חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

הפרטת קרקעות: סוציאל-דמוקרטיה בין שני קצוות פוליטיים

נושאים דעות, כלכלה ותקציב ב 28.07.09 6:08

בין הקצה הימיני לקצה השמאלי, ובמציאות של מחסור בקרקעות, אי אפשר להחזיק בפרשנות פנדמנטליסטית של 'בעלות לאומית על הקרקע', ויש לעסוק בשרטוט קוים אדומים ריאליים. הדרך הנכונה כרגע היא לדאוג שסעיפי חוק הרפורמה בקרקעות המנהל, שבוודאי יעבור, יהיו כאלו שניתן יהיה לפרשם בעתיד באופן  סוציאל-דמוקרטי.

מאת: אודי מנור

נסיון לתאר ואולי להתיר את הסבך.

לכאורה הויכוח פשוט: מפריטי הקרקע נגד אלו שבעד לשמור את הקרקע בבעלות הלאום. 'כי לי הארץ' וכו'.

למעשה הויכוח מסובך פי כמה.

אפשר לסמן ארבע עמדות ברורות למדי:

בקצה הימני – הפרטה, נקודה. הקרקע היא משאב כמו כל דבר אחר [נפט, עבודה, אשראי, חינוך]. ככל שהמשאבים למיניהם יהיו זמינים 'לכל', כלומר 'לכוחות השוק', כלומר למי שיש להם, כך תהיה יותר צמיחה וכך יקודמו גם הבעיות החברתיות אם בדרך ישירה [כי העני של היום יוכל 'כמו באמריקה' לבנות את עצמו מאפס ולהגיע למרצדס וליאכטה תוך 10 שנים של עבודה קשה] ואם בדרך עקיפה [כי מהמסים הרבים יותר שישלמו המתעשרים החדשים – למרות שאחוז המס יקטן כמות המסים תגדל – אפשר יהיה לממן את פתרון צרות המסכנים שלא מסוגלים לדאוג לעצמם במסגרת 'כוחות השוק'].

בקצה השמאלי – הלאמה, נקודה. קרקע היא לא סחורה. נקודה.

קרוב לקצה הימני – הקרקע אמנם של הלאום, אך היא מוחכרת לדורות, כלומר נשמר המימד הסמלי, אך הסמלי בלבד, של הבעלות הלאומית על הקרקע [וכידוע 'המחנה הלאומי' הוא אחד משמות המשפחה של הימין בישראל], ובמקביל מתנהל תהליך של ביזור הסמכויות של הגורמים המאשרים, כך שכל חוכר-לדורות יכול לקדם את האינטרסים הכלכליים-קשורי-הקרקע שלו בהתאם ל'כוחות השוק'. מושבניק הופך רפת לקניון, קבוצניק הופך מטע לשכונת מגורים, קבלן-נדל"ן הופך שכונת עיר-גנים של בתים צמודי קרקע לקומפלקס מגורים ובו 500 יחידות דיור.

קרוב לקצה השמאלי – הקרקע אכן של הלאום, אך היא מוחכרת לפרק זמן נראה לעין. 49 שנה למשל. מה שמבטיח שבכל שני דורות לכל היותר יש סיכוי של השבת הקרקע לבעלות הציבור אם השתנו התנאים והאינטרסים הציבוריים. במקביל, הסמכויות לשינוי הבעלות נותרות בידי הציבור, כלומר בידי נציגיו. תהליכי אישור פרויקטים ממשיכים להיות מורכבים על בסיס העובדה שאכן כל פרויקט הקשור לקרקע, מתאפיין במורכבות רבה: סביבתית, חברתית, תרבותית וגם כלכלית.

כתבתי שאלו 'עמדות ברורות' וכמובן שהן לא לגמרי ברורות. בעיקר שתי עמדות הלא-קצה, ובעיקר כמובן העמדה הקרובה ללבי, העמדה השמאלית הלא-קיצונית.

והבעיה המרכזית עם כל אחת מהעמדות הללו, ובכלל הבעיה המרכזית בדיון החברתי-פוליטי, הוא שהדיון הזה הוא של בני אדם, על בני אדם, באמצעות בני אדם ולמענם. ולכן, מה שנותר לזכור כל הזמן הוא לבדוק ולברר מה הוא בסך הכל הבנאדם, חוץ מזה שהוא יצור לשוני וולגרי ולצד העובדה שמדובר בסך הכל ב70% מים.

הבעיה עם הס"ד היא שהיא מניחה בן אדם בעל רצון טוב ושכל ישר כמצב קיים אצל כל האנשים בכל הנושאים כל הזמן.

אלא שהמציאות שאני מכיר הפוכה לחלוטין. אנשים חשדניים, וההוכחה הכי טובה בהקשר הנוכחי היא המלחמה שהובילו ב'קשת' נגד הקבוצים והשתיקה המוחלטת שלה לגבי עוולות קרקע גדולות פי כמה, כמו זו של קיסריה.

