חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

מפלגת העבודה: סוף הסיפור

נושאים דעות, פוליטי ב 10.08.09 6:04

תרומתו של אהוד ברק לקריסת מפלגת העבודה נכבדת, אך בהיסטוריה הפוליטית ירשם דווקא שמעון פרס כקברנה. המנדטים הספורים החזויים לה בבחירות הבאות, מהווים המשך לינארי ברור למגמת הקריסה הנמשכת מאז 1992. במערכת הבחירות הבאה או לכל היותר בזו שלאחריה, צפויה מפלגת העבודה להמחק מן המפה הפוליטית.

מאת : נעם סגל

המסמר שננעץ אמש בכינוס ועידת מפלגת העבודה לא היה המסמר האחרון בארונה. המפלגה גוססת כבר שנים רבות, ולפיכך היתה זו לכל היותר דפיקת פטיש נוספת – שקיבעה את המסמר עמוק אל תוך העץ.

תרומתו האישית של אהוד ברק לקריסתה הסופית של המפלגה אמנם נכבדת, אך בהיסטוריה הפוליטית של ישראל ירשם דווקא שמעון פרס כקברנה של המפלגה. לא סתם זכה בכינוי לוזר: חמש מערכות בחירות עמד בראשות המפלגה ובכולן כשל. פרס מגלם באישיותו את הסיבות העיקריות להעלמותה של מפלגת העבודה: אובדן הדרך האידיאולוגית, מנהיגות כושלת של עסקנים הדבקים בכיסאם וחיסול כל סיכוי של התחדשות והשתלבות צעירים במוסדות המפלגה.

כשר ביטחון בממשלת רבין, פרץ פרס את הדרך למפעל ההתנחלות, המכשול העיקרי כיום לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני; כראש ממשלה וכשר אוצר בשנות השמונים, הוביל את תהליך ההפרטה והרס מדינת הרווחה. בכך הפך את מפלגת העבודה למפלגת ימין כלכלית, המתנכרת לעברה הסוציאל-דמוקרטי. הישגו היחיד של פרס היה תוצאת התיקו בבחירות 84', כאשר תאוות השררה הובילה אותו לשולחן ממשלה אחד עם הימין; בהמשך הדרך, בפרשת התרגיל המסריח, קידש את מסורת ההדבקות לכסאות הממשלה בכל מחיר, תוך ויתור על עקרונות, יושרה ציבורית ודרך.

זחילתו המשפילה של אהוד ברק אל ממשלת הימין הקיצוני של נתניהו ותמיכתו הפעילה בהפרטת קרקעות המדינה ובמדיניותו הכלכלית של נתניהו אינם אלא המשך מורשתו של פרס. לאחר שכשל בשתי מערכות בחירות (ב-1999 היה זה מיאוסו של נתניהו שהביא את ברק לכסא הממשלה, מפלגת העבודה איבדה בבחירות אלו 8 מנדטים) וידא אמש ברק בהצבעה על חוקת המפלגה כי יקבל הזדמנות נוספת להפסיד.

כאשר הודיע לפני כשנה אהוד אולמרט על כוונתו לפרוש מראשות המפלגה ולהקדים את הבחירות הצהיר ברק כי "ניצחנו את ביבי פעם אחת, נעשה זאת שוב". כנראה שטרם החלים מהזיה זו. בנאומו הנרגש בועידת המפלגה אמש, שב וחזר ברק על האמירה כי בכוונתו להוביל את מפלגת העבודה לנצחון בבחירות הבאות. ברק כה משוכנע בנצחונה העתידי של המפלגה עד שהצליח לשכנע בכך גם את אופיר פינס, עופר עיני ויצחק הרצוג – הרואים עצמם כיורשיו וכמועמדים להנהיג את המפלגה אחרי ברק – אשר הסירו לבסוף את התנגדותם להצעת החוקה שהציג.

ברק וחבריו סבורים כי המפלה בבחירות האחרונות היתה "תקלה", אותה יוכלו לתקן בבחירות הבאות. הם מסתכלים אל בנימין נתניהו, שלאחר מפלתו בת 12 המנדטים בבחירות 2006 הוביל שוב את מפלגתו לנצחון בן 27 מנדטים ולראשות הממשלה. זהו חלום באספמיה. טרם נפילתו הזמנית, בעקבות הקמת קדימה, היו לליכוד  38 מנדטים; הבחירות האחרונות בהן צלחה מפלגת העבודה את קו 20 מנדטים, נערכו לפני קרוב לעשר שנים.

יש לומר בבירור: מותה של מפלגת העבודה הינה עובדה מוגמרת. מאז שנת 1992 איבדה המפלגה בממוצע 6 מנדטים בכל מערכת בחירות. סה"כ, אבדו לה 32 מושבים בחמש מערכות הבחירות האחרונות. המנדטים הספורים החזויים לה בבחירות הבאות על פי הסקרים שפורסמו השבוע, אינם תוצאה של ההתנהלות הפאטתית של ברק בשאלת החוקה ובכלל, אלא מהוים המשך לינארי ברור של מגמת הקריסה וגסיסתה האיטית נמשכת כבר 17 שנים. שום נס כבר לא יעזור. במערכת הבחירות הבאה או לכל היותר בזו שלאחריה, צפויה מפלגת העבודה להשיב נשמתה לבורא עולם ולהמחק מן המפה הפוליטית.

מאז מלחמת יום הכיפורים, ניצחה מפלגת העבודה בבחירות פעמיים בלבד. בשתי הפעמים עמד בראשה יצחק רבין. ברק, אמנם רואה עצמו כיורשו של רבין, אך לכל היותר מצטייר כחיקוי דהוי של שמעון פרס, אשר לא ידע לפנות בזמן את מקומו לאחרים הטובים ממנו. ואמנם, הציבור הבין זאת, ואמר בברור את דברו: בשתי מערכות הבחירות בהן עמד ברק בראשות המפלגה, איבדה זו במצטבר 15 מנדטים – כמחצית ממספר המנדטים שאיבדה מאז 1992. קביעת מועד הבחירות המקדימות לשנת 2012 אינה אלא אחיזת עיניים. ברי כי ממשלת נתניהו תפול הרבה קודם לכן, ואהוד ברק צפוי לעמוד בפעם השלישית בראשות מפלגת העבודה, כדי לקבור אותה סופית.

abstinence3

ציר האופקי (X) – קדנציית הכנסת
ציר האנכי (Y) – מס' המנדטים

קו המגמה הוא קירוב לינארי תיאורטי לחלוטין (המתעלם מקיומו של גרעין מצביעים קשה). אם תימשך המגמה הנוכחית, הקו מנבא כי התוצאות של מפלגת העבודה בכנסת ה-19 יהיו דומות לאלו המופיעות בסקרים הנוכחיים. לפי הניבוי התיאורטי הזה, בכנסת ה-20 מפלגת העבודה כבר לא עוברת את אחוז החסימה. שימו לב במיוחד ל"זריקת הארכת החיים" בבחירות לכנסת ה-17 – הפעם היחידה מאז 1992 בה לא נרשמה ירידה במס' המנדטים.

