חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

חוק מופז והפוליטיקה ה"חדשה" של קדימה

נושאים דעות, פוליטי ב 30.07.09 6:03

תומר רזניק, בעל הבלוג כמאל, בא חשבון עם מפלגת קדימה והעומדת בראשה, חה"כ ציפי לבני, שהתיימרה להביא לחברה הישראלית "פוליטיקה חדשה", אך התנהלותה חפה מכל אידיאולוגיה, מותאמת להלך-הרוח האינדיבידואליסטי של מעמדות הביניים והמעמדות הגבוהים, ומבוססת על דימויים תקשורתיים-תדמיתיים.

ידיעה של מזל מועלם ב”הארץ” מבשרת על שורה של מהלכים, שעיקרם פגישות עם למעלה מ-3,000 פעילי מפלגה וחתירה לשינויי תקנון, בהם נוקט שאול מופז במגמה לכבוש את המפלגה מידי ציפי לבני. בכך נפתח סיבוב נוסף בקרב שנסוב לא רק על ההנהגה הפרסונלית של המפלגה, אלא גם על אופיה וצביונה.

בתעמולות הבחירות שלה, הן בבחירות הכלליות והן בבחירות הפנימיות בקדימה נשמעה האמירה שציפי לבני מייצגת “פוליטיקה חדשה” או “פוליטיקה אחרת”. בעוד רבים התייחס לסיסמא זו בביטול, כמו לרוב סיסמאות הבחירות, אני סבור שמבחינות רבות סיסמא זו מסגירה את מהותה הפוליטית של לבני, ואולי של קדימה בכללה. לבני מייצגת פוליטיקה חפה מכל אידאולוגיה או יומרה לאידאולוגיה, המבוססת על דימויים תקשורתיים-תדמיתיים, תוך קבלת גיבוי ותמיכה מהאליטה הישראלית ובכללה התקשורת (והדוגמא המובהקת ביותר הייתה התמיכה המאסיבית שזכתה לה מצד התקשורת בפריימריז בקדימה, ובמידה פחותה בבחירות הארציות). צמיחתה של לבני משרה זוטרה בממשלת שרון הראשונה לדרגת מנהיגה ומועמדת לראשות ממשלה, וזאת ללא כל רקורד של עשייה ו/או חידוש רעיוני משמעותי מצדה, מוסברת על ידי היותה מוצר תקשורתי-תדמיתי מובהק, שקידמו האליטות הניאו-ליברליות בתוך מפלגתן החדשה (כזכור, קדם לה אולמרט – שהיה עצמאי יותר ופופולארי פחות).

מבחינה פנימית, כאמור, ה”פוליטיקה החדשה” של לבני פירושה צמצום-עד-ביטול המוסדות המפלגתיים, ועיקורם מסמכויותיהם. מאז הקמתה של המפלגה בידי שרון ועד היום זוהי הרוח השלטת במפלגה, וביטוי לכך ניתן בתקנון המפלגה אשר אינו מכיל מוסדות אליהם יכולים חברי המפלגה להבחר ודרכם להשפיע, כמו גם אימוצה הגורף של שיטת הפריימריז שמחייבת מימון נרחב ולפיכך קרבה להון.

ההיגיון של “הפוליטיקה החדשה” של לבני הוא מוכוון-הון ומתבסס על תמיכה משמעותית מהאליטות התקשורתיות, עסקיות וכד’. הפוליטיקה של לבני “חדשה” משום שהיא מותאמת להלך-הרוח האינדיבידואליסטי של מעמדות הביניים והמעמדות הגבוהים בישראל של המאה ה-21 בו היחיד מאוגד ומאורגן פחות, ואי-השיוויון בחברה גדל. היא הודפת מעליה מושגים ישנים ונושנים כמו “מפלגה” ו”אידאולוגיה” לטובת מסרים שקל יותר להתחבר אליהם בחברה מופרטת בהם בראש ובראש לבני כאינדיבידואל (”ציפי”) – בניגוד למפלגה כמכלול רעיוני. על רקע זה, בין השאר, ניתן להבין את הפופולריות הגבוהה לה זכתה נושאת “הפוליטיקה החדשה” לבני בקרב מצביעי השמאל, שנמנים ברובם על מעמדות הביניים והמעדות הגבוהים (או, אם תרצו, על קבוצת ה”אחוס”לים“). מן ההגינות לציין שקדימה לא הייתה היחידה שנקטה בקמפיין פרסונלי, עשו זאת מפלגות שונות מהקשת הפוליטית החל במרצ ומפלגת העבודה וכלה באיחוד הלאומי, אולם בעוד המפלגות הללו נושאות עמן מטען ערכי כזה או אחר, ובעלות שורשים פוליטיים עמוקים, הרי שקדימה דלבני היא זו השוחה בטבעיות הרבה ביותר במימי השיח הפרסונלי, בהיותה משוחררת מ”קיטבגים עם מורשת זאב ז’בוטינסקי או ברל כצנלסון“. ניתן לומר שקדימה דלבני היא “תאגיד פוליטי” יותר מאשר מפלגה במלוא מובן המילה.

