חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

הפרטת קרקעות – התקשורת והתנועה הקיבוצית חברו למפריטים

נושאים דעות, כלכלה ותקציב ב 26.07.09 6:08

התקשורת הממלכתית אינה מקיימת את עקרון זכות הציבור לדעת, אינה מאוזנת ונוטה לכיוון המחייבים בהצגת הויכוח על הרפורמה במנהל מקרקעי ישראל.  אליהם מצטרף מזכיר התנועה הקיבוצית, זאב שור , ובניגוד גמור לערכי תנועתו, קורא לשרי העבודה ולח"כיה להצביע בעד ההפרטה.

מאת: אודי מנור

הרצל כבר בוודאי הפך לאבק מרוב סיבובים בקבר. זאת בהנחה שמעולם האמת אפשר לצפות בחדשות. כי אתמול בחדשות בערוץ הראשון, הממלכתי, זה שהאינטרס הפרטי והכללי אמור להיות 'האג'נדה' שלו, סופר לכאורה הסיפור של הבלימה הזמנית [בינתיים] של החוק להפרטת קרקעות המדינה.

לכאורה, כי כמצופה מערוץ תקשורת בכלל, ומערוץ ממלכתי בפרט, האופן בו הוצג הסיפור לא רק שלא ענה על כלל הברזל [המאוד חלוד] של 'זכות הציבור לדעת', אלא שהוא למעשה שימש במה לא מאוזנת כלל לתומכי החוק. בכתבה הקצרה ששודרה, תומכי החוק לא רק קיבלו זמן שידור ארוך יותר, אלא נהנו במפורש מהטקסט הפרשני של הכתב עצמו. אל מול שר השיכון ואל הקבלן ששניהם הסבירו מדוע כדאי להפריט את הקרקעות, ניצבה פעילה חברתית שלמרות רהיטותה והשכנוע הפנימי בו דיברה היא לא ממש הצליחה להסביר מה כל כך נורא בהפרטה הזו, בעיקר כי לא ממש נתנו לה הזדמנות לעשות כן.

אז להרצל היו אתמול עוד שתי סיבות להתהפך בקבר. סיבה אחת מקצועו העיתונאי. קל לשער כיצד היה מכסה את הפרשייה הזו 'הנויה פרייה פרסה', וכיצד היה כתבו בפריס מסביר לקהל הקוראים בווינה על האבסורד שבהפרטת נכס ציבורי של צרפת, מדינת 'המעמד השלישי הוא הכול', ומסירתו בנזיד עדשים לבעל אינטרס כזה או אחר.

הסיבה השנייה היא קק"ל. ההישג הגדול של הקונגרס הרביעי ב-1901, והמכשיר שבזכותו ניתנה המדינה לעם היהודי. בבסיס הקק"ליזם הרי עומד הרעיון היהודי הישן המופיע בספר ויקרא, לפיו האדמה שייכת לאלוהים המוסר אותה בחכירה, 'לעבדה ולשומרה', לעם, המתחייב לנהל חיים של מוסר ושל צדק כי אחרת האדמה תקיא את יושביה. לא כל מיתוס הוא 'מיתוס' במובן השלילי המיוחס למלה הזו בימינו. לא פעם בצדק. אבל לא הפעם. המיתוס היהודי המכונן הזה מצביע על הקשר ההדוק בין בורא העולם, הכוח העליון, שבמונחים חילוניים הוא הערך העליון, המוסר, הצדק, הטוב, לבין העם המאמין באותו בורא עולם, לבין האדמה שהעם הזה צמח עליה והתנסה בחיים של צדק ושל מוסר או לפחות התכוון אליהם.

זה היה בסיס הבסיסים של קק"ל שהייתה מגש האדמה שעליו צמחה הציונות. אבל כל זה נסתר אמש מהערוץ הראשון, שאת הפסוק ההוא – 'כי לי הארץ' – הפקיד בידי שר השיכון מטעם ש"ס. אנטי-ציוני במוצהר, ולמעשה נציגם של הקבלנים כפי שניתן היה להבין מהחיבור שעשתה הכתבה בין הקבלן שהבטיח דירות זולות לזוגות צעירים, לבין ההכשר הדתי של המרנ הרב עובדיה [האם הוא עגל הזהב של הפנדמנטליזם היהודי-ישראלי, זה שאין להרהר אחר אף מלה שלו כי הוא הרי 'גדול הדור', עומד מעל לתורה אפילו, ואולי אף למעלה מזה? לש"ס פתרונים].

אבל לא רק  דעתו של הערוץ הראשון, הממלכתי, הציבורי, נסתתרה. נסתתרה דעתו של מזכיר התנועה הקיבוצית, אשר טרח והתקשר במיוחד לחברי כנסת מתלבטים של 'העבודה', והפציר בהם לתמוך בהחלטת הממשלה.

אין ספק. בקלות הוא ושכמותו ישלפו את הטיעון הממלכתי המנצח, זה שהביס את התנועה הקיבוצית פעם אחר פעם ומאיים לעשות זאת עכשיו לשריד האחרון כמעט של הציונות הסוציאליסטית: מפלגת העבודה. ומה הטיעון? אחריות ממלכתית.

