חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

הפגנה מסוג חדש: הדוא"ל והטלפון שולטים

נושאים דעות, על עצמנו ב 27.07.09 6:08

אירועי השבוע האחרון מלמדים כי זירת המאבק הפוליטי עוברת שינוי. קמפיינים מתוקשבים בתבונה עשויים להיות אלטרנטיבה יעילה וחסכונית להפגנה מה"סוג הישן". אקטיביזם ברשת משפיע, ותקשורת ישירה לח"כים נגישה היום למרבית האזרחים, ומאפשרת הפגנה והבעת מחאה מסוג חדש.

מאת: איתי אשר

בהפרש של מספר ימים התקיימו בתל אביב ובירושלים שתי הפגנות שמאוד הייתי רוצה להשתתף בהן, אך לא הסתייע בידי. הראשונה נגד גירוש ילדי הזרים ומדיניות ממשלת ישראל כלפי הפליטים (נוהל גדרה-חדרה, החוק למניעת הסתננות) והשנייה נגד הפרטת הקרקעות ופירוק מנהל מקרקעי ישראל.
מה שאני לומד מהשבוע האחרון בכנסת, הוא שאולי העובדה שלא הייתי שם בכלל לא צריכה להטריד אותי. אולי דווקא פעילות אזרחית מהסוג שאני יותר מתחבר אליו (וזמין אליו) מוכחת כאפקטיבית יותר מהפגנות.

נתונים להשוואה

א. כמה? בשתי ההפגנות נכחו מאות אנשים בלבד. המספרים בכל אתר חדשות הם שונים, אך אם הממוצע קרוב לאמת, נראה שההפגנה בתל אביב היתה קצת גדולה יותר. דווקא להפגנה הירושלמית היה פוטנציאל גדול בשל השתתפות גורמים מאורגנים כמו תנועות נוער ציוניות מימין ומשמאל.

ב. מי? בהפגנה הראשונה, שבין מארגניה גם יקירת "עבודה שחורה" אלישבע מיליקובסקי מהתארגנות "אפשר אחרת"*, נאם חה"כ המצטיין דב חנין מחד"ש. חנין ציין בנאומו את התקווה כי בפעם הבאה הוא לא יהיה הח"כ היחיד (רק לי תמיד נדמה שבשמאל הרדיקלי מתקיימים במקביל הטעם החמוץ של הבדידות והטעם המתוק של תחושת הייחוד, הרי "רק אנחנו פה והאחרים סתם צבועים").

לעומת זאת, ההפגנה השניה, שהקשר שלנו למטה המארגן שלה הוא דרך המטה הסוציאל-דמוקרטי וחוג יסו"ד, באמת הצליחה לחבר מחנות שונים בפוליטיקה הישראלית. נאמו שם חה"כ המצטיינת שלי יחימוביץ (עבודה), וכן אורי אריאל (האיחוד הלאומי) ונחמן שי (קדימה)**. אינני יודע אם ח"כים מהשמאל הלא ציוני ומהמפלגות הערביות הוזמנו ובחרו שלא להופיע.

ג. ומה יצא? לפחות בינתיים, המאבק בהפרטת הקרקעות זכה לניצחון זמני (דחיית ההצבעה על החוק בכנסת), והמאבק למען הפליטים וילדי העובדים הזרים לא מתקדם לשום מקום.

המסקנה: אין קשר בין מספר הנוכחים בהפגנה לכוח הפוליטי של המחנה.זה נכון לא רק להפגנות קטנות ובינוניות אלא גם לגבי הפגנות גדולות בהרבה ("אולמרט הביתה" אחרי מלחמת לבנון השניה, למשל) שזכו להד ציבורי עצום ולתמיכה שקטה גם ממיליונים שלא השתתפו.
אז למה מאבק אחד מצליח (חלקית, בינתיים) יותר מהשני, גם כשמספר המפגינים ואפילו סתם "תומכים מהכורסא" הוא בערך דומה?

