חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

מפלגת העבודה – מי כבר יתפלג?

נושאים דעות, פוליטי ב 5.08.09 6:10

לאור ההתפתחויות האחרונות במפלגת העבודה, חוזר ד"ר אודי מנור לרעיון הפילוג במפלגת העבודה וההקמה של מפלגה סוציאל דמוקרטית, שנידון כאן באתר בהרחבה – ותוהה האם המתפלגים הפוטנציאליים ממפלגת העבודה הם אלו שיכולים להקים מפלגה כזו.

רעיונו הותיק יחסית של פרופ' גוטווין אודות הצורך לפצל את הכוחות הס"ד מתוך שתי מפלגות השמאל הקיימות ולהקים מפלגה ס"ד ראויה לשמה אחת, זו שתשים על סדר היום הציבורי רעיונות פוליטיים הפוכים לאלו הרווחים היום, מעולם לא נשמע משכנע יותר.

הצטרפותה של מפלגת העבודה ליוזמת נתניהו להפרטת הקרקעות – בלי קשר למידת הצלחתה של המפלגה להכניס הסתייגויות ומנגנונים שיקהו את עוקצה של הרפורמה הזו, ובלי קשר לעמדות כמו זו שהביע פלוצקר לפיה כל הרפורמה הזו לא ראויה לרעש שנעשה סביבה – היא בבחינת רוביקון שחצייתו מחייבת את מימושו של הרעיון ההגיוני והרצוי הזה.

אלא שבפוליטיקה כמו בפוליטיקה. זו, הטורדנית, מורכבת לא רק מרעיונות, מגמות, קוי מדיניות, סיסמאות ואיזמים למיניהם, אלא מאנשים של ממש, מהכרעות של ממש, מאלטרנטיבות של ממש.

לגופם של דברים, ובאופן קונקרטי, מיד לאחר ההצבעה על רפורמת הקרקעות, עלה הרעיון להפעיל לחץ על ח"כ יחימוביץ' על מנת שתצטרף אל 'רביעית הנאמנים' ותשלים בכך את המינימום לפרישה: 33%.

חזקה על בעלי הגישה הס"ד במפלגה שידעו ללחוץ לשלי האדומה במקומות הנכונים. כמי שגדלה בתקשורת היא יודעת היטב ומתייחסת ברצינות להצהרות. שלא כמו הקצה ההופכי שלה במפלגת העבודה – שר החקלאות שלום שמחון, הנטול כל שמץ של אידיאולוגיזם וכוחו בנוי על מחוז שלא קיים ועל רוח גב שהוא מקבל מצידם של כוחות מפלגתיים 'נסתרים', בראשם עופר עיני – שלי יחימוביץ' היא מהרהוטות שבמפלגה, ובכנסת בכלל, ומהבולטות ברחבי הציבוריות הישראלית כולה, בדיבור ס"ד ובמחויבות ס"ד.

דא עקא, שאת הלחץ עליה רוצים להפעיל על מנת שתצטרף ל… למי? לאופיר פינס, לאיתן כבל, ליולי תמיר. ולעמיר פרץ כמובן. במקרה של פרץ, מותר וצריך להזכיר לו את ההחמצה הגדולה של 2006. אבל את עברו הס"ד כנראה אי אפשר לקחת ממנו. שכר מינימום, איגוד עובדים, שביתות מוצלחות, ועוד כהנה וכהנה. אך נשאלת השאלה מה ס"ד בכבל, פינס ותמיר.

במקום לענות על השאלה הזו בעצמי, אותיר את הבמה לאלו הרוצים לבנות מפלגה ס"ד על ידי לחץ שיופעל על שלי יחימוביץ לסיעה המורכבת מח"כ ס"ד אחד ומעוד שניים שהקשר בינם לבין ס"ד לא קיים, ומעוד ח"כ שבשבתה כשרת חינוך אולי הועילה לתנועות הנוער אך הובילה את מערכת החינוך לעוד הפרטה, הפעם בתחום התודעה, הפרטה שהיא אולי לא פחות מזיקה מההפרטות הכלכליות. אגב, את התובנה הזו לימד אותנו פרופ' גוטווין עצמו, אשר בהזדמנויות רבות שב על הטענה המשכנעת לפיה לפרויקט ההפרטה הכלכלי יש מימד של פירוק הסולידריות והפרטת הזהויות.

שורה תחתונה: החברה בישראל ראויה למפלגה ציונית-סוציאליסטית, מהסוג שבנתה אותה. הכתובת הס"ד נמצאת על הקיר, בכלל מאז היות כלכלה מתועשת ופוליטיקת המונים, ובפרט לאחר ההתרחשויות בתחום הפוליטי והכלכלי ברחבי העולם כולו בשנתיים האחרונות.

נשאלת כרגיל השאלה, איך, מתי ועם מי. דומה שהפילוג המתבקש לכאורה במפלגת העבודה לא מספק תשובות לא על האיך, לא על המתי ובוודאי לא על המי. מה נותר? לחרוק שיניים ולהמשיך הלאה.

