חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

הפרטת הקרקעות – החוק אושר בכנסת

נושאים כלכלה ותקציב, פוליטי ב 3.08.09 16:26

חוק הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל אושר.


שרי מפלגת העבודה, סגניהם וח"כ דניאל בן סימון הצביעו בעת הפרטת מקרקעי ישראל.
"מנקה המצפון" שלהם היה השג שהשיג יו"ר המפלגה שר הבטחון מר אהוד ברק, מראה"מ מר בנימין נתניהו: ההפרטה תחול למשך שנים מספר "רק על 400,000 דונם ולא על כל ה-800,000.  אחרי אותו מספר שנים יופרטו 400,000 הנותרים.
חברי הכנסת של "הבית היהודי" הצביעו נגד אישור החוק, השר מטעמם, פרופ' דניאל הרשקוביץ' הצביע בעד אישורו.

יום רע לחברה בישראל, יום רע לציונות, יום רע לישראל.
"התקוה" הוא ההמנון הלאומי שלנו, נמשיך לקוות…

נערך על ידי לקסי
תגיות: , , , , ,

19 תגובות

  1. אורי יזהר :

    בבחירות הבאות רוב חברי הכנסת של מפלגת העבודה יישארו בחוץ, מפני שהמפלגה תזכה במספר חד ספרתי של מנדטים. לצערי, גם אורית נוקד פישלה. הפשרה שהושגה על-ידי ברק היא בלוף.
    בן-סימון – אכזבה טוטאלית.
    שלי, הגיע הזמן לצאת ולכונן מפלגה סוציאל דמוקרטית אמיתית.

  2. עין בוחקת נעמי ט :

    מה, רק 400000 ? וואו, איזה
    400000 ?
    כאילו שבזמן הזה היו מספיקים יותר (בתחום הדירות הקטנות, הכוונה).

    איש מחברי העבודה לא הפתיע, אם נודה ביושר, כששולחים חסרי חוליות, הם משאירים ריר, לא מפתחים פתאום עמוד שדרה,

    אבל, האם אפשר היה לנהל אחרת את המאבק?
    אם נניח מראש שעשינו כמיטב יכולתנו- ס"ד לא תצא מזה.

  3. דני בלוך :

    המאבק היה טוב. מראש היה ברור שהסיכוי קלוש בהכירנו את הרכב הכנסת ואת אישיות הח"כים מן העבודה. המאבק היה על רקע זה מוצלח אבל ברור שהוא מחייב היערכות נכונה לבחירות הבאות ובניית גוף שיחליף את מפלגת העבודה.

  4. ראובן :

    פשוט אסון.

    השאלה אז מה עושים? איך מפרקים את המפלגה הזאת, ככל שאני חוקר את העניין אני מבין שאחד הדברים שהכי מפריעים לכינון של סדר יום וכוח פוליטי של השמאל הוא מפלגת העבודה (כלומר האבודה).

    כל עוד היא שם מצד אחד היא הולכת ונרקבת, למרות שעד לאן היא יכולה להגיע? ומצד שני נשאבים אליה כוחות של אנשים טובים (ראו את התנועות הכחולות שיצאו מגדרן למען המאבק, דבר לא טריווילי, ובכל זאת עדין תומכות בגוף הרקוב הזה), ואין לנו הרבה כאלה….

    אני לא יודע להגיד כמה מנטדים שווה השמאל היום, בטח לא הרבה אבל בטח יותר ממרצ-חד"ש והשאריות של מימד-ירוקה.
    אנשים הצביעו לעבודה, הצביעו לקדימה, ובעיקר לא באו להצביע… אותם אנחנו צריכים…

  5. נעמי ט. :