אכן כן. אחריות ממלכתית היא ולא אחרת הביאה ליצירת קואליציה לא שגרתית של כוחות ציוניים שמאליים וימניים, כוחות אנטי-ציונים מובהקים, כוחות פוסט-מודרניסטים א-פוליטיים, מכל הסוגים והמינים. כולם מסיבות דומות למדי, מתנגדים – בדיוק בשם האחריות הממלכתית  – למהלך המוצע.

אך כשם שנוצרה קואליציה של אחריות ממלכתית המבקשת לשמר את האדמות בידי המדינה, כך צמחה לה קואליציה של חוסר-אחריות ממלכתית, אך ממלכתית בצורתה החיצונית המעוניינת בהפך הגמור.

הרצל שלא הכיר את התנועה הקיבוצית ומן הסתם היה מעריך אותה פחות מויצמן או ברנדייס, שנחשבים ובצדק ליורשי לפחות חלק ממורשתו, פטור מלהתהפך בקבר לנוכח התנהגותה של התנועה הקיבוצית, בפרשיה הנדונה שעדיין לא הגיעה לסיומה.

אנחנו, שעדיין רחוקים מהקבר, לא פטורים מכך. 'הגיע הזמן' לעשות סדר באורוות של התנועה הקיבוצית. את עקרון 'מיסוד המעגלים' שיושם בהצלחה להתארגנות הפנימית –  שאף קיבלה אישרור ממלכתי, בדמות 'הקבוץ המתחדש' [כלומר המופרט] 'והקבוץ השיתופי' [כלומר השוויוני, כי גם מצפה בגליל ושכונה בחולון יכולות ואכן מקיימות רמה כזו או אחרת של שיתוף] – יש ליישם למימד הפוליטי.

הטענה לפיה במסגרת הקבוצים פועלות 3, 4 ואולי אף 5 מפלגות אינה ממין העניין. מה שיש לעשות הוא לקבוע כללים ברורים כלומר ערכים ברורים. יתכבדו וישבו חברי 'העבודה' השייכים למחוז הקבוצים, ויקבעו מה מבחינתם 'קוים אדומים'. למשל בעניין ההפרטה, מה נכלל תחת הכותרת 'לא יעלה על הדעת'. כמו הפרטת הקרקעות למשל. ובכל נושא אחר. הכול מתוך אחריות ממלכתית. יש עוד מפלגות הפועלות בחצרו של קבוץ? ישבו חבריהן ויעשו את אותו הדבר. אין זה מענייני לקבוע להם את הכללים.

אבל בעניין הזה, היותו של מזכיר התנועה גם יו"ר מחוז הקבוצים היא פתח לעיוותים מהסוג אותו אנו חווים בימים האחרונים. מה נדרוש מחברי כנסת של הליכוד ושל קדימה בעניין הפרטת הקרקעות, אם השר שמחון איש תנועת המושבים ואם מזכיר התנועה הקיבוצית בעד הפרטת קרקעות הלאום??

על חברי מחוז הקבוצים לדרוש התכנסות דחופה, בלי קשר לתוצאת המאבק המסוים הזה, שלפי אביו מולידו הוא אכן אמא של כל ההפרטות. הלוואי והיינו יתומים.

להלן מכתבו של זאב שור

‏23 ביולי, 2009

לכבוד
חברי הכנסת ושרי מפלגת העבודה

נכבדי,

הנדון: רפורמה במקרקעין

אני פונה אליכם ברגשות מעורבים, אך מתוך שכנוע מלא ואמיתי:

כפי שהבהרנו פעמים רבות, אנו סבורים כי מינהל מקרקעי ישראל זקוק לרפורמה מקיפה ויסודית. מי כמונו שבע מרורים מנחת זרועו של המינהל, באופן המשתק כמעט כליל את פיתוח הקיבוצים וקליטת חברים חדשים.

יחד עם זאת, הבהרנו בצורה ברורה כי ליבנו אינו שלם עם חלקים רבים ברפורמה המוצעת כעת, בעיקר לעניין ההפרטה הסוחפת והעברת הבעלות המלאה במקרקעי ישראל, כמו גם הקיפוח הברור והמקומם של המגזר החקלאי בכל הקשור בעיגון הזכויות בדירות המגורים ובתעסוקה. אנו התנגדנו להעברת בעלות, אולם דרשנו חכירה הוגנת. החלטות ברורות לעניין זה אף התקבלו במועצת התנועה הקיבוצית.

ככל שהתקדם מהלך החקיקה הקשור ברפורמה, ומתוך הכרה ביחסי הכוחות הפוליטיים הנוכחיים בכנסת ובממשלה, לא יכולנו ועדיין איננו יכולים לעמוד מן הצד ולהרשות כי בסופו של דבר תעבור רפורמה נכה ומקפחת, אשר תפגע קשות במרקם החברתי והלאומי במדינה, ואשר תנציח את האפליה הבוטה של הקיבוצים ושל חבריהם, שעל שמירת זכויותיהם אנו מופקדים.

