דואר אלקטרוני
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
פליטי דרפור: "פגיעה במרקמה החברתי של ישראל"
במסגרת ההסכם בין אולמרט למוברק, גורשו בסוף השבוע האחרון למצרים 50 פליטים שחצו את הגבול. אולמרט, הרואה בגירוש מעשה ציוני, הפך את הפליטים לאיום על מרקמה החברתי של המדינה, ודרדר אותנו לשפל מוסרי וחברתי נוסף.
המכתב שלהן נשלח לעשרת חברי הכנסת היוזמים והחתומים על הצעת חוק זכויות הפליט, בבקשה לא להמתין עוד ולקבוע מועד מוקדם ככל האפשר לדיון מיוחד בנושא הפליטים:
19/8/07
שלום רב,
בסוף השבוע פתח צה"ל במבצע "החזרה חמה", וכ- 50 פליטים שחצו את הגבול (ושאיננו יודעים כמה מתוכם מסודאן) גורשו בחזרה למצרים.
קיווינו שמדינת ישראל וממשלתה תגלה איפוק עד תום הפגרה ותחילת הדיון בחוק זכויות הפליט, אבל מסתבר שכשמדובר ב"פגיעה במרקמה החברתי של ישראל" (כך לדברי אולמרט), גלגלי ה"צדק" פועלים מהר.
אני פונה אליכם, נבחרי הציבור שיזמו וחתמו על הצעת החוק, לעשות מעשה ולכנס את הכנסת לדיון מיוחד.
רק לפני מספר שבועות חתמו 63 ח"כים על עצומה נגד גירוש הפליטים, ותמיכה גורפת כזו מחייבת דיון אמיתי, ובעיקר כשמדובר בדיני נפשות.
בברכה,
הגר שקד, עבודה שחורה
* מכתב זה נשלח אליך מטעם יוזמת "עבודה שחורה", המכתב ותשובתך יפורסמו באתר.
שתי הערות:
* יואב הס, שהחתים את הח"כים על העצומה נגד גירוש הפליטים, וח"כ דב חנין, מיוזמי החוק, יחתימו בשעות הקרובות את חברי הכנסת לצורך דיון מיוחד בזמן הפגרה. החלטה על דיון מיוחד מצריכה חתימות של 25 ח"כים. על תוצאות ההחתמה נדווח בהמשך.
* ההסכם בין אולמרט ומוברק הינו הסכם בלתי דמוקרטי בעליל, ועבירה על החוק הבינלאומי עליו חתומה ישראל. מי יהיה הארגון שירים את הכפפה ויגיש תביעה לבג"צ?
נערך על ידי הגר שקדתגיות: אהוד-אולמרט, גזענות, גירוש, דרפור, פליטים
קישור קבוע
12 תגובות
Email This Post
20 באוגוסט, 2007 בשעה 11:56
נדמה לי שאנו נותנים בנבחרי הציבור שלנו אמון רב מדי. כשלעצמי, אבדתי לחלוטין אמון בממשלת הקוויזלינגים הזו, בראש הרשות המקומית העומד בראשה ובמפלגת הלוויין הכביכול סוציאליסטית שמכרה אותנו תמורה לתפקידי שרים. וכיוון שהם קואליציה ורוב, משטר וישי 2007 ימשיך לזרוע שנאה כנגד הפליטים בשם ה"ציונות". בהצבעתנו עבורם ובחרפת הרחובות הדוממים איבד העם היושב בציון את זכות הקיום שלו אתמול.
20 באוגוסט, 2007 בשעה 12:52
נמרוד, גם אם כל מה שאתה אומר נכון, כרגע עשית "מעשה אברום בורג" – הרגעת את המצפון האישי שלך אך ויתרת לעצמך על הניסיון הכמעט בלתי אפשרי לייצר כאן ציונות מסוג אחר, וכזו שיש לה גם כוח פוליטי משמעותי ומשפיע. בשביל זה נדרשת מידה מינימלית של אופטימיות בכוח שלך לשנות ולשכנע -גם את הפוליטיקאים שאינך מעריך וגם את הציבור שאינך מעריך. ההתנשאות הזו היא אחד הגורמים לכך שהשמאל הולך ומצטמק.
20 באוגוסט, 2007 בשעה 14:12
נמרוד – לא ראוי בעיני לומר דווקא על עשרת הח"כים שיזמו וחתמו על הצעת החוק שלא אכפת להם מכלום. זו הכללה שרק מזיקה.
כולנו מודעים למצב הפוליטי העגום שבו אנו חיים, אך דווקא משום כך יש לחזק את הח"כים הפעילים ואת המוטיבציה שלהם להמשיך ולהיאבק בגלי הגזענות העכורים בהם שוטפים אותנו הממשלה והעומד בראשה.