    עד שתוקם פה סוציאל דמוקרטיה, בכל הכבוד, אני מצטרפת לחד"ש, כחברה מן המניין, עוד היום.
    המסקנה הראויה מכל הפיאסקו, חשבון הנפש האמיתי – איך זה שמצאנו עצמנו בהפגנות עם נציגי המתנחלים ובלי ערבי אחד לרפואה.
    ש"י תצטרך ללמוד, שאין סוציאל-דמוקרטיה שמתעלמת בעקביות מסוגיית יחסינו עם 20% מהאזרחי המדינה, כאילו הם לא קיימים.
    יש בליבי הרבה נגד ההנהגה הערבית בישראל, אבל אנחנו לא יכולים להאשים רק אותם, זה יותר מדי קל.
    בתגובה לאחר הפוסטים, כתבתי שאחרי ההצבעה, אם יהיה לי כוח וחשק, אכתוב על מה שנראה לי מלכתחילה כניהול שגוי של המאבק. (דני זמיר הצטרף לתגובתי והתייחס להעדר הלהט וכו').
    אם מספיק יהודים ס"ד יצטרפו לחד"ש, יש סיכוי שמסה קריטית תחולל שינוי. אבל זה כנראה לא יקרה.
    וד.א, – הבוחר אמר דברו מלכתחילה כשנתן לעבודה בחירות האחרונות, את מה שנתן.

  6. תגובה יפה של ערן בן ימיני יו"ר התנועה הירוקה בבלוג בונים בתי"מ :

    3 באוגוסט 2009 הוא ציון דרך בהיסטוריה של מדינת ישראל, ביום זה התקבלה החלטה על הפרטת חלק מקרקעות המדינה, הצעת החוק שאושרה יצרה שינוי פוליטי אך גם סימנה את השינוי התרבותי שעבר עלינו בשנים האחרונות.

    הצעת החוק אושרה אך יקח זמן רב עד שהיא תיושם ויש זמן רב עוד יותר עד שיישום החוק יהיה בלתי הפיך. עד אז אנו חייבים לפעול בכל הכלים העומדים לרשותינו: פוליטיים, ציבוריים, משפטיים, חינוכיים ועוד כדי לעצור את יישומה. ישנם הרבה אסטרטגיות ממקלות בגלגלים (סוגיות טכניות) ועד לשאלות עקרוניות.

    התנועה הירוקה היא מפלגה פוליטית ושדה העשייה שלה הוא פוליטי, אך יחד עם זאת ברור וידוע לנו כי שינוי אמיתי הוא שילוב של שינוי פוליטי ושינוי תרבותי. במקרה של הקרקעות אני חרד יותר מהשינוי התרבותי, רוב הציבור בישראל איננו יודע במה הדברים אמורים ומי שנחשף למסרים הבין ש: א. זה לא ציוני, ב. מתנה לעשירים, ולמתקדמים ג. זה יגרום לפרבור וחוסר תכנון. אך הסוגיה העקרונית בעיניי היא אחרת: באישור חוק זה הצהירה הכנסת כי היא איננה מאמינה בחברה הישראלית וביכולתה לנהל את המשאבים המשותפים לה, וכי רק הפרט ידע לנהל כל אחד את אדמתו, כל אחד לעצמו.

    כישלון ההצבעה עשוי לפגוע במוטיבציה של רבים מהפעילים אולם חשוב להסביר לכולם כי המסע לא הסתיים היום בהצבעה זו וכי יש עוד דרך לפנינו.

  7. נעמי ט. :

    אופס שכחתי-
    כשעמדתי בהפגנה מול הכנסת, וראיתי מי נמצא ומי חסר וכמה מעטים היו המפגינים, היה לי ברור שהוויתור על שיתוף פעולה עם הערבים הוא כשלון ציוני. וויתרנו במאבק החשוב הזה, יותר מדי מהר, ויותר מדי בקלות, וזה היה אות מבשר רעות, דווקא לציונים שבינינו.

  8. לנעמי :

    קודם כל אני רוצה לברך אותך על החלטה לעבור מחברות במפלגה אחת שנואשת ממנה למפלגה אחרת, כפי שאני עברתי למימד כשראיתי מה הולך בעבודה בשנה האחרונה.