אם לבני מייצגת את “הפוליטיקה החדשה”, הרי שמופז יחשב, בעל כורחו, לנציג הפוליטיקה “הישנה” בקדימה, אותה פוליטיקה שאוהבים לשנוא, שכן אשפי הספינים והסקרים למיניהם, על חליפותיהם המגוהצות ומשרדיהם היוקרתיים, נדמים כמהוגנים יותר מקבלני הקולות והעסקנים הפוליטיים. מן הבחינה הפרסונלית, קשה לדבר בזכותו של מופז. המדובר במי שהיה רמטכ”ל ושר ביטחון בשנות התחזקותו של חיזבאללה בלבנון, והאינתיפאדה השנייה בשטחים וההפיכה של חמאס בעזה, במי שזיגזג פוליטית בצורה מביכה, ובשר תחבורה כושל. אולם מופז שיחק את המשחק הפוליטי כפי שהנו – מפקד וארגון והוא רחוק יותר מן האדלריזם של לבני, שפוגע קשות בהוויה הדמוקרטית. ובעוד שהאדלריזם זמין באופן בלעדי ומובהק לבעלי ממון (כלכלית ורעיונית כאחד), הרי שההתפקדות המאורגנת היא כלי דמוקרטי (בעייתי מאוד, יש לומר) אשר זמין לקבוצות שונות בחברה.

הנגישות והעדרה בשימוש בשיטות ואופני התנהלות ותעמולה פוליטית הוא בתמצית ה-הבדל בין ה”פוליטיקה החדשה” של לבני לפוליטיקה ה”ישנה”. בחירה בהתנהלות כזו או אחרת (אדלריזם והתנהלות מוכנוונת הון-תקשורת מכאן, ומפקד וארגון מכאן) אינה רק בחירה טקטקית, הקשורה בשיקולי יעילות – היא בחירה המגדירה זהות ושיוך ומכניסה את הנוקט בה לצד כזה או אחר של המאבקים בין-קבוצתיים בישראל. מפקד פוליטי, על אף (ואולי בגלל) שהוא כלי דמוקרטי, הזמין לכלל הקבוצות באופן פחות-או-יותר שיוויוני, נתפס כלא-מהוגן, מושחת ו”מלוכלך” ולפיכך נדחה ע”י הבורגנות, אשר בוחלת באמצעים, בעוד שקבוצות מיעוט וקבוצות חלשות בחברה פונות לאמצעי זה באשר הן נזקקות לו כדי לדאוג לעצמן – ואכן, מן המפורסמות היא שתמונת ההתפקדות במפלגות השונות מכילה ייצוג-יתר של קבוצות מיעוט ו(וקבוצות בעלות אינטרסים מיוחדים) בחברה הישראלית, כגון האוכולוסייה הערבית והדרוזית, וועדי עובדים, קיבוצניקים ומושבניקים וכד’.

מאידך, ממבט ראשון, האדלריזם נתפס כלא-מזוהה עם אחת הקבוצות החברתיות-תרבותיות (שלא נאמר “עדתיות”) בחברה הישראלית, או כפי שאומרים “לכסף אין ריח”. אולם, בעוד אין לפוליטיקה החדשה זיהוי מגזרי/תרבותי-חברתי, יש לה גם יש לה זיהוי מעמדי – שכן בהיותה מצריכה נגישות גבוהה לממון היא זמינה לשכבות חברתיות מוגדרות ביותר ולפיכך מהווה כלי פוליטי לא דמוקרטי, במובן המהותי של המילה.

