פרץ עצמו.

    ברגע שנטל לעצמו תפקיד שר ביטחון כתפקיד ראשון שלו בממשלה, נטמן זרע הפורענות. פרץ פסע במבט בוטח אל עבר התפקיד שלפחות זמנית קבר את מועמדותו לראשות ממשלה ואת האופציה לראש ממשלה ס"ד בכלל.

    אין לי אלא להסכים עם דברי יחימוביץ' ב-2007
    http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000199251

    "הבחירה של עמיר פרץ בתיק ביטחון הייתה שגיאה שכולנו משלמים עליה מחיר"

    במקור הכוונה היתה להקשר הפוליטי, אבל אפשר להרחיב את המשפט להקשרים נוספים, למשל השפעת הבחירה הזו על גובה שכר המינימום (העלאתו נדחתה עוד לפני הדחת פרץ, והנימוק היה עלויות מלחמת לבנון 2, שרי העבודה ממחנה ברק הצביעו בעד)

    איתי

  23. לקסי :

    להלן עיקרי המצע של המטה הסוציאל דמוקרטי כפי שאושרו בפגישת המטה לפני חדשים אחדים.
    מפאת ארכו של המסמך הוא יחולק כאן ובהמשך ל-3 חלקים.

    המטה הסוציאל דמוקרטי:

    מה רוצים הסוציאל-דמוקרטים – קיצור הצעת המצע

    ניצחון הימין החברתי-כלכלי בבחירות האחרונות גדול בהרבה מזה של הימין המדיני שכן גם קדימה היא בנושאים אלה חלק בלתי נפרד של הימין. השמאל חייב להתגבש רעיונית סביב מצע סוציאל-דמוקרטי כדי לפתוח במסע הארוך לקראת חזרתו להגה השלטון והנהגת החברה:
    המשבר הכלכלי העולמי, יחד עם הפערים והעוני בישראל, מחייבים שינוי כיוון עקרוני במדיניות הכלכלית-חברתית של ישראל. פעם נוספת מוכח כי כלכלת שוק בלתי מרוסנת גורמת לקיטוב חברתי הרסני ולהקצאה מעוותת ובלתי יעילה של המשאבים הכלכליים – הון, עבודה, ידע ומידע.
    אנו מאמינים כי הסוציאל-דמוקרטיה הישראלית איננה יכולה להפריד בין החתירה לשלום ולביטחון לבין החתירה לשוויון, וצדק חברתי ולזכות לחיות בכבוד. לכן המצע הסוציאל-דמוקרטי אינו יכול להסתפק בהנפת דגל אחד אלא חייב להניף בבת אחת את הדגל המדיני-בטחוני, את הדגל החברתי-כלכלי ואת דגל המאבק להגנת הסביבה.
    מדינת ישראל הוקמה, הכלכלה הישראלית נבנתה והחברה הישראלית עוצבה בראשית דרכה על-ידי תנועת העבודה הציונית-סוציאליסטית. במרוצת 60 שנות המדינה לא הוגשם החזון הסוציאל-דמוקרטי במלואו. הסיבות העיקריות לכן הן: א. ממדי המשימות שעמדו בפני המדינה הצעירה – ביטחון, הבטחת הקיום, קליטת עליה המונית והשתלבות בכלכלה הגלובלית; ב. היחלשות הסולידריות והתגברות האנוכיות המעמדית של חלקים נרחבים בחברה; ג. העדפת ההון על פני העבודה ומדיניות ההפרטה חסרת המעצורים בשני העשורים האחרונים.
    אנו מאמינים כי רק החתירה לערכים סוציאל-דמוקרטיים תוך התאמתם לצרכי ואפשרויות התקופה תבטיח את עתידה של ישראל כמדינה השואפת לשגשוג כלכלי, לשוויון חברתי ולדו-קיום בשלום עם שכניה במיוחד עם העם הפלסטיני במדינתו העצמאית.

    אי לכך סבורים הסוציאל-דמוקרטים כי – המשך…

  24. לקסי - המשך המצע הס"ד :

    אי לכך סבורים הסוציאל-דמוקרטים כי
    א. מעורבות ופיקוח ממשלתיים על המשק והשווקים למיניהם ועל השירותים הממלכתיים, הלאומיים והחברתיים הם תנאי הכרחי לקיומם והתפתחותם של משק וחברה המעניקים לאזרחים את מרב הרווחה והצדק החברתי, יחד עם צמיחה כלכלית בת-קיימא ויציבה.
    ב. כל אופן של מעורבות ממשלתית – מוניטארי (פעולה באמצעות שער הריבית ושער החליפין של המטבע), פיסקאלי (פעולה דרך תקציב המדינה) ומנהלי (רגולציה ויזמות ממשלתית ישירה) – לחוד או בתמהיל מסוים שלהם – הוא לגיטימי. אופני המעורבות ייבחרו לפי הצורך הקונקרטי.
    ג. חינוך, בריאות, תשתיות אסטרטגיות (מים, דרכי תחבורה ואנרגיה), וכן ביטחון פנים וחוץ אינם סחורות ואין להפריטם.
    ד. כל המשאבים הטבעיים – מים, אוויר, קרקע, חופי הימים והאגמים, המחצבים – שייכים לכל אזרחי המדינה. שימוש פרטי בהם ייעשה אך ורק בתנאי חכירה כאשר המדינה מקבלת עבור שימוש זה דמי חכירה הולמים.
    ה. חשוב יותר לטפל באי השוויון מאשר בעוני. טיפול בעוני הוא טיפול בסימפטומים ולא בשורשי הבעיה והוא מאפיין גישה ימנית-שמרנית, המשמרת את העוני ורק מקלה עליו במקצת. חיסול העוני וצמצום הפערים צריכים לבוא דרך מערכת השכר, לא דרך הקצבאות.
    ו. התאגדות עובדים בוועדי עובדים ואיגודים מקצועיים להגנה על שכרם ותנאי עבודתם ולשיפורם, היא זכות יסוד של כל עובד במדינה דמוקרטית. כך גם זכות השביתה. יש לעגן זכויות אלה בחוק ולנקוט בסנקציות נגד המעסיקים שאינם מצייתים לו.
    ז. ארגוני המגזר השלישי יפעלו לצמצום הפערים הכלכליים-חברתיים בתיאום עם המדינה.
    ח. בניגוד לדעתם של חסידי השוק הבלתי מרוסן – מדיניות כלכלית-חברתית סוציאל- דמוקרטית היא אפשרית ומדינות סקנדינביה יוכיחו. אין בהן כמעט עוני, הפערים בהן מצומצמים, הסדרי הרווחה מקיפים, רמת החיים גבוהה יחסית, והן מקיימות צמיחה כלכלית ממושכת ועומדות בתחרות בשווקים הבינלאומיים.
    ט. החברה הישראלית זקוקה לתיקון כולל, לא לתיקוני טלאים, שייעשה על פי עקרונות ברורים ותוכנית מסודרת. רק הסוציאל-דמוקרטיה מסוגלת לעשות זאת. הסוציאל-דמוקרטיה הישראלית, שנסוגה אחור בשנים האחרונות, צריכה לשוב ולהתייצב במרכז השיח הציבורי והחיים הפוליטיים ולקדם את המשק והחברה למסלול שישלב צמיחה כלכלית עם גידול בהון האנושי ורווחה מתקדמת.