קודם כל בזכות הדגל הציוני.
ללא קשר לשאלה אם אני אופטימי או פסימי ביחס לסיבוב הבא של רפורמת הקרקעות, די ברור לי כי במאבק בהפרטת הקרקעות, הטיעון הציוני הוא זה שהכריע את הכף ולא הטיעונים הכלכליים והסביבתיים, שבגללם אני מתנגד לרפורמה של ביבי. זה נכון גם בהשפעה על חברי סיעת העבודה, ובטח על חברי הבית היהודי והליכוד). זוהי הכנסת שלנו – לאומנית וחסרת עכבות מתמיד ("חוק הנכבה", "החוק למניעת הסתננות"/"חוק וילנאי", התיקון ל"חוק האזרחות"), וזה מאוד נחמד להיות לפעמים בצד של הרוב. בפעילות למען הפליטים והעובדים הזרים לעומת זאת, קשה למצוא נוכחות של אישים ו"סתם אזרחים" שמצביעים ימינה ממרצ. כתוצאה מכך, לפעילים אין כמעט גישה לח"כים ממפלגות הקואליציה (פרט אולי לחה"כ פינס, שהוביל ביחד עם דב חנין בכנסת הקודמת את הצעת "חוק זכויות הפליט", אך הקואליציה בה היה שותף דאגה לקבור את החוק). למרות הפנטזיה של כמה חולמים (ואני בתוכם) על כוח פוליטי שבו יגורו ביחד עמיר פרץ, שלי יחימוביץ' והרב מלכיאור הציונים, ביחד עם חנא סוויד, נורית חג'ג' ודב חנין הלא ציונים – התהום הזו נכון להיום היא בלתי ניתנת לגישור (ואל תקפצו לי עם "עיר לכולנו", תל אביב זו ארץ אחרת ואתם יודעים את זה, בגלל זה אתם גרים שם). ומי סובל מהתהום הזו? הפליטים, עובדי הקבלן, מקבלי שכר המינימום, הפלסטינים כאן ושם, ועוד.

שנית, בזכות המקצועיות. אין לי מידע מבפנים על התנהלות הגורמים שמנהלים את הקמפיינים, אני יכול רק לספר על הפירורים שאני רואה כשהם יוצאים החוצה – אתרי אינטרנט (השוו זה לזה), הודעות לעיתונות (לא רק אלו שמתפרסמות), מסרים בדוא"ל, עזרים לפעילים. בכל הדברים האלה המאבק בהפרטת הקרקעות היה מקצועי יותר. נכון שמבחינת הפוטנציאל הגלום בהפגנה של "כחולים וכתומים" האירוע מול הכנסת היה כישלון חרוץ, אבל לפחות שם הבינו שהפגנה זה ממש לא העיקר. בלחץ הזה דווקא השימוש ברשת האינטרנט שיחק תפקיד מרכזי.

כן, האינטרנט! במהלך הפעילות שלי באתר "עבודה שחורה" יצא לי להתקל בלא מעט תגובות מזלזלות
של וותיקים במפלגת העבודה, לפיהן "אקטיביזם ברשת" הוא בזבוז זמן, והשפעה אמיתית אפשרית רק דרך פעילות בסניפי המפלגה העבשים. מהצד השני, אני הרגשתי נחיתות אל מול הסטודנטים ובני הנוער שנדבקו בחיידק בגיל צעיר ממני, והתייצבו בנחישות למשמרות מחאה "אדומות" לצד עובדים שובתים בבית קפה, או אפילו נגד חוק ההסדרים הגדול, בעוד אני כתבתי מיילים לחברי כנסת ופרסמתי הפגנות שלא נכחתי בהן בעצמי. גם חלק מאנשי האקדמיה הישראלים החוקרים את האינטרנט כפלטפורמה להשפעה פוליטית נוטים להמעיט ביכולת של בלוגים ורשתות חברתיות לחולל שינוי בישראל של ימינו (יוצאת מהכלל – כרמל ויסמן).

והנה בא מטה המאבק בהפרטת הקרקעות ועשה לכל "מומחי האינטרנט" בית ספר.