נערך על ידי לקסי
תגיות: , , , , , , ,

14 תגובות

  1. לתומר :

    תודה על מאמר נהדר, המוסיף זווית רעננה על השיח התקשורתי האחיד בנושא חוק מופז.

    זה בון טון להיגעל מחוק מופז, ובכלל למצוא כל סיבה להתגולל על ביבי, אבל האמת היא שקדימה לא היתה ממש מופת לחקיקה זהירה ומאוזנת בנושאים מסוג זה (תוכנית אולמרט ל"משילות"), ואם המצב היה הפוך הם היו מנסים לעשות בדיוק אותו דבר, אולי בשיטה קצת יותר מתוחכמת.

    אנחנו צריכים למקד את המתקפה על ביבי בדברים החשובים באמת ("זו הכלכלה טמבל"), שעליהם מקהלת המרקוסים-ברנעאים-ורטרים לא מדברת.

    הערה נודניקית – כדאי לציין כאן שאתה פעיל מרצ. הרבה מההצלחה של אותה "פוליטיקה חדשה" היתה על חשבון מרצ (וגם על חשבון התנועה הירוקה מימד, שאני פעלתי בשבילה). למרצ אינטרס פוליטי מובהק בפיצוץ בדיית קדימה ואף בקרע בתוך קדימה (חוק מופז…)

    איתי

  2. דני בלוך :

    לא נהדר ולא רענן. התנהלות מרצ החדשה היתה טובה יותר? מועצת חכמים מצומצמת קבעה רשימה מוזרה ומשונה שרק דרדרה את מרצ עמוק יותר ובפריימריז לראשות מרצ קבעו האינטרסים של הקיבוצים יותר מכל דבר אחר. ובמפלגת העבודה ההתנהלות טובה יותר או בליכוד?
    חוק מופז הוא חוק פסול עקרונית כי מתאימים מצב חוקתי לעניינים אישיים ומופז עצמו הוא דמוקרט אמין, כידוע.
    לכן זה נהדר לתקוף את קדימה ואת לבני אבל עדיין קדימה בראשות לבני קיבלה את מספר המנדטים הגדול ביותר, כמעט ולא ירדה למרות פרשיות אולמרט, הירשזון ומלחמת לבנון השנייה ולבני לא הצטרפה לממשלת נתניהו-ליברמן גם בשל עמידה על אי-אלו עקרונות. כאיתי הייתי שמח אילו רשית התנועה הירוקה מימד היתה עוברת את אחוז החסימה. אך אני מעריך שהקולות שחסרו לה לא היו בגלל קדימה אלא בגלל קולות שהלכו לרשימות קטנות אחרות, שלא עברו את אחוז החסימה ומצביעים שבכל זאת הצביעו לעבודה או למר"צ או לחד"ש.

  3. לדני :

    אם אתה מתעניין בעובדות ולא בהערכות, להלן דבריו של הרב מלכיאור המצטטים חוקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה:

    "ברגע האמת כשל כוחנו. מסע השידול האינטנסיבי שנשען על מידע מוטה ומטעה של המפלגות הגדולות, במטרה למשוך את כל הקולות להצבעה רק עבור שני המועמדים לראשות הממשלה – עשה את שלו. כמפלגות אחרות, גם אנו חווינו על בשרנו את הירידה הפתאומית והחדה בתמיכת הציבור, שמנעה מאתנו את הגשמת החלום, שכה היינו קרובים להשיגו. למפלגות אחרות, תופעה זו גרמה נזק. עבורנו, הייתה זו מכה קריטית, שחיסלה באחת את סיכויינו לעבור את הרף של אחוז החסימה.

    *** התופעה נחקרה ע"י ד"ר רפי ונטורה מהמכון הישראלי לדמוקרטיה שקבע כי איבדנו לפחות מחצית מקרב המצביעים שלנו ביומיים האחרונים. ***

    למרות זאת, זכינו בעשרות אלפי קולות, והוכחנו שאפשר גם אחרת. שאפשר גם לדבר על פוליטיקה שנובעת מערכים, על פוליטיקה שמתמקדת בעניין ולא בבעלי העניין."