  25. לקסי - המשך המצע הס"ד - קטע שלישי, אחרון :

    יסודות המדיניות הכלכלית-חברתית הסוציאל-דמוקרטית בישראל הם:
    1. פיתוח טכנולוגי וצמיחה כלכלית אשר מצמצמים פערים ואינם פוגעים בסביבה.
    2. מעורבות הממשלה בכלכלה לשם השגת מטרותיה בכל אופן שיידרש, ללא עכבות אידיאולוגיות
    המופיעות באצטלה מדעית.
    3. מימון תקציב המדינה באמצעות מיסוי ישיר פרוגרסיבי והקטנת חלקו של המיסוי העקיף בכלל המס,
    בעיקר המיסים המוטלים על מוצרי צריכה בסיסיים.
    4. פיתוח תשתיות עם דגש על תחבורה ציבורית, מים, ואנרגיה בבעלות ובהכוונת המדינה.
    5. טיפוח ההון האנושי של כל שכבות החברה.
    6. שיקום מערכת החינוך כמעניקת השכלה ברמה גבוהה, מיומנויות וערכים.
    7. שיקום מערכת ההשכלה הגבוהה תוך שמירת החופש האקדמי והקפדה על שישו נאות במשאבים
    המופנים אליה.
    8. הבטחת פנסיה הוגנת לכל האזרחים והגנתה באמצעות הסדרי ביטוח מדינתיים מפני תהפוכות שוק
    ההון.
    9. חתירה מתמדת לקיום תעסוקה מלאה. תשלום דמי אבטלה למי שמערכת ההשמה אינה מצליחה למצוא
    לו תעסוקה הולמת
    10. חיזוק ושיפור הרפואה הציבורית והרחבת ביטוח הבריאות הממלכתי, כולל תחומי בריאות השן,
    בריאות הנפש והסיעוד.
    11. אספקת דיור נאות לכל במחירים שאזרח רגיל יכול לעמוד בהם
    12 .לאיגוד המקצועי תפקיד מרכזי בהגנה על העובדים ובהשתתפות בקביעת מדיניות השכר והמדיניות
    הכלכלית.
    13. עידוד התארגנויות, קומונליות, קהילתיות וקואופרטיביות של יצרנים וצרכנים
    14. שיתוף האזרחים בתכנון הפיסי של יישוביהם
    15. חיזוק הפריפריה בגליל ובנגב באמצעות יצירת תעסוקות איכותיות המצריכות הון אנושי גבוה.
    16. פעולה נמרצת לביטול קיפוחם של אזרחי ישראל הערבים בתחומי התעסוקה, הדיור והרווחה.
    17. הגנה על הסביבה מפני זיהומים ופגיעה בנוף באמצעות חקיקה מחמירה ואכיפה בלתי מתפשרת.
    18. שמירה על החקלאות כספק מזון לאוכלוסיה וכענף בעל ערך מוסף נופי ואקולוגי.
    19. קיום תקשורת ציבורית לא מסחרית – עיתונות, רדיו, טלוויזיה – שאינה כפופה לכוחות השוק
    ולאינטרסים של בעלי הון
    *
    ברור לכל שהגשמת כל המטרות המוצגות במסמך זה אינה אפשרית בעת ובעונה אחת. לפיכך מוטלת על ממשלה בהנהגת סוציאל דמוקרטים, אם וכאשר תקום, להתוות סולם עדיפויות לביצוע, לאור פרספקטיבה כוללת. הצגת תוכנית כוללת ושלבי ביצוע מבוקרים תתרום להגברת האמינות של התוכנית ושל הכוחות המתכוונים להוציאה אל הפועל.

  26. ציר עבודה :

    דווקא בשל יומרנותו הרבה, לתפקיד ראש ממשלה ס, ד, בישראל,וכברירת מחדל ,עקב תוצאות הבחירות לכנסת ה17 לטובת קדימה(מפלגת מרכז שמאל חדשה לגמרי ,שמתחילה באפס מנדטים , מפתיעה והופכת ,תחת השפעתם של מינופי כוחות פוליטיים נסתרים וסמויים, למפלגת השלטון הגדולה בישראל)
    נאלץ היו"ר עמיר פרץ ,להסתפק במה שהוצע לו ,בהתעקשות רבה מצידו של אולמרט,והוא תיק משרד הבטחון, (ולא האוצר כפי שפרץ דרש בתוקף) תוך תקווה מחוסר ברירה מבחינתו ,לנצל במקסימום את חלון הזמן שנוצר ,להכשיר את עצמו בהכשרה קשה מורכבת אך חשובה, בתחום מסלול הכשרה,
    החשוב לידיעותיו וניסיונו של ראש ממשלה עתידי בישראל מצד אחד.
    ובמקביל ,להצליח בדרכו היחודית, להוציא ממשרד הבטחון, בעל תקציבי הענק, את כל המנופים החברתיים כלכליים, שניתן
    להפעיל ולמנף תחת משרד זה.

