חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

המפתחות לצבירת כוח פוליטי דרך הרשת

נושאים על עצמנו ב 8.10.06 21:19

 


להלן התכתבות של יוחאי עם דייב מתחילת יולי. תורגמה לעברית ע"י יונית.


 


*********


 


שלום למייסדי Democratic Underground (ערך בויקיפדיה)


 


קוראים לי יוחאי. אני ושותפי איתי תומכים במפלגת העבודה הישראלית, הדומה במידה מסוימת למפלגה


הדמוקרטית בארה"ב. מפלגת העבודה היא מפלגת השמאל העיקרית בפוליטיקה הישראלית הכאוטית


(12 מפלגות בפרלמנט!). שנינו עבדנו קשה עבור המפלגה בבחירות האחרונות שהתקיימו במרץ השנה.


שנינו תומכים במפלגה, למרות שלעיתים יש לנו ביקורת קשה כלפיה. הרעיון של הקמת אתר שיתייחס לצורך


שלנו בשיחה עבר במוחנו. מישהו הפנה אותנו לאתר DU כדוגמה מצויינת לפעילות פוליטית.


בדקנו את האתר שכם, וקיבלנו השראה רבה מהמודל שלו. אהבנו את הרעיון של כותבים מקצועיים.


אהבנו גם את האופן שבו שילבתם הומור מצויין באתר. האתר נראה לנו בסך הכל כמו אתר מוצלח למדי.


 


השאלות שלנו הן לגבי אופן הקמת האתר. בחלק ה"אודות" ראינו שהתחלתם לפעול ביום השבעתו של בוש


בתחילת 2001, ושמה שדחף אתכם להקים את האתר היה ניצחונו המתסכל והבלתי הוגן בבחירות.


אנו תוהים: כיצד שכנעתם את כל הכותבים האלו להצטרף לפרויקט? איך הפצתם את האתר בקרב תומכי


המפלגה הדמוקרטית? האם יש לכם עצות לתת לנו?


 


תודה מראש, ובהצלחה בבחירות הקרובות.


יוחאי עילם


 


*********


 


שלום לך,


 


התשובה הקצרה לשאלתך היא שהיה לנו מזל. אנחנו גרים בוושינגטון DC, כך שתכננו את השקת האתר


ליום השבעת הנשיא, ואז הצטרפנו למפגינים בשדרת פנסילבניה. לקחנו איתנו שלט גדול עם הכתובת


"DemocraticUnderground.com", והצלחנו להציג אותו לפני אחת ממצלמות הטלוויזיה שסיקרו את האירוע.


כשחזרנו למשרד, כבר היו באתר לא מעט אנשים שראו את השלט בטלוויזיה.


 


המשיכה העיקרית של DU היא שאנו מאפשרים השתתפות רק מהצד השמאלי של הספקטרום הפוליטי,


ואנחנו מעודדים באופן מיוחד תומכים של המפלגה הדמוקרטית. אנחנו אוסרים השתתפות של אנשים שתומכים


ברפובליקנים או בשמרנים. זה אולי נראה נוקשה – ובעצם, זה באמת נוקשה – אבל הכוונה שלנו היתה להקים


את DU כאתר לאנשים מהשמאל. DU הוא אתר בניהול פרטי, ולא רצינו לבזבז את זמננו וכספנו על מתן במה


ליריבים הפוליטיים שלנו. כמו שלא היית, למשל, מקיים פגישה של פעילי המפלגה הדמוקרטית המקומיים,


ובמסגרתה נותן זמן שווה לפעילים רפובליקנים.


 


בנוגע לכותבים, זו המשיכה הנוספת – הכוונה שלנו היתה תמיד לפרסם מאמרים שכתבו אזרחים מן


השורה, *לא* אנשי מקצוע. ישנם אנשים רבים שכותבים דברים טובים מאוד, אבל אינם כותבים מקצועיים,


ורצינו לתת להם קול. חלק מהאנשים שמאמריהם מתפרסמים אצלנו כותבים ומגישים מאמרים כבר שנים,


והם עושים את זה בהתנדבות. התמורה שהם מקבלים היא חשיפת המאמרים שלהם בפני קהל קוראים גדול.