נערך על ידי נדב פרץ-וייסוידובסקי
תגיות: , , , , , ,

25 תגובות

  1. לאודי :

    נכון, יולי תמיר אופיר פינס ואיתן כבל הם לא מופת הסוציאל דמוקרטיה, אך הם לא בולדוזרים של הפרטה כמו ברק הרצוג שמחון ופואד.

    החלום על מפלגה שתהיה מאה אחוז סוציאלדמוקרטית הוא נחמד אבל לא פרקטי, אתה לימדת אותנו שבפוליטיקה צריך לעשות פשרות.

    2. נכון זה לא הרגע הנכוו. זה רגע אחרי הזמן הנכון. היה עדיף בהרבה שהביקוע היה עם ברוורמן (נעשה לו הנחה ונקרא לו ס"ד) נדיה חילו ואפרים סנה, וכמובן עדיף בלי מרציאנו. כך לפחות היה לס"ד רוב.

    4. הייתי שמח לשמוע מתי זה כן יהיה הזמן, כי נדמה לי שעבור רוב החושבים ש"עכשיו זה לא הזמן", זה אף פעם לא יהיה הזמן, גם אם אחמדינג'אד או ביבי ישלטו על מפלגת העבודה.

    איתי

  2. נמרוד ברנע :

    צר לי לרפות את ידי העוסקים במלאכה אך אינני שותף לבדיקת הציציות הסוציאל-דמוקרטית. לעולם לא תקום מסגרת שבה נסכים עם כל חבריה ועם כל פסיק במצעה. למעשה, אינני בטוח כלל שאני וד"ר מנור או איתי מסכימים על הכל. אנחנו צריכים ליצור קואליציה כמה שיותר רחבה על בסיס מצע מינימום עם גבולות אדומים ברורים ולא לפסול שותפים שלא יודעים לדקלם את האינטרנאציונל כמו פינס וכבל.

  3. ע :

    ונניח לרגע, שהפילוג ממילא כאן?
    מה אז? לא להכות בברזל החם?
    העניין לא תלוי בארבעה, אלא בשלי יחמוביץ.
    היא נעלמה ונאלמה. הלכה לנוח, האמת מגיעה לה מנוחה קצת.
    אבל את שלל ההתבטאויות שלה, אם היא נשארת במפלגה, היא תצטרך ללעוס ולבלוע.

  4. נ.ב. :

    שמתם לב לדלילות התגובות באתר של ש"י?
    ניסיתי מזלי – וכלום, תגובותי לא פורסמו. למען ה"גילוי הנאות" -שילבתי גם דברי ביקורת.

    ע

  5. שרה :

    כל האידאולוגיה שבשמה רוצים להתפלג טובה ויפה, רק מה שוכחים כאן? את הציבור, הציבור הרחב, אותו לא לוקחים בחשבון לא העיתונאים שששים להכריז בכל הזדמנות שהפילוג "אוטוטו כאן" ולא הארבעה (סלחו לי שאני לא משתמשת בביטוי שהתקשורת החליטה לקבוע כאן "המורדים") שמתעקשים להתעלם שוב ושוב ממה שהציבור אמר ואומר.

    לא יעזור שהארבעה-חמישה שאני בעיקרון לא מפקפקת בערכיות של רובם, יגידו "זה ברק" "זה ברק", "13 מנדטים קרו רק בגלל ברק", הלו! מישהו ער שם? אתם לא הייתם ועודכם חלק מהמפלגה?! כשמצביעיכם שלשלו "אמת" בקלפי הם הצביעו למנדט אחד או לשלושה עשר?

    כשרוב הציבור אמר לפני הבחירות, אחרי הבחירות ועכשיו שאהוד ברק שר ביטחון מצויין (כמו אגב שאומרים חלק מכם) ישנתם? בואו נעשה רגע חשבון (ולמרות שלא התכוונתי אגן על ברק:) הציבור מבסוט מברק, גם מצביעי העבודה טוענים שהוא שר ביטחון טוב, (ואולי אפילו הכי טוב שיכול להיות כרגע) יותר מזה מצביעי ליכוד, הצביעו ביבי כשידעו שבסבירות גבוהה ברק יהיה שר ביטחון, אותם מצביעי ליכוד, כמו גם רוב העם, עפ"י כל הסקרים האחרונים מרוצים גם עכשיו מאוד מברק, אז מי הבעיה כאן? ברק או אתם? עלה בדעתכם שהירידה בסקרים האחרונים במס' המנדטים של העבודה עד לשישה מנדטים היא לא בגלל ברק אלא בגללכם? הציבור בעד אידאולוגיה, בעד ערכיות, בעד עקרונות העבודה (לדעתי) אבל הציבור לא סובל התפלגויות, חתרנות ותככים.