נעם סגל –  הוא סטודנט לתואר שלישי בלימודי הסביבה וחבר מפלגת העבודה

נערך על ידי גליה
תגיות: , , , , , , ,

44 תגובות

  1. איל :

    אדוני, טעות – בראשות רבין ניצחה מפלגת העבודה פעם אחת. (בפעם הראשונה התמנה רבין לראשות המפלגה אחרי שגולדה התפטרה).
    התיקו ב1984 גם לא היה הישגו הגדול של פרס – הוא היה כשלונו, לאחר שלא הצליח להפיל את אחת הממשלות הכושלות בתולדות ישראל, שהיתה אחראית ללבנון ולאינפלציה. הישגו היה דווקא בבחירות הקודמות להן (הידועות לשמצה כבחירות העגבניות ודודו טופז) – בהן הצליח להעלות את מפלגת העבודה (אז "המערך") מ32 מנדטים אליהם התרסקה אחרי מהפך 1977 ל47 מנדטים (אם כי גם זה כנראה בעיקר הודות להתפרקות ד"ש).

    כל השאר נכון.

  2. אלעד הן :

    לא יזיק להזכיר שוב שהשינוי בגרף הירידה בכנסת ה-17 מקביל לניסיון השינוי של פרץ בהרחבת הפניה למעמדות מנושלי-ההפרטה.

    אפנה אתכם למאמר של דני גוטוויין ושלי בנושא:
    http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/927/543.html

  3. ציר העבודה :

    עמיר פרץ כיו"ר המפלגה לבחירות בכנסת ה17, סימן מטרהגבוהה עם סיכוי סביר,
    להיות נציגה בממשלה של המפלגה הגדולה ביותר בכנסת וכמועמדה לראשות הממשלה.
    הקמתה של קדימה הנתמכת בעזרת מנופי הון, שלטון ,תקשורת,
    טרפה לו את הקלפים והציגה את מועמדה אולמרט לראשות הממשלה,
    כאשר עמיר פרץ מכתיב לו הסכם קואליציוני מכובד ביותר לשיתוף מפלגת העבודה .כשותפה שוות זכויות.

  4. ציר העבודה :

    עמיר פרץ כיו"ר המפלגה לבחירות בכנסת ה17, סימן מטרהגבוהה עם סיכוי סביר,
    להיות נציגה בממשלה של המפלגה הגדולה ביותר בכנסת וכמועמדה לראשות הממשלה.
    הקמתה של קדימה הנתמכת בעזרת מנופי הון, שלטון ,תקשורת,
    טרפה לו את הקלפים והציגה את מועמדה אולמרט לראשות הממשלה,
    כאשר עמיר פרץ מכתיב לו הסכם קואליציוני מכובד ביותר לשיתוף מפלגת העבודה .כשותפה שוות זכויות.

  5. ציר העבודה :

    מאמר מעולה המבהיר עובדות

  6. דני בלוך :

    פרס לא שגה ב-1984. המצב הקטסטרופלי בכלכלה ובלבנון חייב ממשלת אחדות. הוא טעה כשלא פרק את הממשלה כששמיר הטיל וטו על הסכם לונדון עם חוסיין. מאז החלה התדרדרות שנבלמה עם ניצחון רבין. רצח רבין קטע את תהליך השלום ושינוי סדר העדיפויות החברתי. בחירתו של ברק ב- 99 נתנה אפשרות לתקן את המעוות אך ברק נכשל והוא מוסיף להכשיל את העבודה בלכתו להכנסת ספר תורה בבית כנסת ברובע המוסלמי ששופץ על ידי המיליונר הימני-קיצוני מוסקוביץ' המסייע לכל מי שפועל להכשלת תהליך השלום.

  7. איתי :

    אם אתה אוהב מתמטיקה נסה לצייר בראש את קו המגמה רק על סמך 4 הנקודות הראשונות ולנחש לבד כמה מנדטים הקו הזה היה מנבא לעבודה היום (ושוב כמובן נזכיר שהקו הזה מתעלם מהאוכלוסיה שתשים פתק אמת מתוך הרגל גם אם בראש הרשימה יעמוד חמור או אחמדינג'אד)

  8. עמית-ה :

    אני מחכה בסבלנות להסטוריונים הצבאיים שיגלו לנו עוד שלושים שנה את "גדולתו" של ברק כמצביא.
    לדרעון תחקק הכרעתו להקטין את ימי האימונים בכדי לצמצם את מספר תאונות האימונים.

    ההיסטוריונים שיבואו אחר כך יספרו לנו מי באמת שיקם את מבנה הצבא והקונספציה שמפעילה אותו אחרי מלחמת לבנון II.

    מה שמעניין אותי מאוד זה: האם ברק מחסל את מפלגת העבודה והסיכוי לפשרה מדינית עם הפלסתינאים מטעמי דעה או חוסר דעה?

  9. אוהב את הפלוגה שונא את המפלגה :

    הכי קשה לשחק כדורגל בקיבוץ שבו גדלתי היה כששיחקנו בבית מול "האוהדים המסורים" שלנו.
    ההומברס והמוצ'צ'וס היו מתכנסים דרך קבע כדי לחפש כל פשלה תקלה וכשלון שתאפשר להם לרדת על חבריהם ילדיהם שותפיהם שהתרוצצו על המגרש. (לא כולל את הדרבי נגד הקיבוץ הברזילאי השכן ששם אם היינו בפיגור המשחק היה מפוצץ. יש דברים שלא צוחקים איתם).
    בקיצור, כשלא הפסדנו הם היו מבואסים תחת אבל התנחמו בכך שבטוח נפסיד בפעם הבאה.
    ומסיפורי ילדותי המרתקים לנמשל: באתר משובח זה מתקיימת תחרות מתמדת עוד טרם הבחירות האחרונות של קבורת חמור לעבודה ושל ביקורת בכל עניין על חכים עם נטייה ס"ד. (אמרתי לכם שזה מזכיר לי את משחקי הכדורגל שלנו בקיבוץ לעיני הקהל הביתי? אה כן אמרתי).
    אני אצביע בעד מפלגה ס"ד וציונית, ובסיטואציה מסוימת לקואליציה עם מפלגות לא בדיוק באותה בלטה.
    אני צופה גדולות לעבודה כי קדימה לא תשוד עד הבחירות הקרובות (אני חותם על זה).
    הצעתי לחבריי בחוג תלמים לארגן אירוע פומבי ובו משפט ציבורי לחכי ושרי העבודה, זו נראית לי דרך פרודוקטיבית יותר להוביל את העבודה למקום אחר.
    ואל תשכחו שלברזילאים אסור להפסיד בכל מקרה.