    מספר המצביעים לרשימות שלא עברו את אחוז החסימה, עם או ללא תי"מ, היה הפעם קטן מאוד, וכל קול למרצ או חד"ש הוא מבחינתי כחבר מימד קול טוב ולא קול מבוזבז.

    קול לקדימה לעומת זאת הוא קול לראובן אדלר, לאריזה חלולה שאין בה הרבה, והמטען החיובי של לבני מתאזן אם לא מתקלקל כליל במטענים השליליים שמביאים רבים מחבריה הבכירים.

    איתי

  4. תומר רזניק :

    איתי, אתה צודק לגבי הג"נ, איכשהו כבר הנחתי שזה ידוע :-).

    לדני, ההתנהלות של מרצ הייתה בעייתית מבחינות אחרות, אולם אני מניח שדווקא אתה, כאיש מפלגת העבודה, לא מאמין בככל המטופש של "Charity begins at home" אחרת עליך לגזור על עצמך שתיקה לעד. יש במרצ בעיות, יש במפלגה העבודה בעיות, יש בחד"ש בעיות ובכל תנועה פוליטית אחרת. אין זה אומר שחבר בארגון מסויים צריך להמנע מלדון במשמעויות החברתיות של התתחויות פוליטיות במפלגות אחרות (בייחוד כשמדובר במפלגות שלטון).

    ובעניין מרצ ומועצת החכמים, אני מציע שנדייק: במרצ התקיימו פריימריז דמוקרטיים עם שיעור השתתפות גבוה למדי של חברי הועידה, אני אף גאה לציין שלקחתי חלק במטהו של ח"כ גילאון. במסגרת מהלך של איחוד פוליטי שוריינו לנציגי "התנועה החדשה" מקומות ברשימת מרצ, מה שכמובן שינ את הרכב הרשימה.

    אני מסכים עם הטענה שהתנעוה החדשה היא פיקציה, ולו הייתי נוכח באותה הצבעה בועידה הייתי מצביע נגדה, אולם לטעון שכל רשימת מרצ נבחרה באופן דמוקרטי זה לא הוגן ולא נכון.

  5. דני בלוך :

    לתומר – אני האחרון שתומך בכל צעד של העבודה או מצביע עבורה באופן עיוור. הקמת התנועה החדשה ודרך שיבוץ המועמדים עיוותה את רצונם הדמוקרטי של חברי מרצ. ברור ששהרשימה הזאת לא הוסיפה קולות למרצ.אני מצטער שאילן גילאון לא נבחר לראשות מרצ.
    לאיתי – נער הייתי וגם זקנתי ואני יודע שתמיד אפשר למצוא סקר או מחקר שיצדיק את מעשיך. שאל את שמעון פרס. אני, כידוע לך, מצטער על שמימד הירוקה לא עברה את אחוז החסימה אך אין לי ספק שזה לא בגלל אלה שברגע האחרון החליטו לעבור ממנה לקדימה.

  6. על פוליטיקה חדשה ופוליטיקה ישנה « כמאל :

    […] (פורסם במקור ב”עבודה שחורה“) […]

  7. לדני :

    גם בלי הסקר הספציפי שהבאתי שאתה מצד אחד לא רוצה להאמין לו (זכותך, אך אנא הבא סקר אחר התומך בטענתך, כנהוג בדיון רציני בו מעמתים עדות בעדות ולא עדות באמונה), ישנן תוצאות האמת של הבחירות שאינן סקר:

    בתוצאות האלה רואים בבירור

    א. שיעור סך המצביעים למפלגות שלא עברו את אחוז החסימה ירד דראסטית ביחס לבחירות לכנסת ה-17

    ב. שיעור סך המצביעים למפלגות הקטנות בתוך הכנסת (כולל מרצ והבית היהודי למשל) ירד אף הוא.

    ג. מי שהחליש את כוחן הכולל של "מפלגות השלטון" הן ש"ס וישראל ביתנו.