    ולסיכום ,בכל מבחן בו אני מעמיד את המועמדים, המיועדים והמוצעים ,להפוך ולהיות מנהיגי המפלגה הסוציאל דמוקרטית החדשה המוצעת באתרכם בלהט רב, וכמועמדה, המיומן והמנוסה ביותר לראשות הממשלה בישראל,
    אני עדיין מאמין ,מתוך היכרות קרובה ליתרונותיו הרבים ,יחד עם חסרונותיו, הקלים יחסית ליתרונותיו,
    שאין כרגע מועמד קיים מתאים וזמין, יותר מח"כ עמיר פרץ
    ,לחזור ולעמוד בראש המחנה,נחוש יותר ,בוגר יותר , מנוסה , מצולק ממלכתי ומשופשף, הרבה יותר.

  27. ציר העבודה :

    להנהלת האתר
    נפלה טעות טכנית ,בפרסום שמו של מגיב מס 25 ,יש לתקן את שם המגיב
    מהאות ע, שפורסמה בטעות, לציר העבודה המגיב האמיתי הרשום כמגיב התגובה מספר 25.

    בתודה, וסליחה

    ציר העבודה

  28. למגיב 25 :

    לדעתי, ההימור על הביטחון היה פשוט טעות, וחשבתי כך עוד לפני המלחמה.

    ההנחה הסמויה שלך היא שבפני עמיר פרץ עמדו שתי אפשרויות בלבד – ביטחון או אופוזיציה (שמשמעותה חיסולו בתוך המפלגה, כפי שעשו "הנשמות הטובות" ותאבות הג'ובים למצנע שקיים הבטחתו לבוחר).

    אבל בחשיבה מחוץ לקופסה (= יש 3 תיקים בכירים והעבודה צריכה להיות בקואליציה ולקבל
    1 מהם) היו עוד אפשרויות.

    פרץ היה יכול לתבוע להקים מחדש את משרד העבודה והרווחה במקום ההפרדה המלאכותית ביניהן (נוצרה עבור אריק שרון: שדרוג המסחר והתעשייה) ולהראות לציבור את הקשר ההדוק בין זכויות עובדים ובין היקפי העוני. הצעה ברוח זו הועלתה ע"י דני בלוך בבלוג שלו בימי המומ הקואליציוני. אבל כידוע העבודה רוב ימי פרץ היתה שותפה להפקרת תיק הרווחה ללא שר.

    פרץ היה יכול לקחת את תיק הביטחון לעבודה ולשים שם את עמי אילון, שהיה זוכה מראש לקרדיט ציבורי גבוה בהרבה וליכולת להוביל מהפכה במשרד כפי שעשה בשבכ אחרי רצח רבין. בצורה כזו לפרץ היה יותר זמן לשקם את מוסדות המפלגה ולחזק את כוחו שם, מאשר במשמרות של 20 שעות ביממה במשרד הביטחון ללא סגן לצידו (בלתי אפשרי גם למי שלא היה צריך ללמוד כל כך הרבה).

    פרץ היה יכול גם לוותר על אחד משלושת התיקים הבכירים תמורת חבילה מפוארת של תיקים חברתיים "קטנים"- הבריאות, הרווחה, התחבורה ואיכות הסביבה. בחירה בטקטיקה זו היתה מחייבת התנהלות זריזה, בשל העובדה שקדימה (בניגוד להבטחות) ניהלה מומ אינטנסיבי במקביל עם שס והגמלאים.

    באפריל 2006 היה לעמיר פרץ הישג ביד אבל פחות מדי כוח בכדי לחולל מהפך.

    הוא בעצמו מיסמס את ההישג הזה בשורה של בחירות לא נכונות בצמתי מפתח, לגבי רובן הוא בעצמו הודה בטעות בפומבי שנה מאוחר מדי:

    אנשי ברק מונו לשרים במקום ברוורמן ואילון מ"הנבחרת" של הקמפייין (קיבל התרעה מראש מדני בלוך ושוקי גלילי)
    דחיית הבחירות למוסדות ובחירת בעלי הברית במפלגה (קיבל התרעה מראש מיהושע בן משה), תמיכה בישיבה עם ליברמן (קיבל התרעה מראש מיסו"ד המשמרת צעירה ועשרות כותבים), כמעט אפס מעורבות בתהליך המדיני ובפעולות מול האוכלוסיה היהודית והפלסטינית בגדה ועוד ועוד.

    העובדה שפרץ תיפקד כשר ביטחון ללא כוח במותניו וללא לגיטימציה ציבורית גם לפני המלחמה הפכה אותו לבובה חסרת כוח השפעה, ועם זה החלום על "שר ביטחון חברתי" נותר חלום. כבר בישיבתו הראשונה עם המטכל יצא פרץ עם כותרת: אני אהיה חומת מגן של תקציב הביטחון. וזה אחרי שמצע המפלגה דיבר מפורשות על קיצוץ מיליארדים בביטחון לטובת תקציבים חברתיים.
    כמו שפרץ כרת ברית עם שמחון ופואד כדי לשרוד, היה עליו לכרות ברית גם עם אלופי המטכל. אבל מי שהולך לישון עם עקרבים נחשים ופשפשים יקום בסוף עקוץ, או לא יקום בכלל.