    דני זמיר

  10. עמית-ה :

    אני מצטרף לבית הדין הוולונטרי בתנאי שאפשר לדון אותם לצינוק עם עבודת פרך בכל יוני עד ספטמבר בפצאל שבביקעה.
    אני מציע שיעבדו במה שסבי עבד בהיותו חבר בגדוד העבודה – ייצור חצץ מאבני בזלת.

  11. לדני זמיר :

    הביקורת המובעת כאן כלפי ח"כים סוציאלדמוקרטיים מובעת כמעט תמיד לצד שבחים, אפילו כאשר הדברים נכתבים ע"י חברי מפלגות אחרות (תומר רזניק למשל) שלהם אינטרס ברור להציג את מפלגת העבודה במערומיה.

    המשותף לביקורת המושמעת על יחימוביץ' ופרץ הוא שלצד משנה אידיאולוגית נכונה ועבודת חקיקה חשובה, ישנה התנהלות פוליטית הרסנית, שהדוגמה המובהקת ביותר שלה הוא חוסר היכולת של השניים לשתף פעולה זה עם זה, וזה בלשון המעטה.

    גם בימים אלה של ליקוק פצעים לאחר הפסד בשני מאבקים חשובים, נשארה התהום בין שני מנהיגי המחנה הס"ד בעינה והם לא התקרבו אפילו במילימטר.

    את מי זה משרת? את ביבי, את משפחות ההון, את ברק.

    ואתה מצפה מאיתנו לשתוק ולפרגן, שהרי "הם משלנו".

    אני אומר – ההתנהלות הזו היא גורם משמעותי בהדרדרות הכוח הפוליטי של הסוציאל-דמוקרטים. בוודאי הרבה יותר משמעותית מה"פגיעה" שנוצרה בעקבות ביקורת פומבית ברשת האינטרנט (מישהו בחוג חיפה האשים את עבודה שחורה בנהירת המנדטים מהעבודה לקדימה…)

    כאשר "מעריצי שלי" ו"מעריצי עמיר" מעדיפים להתעלם מהבעייתיות של ההתנהלות הפוליטית הזוועתית של מנהיגיהם – גם הם הופכים שותפים לבעיה.

    הפרס שלהם הוא הזכות להישאר במעגל המקורבים לח"כ שכל מי שמעז להשמיע ביקורת גם בחדרי חדרים מודר ממנו (ע"ע ש"י ואנשי יסו"ד וכוח לעובדים). אבל אם כל ערכו של הפרס הזה הוא הזכות לעשות פוצי-מוצי לחבר הכנסת, אבל אפס יכולת להאיר לו ולהעיר לו – אין בכך שום משמעות.

    איתי

  12. אל תבנו על עמיר פרץ :

    אל תבנו יותר מדי על עמיר פרץ. כשהוא רץ עם אילנה כהן ודוד טל תחת "אם אחד", הם הכניסו 3 מנדטים, אבל המנדטים האלה לא הלכו אחריו כשעמד אח"כ בראשות העבודה.

    בשורה התחתונה, לכל מי שעוצם עיניו מלהסתכל נכוחה במציאות, מפלגת העבודה מתה.

    לא נעים גם לומר, אבל הגרעין הקשה הוא ברובו המכריע של גמלאים, שהולכים ומתמעטים בדרך הטבע.

    שכל אחד יעשה סקר סביב 10 אנשים במשפחה או בעבודה שלו, לראות כמה הצביעו וכמה יצביעו לעבודה.

    בציבור החי על תקשורת המונים – קדימה היא היורשת של העבודה, לפחות בקלפי, והעבודה היא שהיא לא נעלמה אחרי הבחירות כמו שצפו.

  13. לאל תבנו :

    מסכים עם הניבוי שלך שקדימה פה להרבה זמן. הסיבות הן

    א. תקשורת המונים שטחית כפי שציינת

    ב. כסף, והרבה (חובות עשרות המיליונים העבודה לעומת מאזן די נקי של קדימה, תרומות של בעלי הון-שלטון)

    ג. זרם מתפקדים, שחלק גדול ממנו בא ממקומות שבאופן מסורתי היו של מפ' העבודה (וועדי עובדים, הסתדרות, רשויות מקומיות, מגזר חקלאי)

    ד. עתודת מנהיגות בשלטון המקומי

    ה. רוב הח"כים של קדימה מספיק חכמים לא לפורר אותה בקרבות סכינים ולא לרוץ להיות סמרטוטים של ביבי כמו הבוז'ים למיניהם, אלא מחכים בסבלנות לנפילה של ביבי שתביא אותם לקטוף את השלטון כפרי בשל.

    שני נכסים שאין לקדימה זה היסטוריה ומצע – אבל זה לא מעניין פה כמעט אף אחד.

    עם זאת בתור פעיל מימד אני לא ממליץ על הכלי "תשאלו את החברים שלכם ואת הקולגות בעבודה", שכן אילו הייתי צריך לשפוט לפי זה לא רק שהתנועה הירוקה מימד היתה עוברת את אחוז החסימה, היא היתה המפלגה הגדולה בכנסת.

    איתי

  14. ע נעמי ט :

    אגו=טריפ אצל פוליטיקאים – נתון עובדתי שצריך להשלים איתו.
    אבל האגו-טריפ יכול להוביל למקומות שונים.
    לדעתי רוב המצביעים יעריכו דווקא פוליטיקאי שהאגו-טריפ עובד אצלו בכיוון הבא: "הנה הצלחתי לשתף פעולה עם פלוני, למרות שאני לא סובל אותו והוא עושה לי פריחה, ועשיתי את זה כי, מה לעשות, יש לנו סדר יום משותף".

    בקיצור, יש מי שהאגו-טריפ שלו מושך אותו למעלה ויש מי שמושך אותו למטה.