ולכן, אם אני קבוצניק ממוצע, לנוכח העמדה השמאלית שלהלן הגדרתי אותה כקיצונית, אבל גם לנוכח העמדה שכאן הגדרתי כשמאלית לא-קיצונית, אני יכול אולי לומר, 'אכן, העקרון של שמירה לאומית על הקרקע והבטחה של שיקול דעת ציבורי-כולל בשימוש בה, נכון. אבל במציאות הישראלית של היום אין עם מי לדבר ונמאס לי להיות הפראייר'.

התוצאה בפועל של עמדה כזו היא של אינטרסנטיות צרה ואת האינטרסנטיות הצרה הכי קל לנהל בשיטת שוק חופשי, כלומר אימוץ הגישה הימנית הקיצונית או הימנית הלא-קיצונית.

את זה הבין ביבי ולכן הוא זוכה לתמיכה, 'אפילו' בקבוצים שאכן סבלו קשות, אולי יותר מכל אזרח אחר, מהמנהל למקרקעי ישראל. על הדימוי הציבורי שלהם אין מה להרחיב, ומספיק אם נחשוב כיצד זה התנועה המושבית שסיפסרה בקרקע פי 1000 מהקבוץ הכי גליל-ימי שאפשר להעלות על הדעת, חומקת מתחת למכ"ם של 'הקשת'. חומר למחשבה. מחשבה נוגה למדי אם לדייק.

המסקנה היא שעל עמדה ס"ד סבירה לעסוק בעיקר בלשרטט קוים אדומים ריאליים. אי אפשר להחזיק בפרשנות פנדמנטליסטית של 'בעלות לאומית על הקרקע'. לא כי היא לא נכונה, אלא כי השאלה הבאה היא, 'בסדר, מה הלאה?', וגם 'מה עושים מחר בבוקר?', שלא לדבר על 'ומה לעשות שחצי מהציבור חושב אחרת', או ליתר דיוק, 'חצי מהציבור לא חושב', או אולי הגון יותר לומר 'חצי מהציבור הצביע עבור ממשלת ימין מסיבות של איראן-חמאס-חיזבאללה, לא בגלל שהוא לא מבין מה זה הפרטה אלא כי בבחירות שמים רק פתק אחד שבאמצעותו קובעים מי ינהל את המערכת העוסקת באינספור נושאים'.

או בקיצור, פנדמנטליזם מכל סוג איננו עולה בקנה אחד עם דרישותיה של הפוליטיקה. והדרישה המרכזית היא פשרה. תמיד. בכל תנאי ובכל מצב.

אם לחזור לגופם של דברים: ועדות מחוזיות תמיד, אבל תמיד יתנהלו ברוח כוחנית ולא ברוח ס"ד, כך היה גם בעבר הסוציאליסטי הרחוק של ראשית הציונות. והוא בהחלט היה כזה. אבל במציאות של מחסור בקרקע או בסרטיפיקטים או בכלי נשק כל ועדת חלוקה הפכה לזירת התגוששות בין תנועות ובין אישים ובין מייצגים של אזור כזה או אחר. אלו החיים. עם כל הקושי לקבל את האמת האנושית הבסיסית הזו שאין שום סימנים שהיא הולכת להשתנות.

כל חיי חייתי בקבוץ ואני שמח לבשר לכם שלמרות כל הביקורת אין שיטה שהתקרבה יותר אל האוטופיה של הנהול החברי-חברתי של נכסים, אינטרסים וצרות. ואני לא מדבר על קבוצים שהופרטו אלא על קבוצים – שלושה במספר – ששמרו ושניים מהם עדיין שומרים – על שיתופיות. ואם בקבוצים פנימה יש פוליטיקה של כוח ואינטרסים ואגואיזם צרוף, מה יש לצפות ממערכת מורכבת כמו החברה הישראלית?

ולכן, כאמור, קוים אדומים ריאליים-קונצנזואלים. למשל פארקים וחופים. למשל מבני ציבור בעיר. בוודאי יערות וכיו"ב. בוודאי כל השטחים החקלאיים שמחוץ ל'קו הסגול' [גבולות הישוב הספציפי]. אבל אי אפשר לצפות, בכלל ובפרט שההצבעה בעוד שבוע, וכשחרב ההסכם הקואליציוני מרחפת מעל מפלגה לא מאד מגובשת בלשון המעטה המונה 13 מנדטים, לעשות רפורמה ס"ד ראויה לשמה. אין אלא להסתפק במה שאפשר, והדרך הנכונה כרגע היא לדאוג שסעיפי החוק שבוודאי יעבור [כי הממשלה לא תיפול] יהיו כאלו שניתן יהיה לפרשם בעתיד באופן ס"ד. כי ככה פועלת לצערי הפוליטיקה ולא מאתמול.