    לפחות יהיה לך כיף שבכנסת הבאה הח"כים שלך יצביעו כמו שאת רוצה.
    החיסרון הוא שבאמת לא תוכלי לשכנע הרבה מחברייך להצביע חד"ש. בסיטואציות מסוימות אולי אפילו תסתירי את האמת לגבי מה הצבעת מפני מכרייך (אני מכיר מישהי כזו).

    משיחות עם פעילים אני מתרשם שהיכולת ליצור שינוי משמעותי (לא קוסמטי) בחד"ש היא מוגבלת ביותר.

    זה קשה עד בלתי אפשרי בערך כמו במפלגת העבודה. אבל אולי אם תצליחי לסחוב אחרייך מאות ואלפים משהו יזוז.

    אני מסכים שיש משהו מסריח מאוד במאבק ימין שמאל שהוא "נקי מערבים", אבל איני מסכים כלל עם הטענה שהמאבק היה לא אפקטיבי כי הערבים נשארו בחוץ.

    נהפוך הוא. לפעמים הכוח הפוליטי גדול יותר כאשר פועלים בכמה גופים במקביל ולא מנסים לאנוס בכוח ניצים (בציר המדיני) לשבת ולשתף פעולה. לא בכדי אופיר פינס פעל במטה האזרחי-סביבתי המוטה שמאלה ביחד עם דב חנין, ויחימוביץ' שקברה עמוק את עמדותיה המדיניות פעלה עם הח"כים מהימין.

    באותה מידה כל האנשים שחולמים על מפלגה ס"ד עתידית שבה חנא סוויד ודב חנין יישבו עם יחימוביץ' פרץ וסנה – שוגה באשליות. אפילו חיבור בין מרצ לחד"ש לרשימה אחת הוא התאבדות פוליטית – חלק ניכר מהערבים מצביעי חד"ש יצביעו לבלד, ומתוך הקומץ שנותר למרצ עוד בוכטות ינשרו לעבר קדימה.

    אני מקווה שמעז יצא מתוק ופרשת הקרקעות תהווה זרז ליצירה של כוח ס"ד ציוני, שחלק ממנו יגיע ממפלגת העבודה והוא יכלול כמובן את מימד, שיש לה אוריינטציה ס"ד ברורה.

    איתי

  9. עמית-ה :

    יום רע לחברה לסביבה ולמדינה.

  10. דליה :

    ח"כי העבודה ושריה, שתמכו בהפרטה, הכזיבו. הם הוכיחו שוב שהכסא חשוב להם יותר מערכים. מפלגת העבודה בראשות ברק איבדה את הדרך. אם המתנגדים רוצים שהציבור יתמוך בהם, עליהם לפרוש מהסיעה ולפעול באופן עצמאי. והגיע הזמן שח"כ שלי יחימוביץ תעשה משהו בכיוון.

  11. שרה :

    חוק קשה עבר ומנוגד לערכי תנועת העבודה, נכון שקואליציה שלא בהנהגתך (העבודה) משמעה התפשרות וויתור מסויים, אבל לא על עקרונות בסיסיים.

    לדעתי המאבק כן היה טוב בהתחשב בנסיבות (אולי לבד מן העובדה שבשבוע האחרון ולאחר ההישג של השבוע שעבר המחאה נחלשה, אבל בעיקרון, לאור הנסיבות א"א היה לנהל אותה אחרת)

    לעניות דעתי, חסרונות המאבק היו בעיקר – התעוררות מאוחרת(ומחאות פופוליסטיות של חברי קדימה שהחטיאו את המטרה ואולי לא כיוונו אליה מלכתחילה…)