    התפקיד שלנו כמצביעים הוא לסמן לפוליטיקאים את הכיוון.
    מי שלא יכול להתעלות, אז בכל הכבוד, נזקו עולה בסופו של דבר על תועלתו, והמסקנה צריכה להיות ברורה-
    שילך הביתה ויקים איזה עמותה ודרכה יאבק על מה שהוא רוצה.

    על פוליטקאים בלי סדר יום בכלל, מצווה בכל מקרה לוותר.

  15. ע נעמי ט :

    ניקח למשל את אבישי ברוורמן-
    מה הוא בעצם רוצה?
    האם הוא יכול להיות בקדימה?
    למה לא?
    בינתיים, הוא הסכים לשמש כשר "לענייני מיעוטים", למרות שהשם הזה מייצג אצל חלק מהמיעוטים, אם לא אצל כולם, סמל להדרתם.
    הנה אחד שיכול לשתף פעולה עם ביבי, אבל לא עם עמיר פרץ וש"י.
    מה לכל הרוחות הוא עושה במפלגת העבודה, מישהו יודע?

  16. דני בלוך :

    כמה הערות: 1. מצביעי אמת אוטומטיים כבר אין כמעט והם הולכים ונמוגים. בבחירות הבאות הם שווים לכל היותר שלושה מנדטים. 2. מה אתם רוצים מברוורמן? הוא שיתף פעולה עם עמיר פרץ ותמך בו בבחירות הקודמות. פרץ בחלוקת התפקידים התעלם גם ממנו וגם מעמי אילון.

  17. ע נעמי ט :

    לדני –
    היא הנותנת,
    אנשים שמצטרפים למפלגה ומיד צריכים לקבל צ'ופר. על הכתפיים של פרץ ישבו 16 איש מלבד איילון וברורמן.

    היא הנותנת,
    על איזה רקע שיתף ברוורמן פעולה עם פרץ?
    מה שהיה היה, וכרגע, בבקשה שמישהו יסביר לי, מה הוא רוצה ממני היום, השר לענייני מיעוטים?

  18. דני בלוך :

    לע. היא הלא נותנת. אני לא דוברו של ברוורמן ולא מסביר אותו. אני חושב שטעה בהצטרפותו לממשלה ובכך שלא הצטרף לארבעה. אני מכיר אותו שנים רבות כאיש ערכים ומעשים.
    לגבי הבחירות הקודמות – עם כל הכבוד לאחרים ברוורמן תרם להישגיו של פרץ יותר מרבים אחרים ברשימה והוא היה מתאים יותר מאחרים להיות שר – יותר מאיתן כבל או פואד, למשל. ברגע שפרץ לא לקח תיק כלכלי-חברתי הוא היה צריך להפקיד תיק מרכזי כזה בידי ברוורמן ואם כבר לקח את תיק הביטחון היה עליו למנות מיד עם בחירתו איש מתאים לסגן שר ביטחון – עמי אילון, סנה או מתן וילנאי. אם היה עושה כל אלה פני הדברים היו נראים אחרת. השמצות נגד ברוורמן לא ישנו את פני הדברים.

  19. הראל לייבוביץ :

    בעבר הייתי מבטל בהינף יד מאמרים שכאלה, אך למרבה הצער והאכזבה – נראה שזו המציאות. כנראה שבעשור הבא תהיה מפלגת עבודה במפה הפוליטית בישראל.

  20. ע נעמי ט :

    לדני,
    רשימת הטעויות של פרץ היא עניין אחד.
    לענייננו – אתה מסכים שברוורמן טעה בהצטרפותו לממשלה, זה הנושא עכשיו.
    אני לא מכירה את ברוורמן, ונאמנים עלי דבריך עליו, כמי שמכיר אותו.
    אני לעומת זאת לא מכירה את ברוורמן, אבל די מצויה בענייני המיעוטים.
    ברוורמן טעה כאן פעמיים, בכך שהצטרף לממשלה, ובכך שהסכים לעמוד בראש משרד לענייני מיעוטים.
    תאמין לי, ה"מיעוטים" לא אוהבים את המשרד הזה.
    דרך אגב, בעקבות המינוי של ברווורמן, כינה אותו טוקבקיסט אחד בשם "המיעוט לענייני שרים".
    התסכול והאכזבה גדלים, דווקא כשאנשים טובים נופלים.

  21. לאיתי :

    אני לא נגד ביקורת.

    באופן אישי כאשר פרץ או ש"י או כל אחד אחר פועל שלא בהתאם למה שנראה לי נכון הוא שומע ממני את זה באופן אישי, אימייל, סמס או סלולרי. הדברים שלי בדרך כלל לא מתקבלים מיידת על ידי השומע אבל בהחלט יש התייחסות.

    אני ריאליסט חסר תקנה ולכן לא רואה שום פלטפורמה ממשית לס"ד לבד מהעבודה.

    אני כן חושב שמפלגה חסרת חוט שדרה ומסורת דוגמת קדימה לא תשרוד.

    עדיף היה גוש ענק מרכז שמאל, אבל בשיטה הפוליטית הנוכחית זה כנראה לא יקרה.

    יש מערכון של ארץ נהדרת אני חושב, שבו יש ישראלי (דב נבון) שכל פעם שקורה משהו כמו פיגוע או תעאונה הוא מתראין "בשידור חי" עלאק ואורמ תמדי בסוף : ואיפה שלום שמחון כשצריך אותו? הדיונים כאן נגמרים תמיד בכך ששלי ו/או פרץ לא נהגו כשורה בלי קשר או עם קשר לנושא.

    זו לא ביקורת עניינית זה לחפש לבקר את האנשים שלנו כי זה אנחנו, עד שהברזילאים לא מופיעים אנחנו עסוקים לרדת על השחקנים שלנו על הדשא.

    דני זמיר

  22. ציר העבודה :

    מפלגת קדימה,בנצחונה בבחירות לכנסת ה17
    והליכוד ,בנצחונו בבחירות לכנסת ה18,
    שרטטו עבור מפלגת העבודה, את תבנית מודל ההצלחה האלקטוראלית העתידית, שתושג תאורטית, קרוב לוודאי ,בסיום קמפיין הבחירות הבא ,כמהלך מסכם לתהליך ההתנהלות של המפלגה,
    במהלך הקדנציה הקרובה בכנסת ה18.

    1, על המפלגה החפצה בחיים ,
    ( בשלטון)
    לצבור מוניטין ציבורי חיובי, בעזרת התנהלות חכמה, שתשביע את רצונם של מירב קהל המצביעים המסורתיים של המפלגה, תוך הגדלת מעגל המצביעים של קהל המטרה.