נערך על ידי נדב פרץ-וייסוידובסקי
תגיות: , , , ,

7 תגובות

  1. עודד גלעד :

    תודה אודי, מאמר מעורר מחשבה.

  2. נגה תדמר :

    מזה זמן מה ובכמה וכמה הזדמנויות קיבל על עצמו אודי מנור להיות שופר לפרקטי ולאפשרי בלבד, למרות היותו על פי הצהרתו מחויב לעניין הס.ד.- י, כהשקפה כוללת. גם בדיון על הפרטת הקרקעות, נושא לוהט באמת, הוא חוזר וטוען ש"הבעיה המרכזית […בדיון…], ובכלל הבעיה המרכזית בדיון החברתי-פוליטי היא, שהוא של בני אדם, על בני אדם, באמצעות בני אדם ולמענם".

    בזה הוא מדלג קודם כל על דבר חשוב אחד – תורה אקטואלית, מסודרת, מכלילה, מספקת של ס.ד. בישראל איננה קיימת בינתיים, ולא ברור אם הדברים הספורדיים המתפרסמים מפעם לפעם פותרים את הבעיה. על כן בכל נושא עיקרי יש משמעות חינוכית-פוליטית להסברה ודיון יותר מקיף, המכוון קודם כל למחנה הס.ד.-י פנימה. אבל בשטף רצונו להוכיח כי הכל אנשים, ז.א. בעצם 70% מים, וכל מה שנוכל לעשות הוא מהלכים פרקטיים מסוימים, תימצת א. מ. את הטענות בדיון עד כדי גיחוך, ובאמת אם בדרך כלל אין לנו ממילא סיכוי לשכנע בעמדותינו, אז לא צריך גם לפרטן.
    .
    למשל, העיסוק בחברה לא היה ואיננו מטרה ראשונית בימין. There is no such a thing called society"" – זוכר? אין זה נכון כי הימין טוען שכאשר "תהיה יותר צמיחה יקודמו גם הבעיות החברתיות". כל מה שאומר הימין הוא שהצמיחה דרושה כי אחרת נחזור לאסון כלכלי של פשיטת רגל כמעט כמו שהייתה למדינה (!) לפני שבע שנים, או דרושה להחזר חובות, או ל"משמעת תקציבית" או ואו, ורק לא למטרות חברתיות. הפער החברתי, וגם זאת טענה מרכזית ימנית שא.מ. מתעלם ממנה, יחכה בסבלנות ל"טפטוף", ול"חלחול למטה".
    אגב, יש פה כשל לוגי תיאורטי. העוני נמדד כידוע יחסית ל(ממוצע) הכנסות השכירים במשק. ולכן השאלה היא מהו חלקם היחסי של המיסים בתמ"ג ולא מהו היקפם הכולל. בשם הסגידה לצמיחה תומך הימין במגמה להורדת חלקם היחסי של המיסים, וכתוצאה אוטומטית הורדת חלקו היחסי של התקציב הממשלתי, בתמ"ג. ואז מה שמקבלים הוא קיצוץ הולך וגובר ביכולתה של הממשלה לעזר במשהו לשכבות החלשות, בהנחה שזה בכלל מעניין אותה.

    "הכל 70% מים" לא מסביר לנו את הסיבות לקרע העמוק בינינו ל"קשת", שהוא בבואה של המצב ההיסטורי לרעת המזרחים במדינה, והדגשת המוצא המזרחי כסיבת הפער החברתי כלכלי עד היום (!). גם הסתופפותם של מזרחים (ו"ספרדים") תחת כנפי הבאבות למיניהם, על כל התוצאות הפוליטיות-חברתיות העלובות הנגרמות מכך, לא נחשבת בעיני ה"קשת", והעניין איננו כאילו לנו הס.ד.- ים הכל כבר ברור עמא מה, לא מקשיבים לנו. לגמרי לא טריויאלי הוא להבין היכן ולמה כשלה ה"קשת", הרואה עד היום על פי פרסומיה היא (!), את בג"צ הקרקעות כשיא פעולתה, ולא מצליחה להתרומם לשום פעולה ממשית אחרת מאז.

    רעיון הקרקע הלאומית איננו פונדמנטליסטי. אפשר לשאול האם גם בזמן הזה, זקוקה מדינת ישראל לעוד שטחי עיבוד חקלאיים לצורכי התיישבות; אבל היא זקוקה, ועוד איך, לשטחים פתוחים, להקטנת בניית פרברים, לדיור בר השגה, ולמניעת התעשרות קלה, בדרך לעוד קיטוב חברתי, שתהיה התוצאה המיידית של המסחר בקרקעות בתנאי שוק "חופשי".