בלי גיוס גדודי בלוגרים, בלי קמפיין ממוקד של קידום בגוגל***, בלי פייסבוק (ככל הידוע לי, אני לא מנוי), בלי ויקי (יש כזה, יוזמה פרטית של הבלוגר דרור רשף), אלא עם הכלים הכי פשוטים ופרימיטיביים: אתר צנוע ורשת תקשורת מעולה בדוא"ל ובטלפון. למטה המאורגן, שמן הסתם כלל גם עובדים בשכר, הצטרפו יוזמות של פעילים יצירתיים כמו חברנו הבלוגר איתמר כהן (חתן פרס פראט לעיתונות עצמאית) שהכין מצגת בשפה פשוטה על הפרטת הקרקעות והפיץ את הידיעה אודותיה לרשימת התפוצה שלו בדוא"ל. איתמר גם הכין כמה דוגמאות למכתבים לח"כים, צירף רשימת כתובות דוא"ל של חברי וועדת הכלכלה ושלח. המייל שלו מתגלגל כנראה בכל הארץ, משום שהוא הביא למבול של מאות מכתבים לחברי הכנסת, חלק מהכותבים ניסחו מכתב משלהם וחלק פשוט השתמשו באחד הנוסחים שהציע איתמר. כדור השלג הזה ממשיך להתגלגל גם כיום, כאשר חלק ניכר ממקבלי המכתבים הם חברי וועדת הכלכלה, שכבר סיימה את תפקידה בהליך החקיקה. מטה המאבק לעומת זאת, ביצע (ככל הנראה) ניתוח יומיומי של המצב בכנסת, ומיקד את הפעילים בלחץ האישי וממוקד על ח"כים מסוימים שסומנו כמטרות חשובות. אני מניח שהטקטיקות הללו נלמדו מניסיונם של גופים מאורגנים (מתנחלים, קיבוצים וכו') המנוסים בלחץ "עממי" על חברי הכנסת, בניגוד להפעלת לוביסטים ע"י בעלי הון והגופים הגדולים במשק. בשלב הקריטי, המטה עשה צעד שלדעתי הוא מעט בעייתי, ופרסם באינטרנט את מספרי הטלפונים הניידים של חברי הכנסת (דוגמה חלקית כאן, אנו ב"עבודה שחורה" נמנענו במשך שנים מלפרסם מס' טלפונים שאינם מתפרסמים גם באתר הכנסת). אבל אין מה לומר, זה עבד.

אז מה למדתי מזה?

למדתי שבניהול נכון הפגנה של אלף איש הנעשית מהבית או מהעבודה, מפוזרת על כל שעות היממה,
כאשר כל מפגין משקיע כמה דקות עד שעה מקסימום מזמנו, יכולה להיות הרבה יותר אפקטיבית מהפגנה "מהסוג הישן" עם אותו מספר אנשים.

ב"הפגנה האישית" נחסכים מהמארגנים התיאומים עם המשטרה והוצאות כספיות רבות. מהמשתתפים נחסכות הצפיפות והזיעה, וכמובן כל הבעיות הלוגיסטיות הכרוכות בהשתתפות (רלוונטיות במיוחד לתושבי פריפריה, קשישים, נכים, הורים לילדים צעירים). אני ממש לא מציע לזרוק את המגאפונים לפח, ואיני טוען שאין שום תועלת בהפגנות "מהסוג הישן" (צריך אותן בשביל צילומים צבעוניים שיגיעו לתקשורת ויוכיחו שאנחנו באמת הרבה אנשים), אך השבוע האחרון בהחלט הדגים, גם לביבי ולברק, את היכולת של אזרחים פשוטים להשפיע בלי מגאפון ושלט, פשוט עם דוא"ל, טלפון ופקס.

אתם מוזמנים להפגין איתנו כל יום בשנה, לא "נגד" אלא בעד – כפועלים למען מדינת רווחה.
הנה הנחיות לכתיבת מכתב אפקטיבי לח"כ (בכל נושא שבוער לכם), והנה כתובות דוא"ל חברי הכנסת.

הערות

* ב"אפשר אחרת" חברו פעילים מ"אגף שמאל" של מרצ והתנועה הירוקה לפעילים ב"אגף היהודי" של חד"ש לפעילות שמאל חוצת מפלגות. החיבור הזה מלהיב מאוד אנשים שאין להם וותק רב בפעילות פוליטית, אך מפריע מאוד לפעילים רבים גם מהתנועה הירוקה (דוגמה) וגם של חד"ש (דוגמה), וקשה לדעת אם יבשיל לכדי משהו יותר רציני מהפגנות ואירועי רחוב.