    למרות כל הטעויות הללו, אני מסכים איתך לגמרי לגבי התאמתו של פרץ לעמוד בראש המחנה ולגבי התועלת של הניסיון והצלקות.

    אני מקווה שהוא למד מהטעויות, למרות שניסיוננו עם פוליטיקאים מראה שלרוב הם לא לומדים. מרגע שהם מתיישבים בכורסא, כל ההבטחות לשינוי גישה נקברות מתחת להררי הבורקס ומערכות הלחצים של התפקיד.

    ופה קבור הכלב –
    אבל אם לדעה שלך ושלי שפרץ הוא ראוי שותפים רק אחוזים בודדים מאזרחי ישראל, והסיבה היא עברו של פרץ כשר ביטחון שנתפס ככישלון מהדהד – פשוט חבל על הזמן.

    הציבור לא קרא את כל הדוח של ועדת וינוגרד (שבפירוש לא מוציא את פרץ זכאי, אם כי פסק הדין פחות חמור משל אולמרט) אבל את סיפור המשקפת הוא זוכר היטב.

    לרוע המזל מי שיכול לעשות היום רה-לגיטמציה לעמיר פרץ כחלופה אמיתית לביבי-ברק (ועדיפה על ציפי לבני) זו רק שלי יחימוביץ'.

    בידה של שלי המפתח, אך נראה כרגע שהיא נחושה שלא להזיז אצבע בנושא.

    התוצאה – עמיר פרץ לא ימריא, שלי יחימוביץ' תמשיך לשמש עלה תאנה כלכלי של ברק שצועק ונלחם וכמעט תמיד מפסיד. מאות אלפי בוחרים פוטנציאליים של מפלגה סוציאל דמוקרטית ימשיכו להצביע לישראל ביתנו, לש"ס, לליכוד ולקדימה, או לא להצביע כלל.

    איתי

  29. רמי הוד :

    יציאה מהביצה ומהבוץ משמעה הרחבת מעגלים באופן מהותי ומעשי ולא רק דקלרטיבי. לא צריך עוד מאותו הדבר, לא צריך לשחק כיסאות מוסיקליים עם אנשים כמו איתן כבל ואופיר פינס, לא צריך להתרפק בנוסטלגיה על ערכי תנועת העבודה שאבדו ויש להשיב עטרה ליושנה. מה שצריך זה אנשים חדשים, או אולי להשיב אחרים שמעולם לא ניתנה להם הזמדנות להוביל תנועת שמאל אמיתית ועממית ( רן כהן). עד שהציבור לא יראה במו עיניו אנשים המסמלים שמאל חדש, מחובר, עממי, המגיע מעשייה חברתית, וכן- גם מזרחי וערבי- הוא לא יאמין שאכן נעשה בדק בית והוסקו מסקנות. התנועה החדשה-מרצ שמכרה בדיוק את אותה הגברת בשינוי אדרת זכתה ל-3 מנדטים לא בכדי. היא אמרה בוא נעשה מרצ אבל בסיכול אותיות ולכן הביאה עוד ליברל, עוד "עושה שלום מקצועי" ועוד פורשי מפלגת העבודה. אין צורך להתחבר לפוליטיקת המותגים והזהויות אבל יש צורך להבין שבני אדם, ברמה הבסיסית ביותר, יצביעו למישהו שהם תופסים כמייצג האינטרסים שלהם. רשימה חדשה לא יכולה להיות מעין "תנועת עבודה חדשה" המכריזה כי היא תנועת העבודה האמיתית. אין לזה אלקטורט ובצדק.

  30. ציר העבודה :

    לידידי המלומד והצודק ,מגיב 27
    לדבריך המלומדים,

    המריונטה המקובלת בעבודה, ח"כ שלי יחימוביץ כנראה,(מפורט בין התגובות ,מכתבה אליי, מייד בתום ועידת העבודה האחרונה ) לא תשתף כנראה ,פעולה עם עמיר פרץ.

    ואף תדחוף יחד עם שאר השרים במפלגה ,האוחזים בממשלה כבקרנות המזבח,את "המורד הסורר" ח"כ עמיר פרץ
    לפינה החשוכה של קרני הדילמה ובחירת ברירת המחדל,
    שתעמוד לפניו, של המנהיג הסוציאל דמוקרטי הבולט ביותר במפה הפוליטית בישראל( הסכמנו על כך)
    לבחור במריונטה המפורסמת והמקובלת ביותר, במפה הפוליטית בישראל ,ח"כ ציפי ליבני, העומדת בראש המפלגה הגדולה בישראל.

    ועכשיו נשאלת השאלה, מי מהח"כים במפלגת העבודה, יעלם ראשון
    מהמפה הפוליטית בישראל.ומי יהפוך
    לאדמור הקונסוליירי, של ראש הממשלה
    הבא של ישראל.

  31. ל יהושע :

    למה צריך שם?
    בכל מיקרא זה לא רציני,חבל על האיש מכפר בלום שנאלץ לצפות לאן מתדרדרת בקשתו:" אסתפק במה שכבר נאמר. אתם לבטח חכמים ממני, ואם גם התפרצתי כדרכי, תסלחו לי ותכבדו."
    A LA PATA

  32. יונתן :

    כולכם שבויים בססמאות על "עם".
    במדינה יש שני עמים יהודים וערבים ולא יכולה להיות מפלגת "העם" שתכיל את שניהם בלי שתתייחס לשוני ולמצב בינהם.

    לס"ד יש רעיונות טובים,כשהם מיושמים במידה,אבל צריך להתאים אותם למצב בארץ ולא ל"עם" במוסן של כלל האנשים.

    בן גוריון הבין את הבעיותיות הזאת במאמרו "ממעמד לעם".