    הוויכוחים האידאולוגים שקרו בימים האחרונים היו חיוניים וחשובים, אבל התככנות שליוותה אותם מורידה מערכם, העובדה שכל אחד מקבוצת הארבעה רואה עצמו מועמד לראשות המפלגה, נראית לכם משדרת ערכיות לציבור? מאיפה הסקתם שמה שהציבור רוצה הוא לראות אתכם מחזקים את "קדימה" שכ"כ הרבה שחיתות וחוסר ערכיות נקשרו בשם חברים כה רבים בה? (ואגב לא, אידאולוגיה מדינית היא לא סיבה מספקת) על סמך מה הסקתם שהציבור רוצה לראות אתכם מגדילים בשני מנדטים ורבע את מרצ / חד"ש או מקימים מפלגה קטנה חדשה? איך הבנתם שהציבור רוצה לראות את מפלגת ה"עבודה" נעלמת / מתפוררת / מתרסקת? כל כך בקלות מפרקים את מפלגת "העבודה"? אתם רציניים? הכי גרוע שבעקבות ההתנהלות בימים האחרונים הציבור השתכנע שהאידאולוגיה שלכם היא לא העיקר.

    מה צריך לעשות? לעניות דעתי, ללמוד בעיקר משלי יחימוביץ ופחות ללמוד עם כל הכבוד, מיולי תמיר, האם העובדה שמיום כניסתו לתפקיד של ברק יולי תמיר מספרת לכל העולם ואשתו כמה הוא גרוע וכמה פעמים היא אמרה לו את זה אישית, גורמת לציבור לחבב אותה או את המפלגה יותר? באיזה עיניים מעוותות קוראים שם את הציבור? שלי יחמוביץ לעניות דעתי התנהלה פה למופת, הוויכוחים, המחאות והצעקות שלה היו אידאולוגים נטו, לא איומי פרישה מאסיבים, לא רמזי "אני תחליף ראוי" או "אני טובה יותר" או "אם לא אני הולכת" או "ברוגז, לא באה", אלא מאבק של ערכיות ואידאולוגיה לשמה, אם במפלגת העבודה היו 13 חכ"ים שמתנהלים כמו שלי יחימוביץ, לדעתי העבודה היתה מגדילה את כוחה משמעותית, אבל מישהו שם מתעקש להתעלם שוב ושוב ממה שהציבור אומר ודואג שהציבור יקבל רושם אחר.

    (סליחה מראש על הטון הכועס.)

  6. נדב פרץ :

    אז אני מבין שתכליתה של מפלגת העבודה היא סידור עבודה לאהוד ברק?
    אם כך, ההגיון מובן: שלי יחימוביץ' היא אחלה כי היא משרתת את המטרה הזו, ויולי תמיר על הפנים כי היא פוגעת בה.

    אלא שזה הגיון קצת דפוק.

  7. 13 מנדטים לברק :

    המשפט הזה נכון פעמיים –

    מצד אחד הכישלון של ההדרדרות רשום על שמו.

    מצד שני גם מה שיש רשום על שמו.

    א. לולא איוולת יצוקה, מס' המנדטים היה עוד הרבה יותר נמוך (בסקרים לפני המבצע – סביב 8).

    ב. מרגע שהגיע לראשות העבודה התנהלה המפלגה על פי דרכו, הדגשים היו הדגשים שלו וההישגים היו שלו. גם בכלכלה – דגל שכר המינימום נזנח דגל קצבאות הזקנה הונף (כחיזור אחרי בוחרי הגמלאים ז"ל). בתחום המדיני – היחס לאנאפוליס ולמומ לבני-אבו מאזן היה ספקני ומחשק.

    מי שרצה בקידום תהליך השלום פנה לקדימה, מי שרצה מדינת רווחה פנה למרצ, חד"ש ותי"מ. 13 המנדטים הם הגרעין שרוצה את מה שברק רוצה – ביטחון ביטחון ביטחון, ושותפות בממשלה.

    לכן את תהליך הפילוג היה צריך לעשות רגע לפני הבחירות, וחבל שהרביעיה לא חברה לעמי אילון (ואפרים סנה, ונדיה חילו). אופיר פינס היה מאוד מאוד קרוב לזה והשתפן ברגע האחרון.

    אז היתה הצדקה מוסרית גדולה יותר לומר – אנחנו יושבים בכנסת בגלל קולות של אנשים שרצו הסדר קבע ולא חישוקים (עמי אילון), מדינת רווחה ולא מדינה בהפרטה (עמיר פרץ)

    ועם כל זה, בשורה התחתונה עדיפה התפלגות על התקפלות, משום שהחבורה המאוד הלא מושלמת הזו היא הגרעין לחלופה פוליטית שחסרה מאוד בנוף שלנו כאשר העבודה עוקפת את ביבי מימין ומרצ (לצערי) לא אופציה לרוב הציבור

    איתי

  8. דני בלוך :