 


אז אלו הם העקרונות הבסיסיים… אבל אתה צריך לזכור שהפעלה של אתר כמו DU דורשת *הרבה*


זמן ומאמץ, וגם מזל התחלתי שלו אתה זקוק כדי להרים את האתר בשלבים הראשונים.


הפעלת DU דורשת כיום שלושה אנשים במשרה מלאה, ויש לנו גם צוות של 30 מתווכים מתנדבים.


לקח לנו חמש וחצי שנים להביא את האתר למקום שבו הוא נמצא היום, וכמעט את כל מה שלמדנו על הפעלת


 DU למדנו דרך ניסוי וטעייה.


 


הייתי אומר שהמפתחות העיקריים להצלחה הם זמן, מחוייבות והמון סבלנות. אם יש לך את שלושת הדברים


האלו, אתה יכול ללמוד את כל השאר במהלך הדרך. אין תוכנית אב אמיתית למשהו כזה.


 


אני מקווה שזה עוזר לך, ומצטער שהייתי עמום בכמה מקומות. אם אתה מחליט ללכת על זה… בהצלחה!


ותרגיש חופשי לחזור אלי אם יש לך שאלות נוספות.


 


בברכה,


דייב


 


 


*******


 


הערה:  


 


ביולי זה היה רעיון הזוי של שני אנשים שלא ממש מכירים, שנפגשו לראשונה אצלו והחליטו שלקרוא בלוגים ו"הארץ"


לא מרגיע להם את המצפון. מאז גדלנו לאט לאט, והרעיון להתאים לארץ את מה שמציע לנו דייב הולך ומתקרב למציאות,


בזכותם של מצטרפים המגיעים אלינו בטפטוף מתגבר כמעט כל שבוע.


 


ה"מישהו" שהפנה את תשומת לבנו לאתר DU האמריקאי היא הבלוגרית איריס יער אידלבאום מ"רשימות"


(מפלגת מחרימי הבחירות). לעומתה, כותב אחר מאותו בית, רחביה ברמן, עוד מצביע עבודה עצבני, טען בפנינו כי


אתר DU הוא ממש לא משהו לקחת ממנו דוגמה, או בלשונו "ביב של מתלהמים והזויים". ייתכן והוא צודק, אני לא יודע.


עם זאת, זו עובדה שבארצנו עתירת האינטרנט עדיין לא קיימת כמעט התופעה שמייצג האתר הזה, וכמותו גם


 Move On (ויקי) ואחרים בארה"ב ובאירופה.


 


יש לנו אולי עשרות אלפי בלוגרים, ורבים מהם כותבים בכאב ובביקורת על הפוליטיקאים, על רדידות


התקשורת, על השתיקה והייאוש של האזרחים. עם זאת, עדיין נדיר מאוד למצוא ברשת איחוד כוחות


אזרחי ובלתי תלוי למען מטרה פוליטית. בלוגים, חנן כהן, הם רק חלק מהפוטנציאל של הרשת בעשייה


הפוליטית. רק צעד ראשון.  


 


נראה שיש גם דברים שכדאי ללמוד מהאמריקאים,


וכן רבותי – יש לנו המון מה ללמוד ולהעריץ גם בקהילה החיה הזו.   


 


איתי

נערך על ידי יוחאי
תגיות: , ,

6 תגובות

  1. ד.ט :

    איתי שלום.
    כתבתי מכתב למתן וילנאי בנוגע לתוכנית ספדי לפיתוח מאסיבי בשטחים פתוחים באיזור ירושלים.