    2, על המפלגה החפצה בחיים ,לדאוג לערוץ תקשורת יצירתי ופתוח ,עם המתפעלים ,של מנופי הקשר,הון שלטון תקשורת ורגולציה.להשגת תנאים רציפים מתאימים ,של רוח גבית תקשורתית , תדמיתית ואחרת, במהלך הקדנציה , ובמיוחד עם סיומה ,עם תקופת קמפיין הבחירות.

    3, לחלק את הכוחות הפועלים במפלגה ,הח"כים והשרים,
    לפעילויות מתאימות ב2 הקטגוריות, להשגת תוצאות מקסימליות להמשך הצלחת המפלגה.

    עם תובנה מעשית והיגיונית זו ,שעמדה במבחן
    בשני הקדנציות ומערכות הבחירות
    לכנסת, ה17 ,וה18.
    ניגש אהוד ברק , יור המפלגה בפועל ,לשינוי החוקה ותבנית המפלגה, כאשר הוא דואג ומבטיח, את השליטה בתפעול הכוחות
    ב2 הקטגוריות החשובות,
    וכאשר הוא למעשה, משריין את כמות הח"כים האופטימאלית ,כתנאי הכרחי ,להצלחת בצוע המהלך בתוך הממשלה,

    תוך התעקשות , במשא ומתן הקואליציוני עם נתניהו, (שמשתף פעולה לחלוטין)
    לקבל לידיו את התיקים המתאימים ביותר לקידום התוכנית
    והכוללת, התעקשות לקבלת תמיכה קואליציונית, בסעיפים בחוק ההסדרים
    אשר ימנפו את הפופולאריות של המפלגה ,כמפלגה המקושרת למנופי הון, שלטון, תקשורת ורגולציה ,המוסווית היטב כמפלגה סוציאל דמוקרטית ,כמיטב
    מסורת רבת השנים ,במפלגת העבודה.

    העושים העיקריים במלאכת ניהול ותפעול הקטגוריה,
    לשמירה על קשרי הון, שלטון, תקשורת ורגולציה, נבחרו השרים, בהנהגת ברק כשר בטחון(ווילנאי סגנו).
    פואד בן אליעזר (תמ"ת וסגניתו ) ושמחון (חקלאות).

    לתפעול הקטגוריה הסוציאל דמוקרטית,
    נבחרו עופר עיני( יו"ר הסתדרות
    ובן ברית נאמן לשלי יחימוביץ ,בתחומי יחסי העבודה במשק.
    בוזי הרצוג רווחה והשר ברוורמן ,שיטפל היטב במעוטים.

    בן סימון ,גוייס לחסום את פיצול המפלגה ולכן נבחר, ליו"ר הסיעה בכנסת.
    ולארבעת המורדים שנותרו בחוץ,
    ניתנת האופציה המוסרית אך המנטרלת אותם לחלוטין ,להיות או לחדול, במסגרת התוכנית החדשה.

    ועכשיו ידידי היקרים, צירי המפלגה, תקנו אותי עם אני טועה וביחד, נפשפש ,נחקור ונגיע ,לנוסחת הפלא ,המתיימרת להסביר, את התנהלות ההזויה לכאורה, של מפלגת העבודה בכנסת ה18.

  23. דני בלוך :

    אם הייתי אהוד ברק הייתי ממנה אותך ליועצי האסטרטגי. היית מצליח כמו יועציו האחרונים שהביאוהו עד הלום.

  24. לדני זמיר :

    הנבואות שלי ביחס לעתיד של קדימה והעבודה שונות מאוד משלך (ר' תגובה 13).

    אכן למפלגת העבודה יש מסורת מפוארת, אך זו בשום אופן לא ערובה לשרידות. הבוחר הישראלי החליט (ויחליט) אם להצביע "אמת" או "כן" לפי השיפוט שלו את ברק ולבני. הזכרונות של ימי בן גוריון ורבין אינם משפיעים, וטוב שכך.

    על ההתייחסות לקדימה כחסרת חוט שדרה אין אלא לומר "מי שגר בבית מזכוכית שלא יזרוק אבנים".

    באשר להשמעת ביקורת ודעות בדלתיים סגורות, מאוד ייתכן שזה משפיע יותר על השומע, אך יש לכך גם חסרונות ברורים שצריך להכיר בהם.

    ייתכן שדני זמיר האמיתי חושב עכשיו ששלי יחימוביץ' שוגה כאשר היא בוחרת להמשיך בבידול מ"קבוצת הארבעה" ושומרת על מעמדה כ"שושנה בין החוחים", בקרב מחנה ברק, כפי שהיתה בערוץ 2. ייתכן שדני זמיר פועל מאחורי הקלעים לדחוף את פרץ ושלי לחדר אחד ולסגור את הדלת עד שייצא עשן לבן – בין אם התוצאה היא מירוץ משותף לכיבוש העבודה מידי "המפריטים בעמ" ובין אם התוצאה היא פילוג.

    אבל דני זמיר הטוקבקיסט לא יגלה לנו את זה, ובמקום זאת ימשיך לדקלם את המנטרות על "מחכים בפינה" וינבא נבואות חורבן לקדימה ונבואות אחרית הימים לעבודה… האם זה ישכנע מישהו להצביע אמת? בוודאי שלא.

    דעתי היא שיש חשיבות לבניית מחנה חוצה מפלגות של פעילים סוציאלדמוקרטים (בדיוק כפי שהיה פעם "מחנה שלום", תנועת "שלום עכשיו" בימיה הטובים). במחנה הזה יש תפקיד חיוני גם לאלה הלוחשים על אוזני הח"כים וגם לאלה המכבסים את הכביסה המלוכלכת בחוץ. כל אחד יעשה את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב, ולא יאשים את השני בגרימת נזק.