    ועדיין רוב הפובליציסטים אחרי הבחירות המשיכו להאשים בתוצאות המוזרות את אלו שהצביעו למפלגות קטנות ולמפלגות שלא עברו את אחוז החסימה, ושוב הציעו להעלות את אחוז החסימה בתור תרופה למחלות הדמוקרטיה הישראלית. הם בלעו את הספין מבית קדימה-ליכוד-עבודה, ששווק להם בידי "המרכז להעצמת האזרח" של בעלי ההון נזריאן ושות. לעומת זאת פרופ' אבינרי היה בין הבודדים שהצביעו על היעדר הקשר בין הבעיות לפיתרון ולא המליץ על התרופה הרגילה – העלאה דרסטית של אחוז החסימה.

    ***

    לגבי התנועה הירוקה מימד –
    קריאה מומלצת

    http://hayeruka-meimad.org.il/node/407
    ראיון עם עמית סגל שהיו לו נתונים חזקים על כך שתימ עוברת את אחוז החסימה והוא לא פרסם.

    אני לא טוען שרק קדימה אשמה בכישלון של תימ.

    כמובן שהיו עוד סיבות לכך שתימ לא עברה (וגם אם היתה עוברת היתה קטנה מאוד – 2-3 חכים): המלחמה בעזה ששינתה את סדר היום, קמפיין קצר מאוד שהחל באיחור בגלל המלחמה ולצערי הרב – יותר מדי ירוק ופחות מדי כלכלה-חברה וחינוך.

  8. דני בלוך :

    מכיוון שאינני סומך על סקרים תהיה זו שטות להביא סקר מול סקר.
    נכון, תוצאות האמת מצביעות על כך שירד מספר המצביעים בעד מפלגות שלא עברו את אחוז החסימה. מכל אלה שלא עברו את אחוז החסימה אני מצטער על תי"מ. אבל עקרונית אני בעד העיקרון של התארגנות במפלגות בינוניות וגדולות שיש להן סיכוי להשפיע במידה ניכרת.
    הבעיה בבחירות האחרונות שגוש מרכז – שמאל איבד את הרוב שלו לטובת גוש ליכוד-ימין. עכשיו אפשר לאהוב מפלגה זו או אחרת מנהיג או מנהיגה מפה ומשם, הבעיה נשארת לקראת הבחירות הבאות איך מגיעים למצב שבו לגוש ליכוד- ימין אין רוב. הכפשה אובססיבית של קדימה לא עוזרת לכל מי שרוצה לראות ממשלה אחרת גם אם אינו מצביע בעד קדימה.

  9. לדני :

    אני לא עוסק בהכפשה אובססיבית של קדימה. מה שחשוב לי להדגיש שוב ושוב הוא שההבדלים בינה ובין הליכוד במעשים (לא בדיבורים) הם קטנים.

    לכן אם כל השינוי במפה הפוליטית יהיה מעבר של כמה מנדטים מביבי לציפי – לא ישתנה פה כלום.

    אם תשווה את ממשלת קדימה-העבודה לממשלת ליכוד-העבודה תגלה שלאחר ניכוי כל ההשמצות האישיות על ביבי, אין הבדל כזה גדול.

    כלכלה – בממשלת קדימה-העבודה היו הפרטות ונסיונות להפרטה, וחלק מהן קודמו דווקא עי שרי מפלגת העבודה (שמחון, הרצוג, פואד, תמיר). גם בממשלת קדימה העבודה היה חוק הסדרים דרקוני ולא דמוקרטי.
    בממשלת קדימה-העבודה היה נסיון להעלות דרסטית את שכר הלימוד ולשבור את מערכת ההשכלה הגבוהה. בממשלת העבודה קדימה ניסו השרים לכופף את מורי התיכונים, לכפות צווי מניעה על המרצים באוניב', והרצוג קרא לעובדי הקבלן (במשך שנים) השובתים בנתבג לא לפגוע בתיירות.

    מדיני בטחוני – ממשלת קדימה-עבודה העזה לצאת למבצעים צבאיים מיותרים ושותתי דם בלבנון ובעזה. אולי דווקא ביבי שנחשד כימין קיצוני היה מתאפק איפה שאולמרט, פרץ וברק לא התאפקו. היתה לממשלת קדימה-העבודה הזדמנות לסגור הסדר קבע (אם היו לוקחים לקואליציה צרה את מרצ וחדש במקום את ליברמן ושס), אך הם העדיפו להחריב את מערב בירות ואת עזה במקום לשבת עם אבו מאזן.