בסופו של יום, ולאחר מאמץ רב בועדת הכלכלה של הכנסת ומחוצה לה, הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק אשר מצד אחד כללה סייגים לא מעטים אשר נוספו לה וריככו והגבילו במעט את הצדדים הפחות מוצלחים של ההפרטה, ומצד שני תיקנו במעט את העוול שנגרם למגזר החקלאי. ויודגש: מבוקשנו לא הושג, והצעת החוק רחוקה מלהיות מושלמת; הצעת החוק אינה מכילה את הרפורמה הנדרשת במגזר החקלאי, אבל היא לפחות מאפשרת את קיומה בעתיד, וזאת בניגוד להצעה המקורית שהונחה על שולחנה של ועדת הכלכלה ע"י ועדת השרים לענייני חקיקה.

בנסיבות אלו, אנו סבורים כי אין מנוס כי תפעלו לכך שהצעה מתוקנת זו תאושר, וזאת בעיקר מתוך החשש החמור והמידי, כי אם לא תועבר הצעת החוק בנוסח הנוכחי, יפעלו שאר חלקי הקואליציה להעביר הצעת חוק גרועה יותר מן הבחינה החברתית והלאומית, "פרועה" יותר, ובודאי גם מקפחת יותר מבחינתנו.

לפיכך, אנו מבקשים כי תעשו את כל הדרוש על מנת שהצעת החוק המתוקנת הנוכחית תעבור במליאת הכנסת בקריאה שניה ושלישית.

בברכה,
זאב (ולוולה) שור
מזכיר התנועה הקיבוצית

העתק: אהוד ברק – שר הביטחון, יו"ר מפלגת העבודה

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , , , , ,

5 תגובות

  1. דווקא מכתב הגון :

    אודי אני לא מבין את זעמך.
    וולבלה מסביר את ההגיון בתמיכה ואת ההתנגדות להפרטה. אפשר להתווכח איתו אבל אי אפשר להפוך אותו ל"אויב התנועה".
    החוק עצמו בגרסתו המתוקנת- בוא נודה על האמת- קובע החלטות ברורות ביחס להגבלת ריכוז הקרקעות בידי אדם או תאגיד ואין שום הבדל מעשי בין חכירה ל99 שנה לבין בעלות.(ובהזדמנות זו נעשה תיקון הסטורי להתיישבות הכפרית).

  2. לאודי :

    מכתבו של זאב שור (אולי תפסיקו לקרוא לו בכינוי הילדותי הזה? נשמע לי שלאנשים הכי מסוכנים פה יש כינויים – ביבי, פואד, בוז'י, גנדי…) הזכיר לי ברוחו את המכתב של פואד מאוקטובר 2006
    http://www.blacklabor.org/?p=158

    פואד צעק אז לחברי המרכז "אתם רוצים את ביבי??" – והנה היום הוא השותף הבכיר של ביבי.

    כאשר בכירי מפלגת העבודה (ושור בכלל זה) מכשירים את השרץ באמתלות בסגנון "הרע במיעוטו", "יציבות שלטונית" ו"האתגרים הבטחוניים" הם הופכים את מפלגת העבודה לחלק מהבעיה במקום לאלטרנטיבה. עמוס עוז דיבר על זה בהקשר המדיני של עיכוב פתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני, אבל בתחום הכלכלי-חברתי הדברים נכונים אפילו יותר.

    הדברים צריכים להיאמר בצורה פשוטה – כל עוד ספינת העבודה מפליגה לכיוון של שור ופואד אסור (גם לחברי מפלגה) להצביע בשבילה. מרצ, חד"ש, התנועה הירוקה-מימד, אפילו קדימה – כל חלופה עדיפה.
    להצביע לעבודה של שור ופואד זה כמו להצביע לביבי.

    איתי

  3. עמית-ה :

    אם אין הבדל בין החכרה ל-49 או 99 שנים ומכירה לצמיתות אז על מה המהומה? ייתכבדו וישאירו את המצב כפי שהוא היום.

  4. אנונימי :

    ראשית תלמד את החוק לפני דברי הדמגוגיה.

    כאשר פקידי המדינה רוצים לסלק אותך מביתך ומאדמתך, אזי כל קש הוא קרש הצלה. הגענו לכך בגלל האידואלוגים כמוך. לא היה קורא דבר אם במאה שעברה האדמה הייתה נרשמת בבעלות הקיבוץ, הרי הכל כפוף לועדה בנין עיר.

  5. עמית-ה :

    אנונימי שלום
    לא ידוע לי על איזה עודף אידאולוגים אתה מדבר.
    כשהמדינה רוצה לסלק אותך מביתך? גם אם הוא רשום בטאבו אין לה כל בעיה – http://www.btselem.org/english/separation_barrier/20090715_arab_a_ramadin_al_janubi.asp
    ועדות בנין ערים הן כלי תיכנוני ואין זאת אחריותן לדאוג לצדק חברתי.
    הועדות האלו לא יכולות להיות מנגנון בודד שיעמוד בין האינטרס הציבורי לאינטרס הפרטי.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.