    איתי

  25. אין הבדל :

    בין דני זמיר הטוקבקיסט לדני זמיר שכותב בעבודה שחורה.
    אני לא חושב ששלי צריכה לחבור לארבעת המורדים, וטענתי בזכות גוש חוצה מפלגות ממש כאן.
    אני גם לא ממש נמנע לעיתים לשתף בפובמי במחשבות שמעלות ביקורת גם כלפי מי שאני תומך בו, הגם שאפקטיבית אם יש לי קשר ישיר לאדם, שיחה ברמה האישית יותר יעילה.
    אני טוען שלתקוף בלי הפסקה ובשיטתיות רק את החכים הסד זה מהלך שגוי. הוא לא גורם נזק הוא פשוט לא מוביל- לענ"ד-לתוצאות כלשהן.
    עם זאת, ברגע שהנחת היסוד שלך היא שאין זכות קיום לעבודה, או שהעבודה חסרת כל חוט שדרה וכו' וכו', אז ברור שכל הדיאלוג הזה מיותר ולא רלבנטי. מבחינתך ככל שמהר יותר לא תהיה עבודה יותר טוב, כי כך תהיה התאמה של המצוי לרצוי, לשיטתי אנחנו בתקופה קשה מאד אבל עוד רחוקים מלומר את המילה האחרונה, במיוחד שאני מצטער לזחור על זה שוב, אופתע מאד עם קדימה תשרוד עד הבחירות, ואם מופז היה מניה היה כדאי לךשים עליו את הכסף, כי הוא ישרוד וקדימה – ספק..

  26. ציר העבודה :

    לדני היקר

    אוביקטיבית, מה רע מצבו עד הלום, של אהוד ברק,
    גם יו"ר מפלגה ,גם שר בטחון, גם חולש על המשרדים הכלכליים חברתיים החשובים בממשלת ישראל ,גם מסודר כלכלית ,גם הגשים אהבת נעורים,
    וגם עוד רוב עתידו לפניו, לקנא ממש.

  27. דני בלוך :

    אתה כל כך נאיבי או מיתמם. גם לביבי היה לא רע אבל להם יש רצון אחד – להיות ראש ממשלה ולהירשם בצורה חיובית בספרי ההיסטוריה.

  28. ציר העבודה :

    ועל זה דני עונה אומר לך אהוד ברק
    שאת הכסף סופרים בסוף ירידה במדרגות (תרתי משמע)

  29. דני בלוך :

    ועל זה יספרו לך הירשנזון ואולמרט ועוד כמה היכן סופרים. אני בזאת מסיים את תגובותי להערותיך הציניות. נראה לי שאתה כל כך מתפעל מהיפים והמושחתים ומהקפיטליסטים. לך ליעץ להם ותעזוב אותנו במנוחה. שלום ולא להתראות.

  30. ציר העבודה :

    מייל ששלחתי לשלי ותשובתה לפניכם.

    לשלי שלום רב

    כולנו אתמול, בוועידת העבודה ,חזינו במו עינינו
    כיצד מנסים מאבטחים בכח, להשתיק את קבוצת הצעירים
    אשר כמחאה הניפו שלטים נגד חוקת ברק
    ולפתע נאלצו, להתמודד מול שוטרים שהוכנסו לאולם ,על מנת לפנותם ולהשתיקם
    ,כצעד בלתי דמוקרטי, המבייש אותי ואותך ועוד המון אידיאולוגים דמוקרטים במפלגת העבודה.

    לדעתי ארוע זה, שהסתיים טוב אך ורק בזכות התערבותך והשפעתך
    על המאבטחים והשוטרים ,להרפות מחבר הצעירים לנפשם
    מעמיד אותנו בפני הדילמה הקשה
    האם להוסיף ולהתנהל תחת הנהגת המפלגה האנטי דמוקרטית ביודעין
    או לחילופין לעשות מעשה ולהציל את נפשנו הדמוקרטית מסכנת כליון

    זה רגע האמת שלך חכ שלי יחימוביץ הדמוקרטית
    להיות או לחדול

    ,תשובתה שהגיעה רק היום, של שלי.

    תודה על המייל.
    אני מזדהה עם תחושותיך. יחד עם זה אני לא שותפה לשכנוע הטוטאלי שלך בדבר המהלך הראוי והנכון ביותר שיש לעשות עכשיו. אכן, מפלגת העבודה נמצאת בשבר עמוק ובשפל עמוק. הן מבחינת תוכן אידיאולוגי, הן מכוח העובדה שהיא יושבת בקואליציה בלתי אפשרית ושאינה כדרך הטבע, והן ארגונית-דמוקרטית.
    אני כמובן פועלת על פי השקפתי ואמונתי ומובילה מאבקים גם כשהם עומדים בסתירה מוחלטת להחלטות רעות ושגויות של ברק ואנשיו, ומוצאת את עצמי לעיתים קרובות ביותר באופוזיציה פנימית לעומתית. זה קשה מאוד, אך איני בטוחה שסיטואציות פוליטיות אחרות יהיו פחות קשות.
    ברור שהמצב הזה מחייב חשבון נפש ערכי, לאומי ופוליטי מאוד עמוק. האם להישאר בתוך מפלגת העבודה, לקחת נשימה ארוכה ומידה לא מבוטלת של כוח סבל להיאבק על ערכי תנועת העבודה מבפנים, להמשיך להוביל את כל המאבקים אשר אותם אני מובילה ממילא ולהמתין לשעת כושר? זאת אופציה שאינה פסולה בעיני כפי שהיא פסולה בעיניך, בוודאי לא זמן כה קצר אחרי הבחירות, כאשר המפה הפוליטית כל כך מעורפלת ומשתנה.
    במסגרת חשבון הנפש אין ספק שהאופציה של הקמת גוף חדש, סוציאל דמוקרטי בבסיסו, היא אופציה שצריך לשקול בעומק ובכובד ראש ואני מהרהרת בה רבות, שוקלת אותה, ומתייעצת עם שותפים לדרך. באיזה אופן יקום הגוף הזה, מי יהיו שותפים לו, האם ומתי הוא יקום – כל זה דורש קצת יותר סבלנות וחשיבה מקריאות "תתפלגי, תתפלגי". כי כאשר הולכים, צריך לדעת לאן הולכים ואיפה ממשים באופן הטוב ביותר שאפשר את השקפת עולמנו.
    אומר לך בבירור ומבלי לפגוע באיש – ב"רביעייה" יש לי חברים ואף אנשים שאני מעריכה, אבל ההרכב הזה ומניעיו אינם התשובה למשבר הקשה, ואני לא שוקלת חבירה אליהם. כאן צריך מנוע ענקי ואידיאולוגי של כוח, תקווה וביצוע. זה לא שם. ולא מחליפים גוף במשבר בגוף שבוודאות יהיה עוד רגע אחד במשבר לא פחות גדול. צעדים בלתי הפיכים שכאלה לא עושים מתוך כאב בטן, אלא בשיקול דעת.
    אני מקווה שלמרות העובדה שאיננו תמימי דעים בקשר למהלכים העכשוויים, תמשיך לתמוך בי ובדרכי. אני מאוד זקוקה לתמיכה הזאת, שכן הדרך רצופה מהמורות ואני באמת מנסה בכל רגע נתון לתת את כולי ולעשות את המעשה הנכון.
    שלך,
    שלי

  31. עמית-ה :

    על תשובתה של שלי אני אומר:
    אילו שלי יחימוביץ' הייתה רק סוציאל דמוקרטית, מילא.
    אילו הייתה רק יודעת לכתוב בצורה מובנת ובהירה, מילא.
    אילו הייתה מצטרפת למפלגה סוציאל דמוקרטית ובעלת סדר יום של פיתוח בר-קיימא, מילא.