20 באוגוסט, 2007 בשעה 22:06
גא: קודם כל, אני לא מרגיש שום צורך להצביע על ההבדלים הרבים בין התפיסה שהבאתי כאן לתפיסתו של הפוליטיקאי המושחת ההוא. אציין רק שבעוד שתפיסתו של בורג היא מטאפיסית כמעט, ובתוכה אין מקום לקיומו של העם היהודי במדינה יהודית *ככזו*, תפיסתי מבוססת על עובדות. איה כתבות העיתונות? איה האזרחים המוחים? שלושת אלפי אנשים עלו לירושלים להפגנת כוח נדירה בנושא ניצולי השואה – אבל מעטים, כמה עשרות, עלו כשמדובר היה בחיים ממש – של פליטי טיהור אתני מזוויע. הקלות שבה עוררו בנו את הקסנופוביה – הפחד והשנאה אל השונה והזר – מעוררת חלחלה. אין מדובר רק במנהיגינו (הנבחרים, יש לציין שוב ושוב ושוב); מדובר גם בהתנהלות האזרחים. מדינה שהקימה את עצמה (בין השאר) על יסוד הפשעים שבוצעו כנגד בני עמה, מדינה שיודעת לחנוך לנעריה על השווייצרים שהחזירו יהודים לגרמניה, על משטר וישי שהסגיר יהודים, כאשר אזרחיה מאפשרים לה לשלוח אנשים אל מותם הוודאי – שומטת את הבסיס הקיומי תחת רגליה. ידיו של אולמרט וכנופייתו מטונפות בדמם של הפליטים הללו, שגזר עליהם מוות, אלא שאני אינני מוכן לרחוץ בניקיון כפיי. אני, אתה, החברה הישראלית – כולנו אשמים. ואם אתה חושב שזה מנקה את המצפון שלי, אתה טועה.
הקב"ה, ידידיי והבלוג שלי מעידים עליי כאלף עדים בהקשר של יצירת "ציונות מסוג אחר" (היא איננה מסוג אחר. הפלגים המכנים עצמם "ציוניים" היום אין להם דבר וחצי דבר עם מטרותיה ורעיונותיה ההיסטוריות של הציונות); עם ישראל פשוט לא רוצה להקשיב.
הגר: אכפת להם, בוודאי שאכפת להם. מזמן המסך, זאת אומרת. קיבינימט, ממשלה בישראל שלחה כחמישים איש למוות בטוח בטיהור אתני – וחברי הכנסת המקודשים שלנו, מלאי האכפתיות – בפגרה. מעניין שבזמן הפגרה יכלו חברי כנסת מהימין להגיע לחברון למחות על סילוקם של פורעי חוק ממתחם שאינו בבעלותם, אבל איש מחברי הכנסת המופלאים שלנו, האכפתיים כל כך, לא הגיע לחסום בגופו את מעבר הגבול ולמנוע את מעשה הנבלה הזה.
לא קונה.
פליטים אלו נידונו למות, פשוטו כמשמעו. אין בלבי כל ספק שפליטים אלו אכן ימותו, ובקרוב מאד. ולאן, אם לצטט את נתן אלתרמן, נוליך את החרפה? מה אסביר לילדיי – שהייתה פגרה?
20 באוגוסט, 2007 בשעה 23:16
נמרוד, כפי שאתה יודע, כולנו כאן כואבים את התדרדרותה המוסרית, ההומאנית והחברתית של המדינה בדיוק כמוך. אלמלא החרדה הממשית של אובדן המדינה לא הייתי משקיעה שעות ביום לפעילות כפוית הטובה הזאת.
אני יותר ממסכימה איתך בכל הנוגע לממשלה, ובעיקר לחמישיית השרים הבכירים וראש הממשלה. ולכן, את עיקר הביקורת צריך להפנות לשם ולא לח"כים שחלקם באמת מתאמצים לעזור כפי יכולתם.
יש מאות סיבות לפטר את אולמרט ממקום העבודה שלו, אבל אם הייתי נדרשת לבחור באחת זו הייתה ההכרזה שגירוש 50 פליטים הוא מעשה ציוני. על זילות הציונות קשה לי לסלוח.
21 באוגוסט, 2007 בשעה 0:24
פליטי דרפור: “פגיעה במרקמה החברתי של ישראל”…
במסגרת ההסכם בין אולמרט למוברק, גורשו בסוף השבוע האחרון למצרים 50 פליטים שחצו את הגבול. אולמרט, הרואה בגירוש מעשה ציוני, הפך את הפליטים לאיו…
21 באוגוסט, 2007 בשעה 9:27
נמרוד ההשוואה שעשית בין נושא הניצולים לנושא פליטי דרפור חשובה מאוד. בוא ננסה לחשוב למה היו 3000 בהפגנת הניצולים, ולמה הפוליטיקאים נלחצו? למה בעניין פליטי דרפור הישראלים אדישים והפוליטיקאים מדשדשים?
הנה כמה אפשרויות עצובות
1. אולי תוצאה של חינוך בעקבות השואה – שסגר את עיניו של הישראלי הממוצע לסבל של האחר?
2. אולי תוצאה של חינוך לכך שהביטחון הוא העיקר – ולכן אם הפליטים הם "איום בטחוני" או "מסתננים" אז מי שמתגייס לעזרתם הוא שונא ישראל?