    איתי ונמרוד – אני מסכים עם גישתכם. אין טעם להמתין. בפוליטיקה הישראלית אסור להתנהל על פי סקרי העבר אלא צריך לפעול עם חזון לעתיד. מפלגה חדשה חייבת לקום עתה זמן רב לפני הבחירות כדי ליצור דרכי פעולה, קווי יסוד ולבנות כוח בהדרגה. אין שום סיכוי להקים מפלגה משמעותית שבה כולם יסכימו עם כולם בכל מאת האחוזים לא אידיאולוגית ולא אישית. בשלב ראשוני לא צריך לקבוע מנהיג אלא להחליט על מבנה כיצד יקבע המנהיג והרשימה לכנסת לכייערכו הבחירות. צריך ללמוד לקח ולא לאפשר מפקדי ארגזים.בכל מקרה קודם לפרוש, ואחרי זמן מה להקים מפלגה חדשה עם גורמים נוספים המיוצגים בכנסת או שמחוצה לה. יש לגוף כזה פוטנציאל רחב ממצביעי קדימה ושמאלה, אנשים שלא הצביעו בבחירות האחרונות, מצביעים חדשים וצריך לעבוד בצורה נבונה כדי לפנות לקהלים הללו.

  9. יפתח גולדמן :

    אודי
    דווקא משום הנחת היסוד המוצדקת שלך, שהפוליטיקה היא משחק שבו צריך תמיד לבחור בין אפשרויות ריאליות, אינך יכול להסתפק במה שאמרת ובגלגול הכדור לפתחם של שוחרי הפילוג.
    בסוף הרשימה שלך, הכדור עדיין נמצא בחצי המגרש שלך: עליך להציע אלטרנטיבה לגישת הפילוג. עליך להסביר מה אפשר וצריך לעשות בתוך מפלגת העבודה. כפי שהיא. כפי שהיא מתנהלת ומנוהלת. כפי שהיא נראית בציבור. מפלגה "סוציאל דמוקרטית" שבראשה יולי תמיר, אופי פינס ואיתן כבל אינה משאת הנפש שלי. היא פשוט נראית כרגע האלטרנטיבה הפחות גרועה מבין השתיים הקיימות (פילוג או השארות במפלגה).
    אם אתה גורס שמלפגת (סידור) העבודה היא האלטרנטיבה פחות גרועה, ייתכן שאתה צודק. אבל עליך להציג את נימוקיך.

  10. ציר העבודה :

    לשלי יחימוביץ שלום רב

    כולנו אתמול, בוועידת העבודה ,חזינו במו עינינו
    כיצד מנסים מאבטחים בכח, להשתיק את קבוצת הצעירים
    אשר כמחאה הניפו שלטים נגד חוקת ברק
    ולפתע נאלצו, להתמודד מול שוטרים שהוכנסו לאולם ,על מנת לפנותם ולהשתיקם
    ,כצעד בלתי דמוקרטי, המבייש אותי ואותך ועוד המון אידיאולוגים דמוקרטים במפלגת העבודה.

    לדעתי ארוע זה, שהסתיים טוב אך ורק בזכות התערבותך והשפעתך
    על המאבטחים והשוטרים ,להרפות מחבר הצעירים לנפשם
    מעמיד אותנו בפני הדילמה הקשה
    האם להוסיף ולהתנהל תחת הנהגת המפלגה האנטי דמוקרטית ביודעין
    או לחילופין לעשות מעשה ולהציל את נפשנו הדמוקרטית מסכנת כליון

    זה רגע האמת שלך חכ שלי יחימוביץ הדמוקרטית
    להיות או לחדול

  11. לציר העבודה :

    אנא שלח דיווח מלא על האירועים למערכת האתר ואנו נפרסם את הנושא, שלא קיבל כלל מקום בדיווחים באתרי החדשות.

    איתי

  12. אודי :