    ישנם עיתונאים במרכאות העושים שמיניות באוויר כדי לאתרג את בכירי קדימה – שרון אולמרט ועכשיו לבני. הנימוק הגלוי (אמנון אברמוביץ') – ביבי ימין קיצוני, רק קדימה יכולה להביא שלום.

    אני חושב שהאיתרוג הזה אינו ראוי, ובטוח שהוא אינו נאמן למה שעשו (או לא עשו) מנהיגי קדימה בפועל, לאחר שמקלפים את האריזה מבית אדלר.

  10. דני בלוך :

    אם אתה חושב ככה אז תפעל לשמירת שלטונו של ביבי. בשנים הבאות, לדאבוני, הבחירה היא בין ממשלת ימין בראשות נתניהו לבין ממשלת מרכז וקצת שמאל בראשות קדימה. זה מה יש. מפלגת העבודה אינה אופציה לראשות הממשלה.
    כל ההתקפות שלך נגד ציפי לבני אינן אלא אובססיה בלתי מבוססת וכל ההתקפות על האדלריזם הן שטויות במיץ עגבניות. לכל מנהיג ומפלגה יש את היועצים שלהם אך האחריות היא על ההנהגה. אם היה למלכיור יועץ מוצלח יותר התוצאה היתה שונה מהותית?
    ציפי לבני לא כיהנה כראש ממשלה, הודות למפלגת העבודה שלא נתנה לה הזדמנות. היא בגלל כמה עקרונות ויתרה על תפקיד שרת החוץ בממשלת נתניהו. היא יכלה לכהן בכסא מרופד ולחלק שלל משרות של שרים וסגני שרים וליהנות מחיים טובים.
    זאת לא אומרת שהכל בקדימה טוב ואין לי כוונות להצביע בעדם אבל אתה בהתקפותיך עליהם מצליח לקרב אותי לתמיכה בהם.

  11. לדני :

    המטרה הפוליטית שלי (ושלך כמדומני): מפלגה סוציאל דמוקרטית. למעשה זו לא מטרה אלא אמצעי חיוני לשיקום מדינת רווחה – שהיא המטרה.

    רק מפלגה ס"ד (בניגוד למיעוט ס"ד במפלגה קטנה כמרצ/בינונית כעבודה או גדולה כקדימה) תהיה כוח פוליטי שיכול להביא שינוי, גם אם בעתיד הנראה לעין הוא לא יוכל בשום אופן לתפוס את ראשות הממשלה).

    בשלב הראשון צריך להקים את המפלגה/רשימה הזו, ולא מאפס אלא מהמחנה הס"ד בעבודה, ממימד והירוקה, ואולי (כפי שמציע פרופ' גוטוין) מהרכיב הס"ד במרצ.

    חנין לצערי אינו אופציה (ח"כ מצטיין שאני תומך בכל מעשה חקיקה שלו אבל לא יצטרף לרשימה ציונית, והוא גם יבריח בוחרים).

    בשלב השני יש לדאוג להכניס את המפלגה הזו לכנסת עם מס' מנדטים דו ספרתי והיא תוכל (אם ביבי שוב כושל) להיות "ממריצה" לקדימה, כמו שמרצ של שריד היתה לממשלת רבין.

    השלב השלישי – ראשות ממשלה – זו עוד פנטזיה.

    עכשיו בוא ונחשב ביחד בצורה קרה ורציונלית – על חשבון מי יכולה לגדול המפלגה הס"ד הזו? אילו קולות היא תוכל לגנוב?

    א. של מאוכזבי הליכוד ליברמן וש"ס? לא סביר, אולי אם יהיה בה ייצוג משמעותי למנהיגות מסורתית/דתית מזרחית "שמאלנית" ורוסית "שמאלנית". לא ייצוג סמלי בשביל שייראה יפה בטלוויזיה, אלא אנשים שיקבעו ממש את סגנון השיח ויובילו דרך. אני לא מכיר הרבה מועמדים כאלה. הרב מלכיאור אמנם דתי, אבל בהחלט אשכנזי.

