למורה מן החוץ
הבעייה בוייצמן היא שאין לחבר'ה מסה קריטית כמו בתע"א,חח"י,או בנמלים.זה מצב טרגי כי מצד שני האיגוד המקצועי,ההסתדרות,עומדת מהצד ויש מלחמת התשה עם ההנהלה.אין ברירה אלא ל"הציק" להסתדרות מחד,ומאידך להצטרף אולי לפעילות המשמרת הצעירה של המערך ברחובות.עצוב ומדכדך,זכויות אלמנטריות נרמסות.

מיכאל, מדבריך משתמע כי הדבר הנכון ביותר עבור אנשי כוח לעובדים המאגדים את העובדים החלשים במשק הוא להתפקד לליכוד, כדי להחזיק את ביבי בביצים.

אשמח אם תכתוב מאמר נרחב יותר בנושא באתר, נראה לי שזה יכול לעורר דיון מעניין, לאור העובדה שחלק מראשי כוח לעובדים הם מתפקדי העבודה (עמי וטורי, שי כהן, יוני ויינריב שהותקף במכון ויצמן), ואילו אחרים פעילים בזרמים שנמצאים שמאלה לעבודה, כגון עיר לכולנו.

תעודה- ציונים שנתיים כנסת 2008
שם-שלי יחימוביץ התנהגות-טובה מאוד
עשייה-100 שקידה-טובה מאוד
שליטה בחומר-99 חיסורים-0
נחישות-100 איחורים-0
השגת יעדים-99
יושר-100
אידיאולוגיה -99
יעילות-99
חקיקה-100
אינטליגנציה-99
יצירתיות -100 ממוצע-99.5

שלי יחימוביץ' ראש ממשלה
דב חנין – שר החוץ
דני גוטווין – שר אוצר
משה הלברטל – שר החינוך
ג'ומס – שר ביטחון
ג'וזנסקי – שרת רווחה
מוחמד בראכה – שר התשתיות
אילן גלאון – שר העבודה והרווחה

למורה מן החוץ
הפוסטים שלך מעניינים ומאתגרים-תודה.בקשר לשאלה האם כדאי להתפקד במפלגה אחת או ביותר,נראה לי שזה פונקצייה של כח אלקטורלי.בתע"א מתמודדים טוב יותר עם מגמות ההפרטה(ליכוד) מאשר ברשות הנמלים שם מפוצלים העובדים בין מספר מפלגות.אגב,העובדה שחיים כץ ישב בכנסת מטעם עובדי תע"א, רק שיפרה את המצב.תקדים "פואד ועובדי חח"י" בלתי אפשרי בתע"א בה חיים כץ היה מחוייב ישירות לשולחיו.
הבוגדנות,נוסח פואד,ביחסי פוליטיקאים מקומות עבודה מאורגנים תמיד(חוץ מתע"א) אפשרית,כי הפוליטיקאי לא ניצב מול פדרצייה ארצית של אירגוני עובדים כמו בשבדיה למשל.בארץ ההסתדרות אף פעם לא מגינה באמת על האינטרסים של העובדים.היא מייצגת מפלגות ולא עובדים.
אם הכח הארגוני של האיגודים המקצועיים הסקנדינביים היה עומד מאחורי עובדי מכון וייצמן למשל,הם היו זוכים לנצחון מהיר ומוחץ.
כמו שאמרת ,הכל עניין של כח.

מעניין להשוות למי כוח פוליטי גדול יותר: לעובדי אגד שמתפקדים לעבודה ליכוד וקדימה או לעובדים שמהמרים בעיקר על מפלגה אחת (נדמה לי תע"א בעיקר בליכוד)

מישהו מכיר מידע על כך?

מיכאל, מה שאתה מציע נכון אך עדיין נותר בגדר תיאוריה.

להסתדרות ולוועדים החזקים יש מתפקדים ולכן יש קצת חברי כנסת שמגבים אותם אבל גם זה יכול להתהפך ברגע (בגידת פואד בעובדי חח"י שהביאו אותו למקום 8 – הרקע לשריונו במקום 6). גם היכולת של עובדי אגד למנוע את פירוק התחבורה הציבורית למכרזים מועטה מאוד למרות התפקדות מאורגנת.

לעומת זאת לכוח לעובדים אין ח"כים שיתנו להם גב כי אין להם מתפקדים, לא בעבודה ולא במפלגות אחרות. אם היו פוקדים לעבודה זה היה פוגע בתדמיתם וביכולתם לגייס חברים.

הדוגמה החריפה ביותר לכך שמה שאתה מציע נותר משאלת לב הוא פרשת ניסיון ההתאגדות של עובדי הסינמה סיטי וה"וועד מטעם ההנהלה". שם אנשי כוח לעובדים סייעו כמו במכון ויצמן, ופנו מן הסתם לעזרת מקורבת ביותר אליהם – ח"כ שלי יחימוביץ'. והיא אכן סייעה.