    על תוכנית ספדי ראה כאן:
    http://news.nana.co.il/Article/?ArticleID=400000&TypeID=1&sid=126

    המכתב בהשמטת שמי

    שלום רב,
    בימים אלה תובא לדיון תוכנית ספדי לבנייה מאסיבית בהרי ירושלים. תוכנית זו אם תבוצע חלילה תמיט כלייה על השטחים הפתוחים המעטים שנותרו באיזור ירושלים, ועל ערכי טבע ונוף נדירים שנמצאים בהם. ודאי שיש צורך בבנייה בירושלים, אלא שקיימות חלופות בנות-קיימא המבוססות על בנייה בתחומה הנוכחי של העיר, ויישום תוכניות קיימות לשיקום שכונות. יש לציין כי תוכנית ספדי עומדת בסתירה לתוכניות אלה ותאיץ את ניוונו של מרכז העיר עקב בריחת בעלי יכולת לפרברים החדשים שיווצרו.

    ידועה לי המחויבות העמוקה שלך מבית לערכי ארץ-ישראל, לא כצידוק לכיבוש אלא כאהבה אמיתית לטבע ולנוף.
    בשמה אני פונה אליך בבקשה לפעול בכנסת כנגד התוכנית ההרסנית ולמען פיתוח בן-קיימא בירושלים.

  2. ד.ט :

    לא יצא משהו, אבל הייתי צריך למהר. יהיו עוד מכתבים בעניין. הנושא הזה חשוב מאד לדעתי.

  3. mitpakedtari :

     
    תודה, אני מסכים. יפורסם בפוסט נפרד עם קישורים. 
     

  4. ד.ט :

    הבנתי מהכתבה שעמדת העבודה, ומפלגות אחרות, היא להתנגד כגוש אחד לתוכנית. זה טוב מאד, ובמקרה זה המכתב יהיה, לשם שינוי, בגדר טפיחת עידוד.
    כתבתי גם לרוני בר-און שבעבר, כתושב האזור, התנגד לתוכנית במרץ ואף הגיש את אחת מ 16 אלף ההתנגדויות לה, ואילו כשר פנים ממלא פיו מים.

  5. demoz barelae :

    אני כלכך מרוצה מהאתר זה פקח לי את העניים למצב שאנו חיים פה בישראל 2007.
    אני מציעה את עזרתי מכול הלב רק תגידו מה לעשות ואיפה.
    צריך לידעה את כול העם

  6. כחול עמוק :

    כששבטים נלחמים הכוח הפוליטי המקסימלי מוגבל

    השמאל הישראלי בדומה לחברה הישראלית כולה איננו גוף רעיוני אחד, אלא מין ערב-רב. וככל שהציבור בישראל מקצין ומתפרק לגורמיו זה רק הולך ונהיה בולט יותר. תביטו על חברי הכנסת של העבודה/מרצ ותגידו לי מה משותף להם…. אז אולי יש משהו שמקבץ את כל מי שכותב כאן באתר כשעוסקים בתאוריה אבל תנסו להקים מפלגה ופתאום… במציאות המפריד כל כך רב יותר מאשר המחבר. טום פרידמן כתב משהו דומה על מה שקורה היום בלוב כמציאות של מלחמת שבטים –
    http://www.nytimes.com/2011/03/23/opinion/23friedman.html?_r=2&hp
    והחברה הישראלית היא פשוט אותו דבר. קבוצת שבטים שנלחמים על דומיננטיות.
    לכן האתר הזה אולי יקבץ אל הדגל שלכם כמה וכמה חבר'ה אבל כשיגיע רגע האמת, איש ילך אחרי דגלו שלו. כל זמן שלא יהיו מנגנונים שיחייבו מסגרות גדולות (כמו הדו-מפלגתיות האמריקאית) יהיו הרבה מדי דגלים ומעט מדי עשיה מאוחדת ובמציאות הזו העבודה איבדה את הדגל הדומיננטי לקדימה…

    (ההגינות מחייבת לומר ששיש כאלה שלא מסכימים –
    http://israelipolitics101.blogspot.com/2011/03/they-are-not-fighting-under-tribal.html )

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.