חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

הפרטת קרקעות – הפסדנו בקרב אבל לא במלחמה

נושאים דעות, כלכלה ותקציב ב 9.08.09 6:01

ניבה לכטמן, שישבה ביציע הציבור בכנסת בזמן ההצבעה על הרפורמה במנהל מקרקעי ישראל, סוקרת את האירוע, מסכמת, מתבלת בתחושות ורשמים אישיים, ומוסיפה הערה לשר הבינוי והשיכון, ח"כ אריאל אטיאס

בצהרי יום שני ה 3 לאוגוסט 2009 עבר בקריאה שלישית תיקון מס' 7 לחוק מנהל מקרקעי ישראל ברוב של 61 מול 45 חברי כנסת. ההצבעה התחילה מוקדם מהצפוי, כאשר האופוזיציה החליטה להפסיק למשוך זמן בדיונים על חוק מופז ולגשת להצבעה על חוק המנהל .  בזמן שבכנסת דנו בנושא הירי במרכז הקהילה ההומו-לסבית בתל אביב וערכו הצבעה על חוק מופז, שקדו פעילי המאבק מחוץ ליציע על טלפונים אחרונים ומסרונים זריזים – כל אחד לח"כים הרלוונטיים להשקפת עולמו. כאשר התחילה ההצבעה, היא דמתה יותר למכירה בשוק: כאשר יו"ר הכנסת עובר באופן זריז ביותר מהסתייגות להסתייגות, מי בעד? מי נגד? מצביעים על החוק. הלאה. פלא שהח"כים הצליחו להבין באיזה סעיף מדובר כל פעם, בייחוד בהתחשב בהנחה שרובם לא קראו את סעיפי החוק לעומק טרם ההצבעה.

מקרה אחד של בלבול בהצבעה קרה כאשר ציפי חוטובלי, שלא עזבה את מכשיר הטלפון שלה לרגע והרבתה לצאת מהמליאה, חזרה למליאה בעת הצבעה על הסתייגות לסעיף 9 הבעייתי, הסעיף דן בעיקר בסוגי נכסים שניתן יהיה להוציא לגביהם חוזי מכירה. חוטובלי נכנסה לאולם לאחר שקראו בשמה ומייד אמרה "בעד". כולנו התרגשנו לראות שהיא דבקה בערכיה, אולם ריבלין חשד, אמר שהוא מבקש להזכיר לה שזו הכנסת הראשונה שלה ושאל אם היא מודעת למשמעות של ההצבעתה. ריבלין נתן לה שהות לקרוא את הסעיף כדי לוודא שידעה במה מדובר. בכנסת קמה מהומה, בייחוד לאחר שחוטובלי השיבה שהיא מתנגדת. בסופו של דבר ריבלין פסל את הצבעתה, והאכזבה גדלה, כאשר הבנו שעוד מתנגדת פוטנציאלית נפלה ברשת האיומים של ביבי .

הדרמה השנייה פרצה, סביב הסתייגות, שהגישו שלי יחימוביץ' וניסים זאב לסעיף 13, הדן בכמות הקרקעות שתכלול ההפרטה. ההסתייגות התייחסה לאפשרות מכירה של 400 אלף דונם עד 2014 ושאר 400 אלף הדונם במהלך חמש השנים מתום התקופה הראשונה. יחימוביץ' ביקשה לפסוח על ההסתייגות, זאב התעקש להעלות את ההסתייגות להצבעה, וזו עברה ברוב של 61 מול 43 עם 2 נמנעים – אורבך ואורלב.

בכינוס פעילי המאבק, שהתקיים באולם נגב לאחר תום ההצבעה, הסבירה שלי על מה הייתה המהומה – הידיעה שהופצה בדבר פשרה, שהושגה בין ביבי לבין ברק, נשענה על הסתייגות זו. יחימוביץ' זעמה על כך, לדבריה: "ההסתייגות הכי חסרת משמעות שהגשתי, נלקחה כעלה תאנה כדי להציג מצב שיראה כאילו הושגה פשרה". זו הסיבה שוויתרה על ההסתייגות בזעם רב: "כדי שלא תשמש כסולם גנבים" לצידוק הפשרה השקרית.."

מכאן ואילך הרוחות המשיכו לסעור עד לשיא בקריאה השלישית, שהייתה שמית כמובן. ההצבעות הצפויות לא עוררו יותר מדי דיבורים ומהומות, אולם היו כמה אכזבות קשות שחרו לקהל השומעים, חברי כנסת התפרצו בצעקות בגנות המצביעים. שלושת העיקריים היו דניאל בן סימון, אבישי ברוורמן ואורית נוקד חברי מפלגת העבודה, שעד לרגע ההצבעה לא ידענו בוודאות מה יצביעו. ידענו שהם מתנדנדים. קריאות אכזבה רמות נשמעו ביציע הציבור גם לנוכח תמיכתו של דניאל הרשקוביץ ממפלגת הבית היהודי. בקהל נכחו חניכי בני עקיבא רבים , מפלגת הבית היהודי הודיעה לפני ההצבעה שהיא מתנגדת. אך כשר אין באפשרותו של הרשקוביץ להתנגד מבלי לעזוב את הממשלה, קטונתי מלשפוט ולהבין את כובד הלחצים שהופעלו עליו ונכון שגם אם היה מתנגד החוק היה עובר, למרות זאת, זה היה מאכזב ביותר .