    אם רוצים להציל את אותם רעיונות ס"ד חייבים לוותר על חלק מההערכים וההתנהגות הפסאודו ליברלים שמאפיינים את השמאל היום ולהכיר במצב הלאומי הכולל תחושה קשה של רוב הציבור היהודי שהשמאל מעדיף את הערבים על פניו,שהדרך של מפלגות השמאל מביאה להתבוללות תרבותית שלנו בתוך מדינתנו ולשמאל לא באמת אכפת מציונות במובנה הקלאסי(ולא אל תתחילו להתבכיין ש"השמאל בנה את המדינה" כי אין קשר בין מפא"י הלוחמת דאז לעבודה הרכרוכית היום).

    לא יהיה שיקום לשמאל שתומך באזרוח עובדים זרים(ובפועל התמיכה בהם מובילה לכך) כי רוב הציבור ובמיוחד השכבות החלשות לא רוצה להרגיש איתם סולידיריות ומבין שהתמיכה בהם האה על חשבונו(וסולידריות לאומית משמעה שתומכים יותר בבני עמכם על חשבון עמים אחרים).

    לא יהיה שיקום לשמאל בכייני שתומך בנרטיב הנכבה ומכניס אותו לספרי הלימוד כמו שעשתה הפרופ' יולי תמיר.

    והעיקר לא תהיה תקומה לשום גוף "לאומי" שמאבד ושוכח את מורשתו ודתו הלאומית(ההפרדה בין דת ללאום היא הפרדה המתאימה לדתות האוניברסליות כמו נצרות ואסלאם ואינה קיימת ביהדות),מי שרוצה לחבר אליו "מזרחיים" לא יכול לזלזל במסורת ישראל או להכניס כל מיני פלורליזם ביהדות (רפורמים למי שלא מבין את מילות הקוד),הרי כל הצלחתה של ש"ס בקרב המוני מסורתיים נובע מהזיקה העמוקה למסורת ולא רק מפעילותה החברתית(שעולה עשרות מונים על רוב המפלגות החברתיות) שנובעת מחיבור לשטח ולא מאידאולוגיה.

    מי שורצה לחבר אליו ערבים יצטרך להיות פחות ציוני ולתת מענה גרוע יותר לבעיות היהודים(דוגמא-יש ערים מעורבות שהערבים משתלטים עליהם למרבה חרדתם של היהודים הגרים שם כמו בנצרת עילית).

    מי שיהיה פחות ציונ י ופחות פרו -יהודי ממילא לא יזכה לתמיכת רוב הציבור היהודי ואז כל הדיבורים על שיקום מפלגת העם ריקים מתוכן.

    הקיצר-רוצים מפלגת העם עם תמיכת העם תחזרו לעם,היהודי.

  33. ע :

    יונתן- מאיפה אתה יודע את כל זה?
    מנסיון העבר.
    אבל, האם יתכן שאנחנו מנתחים לא נכון את העבר הזה?
    האם יתכן שכתוצאה מניתוח שגוי, אנחנו מגיעים גם למסקנות שגויות?

    למיטב ידיעתי, למשל, לא "הדאגה לערבים" הפריעה להרבה אנשים, אלא השכנוע שהשמאל דואג ר ק לערבים.
    עובדה – העמדה הרשמית של שלום עכשיו היתה – קודם נביא את השלום ורק אז אפשר יהיה להתפנות לעניינים חברתיים, כשכל אחד מהפעילים יוכל להתפנות לכיוון החברתי-כלכלי שהוא מאמין בו. (ההנחה היתה, על סמך הכרת הפעילים המרכזיים, שעיסוק מקביל בשאלות חברה יפצל אותם).

    נסיון לבנות פעילות שכונות-שלום עכשיו, הא, המעבדה הזאת חשפה והציפה את התובנות שתארתי ואחרות.

    לא לחינם נדמה לי שהייתי כבר בסרט הזה, רק שעכשיו המשקל עבר לצד השני – בואו לא נזכיר יותר מדי את הערבים.

    האתר הזה ממלא את ההמלצה הזאת בהצלחה יתרה.

  34. רמי הוד :

    יונתן- על פי אלו קריטריונים אוניברסליים ומקומיים אתה נחשב לשמאל

  35. ע :

    ללקסי – בקשר לדגלים:
    בחורף 1965-6 חטפתי שוק. י. צמח, המורה לערבית, נכנס לכיתה עם חבילה ביד וחיוך ערמומי בעיניים.
    תוך כמה דקות קיבל כל תלמיד עיתון ירדני, מריח עדיין מהדפוס.

    בארץ באותה תקופה – מיתון קשה.
    ובעמוד הראשון של העתון, במרכזו –
    תמונה מהפגנת מובטלים בירושלים המערבית – המילים "לחם, עבודה" היו מרוחות על כל התמונה.

    תמונה אחת שווה אלף מילים? לא בשביל עורך העיתון. פרשנות ארוכה מאוד ידעה להסביר שהנה הפרויקט הציוני הורס את עצמו מבפנים.

    מבחינתי זה היה רגע מכונן. היה ברור לי שהחוסן הפנימי שלנו חשוב יותר מהחוסן הצבאי.

    אחר כך באה מלחמת ששת הימים ורבים חשבו לתומם שנפתרו כל בעיותינו עלי אדמות.

    רק מי שטרח להטות אוזן, ולקרוא מה שנאמר בצד השני, יכול היה להבין, שהפגנת הכוח הגדולה ביותר של צה"ל, איכשהו לא הטתה את זרם התודעה הערבי לאפיק הרצוי.
    הערבים מבינים רק כוח? לא. במה שנוגע להבנת הכוח הם לגמרי סתומים.

    מישהו אמר מלחמת יום כיפור?

    מאז ועד היום לא קרה דבר שישנה את דעתי.
    כדי לעשות כאן שלום, ישראל צריכה להיות חזקה מבחינה חברתית, מקורית ויצירתית מבחינה חברתית כלכלית.