    אני מניח שכולם יסכימו שהבעיה הגדולה עם ברק, או לפחות הבעיה הבולטת אצלו בתור ראש מפלגה היא מידת יכולתו [הדלה] למשוך אל המפלגה המונים.
    אבל גם הצד השני, אם בכלל אפשר לכנותו כך, לא מרהיב במיוחד.
    החדשות הטובות הן שאין באופק בחירות.
    ולכן כל פילוג לא יואיל ולא יוסיף מהבחינה הלא מעשית הזו, שכן ברור שמפלגה חדשה או ישנה קיימת כדי להוביל מהלכים שנראים לציבור בוחריה כחשובים, ושעל מנת לעשות זאת היא זקוקה לכוח מהציבור.
    כרגע המפלגה עושה את מה שהיא יכולה לעשות, ורק עיוור ואדם לא הגון, ויש אפילו כאן בטוקבקיסטים כמה כאלו, לא יסכימו שהמפלגה השיגה כמה הישגים העולים בקנה אחד עם המצע שלה.
    וברור שהיא נתנה יד לדברים חמורים שאינם עולים כלל עם המצע שלה.
    אבל 'זה מה יש' כרגע, ולכן עולה השאלה החשובה של 'כרגע', הלא היא 'מה עושים כרגע'.
    אז דעתי היא שכלום. כלומר במישור של פילוגים. בתוך המפלגה אפשר להמשיך ולעשות את מה שעושים כולם. מתווכחים, מדברים, מבקרים.
    מחוץ למפלגה הרי מתארגנים כוחות. הכוחות הללו יוכלו להקים מפלגה חדשה עם או בלי פורשים של העבודה, בדיוק כפי שיוכלו להצטרף לעבודה הלא מפולגת.
    אני יודע שזה לא נשמע מלהיב, אבל מה לעשות ואף פעם לא החזקתי מגישות מהפכניות, ואני מודה שבשנים האחרונות המהפכניזם נראה לי עוד יותר פאתטי, ואני כותב על זה לא מעט בבלוג ואין לי כוונה לחזור על דברי כאן.
    אולי דבר אחרון שממש ירגיז מהפכנים ורדיקלים למיניהם. משהו של היסטוריון.שזה המקצוע שלי, מה לעשות. 'בגדול', הגישה של מפאי ניצחה. כל הפוליטיקה הישראלית היא הערות שוליים למפאי. הכל כולל הכל, לטוב ולרע [ולדעתי כמובן הטוב גדול מהרע אבל שוב זה מעיד על היותי שמרן ציוני וסוציאליסט-אבולציוניסט עלוב נפש], מתרבות וחינוך ועד לגיאופוליטיקה.
    ובמצב כזה נוצר פרדוקס, בו כולם מצד אחד מחקים את המקור, ומצד שני המקור לא יכול לחקות את עצמו, והוא נשאר בצבע הדהוי ויורד ל6 מנדטים בסקרים.
    המבחן לטענה המוזרה הזו שלי פשוטה: קראו את מצע העבודה, ותגידו מי מכל אזרחי ישראל לא היה חותם עליו בתור המצע הפוליטי הסביר ביותר שיש כאן לשלל הבעיות של המדינה והחברה הזו. ועדיין, 6 מנדטים, או 12, או 13, או 19, שזה כמעט אותו הדבר.
    רציונליזציה? אולי. עדיף בעיני מפסיבדו-רדיקליזציה, שהיא במקרה הטוב קתרזיס, במקרה הרע שטיח אדום [תרתי משמע] לשמרנות האמיתית [הימנית].

  13. דני בלוך :

    אודי – ציניות וסרקזם אינה דרך פעולה ודרכה של מפא"י היתה מורכבת הרבה יותר מהניתוח שלך. מאז פטירתו של ברל כצנלסון לא היה המצע העיקר בדרכה אלא הגישה הפרגמטית המבוססת על קו ערכי בסיסי. גדולתה של מפא"י היתה ביכולתה לעצב דרך פעולה המתאימה לצורכי המציאות ולהנהיג את המהלכים לא מתוך רודנות של יחיד אלא בהנהגה שיש בה ראשון בין שווים, חופש ויכוח מלא ויכולת ביצוע לאחר הכרעה דימוקרטית.
    זה לא בדיוק המצב במפלגת העבודה מאז רצח רבין. ויש הבדל בין מספרי המנדטים אז ועתה ובין מפלגה שהיא ראשונה או שניה בכנסת לבין מי שנמצאת במקום רביעי וזוחלת לממשלה תוך ויתור על עמדותיה הבסיסיות.
    רק פילוג עכשיו יאפשר בניית כוח חדש ובדעת הקהל הישראלית יש חשיבות לשילוב של שמות כוחות וידועים עם גורמים חדשים.

  14. לאודי :

    המשפט האחרון של דני חשוב במיוחד.

    מפלגה ס"ד בראשות דני גוטווין ואורי יזהר (או בראשות אבנר בן זקן שניסה להתברג בתנועה החדשה, או בראשות ענת כנפו ואורי זילברשייד מ"הברית החברתית") תנחל כישלון חרוץ

    לא רק ביום הבחירות אלא גם בהגעה לתודעת הציבור בשנים שלפני כן.

    מפלגה בראשות יחימוביץ' פינס ופרץ (אולי ברשימה משותפת עם מלכיאור בן ימיני ואלון טל??) – זה כבר סיפור אחר.

    הרי אתה עצמך לימדת אותנו את חמשת הממים להצלחת מפלגה, שאחד מהם הוא מנהיגות והשני מקושרות – יכולת להגיע לתקשורת.

    לכן אין משמעות לחבורת פעילים ס"ד אידיאולוגיים לעילא שיושבים ומגבשים מצע למפלגה חדשה, אם אין חיבור בינם ובין קבוצת פוליטיקאים בהווה ובעבר.

    החיבור הזה צריך להיעשות בצורה בריאה יותר ממה שהכרנו עד היום – לא להיות להקת מעודדים עיוורים של פרץ ויחימוביץ', אבל גם לא לפנטז שהפעילים יחליטו בשביל הח"כים מה לעשות.