3. אולי כי לחלק נכבד מהמפגינים היה אינטרס כלכלי אישי לבוא ולהפגין עבור עצמם או בני משפחתם? זה לא סתם עניי עירך קודמים אלא "אני קודם".
4. אולי כי היה פה מסע יחצ"נות מקצועי מתוזמר מבית מורל, במימון חיצוני של מיליונר? אולי בלי המון כסף אי אפשר לייצר מחאה אפקטיבית?
התפקיד שלך ושלי בבניית אלטרנטיבה ציונית עם מוסר אחר הוא לשכנע לשכנע ולשכנע – גם את הפוליטיקאים וגם את הציבור הרחב. אם כל הזמן רק נגיד לקהל היעד שלנו עד כמה אנחנו מאוכזבים ממנו זה לא יעזור.
זה לא רק בורג, זה גם חוה אלברשטיין לדוגמה ועוד הרבה אנשי רוח.
21 באוגוסט, 2007 בשעה 15:08
חמלה
את עיניים שלך היית עוקר
למען בני העיוור…
(המשך באתר)
21 באוגוסט, 2007 בשעה 18:17
גא, לא ברור לי למה אתה מחפש תירוצים עבור החברה הישראלית. לא צריך יותר משקל אחד כדי לצאת החוצה להפגין, לא דרוש יותר מהומניטריות בסיסית ורצון כן כדי לשלוח מייל ל-120 חברי כנסת. מוטי מורל מימן גם את ההתנגדות לפינוי בחברון?
אתה יכול לקחת לך איזה תפקיד שאתה רוצה. אני מאסתי בחברה הישראלית, ואני לגמרי לא בטוח שניתן לכפר ולתקן.
ושוב אתקן אותך – כשאתה כותב "אלטרנטיבה ציונית עם מוסר אחר" אתה מטעה. מה שנחשב בעיני אולמרטים או לחלופין איתמים ואלדדים והלל וייסים שונים ציונות – אין לו דבר וחצי דבר עם המוסר הציוני ומטרותיה ההיסטוריות של הציונות. אתה רוצה להנחיל כאן את המוסר המקורי של הציונות. תן לי סיבה אחת לחשוב שלא מאוחר מדי – אחרי שהפכנו להיות שותקים, בדיוק כמו אלה שאפשרו לטבוח בנו.
25 בספטמבר, 2007 בשעה 6:04
[...] (יום ב', 24/9) התקיים דיון בראשון בבג"ץ נגד נוהל "החזרה חמה", המאפשר את גירושם המיידי של מבקשי מקלט המגיעים [...]
27 בספטמבר, 2009 בשעה 12:27
בדרך כלל כשמדברים על פליטי דרפור הנטייה בארגונים,בתקשורת ובאינטיליגנציה השמאלנית היא כמובן לדבר על היחס המחפיר,סכנת הגירוש,גזענות של מדינת לאום כלפי הגר וכל דבר שאפשר כדי להמשיך לגרוס ולרמוס עד עפר את ישראל ולהציגה כניסיון גזעני וכושל שנועד להתפוררות.העובדה השולית שישראל היא המדינה היחידה שקלטה אותם ברדיוס של עשרות אלפי קילומטרים,זניח ביותר.
לא תשמעו ביקורת מהשמאל על טובחיהם ומשעבדיהם ,הרוצחים של אללה, או על מדינות מוסלמיות באיזור שלא קלטו אפילו את המוסלמים שבפליטים.הם יצאו להפגין עם פסוקים על הגר מהתנך ותמונות של הילד מרים ידיים מהשואה (חלילה לא ייסתפקו בתמונות מדרפור עצמה)יתרעמו ויזדעקו על ממשלת ישראל ורשויות ההגירה ולא יזרקו איזה עצם או שתיים על משהוא הזוי כמו קריאה לקהילה הבינלאומית להציל את דרפור.
הסיבה לכך היא מה שנקרא הסגידה לרעיונות.מה שחשוב לשמאל הם רעיונות ולא אנשים.הרעיון של לכלות את מדינת הלאום היהודית תחת מדינת כל אזרחיה אוטופית ופנטזיונרית,הממוזגת עד חוסר היכר עם סביבתה (סביבה שלא מראה חמלה לפליטים ובטח שלא ליהודים בני הקופים והחזירים) הרעיון נעלה יותר מהמציאות,נעלה יותר מחיי אדם או מאיזו שהיא תרעומת על רצח של כמה כושים באפריקה בשם אללה או דוגמה נוספת, פשע המלחמה של חמאס שהשתמשו באוכלוסיה אזרחית כמגן וקירבו את קו האש כמה שיותר קרוב לאוכלוסיה,שגם לא זכה לאיזכור בשמאל.
בני אדם לא חשובים בשמאל,רעיונות כן.השמאל מנופף בדגל ההומניזם אך הוא רק משתמש בזה להשגת מטרות.
אפשר להגיד שהשמאל זה סוג של דודו טופז
27 בספטמבר, 2009 בשעה 14:37
שי אהלן,
אמת דיברת,אין ספק.אבל עדיין נותרה הבעייה מה עושים.הם כאן.