בסופו של דבר עבר החוק ברוב של 61 מול 45. ריבלין הזמין את שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס לשאת דברים. השר פתח ואמר, כי עם ישראל צריך להיות שמח היום, שכן עבר חוק מצוין שבא לטובת אזרחי מדינת ישראל. הוא האשים את חברי האופוזיציה: "ב-19.6.05* תמכתם, ואז לא צעקתם באותה צביעות". חיפוש קצר העלה את החלטת הממשלה 3759 ממעמקי ארכיון משרד ראש הממשלה, ובה, מר אטיאס, כבר בסעיף השני, בנוסף לרעיון של העברת נכסי מנהל לבעלות פרטית, נמצאות השגות, שדרשנו ברפורמה הנוכחית: "הקצאות חדשות של קרקע  עירונית למטרת מגורים תתבצע החל מיום 1.1.2006, ככלל, בדרך של העברת בעלות, ולא של הענקת זכויות חכירה, בהתאם לכללים המפורטים להלן " בכללים אלו מסתתרות השגות נוספות, למשל בסעיף 2.1.3 : "החלטה זו לא תחול על חלקות הבנייה ושטחי המחנה ביישובים החקלאיים וכן לא תחול על משקי עזר." וחשוב מכל, מר אטיאס, אתה אמרת זאת בעצמך: ממשלת ישראל כבר הצביעה בעד העברת נכסי מנהל, המשמשים למגורים, לבעלות חוכריהם. אם כך מדוע יש צורך ברפורמה נוספת, מקיפה יותר, כאשר הקודמת עדיין לא מומשה במלואה ?

שום אנחה לא הולכת לאיבוד

אין טעם לדוש בדברים שכבר עברו. עכשיו הזמן להמשיך הלאה. ובאמת כבר עם התפזרותה של המליאה התכנסנו פעילי המאבק באולם "נגב" למילות סיכום ולדברים על המשך הפעילות. הגיעו שלי יחימוביץ', שלמה מולה, שי חרמש, ציפי לבני ואורי אורבך. כולם דרשו שלא תיפול רוחנו, ודברו בשבח המאבק שנוהל ע"י נוער אידיאליסטי, שהחזיר, לדבריהם, את התקווה בנוער, באידיאלים ובעתיד. כדברי ציפי לבני: "כולנו תמיד נוהגים להתרפק על העבר ולשאול  איפה הנוער ההוא?,  הוא כאן – הוא כאן בחדר…"  הייתה כאן התגייסות של הדור הצעיר על בסיס ערכי, וזה החזיר לציבור קצת תקווה" לבני סיימה בבקשה שנתחיל לחייך, "ניהלתם מאבק נכון וצודק והטובים מנצחים בסוף. גם אם זה לוקח זמן " אמרה.

חברי הכנסת הדגישו שני הישגים חשובים של המאבק. האחד, אותה מודעות ציבורית שהמאבק עורר ואותה תקווה מדוברת, שיצרה שיתוף פעולה בין אנשים כל כך שונים בדעותיהם. לבני הגדירה זאת היטב: "מהיום, לא תהיה עוד התייחסות רק לפן המדיני. לא עוד הגדרה עצמית רק לפי ארץ ישראל השלמה או שתי מדינות לשתי עמים".  יחימוביץ' דיברה על התאחדות של "צעירים שפועלים אך ורק מתוך אידאולוגיה, ולא מתוך רווח אישי, שהביסו כוחות שעד עכשיו נחלו רק נצחונות ברוב שאף אחד לא יכול היה לערער עליו". ומכאן נובע ההישג השני. הרפורמה עברה בצורה מצומצמת יותר מכפי שתכנן ראש הממשלה בתחילה, בזכות הלחץ הציבורי (ותרשו לי לומר, ח"כים יקרים, שגם  בזכות פעילותכם הברוכה ועמידתכם על עקרונותיכם. תודתנו נתונה לכם על כך). סיכם זאת יפה אורי אורבך, בפתגם החסידי המצוטט בראש הפסקה, בהסבירו כי כל מאמץ הוא בעצמו דבר שנשאר. ובאמת, במאבק הזה הושגו תקדימים ראויים לכשעצמם.