    איתי

  15. לשרה ולאחרים. :

    ההחלטה של ברק להיכנס לממשלה עם חמישה שרים ושני סגני שרים, השאירה 6 חברי סיעה לעבודה בכנסת.
    בן-סימון, חדש ויש עוד מכשלות לגביו. נשארו הארבעה + יחימוביץ.
    איך העלה בדעתו ברק שהם ישרתו בכנסת את הקואליציה שבצורה הכי מפורשת הם הביעו התנגדות להיכלל בה?

    מהנקודה הזאת, בתום הבחירות, היה ברק צריך לקרוא את המספר – 13 .
    מפלגה לא יכולה לתפקד כך. גם אם החמישה היו פיצי מוצי – זה לא יכול לעבוד.

    ברור גם מההתחלה שברק הולך מולם על אסטרטגיה של משחק סכום אפס. הוא מקווה שהם יתפטרו.
    אבל אחרי ששריו הצביעו בעד חוק מופז, אין להם זכות מוסרית לדרוש את זה, ובכל זאת, זה מה שהם עושים.
    (למשל היום פואד ב"הכל דיבורים", בעזרתה האקטיבית של איילה חסון, שזרקה לחלל קלישאות מביכות מכאילו מדע המדינה).

    ועופר עיני אמרנו? איפה הוא עומד עם החוק שדגל שחור מתנוסס מעליו?
    האם שלי הבינה מה פירושה של האמירה הזאת?

    ברק יכול לכהן כשר ביטחון, בלי אפילו להות חבר מפלגה. ובטח אין סיבה שחצי סיעה שלו תשב איתו בממשלה.
    זו המסקנה מהסקרים, מההצבעה בבחירות ומהסקרים, שבכל מקרה ראויים להיקרא בזהירות.

    סה"כ, אין טעם לשלוף שוב ושוב אקדחים לא טעונים, אבל בלי ש"י הארבעה מסונדלים וחשופים לדה-לגיטימציה מטעם אנשי ברק. האם הם מנצלים את הזמן הזה להכנת הקרקע?

    ש"י הודיעה היום במכתב שנחוץ חשבון נפש "ואנחנו נעשה אותו ביחד בחודשים הקרובים".

    אחרי החגים YOU KNOW.

  16. אלעד הן :

    הבעיה המרכזית עם ברק אינה יכולתו המוגבלת למשוך ציבור אלא משנתו הניאו ליברלית.

  17. ציר העבודה :

    לבקשת מנהלי האתר ,שלחתי לשלי את המכתב למייל שלה,
    ופרסמתי תגובה באתר שלה,
    ועכשיו נחכה כולנו בסבלנות לתגובתה הדמוקרטית.

  18. מתפקד העבודה :

    כאשר ראש מפלגה כמו אהוד ברק, נכשל בכל מבחן דמוקרטי.הוא פשוט מתנער מהעקרונות הדמוקרטיים,
    ואוחז בקרנות המזבח ,של האופציה הכלכלית
    הטמונה ,בקשרי הון ,שלטון,
    ושניתן לממש אותם
    בחלון ההזדמנויות ,שייצר במו ידיו אתמול בועידת העבודה.
    ושתוצאותיה ,היא שקט תעשייתי לד"ר שקשוקה,
    לנצל עד תום את ההזדמנויות הפתוחות לפניו,
    כמו לדוגמא פרוייקט העברת עיר הבהדים,
    בניהולו האישי כשר בטחון, פרוייקט העשוי להגיע לתקציב של כ40 מיליארד ש"ח בשורה התחתונה.
    הוא פשוט לא רואה בעיניים ,לא אינטרס מפלגה,
    לא חברים אידיאולוגים ,אלא אך רק חברים פרקטיים,
    כמו עופר עיני ,פואד, שמחון וויצמן שירי,
    שיקבלו כל אחד מהם את חלקו בתבשיל השקשוקה
    הגדול בתולדות המדינה שמתבשל מול עינינו
    על אש קטנה אך יציבה.

  19. ע נעמי ט :

    מישהו בכלל יודע מה המשנה של ברק?
    כמו הרבה דברים שקשורים בו, זה הסוד הכי שמור במדינה.
    לאיש הזה אין אלוהים. והוא לא חושב שהוא חייב לחלוק איתנו את משנתו הפוליטית, מדינית, חברתית, כלכלית. למה מה קרה, מי אנחנו בכלל?
    פה ושם הוא משחרר איזה רמז לא מחייב ואם איש חד"ש היה עומד בראש הממשלה, ברק היה נמצא באותו מקום שבו הוא נמצא היום.
    ורק העתיד יראה אם הוא באמת כזה שר ביטחון מוצלח.