    כידוע, עמיר פרץ לקח המון מצביעים לליכוד ולשס ב-2006, ב-2009 הם הפנו גב לברק (בצד) והלכו לליברמן ושוב לש"ס. אני בספק אם האוכלוסיות הללו יצביעו למפלגה הס"ד החדשה לפני שתוכיח את עצמה במעשים. האמון הציבורי בפרץ נסדק קשות אחרי לקיחת תיק הביטחון והמלחמה. אם בראש המפלגה יעמדו בורגנים-אשכנזים-צברים כמו פינס או יחימוביץ' – הסיכויים למשיכת קולות אלה הם נמוכים עוד יותר.

    ב. של מאוכזבי העבודה ומרצ? לא ממש רלוונטי.

    ממילא רוב מי שהצביע לעבודה ומרצ הפעם הם הגרעין הקשה -מצביעים מוחתמים שיצביעו עבודה / מרצ גם אם בראשן יעמדו חמור וסוס. כפי שמראים הסקרים עכשיו כשהעבודה בתחתית החבית – אפשר לגרד משם 3-5 מנדטים, לא יותר, כל השאר ילכו עם ברק וחבורתו ויצביעו אמת עד הקבר.

    ג. של מאוכזבי חד"ש? בחיים לא. פרט למספר תומכיה הקטן, מי שמחפש שמאל אותנטי ואמין מדיני וחברתי מוצא אותו בחד"ש, ולא יבוא על סיפוקו.

    בנוסף, מי שבאופוזיציה לא מאכזב…

    משתמע אם כן שבחשבון פשוט, למפלגה הס"ד החדשה שטרם נולדה יש רק מכרה פורה אחד לחצוב בו בוחרים כדי להתעלות מעל ל-3-5 מנדטים של "עבודה-אגף שמאל" וכעשרת אלפים (להערכתי) תומכי מימד.

    למכרה הזה קוראים עדר הבוחרים של מפלגת קדימה. חלק גדול מהבוחרים האלה האמינו שקדימה היא חלופה לליכוד, בזכות אמנות השיווק של אדלר מלך הספינים. הם לא עיינו במצע המגוחך של קדימה ולא בחנו את הסתירות בין המצע הזה ובין מעשיה של קדימה כשהחזיקה בהגה השלטון. הם פשוט הצביעו ל"לא ביבי".

    בנייתה של המפלגה הס"ד קשורה קשר הדוק לביקורת רצינית על קדימה המסבירה מדוע היא אינה חלופה ראויה.

    זה בדיוק כפי שמרצ בימיה הטובים בנתה את עצמה בין השאר תוך ביקורת על העבודה המתקרנפת בתחום המדיני בטחוני (לא רק בזמן קמפיין בחירות), אך כמובן שמקמפיין שלילי בלבד לא אופים הצלחה אלקטורלית (פעם אחת הפחידו מחרדים, והעם בחר שינוי, אחכ הפחידו מליברמן וביבי – והעם בחר קדימה).

    בניית מפלגה ס"ד כחלופה נחוצה לפוליטיקה הישראלית קשורה גם קשר הדוק לביקורת קטלנית על אגף ברק בעבודה כ"לא חלופה", נושא שבו אתה עוסק רבות.

    שים לב – אתה פרסמת פה ובבלוג שלך עשרות פוסטים קטלניים רבים המבקרים את ברק וחושפים את עליבותו כמנהיג, וזה מצוין.

    עד היום אני "האובססיבי" לכאורה לא כתבתי ככל הזכור לי שום פוסט ביקורתי על ציפי לבני.

    למי שלא התעייף –

    תומר מסביר זאת טוב וקצר ממני בתשובתו לאורי זכי נציג הצעירים ברשימת מרצ לכנסת (בעוד אורי עצמו יורד קשות על מרצ!)
    http://israelikemalist.wordpress.com/2009/07/30/neo-liberal-politics/#comment-249

  12. דני בלוך :

    אתה כנראה לא קורא מה שאתה כותב. אני כתבתי נגד ברק בהחלט משום שהגיע לו ונימקתי. לא תקפתי אותו בגלל יועציו אלא בגלל התנהגותו.
    עכשיו – כל הניתוח שלך הוא נכון אבל לא יעיל. מי אמר שמ- 13 המנדטים של העבודה לא יברחו עוד? ויש כמות גדולה של אנשים שלא הצביעו כלל. ובכלל מוקדם לעשות חישובים, כי כל כך הרבה יכול לקרות. את הגוף הסוציאל-דימוקרטי החדש צריך להקים על בסיס חיובי – מה הפתרונות שהוא מציע לבעיות האקטואליות של המדינה ומי ההאנשים המסוגלים להוביל את השינוי.
    את מי לתקוף במערכת הבחירות – דיה לצרה בשעתה.