    בסיס הבעיה לדעתי: שני חוקים עלו על השולחן בשבועות האחרונים שהמשותף להם הוא שהם לא "מדברים" אל הציבור, הפרטת הקרקעות והחוק הביומטרי. מי שמבקר כאן באתר מבין אותם היטב ואת משמעותם לכל אחד מאיתנו, אבל על הציבור דילגו ואילולא המחאה הגוברת והבלאגן בכנסת בשבוע שעבר הציבור גם לא היה שומע על כך, הצעות החוק האלו מגיעות אל הציבור מלמעלה במושגים כמו "החכרה", "הפרטה" "ביומטרי" "רפורמה" הציבור לא מטומטם אבל גם לא מדבר במושגים הללו, לכן הצעות החוק הללו לא אמרו לו כלום ולא איימו עליו, לכן המחאה שלנו לדעתי היתה נכונה כי היא עשתה בדיוק את זה, הנגישה את חוק הפרטת הקרקעות לקהל, הסבירה בצורה הכי פשוטה את משמעותו. עם כמה שזה נשמע טיפשי אם לחוקים הללו היו שמות יותר ידידותיים ל"משתמש" היה קל יותר לסחוף את הציבור.

    אם כך, למאבקים הבאים ולהמשך המאבקים הקיימים, לעניות דעתי עלינו להתרכז בהנגשה של הבעיה, בהסבר מובן וידידותי של התוכן שלה ואיומו על החברה, העם והמדינה – בניגוד למחאה המיותרת של "קדימה" שמבוססת בעיקר על קרקס פרלמנטרי, תקשורתי ואישי, אני גאה במאבק שנוהל בהתבססות על תוכן וערכיות.

  12. רביב נאוה :

    עוד כמה מילים לנעמי:
    אני מכבד את ההחלטה לך לעבור דווקא לחד"ש, אבל חולק לחלוטין על ההנחה שחד"ש היא העתיד של הסוציאל-דמוקרטיה בישראל. המצביע-לשעבר הטיפוסי למפלגת העבודה הוא ציוני וסוציאל-דמוקרט וחד"ש היא לא זה ולא זה.

    גם ההאשמות כלפי הפעילים נגד החוק על "הדרת" הערבים כביכול אינן במקום. עם כל הביקורת שיש לי (ויש) על שיתוף האוכלוסיה הערבית בשיח הציבורי, איש לא מנע מערביי ישראל להצטרף למאבק, הם בחרו לנהל אותו בנפרד – והיו להם סיבות טובות. הטיעון שרפורמת הקרקעות מנוגדת לאתוס הציוני הוא אחד הטיעונים החשובים וכבדי המשקל ביותר וצירף למאבק תומכים רבים מכל הקשת שבין בני-עקיבא לתנועה הקיבוצית. בעיני לא נכון להזניח את הטיעון הזה, גם אם מתנגדי החוק הערבים מרגישים אתו לא בנוח. הפוליטיקאים הערבים, מצדם, בחרו להדגיש דווקא את העובדה שהחוק מכוון כנגד הערבים ויגרור הפקעות ופגיעה בנכסי הנפקדים, עובדה שכלל לא בטוח שהיא נכונה.
    לא מצאה חן בעיני גם התגובה של זחאלקה (היחיד מבין הח"כים הערביים שקראתי את תגובתו) לפיה "הציבור הערבי אינו מכיר בתוקפו של החוק". הפרלמנטר זחאלקה יודע שהכנסת אינה תכנית כבקשתך. יש הבדל בין התנגדות לחוק וניסיון לעקב את יישומו כמו מצאתי בן-ימיני מעלי לבין הכרזה על "אי-הכרה" בחוק בכל פעם שהוא לא מוצא חן בעיניך.

  13. הראל לייבוביץ :

    מה קרה שדניאל בן סימון הצביע בעד? הוא לא אמור להיות מה"סוציאליסטים"?