  20. למס' 17 :

    אנא שלח לאתר זה [email protected],

    דיווח מלא של עדותך לפרסום בעילום שם

  21. למספר 20 :

    שלחתי כבקשתך

  22. יפתח גולדמן :

    לאודי (וסליחה על האיחור בתשובה):
    הטענות שאתה מציג בתשובה לשאלתי מבלבלות (לדעתי כמובן) בין 'עמדה עקרונית של פרגמטיזם' לבין 'עמדה פרגמטית' (לקורא: השאלה שלי לאודי נמצאת בתגובה 9 והתשובה של אודי בתגובה 12)
    'עמדה עקרונית של פרגמטיזם' היא, כשמה, עמדה עקרונית, הגורסת שבעקרון יש להעדיף מהלכים פרגמטיים, הדרגתיים, ריאליים ובעלי תוצאות מקוּוֹת ריאליות, על פני רטוריקה מהפכנית וצעדים קיצוניים שסופם לא-כלום.
    רוב מה שאתה כותב הוא טענות בזכות עמדה עקרונית זו. אני מסכים עם עמדתך כמובן, אבל טוען שהיא מיותרת במסגרת הדיון הנוכחי. כל הכותבים (ומן הסתם גם רוב הקוראים) של אתר זה מחזיקים ממילא ב'עמדה עקרונית של פרגמטיזם'. פסוודו-רדיקלים ורטוריקנים-של-מהפכה מצאו להם אכסניות אחרות. אתה יכול להתפלמס איתם, למשל, באתר 'הגדה השמאלית' וחלק מהם אפילו הגיעו ל'העוקץ' (פעם הייתי נכנס לאתרים הללו כדי להתווכח איתם. עד שנמאס לי מכך).
    מה שחסר בתשובתך, אם כן, זה לא נימוקים בעד הפרגמטיזם אלא תשובה קונקרטית לשאלה הקונקרטית: "מה יעשה הפרגמטיסט עכשיו?". אין סיבה להניח א-פריורי שפילוג זו עמדה בלתי-פרגמטית והשארות במפלגה בכל מחיר זו עמדה פרגמטית. אפשר שזה נכון, אבל, כאמור, זה לא מובן מאליו א-פריורית.
    הופתעתי במיוחד מקביעתך שכרגע, בעצם, אין לעשות כלום. המלה 'פרגמטיזם' גזור מהשורש היווני 'פרסיין' שפרושו 'לעשות' (מכאן גם המלה המפורסמת 'פרקסיס'). קשה לי לקבל את קביעתך שהדבר המעשי ביותר בשלב זה הוא לא לעשות כלום…
    אגב (או לא כל כך אגב): משיקולים לא מאוד שונים משלך הגעתי אני למסקנה (שנתתי לה ביטוי באתר זה לפני הבחירות), שבשלב זה הזירה המפלגתית אינה זירת הפעילות החשובה ביותר, ושעלינו למקד את מאמצינו בעיקר בחזיתות אחרות (איגוד עובדים למשל). אפשר שאתה היית מאשים אותי ב'א-פוליטיות'. אבל אינני רואה כיצד ישיבה במפלגת ברק ותקווה לימים טובים יותר היא עמדה יותר 'פוליטית'.

  23. ציר העבודה :

    מכתב תשובה של חכ שלי יחימוביץ

    תודה על המייל.
    אני מזדהה עם תחושותיך. יחד עם זה אני לא שותפה לשכנוע הטוטאלי שלך בדבר המהלך הראוי והנכון ביותר שיש לעשות עכשיו. אכן, מפלגת העבודה נמצאת בשבר עמוק ובשפל עמוק. הן מבחינת תוכן אידיאולוגי, הן מכוח העובדה שהיא יושבת בקואליציה בלתי אפשרית ושאינה כדרך הטבע, והן ארגונית-דמוקרטית.
    אני כמובן פועלת על פי השקפתי ואמונתי ומובילה מאבקים גם כשהם עומדים בסתירה מוחלטת להחלטות רעות ושגויות של ברק ואנשיו, ומוצאת את עצמי לעיתים קרובות ביותר באופוזיציה פנימית לעומתית. זה קשה מאוד, אך איני בטוחה שסיטואציות פוליטיות אחרות יהיו פחות קשות.
    ברור שהמצב הזה מחייב חשבון נפש ערכי, לאומי ופוליטי מאוד עמוק. האם להישאר בתוך מפלגת העבודה, לקחת נשימה ארוכה ומידה לא מבוטלת של כוח סבל להיאבק על ערכי תנועת העבודה מבפנים, להמשיך להוביל את כל המאבקים אשר אותם אני מובילה ממילא ולהמתין לשעת כושר? זאת אופציה שאינה פסולה בעיני כפי שהיא פסולה בעיניך, בוודאי לא זמן כה קצר אחרי הבחירות, כאשר המפה הפוליטית כל כך מעורפלת ומשתנה.
    במסגרת חשבון הנפש אין ספק שהאופציה של הקמת גוף חדש, סוציאל דמוקרטי בבסיסו, היא אופציה שצריך לשקול בעומק ובכובד ראש ואני מהרהרת בה רבות, שוקלת אותה, ומתייעצת עם שותפים לדרך. באיזה אופן יקום הגוף הזה, מי יהיו שותפים לו, האם ומתי הוא יקום – כל זה דורש קצת יותר סבלנות וחשיבה מקריאות "תתפלגי, תתפלגי". כי כאשר הולכים, צריך לדעת לאן הולכים ואיפה ממשים באופן הטוב ביותר שאפשר את השקפת עולמנו.
    אומר לך בבירור ומבלי לפגוע באיש – ב"רביעייה" יש לי חברים ואף אנשים שאני מעריכה, אבל ההרכב הזה ומניעיו אינם התשובה למשבר הקשה, ואני לא שוקלת חבירה אליהם. כאן צריך מנוע ענקי ואידיאולוגי של כוח, תקווה וביצוע. זה לא שם. ולא מחליפים גוף במשבר בגוף שבוודאות יהיה עוד רגע אחד במשבר לא פחות גדול. צעדים בלתי הפיכים שכאלה לא עושים מתוך כאב בטן, אלא בשיקול דעת.
    אני מקווה שלמרות העובדה שאיננו תמימי דעים בקשר למהלכים העכשוויים, תמשיך לתמוך בי ובדרכי. אני מאוד זקוקה לתמיכה הזאת, שכן הדרך רצופה מהמורות ואני באמת מנסה בכל רגע נתון לתת את כולי ולעשות את המעשה הנכון.
    שלך,
    שלי