  13. לדני :

    א. אני מאמין שמערכת בחירות צריך לנהל 4 שנים, בשטח (כמו שעושים בהצלחה שס וליברמן) ובתקשורת (כמו שעושים בהצלחה פינס ויחימוביץ'), אבל הכל שאלה של מינון. לא תומר ממרצ ובטח לא אני מקדישים את כל מרצנו לקמפיין שלילי.

    ב. כוח ס"ד צריך לעמוד על מסר חיובי של פתרונות – מסכים לחלוטין. האמת – זה בדיוק מה שהתחלתי לעסוק בו במסגרת מימד המתחדשת, כפי שאחרים עושים במס"ד ומסגרות אחרות.

    אבל חלק משכנוע בפוליטיקה הוא גם טיעונים (לא השמצות וספינים) למה היריבים שלך לא מספקים את הסחורה. שכנוע שהוא מאה אחוז חיובי או מאה אחוז שלילי לא יעבוד, צריך גם וגם.

    ג. אתה מאשים אותי שאיני קורא מה שאני כותב, נדמה לי שזה אתה שלא קורא את מה שאני כותב. בניגוד למאמרים שלך שהעבירו ביקורת על ברק באופן אישי, אני הבאתי למעלה טיעונים למה קדימה כמפלגה (לא לבני כמנהיגה) היא חלופה רעה, וזאת על סמך מה שעשתה (הפרטות, הרחבת פערים) ומה שלא עשתה (בסוף כהונת אולמרט אין שלום ואין ביטחון).

    ד. לא נעים לי הדיון הזה בו אתה מייחס לי דברים שלא אמרתי, מאשים אותי באובססיביות ומזלזל במידע שאני מביא. אני משתדל ככל יכולתי לא להתקיף אלא לנמק את דברי ולסתור את דבריך. עדיף שנסיים את הדיון כאן.

  14. דני בלוך :

    אני שמח שאתה הופך לסנגורו של אהוד ברק. כבתי עליו משהו לא נכון?
    ואשר לכתיבה שלך – אתה לא כותב טורים ופוסטים רק מרבה תגובות ליקטתי אוסף מקרי של תגובותיך על קדימה וציפי לבני:
    איתי: קול לקדימה לעומת זאת הוא קול לראובן אדלר, לאריזה חלולה שאין בה הרבה, והמטען החיובי של לבני מתאזן אם לא מתקלקל כליל במטענים השליליים שמביאים רבים מחבריה הבכירים….

    לגבי ציפי לבני – יש לה יתרון על ביבי מבחינת אמירות בנושא המדיני, אבל אני לא בטוח שהיא היתה מסוגלת באמת להביא הסדר קבע על פי "מתווה אובמה" ולהעביר אותו בציבור. לכן ביבי חלש ומזגזג זה הרע במיעוטו עד שנבנה לו חלופה…..

    אני לא בטוח שבמקרה של תגובה על אירוע בטחוני ראש הממשלה ציפי לבני לא תחזור בדיוק על הטעות של אהוד אולמרט ועמיר פרץ לאחר אירועי החטיפה של שליט ושל רגב וגולדווסר – הצורך של ראש ממשלה אישה ואזרחית להוכיח שהיא "לא פראיירית"…

    המיתוג של קדימה כסופרמרקט-שמאל הצליח לאדלר בענק, וחשבון הבנק המאוזן יחסית של קדימה (בהשוואה לחשבון הבנק העגום של העבודה) יכול לתחזק את השקר הזה למשך שנים רב.

    הכל ויכוח אידיאולוגי – רעיוני-פוליטי? מי לא קורא את מי?

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.