בנוגע להמשך הפעילות, דובר על בג"צ שיוגש ועל המאבק הנכון לנו על קרקעות קק"ל. יחימוביץ' בקשה להתקשר לח"כים ולשרים ולשלוח מיילים ומסרונים. הפעם מדובר בדברי תודה או תוכחה על שהיה. זה הזמן להודות למי שלא הרכינו ראש מול המשטר הקואליציוני. וזה הזמן, כדברי יחימוביץ', "לנשוף בעורפיהם, לעמוד על המשמר…   …ולמרר את חייהם של כל מי שחוקקו את החוק הזה, לנבחרים שהכזיבו, שהבטיחו ולבסוף חמקו והצביעו בניגוד גמור להתחייבותם". יחימוביץ' קראה להתכתבות שוטפת לא חד פעמית. שלא יחשבו שהם יכולים לעשות ככל העולה על רוחם מבלי לתת על כך את הדין לציבור הערכי. שלמה מולה, הבטיח להגיש הצעות תיקונים לחוק. "כל חצי שנה, כל פעם מישהו אחר". יחימוביץ' חתמה את הדיון בקריאה נוספת לעידוד הרוח ובאמירה, כי המאבק עוד לא נגמר .

הרוח הכללית? אמנם פעילי המאבק העלו חיוכים על פניהם למשמע דבריהם והתלוצצויותיהם של הח"כים, אולם הרוח, לא הייתה מרוממת. אכזבה ניכרה על פניהם של הפעילים, שהשקיעו שבועות רבים ואנרגיות בלתי נדלות בקידום המאבק בחוק הזה. עם זאת, מורגשים הישגי המאבק. האם שמעו חברי הכנסת, ששהו במליאה, את צפירות נהגי ישראל אשר ליוו את מפגינינו בצמתים?  לי חימם הדבר את הלב – ולו מהידיעה שאנשים יודעים במה מדובר. זה לא מובן מאליו, לדעת שתומכים בנו. כל כך הרבה חייכו, צפרו, או סימנו  "ג'סטות" חיוביות בידיהם.  עד לפני שבועיים הנושא כלל לא חרג ממדורי הכלכלה והסביבה העיתונאית. היום כולם יודעים ומחר כל העיתונים יכתבו על זה. המלאכה עוד מרובה ולשקוע באכזבה אי אפשר. ממשיכים הלאה. בימים הקרובים חשוב ליצור קשר עם הח"כים והשרים. להודות למי שהתנגד ולהתעמת מול מי שתמך ובייחוד מול אלו שהכזיבו. באתר מטה המאבק ימשיכו לפרסם עדכונים אודות הפעילות ולציין כיצד ניתן לעזור. תודה לכל מי שעזר, עודד, תמך והשקיע כדי למנוע את החקיקה, ותודה לכל מי שעתיד עוד לתרום שעות רבות כדי לצמצם את נזקיו.

ומילה אישית לאריאל אטיאס – בנאום קצר בן 10 שורות, הצלחת להביא מידע אודות החלטת ממשלה ולעוותו כך שישרת את עמדתך. בדקתי את המידע הזה, וכצפוי מצאתי את שאתה כנראה לא טרחת לחפש (או שמא בחרת שלא לציין? שתי האפשרויות חמורות באותה מידה).  גם אחרי שעבר החוק אני דורשת שתחדל לזלזל באינטליגנציה שלנו ולפזר סיסמאות חסרות שחר לכל עבר .

נערך על ידי גליה
תגיות: , , , , , ,

תגובה אחת

  1. ע :

    לדעתי דווקא ניצחנו בקרב והפסדנו את המלחמה. החוק עבר.

    עכשיו ממשלת ישראל, באמצעות מועצת הרשות החדשה, יכולה ב – ש ק ט
    להוציא לבעלות קרקעות לפי שיקולים פוליטיים מובהקים. הם יודעים לנתח קלפיות. לקראת בחירות – יהיה שמח.
    הבירוקרטיה של הרשות תתנפח לצורך הפרויקט העצום הזה.
    מי יעקב באופן פרטני אחרי ההחלטות והביצוע? ואיזה אמצעי תקשורת יהיה מעוניין לפרסם את המידע?

    נראה כאילו מחנה המתנגדים הוציא את כל הגייסות שלו. אם המאבק הזה לא יהיה מנוף לשינויים ולו ראשוניים במפה הפוליטית, המהומה תגווע, ואולי הנסיון הזה דווקא ירפה ידיים.

    סמיכות ההצבעות (חוק מופז, קרקעות) הבליטה את הציניות ואת העדר הבושה. ברק מעיז לדרוש מ"מורדים" את המנדט, יומיים שלושה אחרי שכפה על ה"עבודה" להצביע בעד חוק מופז. מאין הוא לוקח את עזות המצח.

    והצעה – אימילים לא כל כך משפיעים כמו שנדמה לנו.
    מכתבים קצרים, במעטפה עם בול, שמגיעים למשרד וצריך: לפתוח, לתייק, ולשרבב תשובה – זה משהו אחר.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.