  24. אודי :

    שלום ליפתח, עכשיו תורי להתנצל, ונעבור הלאה…
    כרגיל, דבריך נכוחים ומדוייקים. מזל שיש כאן מישהו עם רשיון ג', נעלי עבודה והכשרה פילוסופית.
    מקבל את כל הגדרותיך ואף את מסקנותיך, אבל יש לי איזה 'אבל' קטן לא רק כי אבלות-דרכי-ישראל [ואני יודע שזה עוולות אבל אני מותיר כאן הומאז' קטן ללוי אשכול אותו למדתי משניאור קופלביץ'…].
    שים לב ש'הכלום' שאותו הצעתי לא הוא לא אין-מעש אלא מעש שהוא בערך מה שאנחנו עושים עכשיו ועוד כמה דברים שאני לא עושה ואתה כן עושה [למשל איגוד עובדים] ומן הסתם אחרים עושים ואני ואתה לא, ואולי שנינו עושים [כתיבה, מיקי רוזנטל] ועוד.
    וחס וחלילה לא אאשים אותך בא-פוליטיות כי זה לא נכון. בוודאי שלא במקרה הזה, איגוד עובדים.
    אסכם את מה שאמרתי שיש לעשות ושאין לעשות בתחום המפלגתי המובהק בקצרה מרובה:
    יש לעשות – ההתארגנות של מס"ד, או המגעים עם מרצ, והשיחות עם נאמני העבודה [הידועים בשם מורדים], וכל כיו"ב גישושים ובדיקות ושרטוטי אפשרויות ובחינת כלים. הכל טוב, הכל ראוי. כולל גם בדיקת האפשרות של 'ליכוד השורות' שמציעים חברים נאמנים במחוז הקבוצים במפלגה.
    אין לעשות – להכריז על מפלגה אחרת, כרגע.
    ההנחה שלי היא שכל ה'יש-לעשות' יוכל לתרגם את עצמו בבוא העת הן לאפשרות הנכונה יותר בעיני: פעולה בתוך מפלגת העבודה, אך גם לאפשרות הנכונה יותר בעיניו של איתי למשל: להקים מיידית מפלגה חדשה עכשיו, על ראשיהם החלולים במידה ידועה של הנאמנים החסרים רק את שלי או חבר כנסת אחד נוסף על מנת ליצור סיעה שיכולה לשמש כבסיס למפלגה החדשה. [ועל פי קריאת דבריה של שלי, תגובית 23, לא היא האשה או ליתר דיוק הם לא השותפים]
    בקיצור, ושוב לא הצלחתי בקיצור, אבל אני חושב שהייתי בהיר מספיק, אולי כל ההבדל בינינו הוא בשאלת התזמון.
    ויש עוד הבדל, אולי. אני לא מתעב את ברק, ולא מוכן עדין לראות בו נתניהו2, מה גם שאפילו נתניהו, בלחץ המציאות ההיסטורית, מתנהג יותר כמפאיניק ופחות כמילטון פרידמן, וזה משמח מצד אחד, אבל מתסכל מאד מצד שני.
    השמח הוא ההיסטוריון שבי.
    המתוסכל שבי הוא הסוציאליסט-הציוני שבי.
    יש לעשות

  25. ושוב נדרשים לבן-אהרון « כמאל :

    […] "מפלגת העבודה – מי כבר יתפלג?",  כותב ד"ר אודי מנור: "רעיונו הותיק יחסית של […]

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.