    לא דגלים – אלא דגל אחד.

  36. יונתן :

    ע-אני יודע את מה שאני יודע באותה דרך שכולכם יודעים,חיבור חשאי לערוצי השב"כ…תקשורת,חיים,הכרות וכן הלאה.

    בהחלט יתכן שכולנו,כולל אתם,מנתחים לא נכון את העבר.
    אני מציע דרך מסוימת לעתיד.

    נכון,הבעיה העיקרית של השמאל היא שהוא נתפס כדואג רק לערבים,לעיתים על חשבון היהודים ,לעיתים קרובות מפלגות השמאל נחשבות ככאלו שאין להם כל עניין בשאלת יחסי יהודים-ערבים מעבר לתמיכה אוטומטית בערבים והכאה על חטא קדמון,אם אני בעיר מעורבת ויש לי בעיות עם השכנים הערבים שלי אני יודע שלא ממפלגות השמאל אקבל תמיכה ולהפך סביר להניח שאם אני מנסה לשמור על השכונה שלי יהודית אוקע כגזען ופשיסט,אם אני מנסה לשמור על המדינה שלי כיהודית אני בכלל מוקצה.
    העניין הוא לא רק ההטיה ביחסי יהודים-ערבים אלא באמת גם ביחס למסורת שהוא עוין מאוד כל עוד הוא לא משרת מטרות שמאל פוליטיות(כמו שפתאום האיסור על מכירת הארץ לצמיתות קיבל חיים ע"י אנשים שביום יום מוקיעים את הדת) בימין יש יחס כבוד למסורת ולדת שמובנה בו ויש מענה מסוים לבעיות מהסוג שהוזכר.
    באתר הזה יש פחד מלגעת בערבים כמו בכל שאלות ובעיות הלאומיות והלאומים והאזרחות הישראלית והפחד הזה קיים בכל השמאל,דוין רציני יושתק תמיד ע"י טענה שהוא מזכיר "זמנים אפלים בהיסטוריה.

    רמי-אני לא מוגדר ואני גאה לומר שאני לא שמאל ולא ימין ולא מרכז,אני מחפש דרך שהיא גם יעילה וגם ערכיה טובים ומתאימים לדעותיי,אני לא מחויב להגדרת השמאל אובר אלס.
    מי שרוצה לדבר על מפלגת העם לא יכול לחלום על אינטרנציונל מכיוון וזה מרוקן את ה"עם" מתוכן כנ"ל מי שמתעלם מכל גוון ערכ ומסורתי ודתי ייחודי,נראה לי שפרופ' גוטווין כתב מאמרים ברוח זהה(אחד שקראתי בעיתון "תזה" ועוד אחד שלא זכור לי כרגע).

  37. דני בלוך :

    יונתן אתה ימני קיצוני המשתמש בביטויים שמקומם אינו כאן וגם מקומך אינו כאן.

  38. ליונתן - ואידך זיל גמור :

    ליונתן,

    נראה שאינך מבין שבמילת הקוד "שמאל" מתייחסים, כאן ב"עבודה שחורה" למתח הבין מעמדי ולא למתח בין קבוצות מוצא (מזרחיים, מערביים, עולים מצפון – רוסיה, עולים מדרום – אתיופיה, דתיים א' – שקבלו מהוריהם, מאמינים ב' – שקבלו מהוריהם שלהם וכמובן כל קבוצות היהודים מול כל קבוצות הערבים).

    המתח בין הקבוצות השונות באוכלוסיה מנוצל על-ידי מעמד העשירים כאן לפוליטיקה של הפחדה ושל ייצוג הקבוצות (כמעט מובן מאליו שחברי הכנסת מחויבים לשולחיהם מהקבוצה השולחת) ולא למחויבות לכלל ולטובת הכלל.

    הדגשת המתחים הבין-קבוצתיים מנוצלת על-ידי מעמד העשירים להאצת מעברה של החברה הישראלית מהיותה אחת המפוארות שבחברות להיותה אחת המפוערות שבחברות, ואתה יכול להחליף כאן "מדינות" במקום "חברות" (בתודה ליאיר צבן).

    בולט הדבר בזלזול שאתה מזלזל בחבירת שומרי מצוות שבין אדם לחברו אל מי שמקפידים גם במצוות שבין אדם למקום, בהתנגדותם המשותפת להפרטת הקרקעות.
    תורת ישראל אינה רק הקרבת קרבנות ותפילה, תורת ישראל היא תורת חיים, מערכת התנהלות חברתית גם למניעת פערים.
    בעלות על קרקע והיכולת לצבור הרבה קרקעות היא היסוד האוניברסלי לפערים חברתיים. כותבי תורת ישראל (או מי שנתן תורה לישראל) ידעו זאת ומנעו בחקיקה את מה שהכנסת התירה לאחרונה.

    לקסי

  39. ע :

    יונתן, יש לך חיבור חשאי לערוצי השב"כ?
    מילא התקשורת, החיים וההיכרות, אבל חיבור חשאי לשב"כ?
    אפשר לקבל דרכך פרוטקציה?

    חוץ מזה אפשר להתווכח למי יש פה באמת יחס אל "הדת", ומי משתמש בה כקרדום לחפור בו.

    כל הטקסטים היהודיים שזורים בעקרונות של צדק חברתי, שיישומם מחייב התאמה לצרכיו של כל דור.

    אם אתה בטוח שהימין עם הסנטימנט הדתי עושה את זה, אז לך עם הימין, ותבוא עליך הברכה.

  40. ליונתן ולרמי :

    בניגוד גמור לתגובה 36 רציתי להזמין אותך לכתוב את המסר מעורר המחשבה שלך בצורה מסודרת כטור דעה.

    לא הרגשתי בדבריך ימין קיצוני אלא ערעור על מוסכמות. וזה אולי אחד הדברים הכי נחוצים למחנה שנמצא במשבר מתמשך אך חבריו עדיין בטוחים בצדקת הדרך שלהם (לכל אחד הדרך שלו).