  14. נעמי ט :

    לאיתי –
    א. אם אתה מכיר מישהי ממכרי שאצטרך להסתיר ממנה… וגו', זה מעניין, כי אני לא מכירה אף אחת כזאת שאצטרך להסתיר ממנה וכו'.
    ב. ברמה של שיקולים טקטיים יש בהחלט מקום ל"חלוקות מאמץ",
    אבל אסור לשכוח תוך כדי כך את המקרו.
    ג. חד"ש איננה משוש חיי, אחרת הייתי מצטרפת קודם, אבל עובדה שדב חנין הצליח לצאת נגד הריפורמה באופן רהוט, אמין, ומשכנע. הוא עשה זאת בלשון יותר אוניברסלית, בלי לאבד את הפרטים ובאופן שדיבר אל מגוון ציבורים.
    ד. עוד בעבר, פניתי לש"י כדי להסב תשומת ליבה, שהתעלמות עקבית מהסוגיה הערבית, תיגמר בבומראנג.
    אני ממשיכה לעמוד על דעתי זו.
    ה. מכיוון שאני מודעת היטב להלכי רוח בציבור הערבי, גם היום כשהקשרים הישירים שהיו לי פעם, הפכו לקשרים עקיפים, ודווקא בגלל שאני מודאגת, אני מציעה לכל הס"ד, להפסיק להתנהג כאילו הבעיה הזאת לא שייכת לענייננו.
    ו. האם ניתן היה במאבק האחרון לפעול יותר בשיתוף? נניח שלא. מה זה אומר לי – שמשהו במצבנו דורש שינוי. לא שינוי טקטי (מסכימה עם שרה ברמה הטקטית).
    אנחנו צריכים לבדוק באיזה מצב נכנסנו למאבק הזה, ובתוך הבדיקה הזאת להתייחס ברצינות להיבט שאני מעלה פה.
    ז. החתול הלך והעכברים יצאו לחגוג. חזר החתול מאירלנד וראינו מה קרה לעכברים.
    אז ניצלנו קצת את המצב הזה כדי להרוויח עוד כמה נקודות, אבל לדעתי, בעומק, נחשפה פה יותר חולשתנו, מאשר עוצמתנו.

  15. נעמי ט (ע) :

    שאלה:
    במבחן הטווח הרחוק-
    מה יועיל יותר לאינטרס הציוני-
    גישתו המרחיבה של חנין, כפי שפורסמה באתר (אפילו אם לא לשמה),
    או הגישה המצמצמת של ש"י?

  16. לשרה :

    אני מסכים איתך מאוד גם לגבי המבט על המאבק וגם לגבי הלקחים לעתיד.

    כפי שיש עיתון "קבלה לעם" צריך גם "מדינת רווחה לעם".

    ראי גם מטרה ג' במטרות האתר, וראי גם "מי אנחנו" ותחשבי אם את רוצה להיות ברשימה.

    *

    ולנעמי – הניסוח היה לא ברור, התכוונתי למישהי בסביבתי הקרובה שמסתירה.

  17. להראל :

    אם היית בודק לפני הבחירות את אתר האינטרנט של בן סימון לא היית מוצא שם סוציאליזם אלא ברברת לא קוהרנטית על פערים חברתיים, ללא התייחסות רצינית לפתרונות בסיס לבעיה (מיסוי למשל -ר' בבלוג המעולה של תמר בן יוסף). למייל עם שאלות בנושא לפני הפריימריס לא טרח לענות. אחרי הפריימריס חזר וביקש טלפון. אני עוד מחכה לשיחה הזו.

    אני לא מבין מספיק לעומק בסוציאל-דמוקרטיה אך כבר אז היה פה ריח חריף של עלה תאנה חברתי מטעם מחנה ברק.

    לא כל עיתונאי חברתי הוא סחורה מובחרת אידיאולוגית כמו שלי יחימוביץ'. צריך לפשפש ולבדוק.

    לא הצבעתי עבורו ואני לא מצטער.

    איתי

  18. צוף :

    מאחלת לכולנו עתיד פוליטי טוב יותר. מגיע לנו פוליטיקאים הרבה יותר ראויים. דניאל בן סימון – אחת האכזבות היותר רציניות.

  19. האזרח דרור :

    בראיון במעריב מיום שישי בן סימון אומר שהוא מוקסם מנתניהו החדש (שגם יביא את השלום) לא יודע אם הוא תמים או עושה את עצמו אבל לדעתי אין מה לצפות ממנו יותר מידי.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.