    ולכן משנתגשמו בה שתיים מתוך המעלות האלו ומכוון שממילא הייתי בוחר בה….

  32. לציר העבודה :

    למען הסדר הטוב, אנא שלח העתק המכתב שקיבלת לכתובת הדואל שלנו [email protected]

    חבל שמידע כזה לא יקבל את המקום הראוי לו – בכותרת הראשית של מחר.

    איתי

  33. לדני :

    בצד ימין של המסך, יש הפנייה לכתבה מעיתון הארץ. וועדה לבחינת העסקת ערבים בשירות המדינה, מונה 11 איש בהם 5 נציגי ציבור, ואף ערבי אחד לרפואה.
    היוזמה היתה של ברוורמן. כל הכבוד.
    אבל הרכב הוועדה, זה כבר לא עסק שלו.
    אלא מה.
    כדאי לקרוא את הכתבה הזאת ולשים לב בעיקר לשתי המילים האחרונות.
    מענין מה היה אומר על כך פרויד.

    ע

  34. תשובה עניינית ומשכנעת של שלי :

    אני מסכים לגמרי עם חלקיה השונים.

    דני זמיר

  35. לכל המאמינים (עדיין) באפשרות תחייתה של העבודה :

    מצאתי היום לגמרי במקרה במרתפי הספריה ספר ששמו 14,729 קולות חסרים. זהו ספר שחיבר שבח וייס לאחר תבוסתו של פרס לנתניהו ב-1996, בהמשך לדו"ח פנימי של המפלגה בנושא (אז עוד טרחו לבדוק את עצמם בענינים כאלה).

    הספר הוא מסמך מרתק, וחושף 20 שנה של גסיסת המפלגה (עד לאותן בחירות, מאז הספר עברו עוד 13 שנה). מה שהדהים את הכותב הוא איך גם לאחר ממשלה טובה כמו ממשלת רבין השניה, שהיתה מהטובות ביותר בשלושת העשורים האחרונים, דאגה לשיפורי שכר, חינוך, רווחה וכו' – גם אז עדיין אזרחי ישראל סרבו לשוב ולהצביע עבודה.

    14,729 הוא מספר הקולות שחסרו לפרס להפוך לראש ממשלה, אבל 10 המנדטים שהפסידה המפלגה מלמדים שזה הרבה יותר מהפסד אישי.

    ההמלצות לגבי שיקום המפלגה, קשר עם הבוחר בלה בלה הם אותן מסקנות כמו היום. כלום לא לא קרה וכלום לא יקרה. אז יאללה אנשים, מספיק עם האשליות. העבודה נגמרה וזהו.

    שברק יעשה מה שהוא רוצה. אף אחד לא יצביע לו במילא. בבחירות הבאות תהיה מפלגה חדשה בישראל, ועזרתכם תדרש כדי שהיא תנצח.

  36. לקסי :

    הרביעיה,
    לשנים מהם, לעמיר פרץ ולאופיר פינס, יש לי הערכה חיובית מלאה, גם ערכית וגם אישית.
    את איתן כבל ומניעיו איני יודע. במאבק נגד הפרטת הקרקעות שמענו את קולו רם וצלול נגד העוול. במקרים קודמים לא כל כך (דוגמה אחת הצבעתו האומללה בועדת הבחירות המרכזית ואז הוא היה מזכיר המפלגה).
    ליולי תמיר הערכה רבה כאשת שלום עכשו, פחות מזה על פעלה במשרד החינוך, את השקפותיה במישור החברתי היא אינה מרבה לפרוש לידיעתנו.
    כיום הדבר המחזיק ביחד את הקבוצה הזו הוא ההתנגדות למה שעושים ברק וחבורתו במפלגה. מעשים שתכליתם המעשית, גם אם נאמין שלא המתוכננת, היא התאיינותה של המפלגה. נניח שיותר להם להתפלג, מה תהיה דרכם? איך תתעצב הפוליטיקה הפנימית ביניהם?
    לא קראתי דבר העוסק ביום שאחרי הפרדותם ממפלגת העבודה.

    שלי יחימוביץ'
    שלי אומרת לנו כאן שלפני שקופצים לבריכה כדאי לברר את עומק המים.
    כעת אין מים בבריכה וקפיצה לבריכה כזו היא ערובה לשבירת ראש.

    אז מי מאיתנו שאימצו את "יא-ברעכען!" ימשיכו לגנות אותה על שאינה מצטרפת ל"מורדים", אל מי בדיוק?
    מי שאינם רוצים לראות את הלוחמת מס' 1 "שלנו" מתרסקת ונעלמת מהמפה הפוליטית, שיירגעו, שיסתפקו ברגימת כותב שורות אלה, הוא מחוסן.

  37. לדני זמיר :

    אתה מתייחס לגישה שהיא "לתקוף בלי הפסקה ובשיטתיות רק את החכים הסד" – גישה זו קיימת רק בדמיון שלך.

    אני לא חושב שיש אפילו כותב מאמרים או מגיב אחד באתר הזה שמשתמש בטקטיקה הזו. לא התקפות שיטתיות ולא התמקדות דווקא ב"אנשינו" אלא להיפך.

    בהחלט ניתן לומר על כותבים מסוימים (ואני ביניהם) שהם מתקיפים בשיטתיות את "מחנה המפריטים" במפ' העבודה.

    מודה, יש חולשה מיוחדת ל"פואד האשכנזי" הרי הוא יצחק טפלון הרצוג, אחרים עם חולשה לברק שמחון פואד וכן הלאה.

    כל התייחסות שלי ככותב וכמגיב לש"י חביבתך (וגם לפרץ שאינו כוס התה שלך כפי שלמדנו) כוללת שתי פנים – מחוקקת נהדרת, התנהלות פוליטית מזיקה.

    וכמובן שבפריימריס היא היתה הראשונה אצלי ברשימה.

    לכן משל ה"מעודדים" מהקיבוץ אינו חל עלי ולדעתי על אף אחד מהכותבים פה.