אלא שבתיאור התערבותה בפרשה בבלוג שלה לא הופיע שום אזכור לכוח לעובדים, וכן היו שם שבחים להסתדרות (של עיני – בן בריתה של יחימוביץ').

ר' כאן
http://209.85.129.132/search?q=cache:5OhnF58GehwJ:www.shelly.org.il/wp/%3Fp%3D2365+%D7%A1%D7%99%D7%A0%D7%9E%D7%94+%D7%A1%D7%99%D7%98%D7%99+%D7%94%D7%94%D7%A1%D7%AA%D7%93%D7%A8%D7%95%D7%AA&hl=iw&ct=clnk&cd=4

לעומת הקרדיט הנכון כאן:
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=981178&contrassID=2&subContrassID=6&sbSubContrassID=0

או כאן
http://www.haokets.org/article.asp?ArticleID=2620

או כאן
http://www.blacklabor.org/?p=2679

בכל מקרה בו ח"כ ס"ד לעילא ולעילא יצטרך לעמוד מול עמידה על זכויות העובדים החלשים ובין יכולתו להיבחר לכנסת הבאה – הוא יבחר באופציה השניה (ר' העסקת עובדי קבלן ע"י חולדאי)

פוליטיקאים מבינים רק כוח. http://www.notes.co.il/hanan/18055.asp

למורה מן החוץ
1)עם אחד נכשלה כי היתה שם התנהגות דיקטטוריאלית שבה העובדים לא חשו שהם מיוצגים כהלכה.כמו בהסתדרות של עיני.
2)בקשר ל"קבלני קולות.איגודים מקצועיים ,אם תאבי חיים הם,חייבים חייבים להשפיע על המפלגות,חייבים שיהיה להם כח פוליטי שבו יש להתחשב.הדוגמא האחרונה של נסיון הנהלת מכון וייצמן להתנכל להתארגנות העובדים הזוטרים מוכיחה זאת.אם היו חברי כנסת שמוחים בקול על השפלת העובדים,זה היה נראה אחרת.בערך כמו למתנחלים שעל כל "פיפס" שהם עושים יש סוללה של חברי כנסת שמגבה אותם. עובדים בישראל אינם אזרחים סוג ב'.

נדמה לי שהדיון נגע בנקודה כואבת: איוש מנהיגות פוליטית לשמאל חברתי.

לי קשה עם קבוצת מס"ד -יסו"ד שהם עושים עבודה נהדרת בתחום הרעיוני אך נמנעים לעסוק בשאלות ארציות.
אפשר לקטר עד מחרתיים שהפכנו ל"כוכב נולד" – אבל פוליטיקה זה גם מנהיגים ולא רק מצע, ואם רוצים להשפיע צריך לזכור שאנו חיים בתוך עמנו ולא בשבדיה (בדיוק כמו שהחשיבה המדינית של ביילין מתאימה לז'נווה).

כדי שהס"ד תהיה אקטואלית היא צריכה גם ארגון (כמו כוח לעובדים), גם תקשורת (כמו שקוף), גם כסף (מאיפה??) אבל גם מנהיגות. ופה הבעיות הכי קשות.

בעיה 1 – אנשים המוכרים בציבור הרחב (אילון, בן סימון…) אינם באמת מחויבים לרעיונות ו/או חסרי ניסיון פוליטי.

בעיה 2 – המחויבים באמת לרעיון הם לעתים קרובות רדיקלים מדי מכדי להיות אופציה בת-בחירה (דב חנין בת"א הוא יוצא מן הכלל המעיד על הכלל) – מהי נקודת האופטימום בין הקרנפות של פואד לרדיקליות של גוזנסקי? לא יודע

בעיה 3 – כריזמה. גם בתוך הפוליטיקה וגם מחוץ לה יש אנשים רציניים שלא מצליחים "לעבור מסך". זה קיים גם בימין הכלכלי – מרידור, ביילין – אבל להם יש את ביבי ולנו אין כלום שמתקרב לזה.

בעיה 4 – שסע חברתי: תשים מרוקאי עם שפם בראש, האשכנזים והרוסים בורחים, תשים את ראש השבכ – הערבים בורחים, תשים רב – החילונים בורחים, תשים קיבוצניק מלהב – עיירות הפיתוח והמסורתיים בורחים

ובארבע מלים:
איפה לך ולנסה שלנו?

עמי ומיכאל צודקים בתיאוריה.

בפועל האיגודים המקצועיים מנסים להשפיע מבפנים דרך מפלגות שבהן הם בפועל רק מכשיר לקבלנות קולות. הדברים אמורים גם לגבי "ההסתדרות בלי פוליטיקה" בראשות עיני, אבל גם לגבי כוח לעובדים – שרבים מראשיו הם חברי מפלגת העבודה.

כמו כן ישנה פעילות של איגודים מקצועיים בליכוד ובקדימה (ע"ע מופז). עם אחד היתה ניסיון כושל לבנות מפלגה על בסיס הכוח של איגודים מקצועיים ללא הכפיפות להון. השאלה היא מה הלקחים שניתן להפיק מכישלונה.