    אולי זה יעצבן כמה אנשים אבל חשוב לשמוע, ואולי רמי הוד (שנמצא בפירוש משמאל ל"מרכז הכובד" של הכותבים והקוראים כאן) יכתוב מאמר תגובה.

    איתי

  41. לאיתי :

    אתה יכול אולי להצביע על טיעונים של יונתן שהם בגדר ערעור על מוסכמות?
    הטענה הכללית שלך לא לגמרי ברורה.
    כל אחד מהטיעונים של יונתן מוכר כבר שנים. אלה טיעונים כמעט אוטמאטיים נגד השמאל, ולא ברור מה החידוש שבהם.
    קיימים ב"שוק" טיעונים הרבה יותר מאתגרים לשמאל.

    ע

  42. TIBERIVS GRACCVS :

    לדעתי להיחלשות השמאל יש שתי סיבות:

    הסיבה הראשונה היא מבנית, בעבר הייתה תרבות פועלית שמאלנית (איגודי עובדים, תנועות נוער וכו') כל זה נעלם ופורק (או שאם עדיין קיים הוא צל חיוור של מה שהיה בעבר) בלי כל הארגונים הללו (שבאופן אירוני פורקו ע"י השמאל) אין לשמאל קאדרים והוא נאלץ להשתמש בטריקים פרסומיים (ע"ע "התנועה החדשה") שאפילו אם יצליחו לא יוכלו לבנות מפלגה רצינית לטווח ארוך.

    הסיבה השנייה היא אידיאולוגית – השמאל נכשל, מאז כישלון אוסלו לשמאל אין תשובה אמיתית לאיומים שישראל נתונה בהם. להפך יש חלק גדול ממנו (גלאון, תמיר, בורג) שמתרחק יותר ויותר מהחברה הישראלית לטובת תיאוריות פוסט-ציוניות. צריך להבין שבלי לאומיות לא יוכל להתקיים שמאל אמיתי (כלומר בעל השפעה אמיתית) אם השמאל ימשיך לכנות את מלחמת העצמאות הנכבה או בשעה שישראל במלחמה עם הפלשתינאי יצעד בחוצות ת"א עם דגלי האויב העם ימשיך להוקיע אתכם. הפתרון למצב הזה הוא לחזור לערכים של הציונות הסוציאליסטית שאם כל הבעיות שלה האמינה במדינת רווחה סוציאליסטית ובצדקת הציונות והקיום של העם ישראל בארצו. היסוד האקטיבי בה שמחויד באופן עמוק לביטחון ישראל הוא הדרך היחידי שהשמאל יחזור לשלטון – כל דרך אחרת תוביל כל התארגנות חדשה למאבק על 10 המצביעים היהודים של חד"ש.

  43. דני בלוך :

    ליונתן אני מצטרף לע. אף אחד כאן לא מעונין בדיעותיך הנבובות.

  44. גליה :

    יונתן,
    אני מעוניינת ומתעניינת בדעותך.
    התשכשכות בשלולית המשכנעת משוכנעים לא מאתגרת ולא עושה גלים.

    אפשר ללמוד על דיבייט כאן:
    http://israelidebate.blogspot.com/2009/02/blog-post_07.html
    "כלל ראשון וחשוב: טיעונים ופיתוח לוגי ונטרול הרגש"- ראו קטעי וידאו חביבים מימין.

    השופטים בדיבייט, במקרה שלנו "עם ישראל" , בשלב זה (הרכב כנסת 18) החליט שהימין משכנע יותר.

  45. יהושע בן משה :

    חברים יקרים:
    יש לי הרגשה שאנו נגררים לדרכים צדדיות בדיון על מאמרו של החבר מכפר בלום.
    בקיצור כמה הערות משלי (לא יחימוביץ):
    1-המפתח בידי שלי היא רק לגבי הקמת סיעה נפרדת בכנסת כרגע. לפי השקפתי הגוף החדש צריך לקום ללא תלות מובנית בחברים בכנסת היום.
    2-כשמופיע תגובה שמבליטה את מקורה הימני, אין צורך להתייחס אליה.
    3-כשבקשתי ללא הצלחה , לערוך בירור על מסמך מקוצר כבסיס לפעילות הסוציאל דמוקרטים,לקחתי בחשבון שמסמך בגודל שלקסי פרסם ,הוא לא שימושי
    לפעילות הארגונית.
    4-מאחר שהמושג שמאל השתבש בתודעת הציבור , הנני מעדיף להבליט במקומו את המושג סוציאל-דמוקרטיה.
    5-ברור שהגוף החדש צריך לכלול דתיים וחילונים, יהודים וערבים, אנשי כל העדות כשהבסיס המשותף הם עקרונות הסוציאל דמוקרטיה.

  46. יונתן :

    כמה תגובות:

    א. לגבי החיבור לערוצי השב"כ- קוראים לזה "הומור",לא לקחת את זה קשה מדי.

    ב.אתם מתעלמים שהבעיה שלנו בארץ היא גם בעיה לאומית של קבוצות לאומיות ולא רק של מעמדות כלכליים,התמקדות בלעדית בקונספט של מעמדות כלכליים פשוט לא מתאימה והופכת את העמדה שללכם ללא רלוונטית.
    העימות בין הקבוצות הלאומיות קיים כשלעצמו,הוא תמיד יתודלק בידי בעלי אינטרסים כמו פוליטיקאים(ולאו דווקא "בעלי הון" אמורפים שיכולים להרוויח הרבה משלום ע"י פתיחת קהלי יעד חדשים) ותמיד יהיו מי שירוויחו ממנו אבל העימות קיים כשלעצמו ואין מה להתעלם מזה או להטיל את האשם באילו "בעלי הון" אמורפיים,כל אחד אחראי לפעולות שלו.