    אתה מוזמן להשתמש בחיפוש בעזרת תגיות ולהוכיח לי שאני טועה.

    אני מרגיש שנוח לך לעוות את המציאות (בדומה לעיוות המציאות בספינים על דב חנין) – גם כי זה עושה לך להרגיש טוב עם עצמך וגם כי זה משפר את מעמדך בעיני הח"כית שעל אוזנה אתה לוחש. "אל תקשיבי לנודניקים האלה מעבודה שחורה, הם רק נגדך, תקשיבי לי" אתה מסנן כמו הג'ינג'י החנפן הקטן ב"היה היה" http://www.wnet.co.il/images/download/97630.jpg.

    לצערי השיטה שלך עובדת. הפוליטיקאים, סוציאלדמוקרטים או קפיטליסטים, אוהבים לשמר סביבם מקורבים שכאלה. לכן אתה תהיה "מקורב" לשלי, אבל רוב אנשי יסו"ד וכוח לעובדים כבר נדחקו החוצה (והם הרבה יותר מנומסים / דיסקרטיים ממני)

    תיהנה.

    איתי

  38. ללקסי :

    אכן המים בבריכת הארבעה לא עמוקים מספיק כדי לקפוץ אליה.

    אך המים בביצת ברק רדודים לא פחות ונגועים במחלות ממאירות. השחייה בהם חמימה ונעימה עד שנדבקים במחלה (קרנפיטיס, פואדיטיס, הרצוגיטיס)

    גם קצב ההתאדות בביצה גבוה.

    עשרות אלפים שהתפקדו עם פרץ, עם אילון, עם ברוורמן וגם עם שלי עצמה – לא מחדשים חברות. נותרים החברים הוותיקים, והארגזים של פואד ועיני.

    איני מגנה את ש"י על שהיא לא קופצת לבריכה עם מים רדודים.

    נהפוך הוא –

    אני קורא לה בהערכה רבה להפנות את הבולדוזר שלה *** לחפור את הבריכה. ***

    יחד איתי עוד כמה וכמה אנשי יסו"ד המודעים להישגיה ומעריכים את היכולות שלה.

    אני לא מתבייש לומר את מה שהאגו של עמיר פרץ לא יכול – בלעדיה לא תהיה בריכה, יחד איתה כן. זה לא רק הסיפור הטכני של 4 לעומת 5 אלא השילוב המנצח בין מנהיג העובדים מהפריפריה ובין אשפית התקשורת.

    לאף אחד מאיתנו, גם לא ליחימוביץ', אין הלוקסוס לשבת על הגדר ולחכות שמישהו אחר יעשה בשבילנו את העבודה השחורה של חפירת הבריכה.

    איתי

  39. לקסי :

    לאיתי,
    אני מוסיף את הכפית שלי לאת של איתי ולכל הבולדוזרים 🙂

    חידוש השותפות בין שלי לעמיר הוא אחת מתקוותי.

    הישיבה על הגדר, לא בטוח שאנחנו שלא נמצאים שם רואים הכל. וגם… כשיושבים על הגדר רואים טוב יותר מה קורה בשני צדיה ואיפה יש בולדוזרים ואיפה רק דמה. מודיעין טוב מושג מתצפיות במקומות גבוהים (למשל על הגדר) ובלי מודיעין טוב הסכנה של החלטה שגויה גדלה
    ואין הזדמנות שניה.

    לקראת הכרעות קשות חשוב לשקול היטב "ואל-עג'לה מן אל שייטאן".

  40. דני בלוך :

    כולם צודקים. הבעיה היא לעשות מעשה. אפשר להתווכח עד הבחירות הבאות על דמות זו או אחרת, כלום לא יצא מכך. פוליטיקה – כך נאמר – מכניסה למיטה זיווגים מוזרים. כדי ליצור גוף פוליטי משפיע בעל סיכויים צריך לכוננו מיד ולהשאיר את הדלתות פתוחות. שלי ואחרים יעזבו את מפלגת העבודה רק אם יחושו כי כלו כל הקיצין או אם יבינו כי הגוף החדש צובר תנופה. לכן, הארבעה חייבים לפרוש וחייבים לצרף אליהם את כל הכוחות והאישים המוכנים על בסיס מצע קצר ורחב של מספר נקודות הסכמה רחבות.ויפה שעה אחת קודם.

  41. לקסי - לדני :

    שאלת ביצה ותרנגולת.
    לדידי צריך שתהיה התחלה של התארגנות. בכוון שאורי מוליך במס"ד, לאסוף את הקבוצות. כשיתברר לפוליטיקאים שיש ארגון הם יבואו בריצה, יריבו על מי מהם הגה את הרעיון, אני מקוה שלא יריבו יותר מדי בכדי שזה לא יתפורר לפני שיתחיל, אחר-כך אולי נתחיל לזוז.
    העיתוי הנכון יהיה כשנצליח להתרומם.

  42. ע :

    הקווים שמשורטטים בתגובות 40, 41 הם לדעתי הכיוון.
    זה לא התפקיד שלנו ולא בכוחותינו להרים ולהפיל קואליציות פרסונליות כאלה ואחרות.

    ל"מזלנו" יש פה עכשיו ממשלה שמסמנת בהיפוך כמעט מדויק את העקרונות הס"ד שמסביבם ניתן לגבש קואליציה ס"ד שתכלול ס"ד קשים יותר ורכים יותר.

    אם אפשר להביא ביחד את הקיבוצים העירוניים, את כוח לעובדים, וכן הלאה, גופים שעובדים בשטח, ולעדכן, או לנסח מחדש אמנה ס"ד בהירה וממוקדת, וסביבה לגבש קווי פעולה, זה חשוב יותר מאשר לשים לש"י מגף על הצוואר.
    היא צריכה את הזמן שלה, ואנחנו צריכים להניח לה בשקט.

    לקסי – המהירות אכן עשויה להיות מן השטן, ובכ"ז נאמר- במהרה ובקרוב

  43. להמציא את השמאל מחדש « כמאל :

    […] קיבל פרץ בפריפריה ובעיירות הפיתוח. זאת ועוד, היו אלה הבחירות היחידות (!) מאז 1992 בהן לא נרשמה ירידה במספר המנדטים שקיבלה מפלגת העבודה […]

  44. להמציא את השמאל מחדש | הרשת :

    […] קיבל פרץ בפריפריה ובעיירות הפיתוח. זאת ועוד, היו אלה הבחירות היחידות (!) מאז 1992 בהן לא נרשמה ירידה במספר המנדטים שקיבלה מפלגת העבודה […]

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.