** מבחינת קשר בלתי אמצעי עם הבוחר, גם דרך דוא"ל, נחמן שי הולך בדרך הטובה של שלי יחימוביץ' בתחילת דרכה, אני מקווה שימשיך כך.

*** בלוגרים מקצוענים ממני יודעים להגיע להישגים נפלאים בקידום המסר שלהם בגוגל, וגם לקבל סיקור יפה במדור הטכנולוגיה של העיתון, זה לא משפיע הרבה על תהליכי קבלת החלטות במדינה (ראו דוגמה כאן). למה? כי מעט מאוד ישראלים מחפשים על ציפי לבני, על שאול מופז או על פואד בן אליעזר בגוגל לפני שהם הולכים לקלפי, והפוליטיקאים (גם מאיר שטרית) יודעים את זה.

נערך על ידי גליה
תגיות: , , , , , , , , , ,

6 תגובות

  1. אהרן לוינשטיין :

    מאבק באמצעות אינטרנט אינו מחליף את ההצבעה בכנסת. רק כאשר שוכנעו הח"כים כי יופרטו הסקטורים שאותם הם מייצגים יפגעו הואילו בטובם להמנע מהצבעה ( ראה מקרה בוגי ווילנאי). ברור שאם רוה"מ יטיל את כובד משקלו המלא ההצבעה תעבור.
    מחאת האזרחים אינה מענינת את הח"כים והשרים. הקומבינה (הידועה כחוק ההסדרים) גוברת על כל ההחלטות החברתיות והכלכליות שמשרתות את הציבור ומאפשרת לאוליגרכים ולטייקונים – לגזול את כבשת הרש.

  2. גליה :

    ההשפעתה של המחאה האזרחית:

    1. כאן :http://www.blacklabor.org/?p=10281#comment-298764
    לאחר סדרת מכתבים, שיחות טלפון עם ח"כ וסיוע של עו"ד – בית הספר דולב לא יכנס בשלב זה ל"אופק חדש".

    2. חדש מהתנור :
    שרים וח"כים דורשים להשיב הדיון בחוק המאגר הביומטרי לוועדת המדע.
    http://www.blacklabor.org/?p=10459
    והעדכון:
    http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/921/713.html

    3. וגם זה:
    המאבק בתוכניות הבנייה בחוף פלמחים החל לפני כשנה וחצי כאשר חובבי ים מהאיזור גילו להפתעתם כי מישהו גידר את 'חוף הדייגים' בפלמחים,
    http://hasviva.co.il/?p=8615

    ויש כמובן גם את אלו ששכחו את הייעוד שלהם (ואם ירצה השם, וירצו מתפקדי קדימה) ישלמו על כך בפריימריז :
    http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/921/746.html

  3. שושי פולטין :

    כבר בזמן שביתת המורים, גילינוי את המאבק המתוקשב .(כתבתי על כך פוסט אבל כרגיל ,המערכת דוחה אותי ואני לא יכולה לשים קישור).
    אמנם המורים הפגינו רבות , אבל האינטרנט שימש אותנו לא פחות ואולי אף יותר.

  4. מאבק מתוקשב :

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=209405

    הפוסט של שושי

    גליה

  5. שושי פולטין :

    וגם ב'קפטן אינטרנט' אז
    http://themarker.captain.co.il/captain/spages/923131.html

  6. מיכל :

    אני תומכת בהצעת החוק להגביל את ניתוחי הסיליקון. להלן הצעות נוספות:
    לאסור על אנשים שעברו ניתוח פלסטי שלא מסיבות רפואיות לדגמן או להשתתף בתוכניות ראליטי.
    לאסור על חברות ביטוח רפואי לכלול הנחות לניתוחים פלסטיים.
    לחייב מנתחים פלסטיים (או על המנותחים/ות) לשלם הוצאות על סיבוכים של ניתוחים פלסטיים שלא מסיבות רפואיות.
    לאסור פרסומות וכתבות המעודדות לעבור ניתוחים פלסטיים.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.