    ג.מי שרוצה לשקם מפלגה או אידאולוגיה מסוימת חייב לתת מענה לכלל הבעיות ולא רק לאלו שנוחות לו וחלק מהעניין הוא גם להתעמת,בצורה ראויה,עם מי שנתפס בעיניו כיריב.

    ד.החברה הישראלית מעולם לא היתה אחת המפוארות,בנוסטלגיה הכל נראה טוב יותר,כל הבעיות הקיימות היום הם ביטוי של עיות קודמות,כך ביחסי יהודים-ערבים,מעמדות כלכליים וכן הלאה.
    ה.דני-הביטוי היחיד שהשתמשתי בו היה "ערבים",אני יוודע שקשה להודות בקיומם מפורשות ושהרבה יותר נאור לומר "בני מיעוטים" בצורה מעומעמת או להתייחס אליהם כ"קבוצה אתנית אחרת" אבל אני לא מאמין בעמעום או בהדחקה והכחשה.

    ו.יחס לדת-מי שמשלה את עצמו לגבי היחס והקשר לדת והנחיצות שבקשר הזה לא יוכל להציל כלום!היהדות שזורה גם במסר לאומי ודתי כמו החברתי,כדי שהמסר החברתי יעבור(ואגב המפד"ל נחשבת לימין מדיני ושמאל חברתי בעיני חבריה) צריך לאמץ גם את המסרים האלו,אני לא אומר לחזור בתשובה כי גם אני לא דתי אבל כן לקיים סוג של מחויבות.
    כדאי לציין שחלק גדול מהבעיות שלנו עם הערבים נבע ונובע מהחילוניות שלנו שמפחידה את הזרמים היותר מסורתיים בחברה הערבית.

    אתם רוצים להציל ולשקם מפלגה בדיוק באותה צורת חשיבה שדירדרה אותה מלכתחילה,ברור שכל ניסיון כזה מועד לכישלון.

  47. לקסי, לגליה :

    למיטב ידיעותי בלוג זה מתנהל בעברית ולא באמריקאית.
    מאות רבות לפני שהומצא ה-debate (שאני מסרב לכתוב אותו באותיות מרובעות) היה הויכוח.

    וכדאי שלא נשכח ושלא נחקה מתוך התבטלות (כהן ונביא – אחד העם)

  48. ללקסי :

    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%99%D7%91%D7%99%D7%99%D7%98
    אתה מוזמן לחדש את המילה בעברית :
    דיבייט הוא פעילות תחרותית מאורגנת של ויכוח פורמלי בעל-פה

    הדגש הוא על תרבות הויכוח כאן ! תרבות שיחה, דיון – ולא על השפה העברית שלי או שלך של כולנו.

    אדם יכול להיות עילג/דיסלקט/לקוי שפה ודיבור חכם תרבותי ומנומס כאחד.

    גליה

  49. יהושע בן משה :

    חברים יקרים (המשך):

    – הקשר לדת (כל דת) צריך להיות הפרדה מוחלטת בין דת לפוליטיקה.היחס של כל פרט למסורת בכל דת הוא עינין אישי בלבד.
    החזון של הסוציאל דמוקרטיה לא בא לפטור בעיות של קבוצה, אלה של כל תושבי המדינה.

    -אין לנו כוונה להציל או לשקם מפלגה, אלה לבנות גוף חדש , אליו יכלו להתחבר גם אנשים שהשתייכו לגופים אחרים.

  50. ציר העבודה :

    מתוך ניסיוני המוצלח, מקמפיין בחירות שערכתי, לקראת הבחירות לכנסת ה18,
    ובמבחן התוצאה ,הצלחתי לרכז תחת דגל הנושא, של המאבק הדמוקרטי המאוחד,
    מתנגדים רבים (משלל צבעי הקשת הפוליטית בישראל) , להרס הדמוקרטיה בישראל, הנובע ממינוף פוליטי, של קשרי הון ,שלטון ,רגולציה ותקשורת.

    כאשר נציגים של 16 מפלגות ,שהשתתפו בקמפיין ,הוכיחו לי ולעצמם ,מעל לכל ספק ,את עוצמת הדגל הנישא במשותף ,למאבק דמוקרטי מאוחד ,לכל המפלגות הדמוקרטיות בישראל, הנפגעות בדרך זו או אחרת מהיתרון האלקטוראלי המוחלט ,שמעניק קשר הרסני לדמוקרטיה זה, למשתמשיו הפוליטיים ולנציגי הקשר האחרים .
    ההתנגדות למינוף הקשר הון, שלטון ,תקשורת ורגולציה, בפוליטיקה הישראלית
    הוכח, מעל לכל ספק מבחינתי, כנושא משותף וחוצה מפלגות
    ומגזרים.

  51. ע :

    מצידי יונתן יכול להשתתף פה בוויכוח כמו כל אחד אחר.
    אני כשלעצמי לא מצאתי דברים חדשים ומאתגרים אצלו.
    מצד שני, אם אפשר לשכנע איש ימין, או רבע ימין, להצטרף אלינו, למה לא?
    אם הוא מצטרף לוויכוח בונה פידה, אהלן וסהלן.

  52. יונתן :

    ע-תודה שאתה מרשה לי,מה הייתי עושה ללא רשותך?

    לא מצאת דברים חדשים כי המציאות לא חדשה,האם בחרת להבין משהו או להתייחס או שבחרת להדחיק ולהתעלם?

  53. ליונתן :

    די, באמת מספיק.
    אני לא מרשה ולא לא מרשה. בסה"כ ניסיתי לדייק בהקשר לתגובה מס'
    41 , ואולי זו היתה טעות מצידי.
    את השאלה שלך קשה לי להבין. אנחנו כנראה לא מאופסים בשפה. זה קורה במשפחות הכי טובות.

    ע

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.