    מה נשאר? "להסתפק במה שאפשר, והדרך הנכונה כרגע היא לדאוג שסעיפי החוק […] יהיו כאלו שניתן יהיה לפרשם בעתיד באופן ס"ד ", כמו שמציע א.מ. לא ניתן. את נזקי "אם כל ההפרטות", אי אפשר לעצור על ידי צביטה בלחיי החוק כדי שיעלו סומק סוציאל דמוקרטי. עכשיו הוא החוק השחור ביותר במדינה, מלבד כמובן הפוטש שאיפשר את כל אלה, כלומר המהלך, מלפני שלושים וחמש שנה, להפיכת הממשלה המנהלת מדינה שוויונית יותר לעבד של השוק החופשי. וזה יהיה פירושו היחיד גם של החוק הזה.

  3. אורי יזהר :

    עמידה על עקרון קרקע לאומית אינה פונדמנטליזם. הפרטת קרקעות, אפילו מצומצמת בתחילה היא בכייה לדורות. כל הפשרות המוצעות הן בבחינת רגל בדלת, ככל שהדבר תלוי בנתניהו.
    הסוציאל דמוקרטיה, אם תגיע אי פעם לשלטון בישראל, תצטרך להלאים את כל הקרקע הפרטית תוך מתן פיצוי באגרות חוב לטווח ארוך לבעלים הקודמים.

  4. עמית-ה :

    ראשית לנושא הקשת- הקשת אירגון וולונטרי ואין זה מתפקידה לדאוג לחלוקת משאבי קרקע צודקת, צריך להודות להם על שהצילו קצת קרקעות מנדל"ניזציה והענישו את הנהגת ההתישבות על נטישת ועדת פרוקצ'יה.

    שנית ישראל שמצפון לבאר שבע היא מדינה צפופה מאוד, שיעור השטחים הפתוחים בה מהקטנים בעולם.
    אני חושב שאם שואפי עתיד אנחנו, צריך להחליט כי מעתה לא בונים בשטחים פתוחים. תתאפשר רק בניה לגובה ובמקרים של תחבורה לעומק (רכבות תחתיות). את הדברים האלו אני חושב לא רק מסיבות סוציאל דמוקרטיות.
    אני חושב אותן גם מסיבות של השרדות/קיימות.

  5. לקסי :

    המושבים מתחת למכ"מ והקשת ש"עשתה מכה" באותו בג"צ, שניהם מאותו מקום.

    המקום הוא שהימין – בעיקר הליכוד – ובמדה לא קטנה ש"ס הבינו שהמושבים הם עתודה פוליטית שלהם יותר משהם עתודה פוליטית של שיירי מפא"י.

    לליכוד ולש"ס היה אינטרס להצביע על הקיבוצים כעוכרי ישראל (ויש לציין שהם הצליחו בכך במדה לא קטנה). אפילו בין חברינו כאן בע"ש.
    הקיבוצים השיבו מלחמה בהסתגרות ובדאגה לאינטרסים (תוך אבדן דרך ועצמיות), נוצר תהליך משוב הרסני.

    כיוצא בזה ה"קשת" שכל זמן שהכתה בקיבוצים היא נהנתה מיחס אוהד ואחר-כך הבלון שלה התרוקן.
    איפה הקשת היום?

  6. לקסי :

    בהמשך ליום ארוך ומתיש בכנסת…
    מה שהבנתי שם הוא שאם החוק יאושר ביום שני הקרוב (ייתכן פיליבסטר לעוד יממה, יממה וחצי) הוא יהיה בדיוק מה שמוגש עכשו, לא יהיו שינויים בכוון של חכירה לדורות ולא של החזרת הקרקע בשמיטה (רעיון ששמעתי משר "עבודה" אחד).
    הולכים להצביע על מכירה, מכירה, מכירע.
    חשוב להמשיך וללחוץ, בעיקר בטלפונים, ישירות על השרים של "העבודה". מחר בבוקר לפני ישיבת סיעת העבודה.
    פרטים נוספים במטה המאבק ואצל העוזרים של שלי.

  7. ללקסי :

    אני שמח.

    למצב הלא מתפשר שכופה ביבי יש יתרון לפחות מהבחינה הפוליטית.

    זה לא יאפשר לשרי האבודה להתפאר בפשרה וירטואלית ובכיפוף וירטואלי של ביבי (כפי שהתפארו בימי אולמרט על הצמדת קצבאות למדד כשהמדד היה בערך אפס, או תפסו טרמפ על הישג של שס).

    הבנו (מפי הסוס) שלשמחון אין טעם לטלפן וגם לא לפרץ וכבל
    לכן מה שחשוב לפרסם הוא רשימת מתנדנדים (אתר המטה שותק בעניין זה)

    ובסופו של יום נדע אם בקיזוז התומכים והמתנגדים היה שווה שהצבעת אמת.

    א.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.